מעלה ה' - לעשות לפנים משורת הדין גם כשמפסיד
עכשיו נעלה בדרגה, ונלמד לוותר ולמחול גם כשהדין איתנו, ולא עוד אלא שיש לנו הפסד ממון בדבר. למשל כשיש דין תורה והתובע יצא זכאי בדין והנתבע חייב לשלם, ועם כל זה, הדיין מבקש מהתובע למחול על התביעה ולעשות לפנים משורת הדין. וזה בהיות והתובע הינו אדם עשיר או מבוסס וסכום כזה לא יפריע לו, ואילו הנתבע הינו בעל חוב גדול, ואין לו אפילו כסף להוצאות שבת קודש. יש מצוה על התובע לעשות לפנים משורת הדין ולוותר למרות הכל.
וכך מסופר בגמרא (ב''מ פג.) על רבה בר בר חנה, שסבלים העבירו לו חבית יין, ובדרך נשברה להם החבית, ופסק רב שישלם להם את שכר ההובלה אף שמן הדין לא מגיע להם כלום, וגם הפסידו לו חבית יין. זאת אומרת, לא רק שהם לא ישלמו לו על החבית ששברו, אלא הוא עצמו ישלם להם על העבודה שלמעשה הם לא סיימו אותה, ולמה? כי יש פסוק בספר משלי (ב, כ) ''למען תלך בדרך טובים, ואורחות צדיקים תשמור''. כלומר, תהיה טוב ותהיה צדיק ותוותר על מה שמגיע לך, ועל הוצאות שהוצאת, כי אתה מסודר ואין לך קושי בכך, והדברים נוראים.
והסיבה שהגמרא לא הביאה את הפסוק ''ועשית הישר והטוב'' שמובא לעיל לגבי לפנים משורת הדין כשאין הפסד, משום שבמקרה זה מדובר במקום הפסד כספי ממש, וצריך פסוק מיוחד לכך, שגם בכזה מקרה צריך לוותר (תוס' ב''ק ק. בד''ה לפנים משורת הדין).
עוד מובא בגמרא (סנהדרין ו:) על הפסוק ''ויהי דוד עושה משפט וצדקה''. נשאלת השאלה הלא בכל מקום שיש משפט אין צדקה, ובמקום שיש צדקה אין משפט? אלא איזהו משפט שיש בו צדקה, דן את הדין, זיכה את הזכאי וחייב את החייב, וראה שנתחייב עני ממון ושלם לו מתוך ביתו, זה ''משפט וצדקה' משפט לזה וצדקה לזה. משפט, לזה שהחזיר לו ממון, וצדקה, לזה ששילם לו מתוך ביתו. פירוש, דוד המלך היה דיין, וכשחייב עני בדין, שילם עליו דוד מכספו הפרטי, למרות שהעני חייב באמת לפי הדין.
א. לא להתנהג עם כסף בקמצנות, אלא להיפך, לתת תמיד ביד רחבה.
ב. כששכן בבניין רוצה לבנות, להוסיף, ולשפץ, והוא צריך את חתימת השכנים, מצוה גדולה לחתום לו, גם אם זה קצת קשה [ויתכן שזו חובה אפילו על פי הדין, ועל כל פנים צריך לעשות לפנים משורת הדין].
ג. כשאנשים באים לבקש צדקה, גם אם על פי הדין אפשר לדחותם מכל מיני טעמים, כמו: ''עניי עירך קודמין'' וכדומה, בכל זאת לא טוב לעשות כך, אלא צריך לתת להם שקל, חצי שקל או מטבע מסוים, כל אחד לפי כוחו, ולא לשלח אותם בידיים ריקות (עי' יו''ד סי' רמט סעיף ד). וכמו שדוד המלך אומר בתהילים (קט, לא) ''כי יעמוד לימין אביון, להושיע משופטי נפש ו ''.
ד. אם פלוני רגיל לקנות עלייה לתורה בראש חודש, והוא נשוא פנים ומכובד, יש להשתדל לא להוסיף עליו במכירה, ולתת לו הרגשה טובה, שהוא יעלה לתורה ותהיה לו את הזכות הזו. ומי שמוותר, בזכות השתיקה יש לו זכות להצלחה לא פחות ממי שעלה לתורה.
השכר והעונש במעלת לעשות לפנים משורת הדין גם כשמפסיד
ה. רבינו החפץ חיים זיע''א הבטיח, שמי שיש לו עין טובה ואפשרות כספית, ומוותר על חובו ולא פונה לדין תורה, אשריו ואשרי חלקו ויקבל מהשמים מנה אחת אפיים של טוב והצלחה.
ו. 'צדיק טוב'', זה צדיק שהוא טוב לשמים וטוב לבריות (קידושין מ.).
ז. זכות הקושי והמסירות של המצוה הזו, מסלקת מהאדם צרות וייסורים אחרים.
ח. מרן ראש הישיבה הגאון הרב אליעזר מנחם מן שך זיע''א, אמר על עצמו: כל החיים שלי תמיד ויתרתי, ומעולם לא חסר לי דבר.
ט. מרן רבינו הגדול אור העולם שליט''א זכה למידת הותרנות, והוא לא עונה למחרפים ולמפריעים לו (עי' בהקדמת יבי''א ח''ו), ובזכות זה זוכה מהשמים לכל הברכות שבתורה, כן ירבה וכן יפרוץ.
י. בגמרא במסכת ברכות (סד.) מסופר: רבה היה למדן גדול מאד, ורב יוסף היה בקי עצום בהרבה מאד ספרים. והוצרכו החכמים למנות ראש ישיבה, ולא ידעו מי עדיף, רבה או רב יוסף? ובסוף החליטו שרב יוסף עדיף, ובכל זאת ויתר רב יוסף והסכים שרבה יהיה ראש הישיבה, ובסוף הרוויח מזה הרבה.
יא. מסופר בגמרא בכתובות (קג:), על רבי חנינא שהיה אמור להתמנות לראש ישיבה, ובמקום זאת ויתר לטובת רבי אפס. והביא היפה עינים (שם) בשם הירושלמי, שעוד זקן רצה לזכות לראשות הישיבה, וגם למענו ויתר רבי חנינא. וכמובן שלבסוף קיבל רבי חנינא את התפקיד המגיע לו.
יב. בגלל הבריונים שהיו בזמן בית המקדש, שלא היו מוכנים לוותר, נחרב הבית הראשון והשני (ירמיה לח, גיטין נו:, ספורנו בראשית לג, ד).
יג. בזכות רחל אמנו, שויתרה ללאה אחותה ונתנה לה את הסימנים כדי שלא תעלב, ה' מרחם על עם ישראל (רש''י ירמיה לא, יד).
יד. הותרנות, היא סמל הענוה (רבינו חננאל יומא כב:).
טו. הוותרנות, היא סמל השפל רוח (רמב''ם בפירוש המשניות אבות ריש פ''ד).
טז. דור המבול ודור הפלגה התנשאו, ובסוף נאבדו מן העולם (סנהדרין קח. קט.).