אגרת המוסר ששלח הרמב''ם לבנו רבי אברהם
אגרת זו, כלולים בה דברי מוסר והנהגה נחוצים ומועילים לכל אחד בכל שטחי ותחומי החיים. היא מובאת כאן בתרגום חפשי ובלשון הקודש המדוברת של זמננו, בצמוד למשמעות המקורית.
אמנם אין אנחנו יכולים להעביר ללשון בת זמננו, את צחות ויופי הלשון שכתב אדוננו הרמב''ם זיע''א בערבית, וכל שגיאה או חוסר הבנה יש לתלות רק במעתיקים, אך נקוה שנצליח למצות את העיקר, ותצמח מכך תועלת גדולה.
שמעוני בני, ברוכים אתם לה' עושה שמים וארץ, ברכות שמים מעל ברכות תהום רובצת תחת, ברכות שדים ורחם. חזקו והיו לאנשים, יראו את ה' אלוקי אביכם, אלוקי אברהם ויצחק ויעקב, ועבדו אותו בלבב שלם מאהבה, כי היראה מביאה לזהירות מן החטא, והאהבה לזריזות בקיום המצוות.
דעו, כי את הכל יביא ה' למשפט, בין שנעשה בגלוי, ובין שנעשה בסתר. המטיב פעלו, יטיבו לו גם בעולם הזה, רואיו יפארוהו, ומיודעיו ישבחוהו, וכאשר ימלאו מספר שנותיו ושעת הפרידה תגיע, ישמח על פעליו וינחם בהם, ולא יפחד מן המוות, אלא יצפה לגמול הטוב, ביתו יהיה נכון עד עולם.
הריני מאחל לכם שתכירו ביתרון האור מן החושך, מאסו ברע, ובקשו טוב, כי הבחירה בידכם. התרגלו לנהוג במידות טובות, כי טבע האדם מסתגל להרגלו.
דעו כי שלימות הגוף קודמת לשלמות הנפש, והיא כפתח לטרקלין. לכן, עיקר כונתכם בהשגת שלימות הגוף, תהיה בתיקון מידותיכם, כדי שיפתחו לפניכם דלתות שמים. תתנהגו בכבוד ובדרך ארץ, רחקו מחברת לצים וקלי דעת, מישיבה ברחובות קריה, ומשחוק הצעירים, כי משם שורש כל רע.
הימצאו תמיד בחברת חכמים ומשכילים, ושם נהגו בענוה ובהכנעה, הטו ראשכם ופתחו לבכם לשמוע ולהאזין מה יגנו ומה ישבחו, שקלו בענינים והשוו אותם זה לזה, ואז תשכילו.
מעטו בדיבורים וכלכלו דבריכם בחסכון, כי מרוב דיבורים תבוא הטעות. אל תתחברו ואל תתגאו לפני חכמים. חשבו ושקלו כל דבר טרם תאמרוהו בפיכם. אהבו את החכמה ובקשוה כאשר יבקשו את הכסף. הסתופפו בבתי חכמים הלומדים והמלמדים, התענגו גם בשמע החכמה והחידושים ופלפולי התלמידים. קנאו רק ביודעים, ובוזו בלבבכם את הבורים.
וכאשר ישאלו אתכם שאלה, אל תמהרו לענות ואל תתבהלו. היו בדעתכם, ואל תצעקו, ואל תדברו בשפת עלגים, אלא בשפה צחה, ובנחת, וכאדם המבקש ללמוד ולחפש את האמת, אל תענו כמריב, או כמבקש לנצח.
ובהיותכם בבית חכמים, התבוננו ושמעו כדי להפיק תועלת מידיעותיכם, ורק אז תנעם לכם ישיבתכם שם. אולם אם תתעסקו בדברים צדדיים וטפלים, תפסידו גם את הקרן שרכשתם לכם, וישיבתכם תכבד עליכם שם. בשעה שאתם יוצאים, חשבו מה המטען אותו תביאו אתכם הביתה.
למדו בבחרותכם, כאשר אתם עדיין אוכלים ומתפרנסים מיגיע כפיו של זולתכם, ומחשבתכם עדיין פנויה מטרדות וכח הזיכרון עודנו חזק. דעו, זמן יבוא שאפילו אם תרצו ללמוד לא תוכלו, ואפילו אם תוכלו, תיגעו הרבה והתועלת תהיה מועטה, ומה שיבטאו שפתותיכם לא ישמר בזיכרונכם.
הנה שלחתי אליכם את איגרת המוסר, כי ישנה תועלת רבה לחזק האמת ולהסיר מכם כל מבוכה.
כאשר נמצאו בתנ''ך או בספרי חכמינו זכרונם לברכה פסוק או מאמר אשר לא תבינוהו, או ייראה לכם כסותר עיקרי אמונתכם שחונכתם בם, אל תזוזו מאמונתכם והשקפותיכם, ואל תהיו נבוכים, אלא דעו כי אי הבנתכם נובעת מאי ידיעתכם ומחסרונכם אתם בלבד, ''אלוקים הבין דרכה, והוא ידע את מקומה'' (איוב כח, כג).
אהבו את האמת ואת הצדק, כי בסופו של דבר תצליחו בעזרתם, כי הם דומים לבניין שנבנה על יסוד אבני צור. ואילו הנדבק בשקר, ובעוול, דומה בניינו לבניין בנוי על חול. וזאת אף על פי שנעימות השקר והעוול הזמנית נראית לעין שאינה מרחיקה ראות, וכן אמר החכם (משלי כג, כג) ''אמת קנה ואל תמכור''.
דעו, כי האמת והצדק הם 'תכשיטי הנפש' הנותנים גבורה ובטחון לגוף. ואומר אני לכם, כי לא מצאתי תרופה מועילה יותר ללב, מאשר האמת והצדק יחדיו. ולא הבטיחוני חברת החברים או השריון, ככובע האמת ומגן הצדק.
והיה ביום אשר ארצה להנחילכם את אשר הנחילני הבורא, אנחיל לכם את מדת המהימנות אשר אותה הקנה לי הבורא, כי במקלי עברתי והרווחתי את לחמי, והנה ברכני ה' עד כה. הנאמנות הכניסה אותי למקום שלא הצליחו להכניסני קרובי, וירשתי מה שלא הורישו לי אבותי, היא נתנה לי שלטון על גדולים וטובים ממני, ובעזרתה הצלחתי והועלתי לי ולאחרים.
לכן בני הזהר במידה זו, אפילו כאשר לא הזהירה התורה על כך. עמוד בדבורך, ואל תזלזל בכתיבת שטר, עדים וקנין לשם הבטחת דבר, בין בגלוי ובין בנסתר.
רחק מעסקים מסובכים ומדרכים עקלקלות, מקנוניות נפתלות וממזימות שפלות. אוי לבונה ביתו עליהם. נהל עסקיך בתמימות ובטוהר כפים, ואל תתן ידך מלספק, כי טעימות ספק גורם ל'נגע' ודאי.
התפארו בייחוס המוסר והנאמנות, כי אין יחוס כמוסר, ואין ירושה כנאמנות. קרבו רחוקים, והתכופפו לקטנים, האירו פנים לשפלים, רחמו על אביונים ועל העלובים, שמחום בשמחתכם בחגיכם ומועדיכם כיד ה' הטובה עליכם. היזהרו מלביישם, ופניהם אל תלבינו בתתכם להם מתנותיכם.
מאסו בבטלה, וגעלו השלווה, כי הן גורמות לשחיתות ולמחסור ולשעמום, ולדיבור בזה בכך לעיקשות פה וללזות שפתיים. הן הסולם לשטן ולעבדיו, והן הן העצלות המנוולת עצמה.
אל תשקעו נפשותיכם במחלוקת, המכלה את הגוף ואת הנפש ואת הממון גם יחד. ראיתי עטרות שער שהלבינו ללא עת, משפחות שנכחדו, שרים שירדו מגדולתם, ערים גדולות שנתערערו, התאגדויות שנפרדו, חסידים שנפסדו, אנשי אמונה שנאבדו, ונכבדים שנתבזו, והכל בגלל המחלוקת. נביאים ניבאו, חכמים החכימו, ופילוסופים הוסיפו לספוד את רעת המחלוקת, ועדיין לא הגיעו לקצה תכליתה. על כן שנאו אותה! נוסו מפניה! רחקו מכל אוהביה, פן תיספו גם אתם בחטאם.
המשיכו לסבול ואל תנקמו, כי זו היא הגבורה הנכונה והניצחון האמיתי. כי כאשר תחפשו את הנקמה, שמא לא תשיגוה, ותחלו לבכם בתוחלת ממושכת. ועוד שמא תוסיפו חרפה על בשתכם, כגולל אבן במעלה אשר אליו תשוב.
ואם תשיגו הנקמה, הרי תמצאו עצמכם מוקפים שנאה, תסבלו מקושי השינה, ומכובד הפעולה והעבודה, בריאותכם תכלה על ידי הקנאה המאכלת, ועוד תתחרטו באחרית הימים.
לכן העדיפו סבל אפילו ימשך, ותהפכו נערצים בעיני אויביכם, ויתחרטו מזיקיכם, ותגדל אישיותכם בעיניהם, ושמא ישובו מדרכם אם אנשים ברי לבב הם. ואפילו יהיו אנשי בליעל וחסרי דעת, יכאב להם ויחרה להם על כי לא נמשכתם להתבזות עמם ולעשות כמעשיהם, ולבסוף תמלכו גם עליהם בכתר המוסר.
התנהגו בענוה, כי היא סולם למעלות נכבדות, ולא תאלצו לסבול. דעו, כי אין תכשיט כתכשיט הענוה. הנה ראו, כי רבם של כל הנביאים לא נתייחס במידותיו הרבות אלא במידת הענוה בלבד.
שימו מחסום לפיכם ורסן ללשונכם, כי מדת הדיבור מיוחדת היא לאדם ובה התעלה על כל שאר הברואים. היא ניתנה לו כדי להשכיל לפאר ולשבח את יוצרו ולספר נפלאותיו, ולכן ודאי שלהמירה בדברי שקר וכזב ונבלה עוון פלילי הוא.
שעבדו את תאוותכם לנפשכם, כי שיעבוד הגוף והכנעת מאווייו היא חירותכם. כי השגת התאווה לא תשביע את הגוף, ויוסיף האדם להשתוקק לדבר שאין באפשרותכם להשיגו, עד שיכלה הוא ואתו החלק האלקי שבכם.
אולם אם השכל ימשול ותבונתכם תכניעה, הרי הגוף לא יבקש עוד אלא את החיוני והמועיל, הוא יקוץ במותרות, וישיג חדוות חיים ונועם, ויתנחם כאשר יקרב קיצו.
אכלו כדי חיותכם, והמותר תחרימו. אל תחשבו שרוב אכילה ושתיה תחזק ותבריא את הגוף, כשק המתמלא מן המושם בתוכו. כי דווקא אכילה מועטת יש בכוח הקיבה לקלטה, ובחום הטבעי הנתון בה לעכלה, וזה שיביא לגדילה ולהתפתחות נכונה, להבראת הגוף ולישוב הדעת. אל תעמיסו בקיבתכם אוכל מעל ליכולת העיכול, כי אז ירזה גופכם, ושכלכם יתבזה ויטמטם, וכיסכם יתרוקן.
היזהרו לא לאכול שוב עד אשר יעוכל המזון מן הסעודה האחרונה, כי זו הסיבה לרוב המחלות. התעמלו לפני האוכל, ונוחו אחריו. אל תאכלו בבהלה ובחיפזון, אל תמלאו את פיכם בטרם בלעתם אכלכם. שנאו את המאכלים המזיקים כאשר ישנא איש את רעהו המבקש את רעתו ומותו. אל תאכלו בדרך, ואל תאכלו כעכברים, אלא אכלו בשעות קבועות בבתיכם.
המנעו מלהרבות במסיבות רעים, דעו כי במסיבות רעים נודע אפיו של האדם, אם טוב ואם רע. הרבה פעמים חזרתי לביתי רעב וצמא, מפני שחששתי לעצמי בראותי חרפת זולתי.
היזהרו מהרבות בשתיית יין ומשקאות חריפים, כי הם משחיתים עצומים, וגורמים גם לביזיון נכבדים. ומה טוב צואת יהונדב בן רכב לבניו (ירמיה לה, ה). אמנם לא אצווכם כמוהו, אך אבקשכם לפחות למהול אותו במים. שתוהו, אך כדי רווי צימאונכם, ולא לתענוג בלבד. ראו כי לא לחינם נכתבה גנותו של נח הצדיק, אלא כדי ללמד מוסר ההשכל.
ועתה בעניין חלוקת ההוצאה הביתית, היא מתחלקת לארבע חלקים: בה ריוח, הפסד, מאוס, וכבוד. ריוח- היא גמילות חסדים שתאכלו את הריוח בעולם הזה ואילו הקרן קימת לעולם הבא. הפסד- הוא המשחק ושעשוע אשר בו מפסיד אדם את כל כספו וכבודו ומבטל ימיו, ואף אם ירוויח קורי עכביש יארוג, כי בסופו של דבר יפסידם. מיאוס- מה שנאכל למעלה מצורך הגוף.
כבוד- מלבושים. לכן התלבשו כדי יכלתכם, אבל אכלו פחות מיכלתכם, רק לצורך חיותכם. מאסו במשחק והתרחקו ממשחקים, תנו לצדקה יותר מאפשרותכם.
ראו חיים עם רעייתכם היא אשת נעוריכם, ואל תחמדו של זולתכם, כי רבים חללים הפילה ועצומים כל הרוגיה. תדמו בעצמכם כי הנכם יושבים בתיבת נח. גם באשתכם נהגו לפי סוד וחוק העונה, וכוונתכם תהיה להעמיד זרע.
הנה לדוגמא האש: היושב עליה נכוה, והמשכיל יתחמם כנגדה, ויגע בה לעת הצורך ויפיק ממנה את תועלתו. כבדו את נשיכם, כי הן כבודכם. כבוד האשה בפנים הבית, וככל שתפחת הופעתן בחוץ, ימעט היזקן.
שרתו את אוהביכם וקרוביכם בגופכם וברכושכם, כיד ה' הטובה עליכם. והיזהרו מאד לא להשתעבד להם בנפשכם.
ועתה דע בני אברהם, ה' ירחמך לעד!
כי עלינו להיות בטוחים כי מצות שבת היא ברית בינינו לבין אלקינו, והיא היתה החוק הראשון שנצטוינו על ידי אדון הנביאים עליו השלום. כמו שכתוב (שמות לא, טז) ''ושמרו בני ישראל את השבת, לעשות את השבת לדורותם, ברית עולם, ביני ובין בני ישראל אות היא לעולם, כי ששת ימים עשה ה' את השמים ואת הארץ, וביום השביעי שבת וינפש''.
וכלולים במצות השבת שני עניינים חשובים.
האחד- הפסקת כל הפעולות והטרדות המונעות התקרבות נפשנו אליו יתברך ואל השגתו, דהיינו, עסקי האדם הקשורים לחמריות והשגת הפרנסה. וזה גם היה שחרורנו מעול עבודת פרעה מלך מצרים, ולכן אמרה תורה (דברים ה, טו) ''וזכרת כי עבד היית בארץ מצרים, ויוציאך ה' אלקיך משם ביד חזקה ובזרוע נטויה, על כן צוך ה' אלקיך לעשות את יום השבת''.
השני- שמחת הנפש ומנוחתה. דהיינו, שתרגישו את יום השבת היותו יום השלמה לכל הבריאה ומנוחה שלמה לכל ההוויה, וזהו שאמר הפסוק: ''ויום השביעי שבת לה' אלקיך'' (שמות כ, י). ''ושמרתם את השבת כי קודש היא לכם' (שמות לא, יד). ''וביום השביעי יהיה לכם קודש'' (שמות לה, ב). זו תהיה ראיה אמיתית למי שידע לטעום מקדושת השבת ולדקדק במצוותיה כפי סוד תורת השבת.
[כאן חסר המשך מכתבו של הרמב''ם וחבל על דאבדין]
סיפור מאלף על חומרת הדין בפגיעה בבין אדם לחבירו ((מקור הדברים הינו בעלון קול ברמה, גליון 85 שלהי סיוון תשע''ב עמ' 5, 4)).
הנך מוזמן לבירור בפני בית דין של מעלה
תארו לעצמכם כיצד הייתם מגיבים על הודעה בנוסח המובא בכותרת? - זה מה שאירע לאחד מתושבי שכונת רמת אהרן, שהזדעזע ונחרד אל ליבו כשהוריו המנוחים הודיע לו על כך בחלומו. ''לא יכולתי שלא להזדעזע, במיוחד מאחר וההורים אמרו לי שהבירור צריך להיעשות באשר ''למקרה של הר''מ שפגע בך לפני 43 שנים'', ואני ידעתי בדיוק על מה הם מדברים.
לפנינו תיאור מפורט של הדברים כפי ששמענו מבעל המעשה עצמו. השתלשלות הדברים עברו דרך מרן הגאון רבי חיים קניבסקי שליט''א, והמסקנה היוצאת היא החשובה מכל: כמה חמורה היא פגיעה ביהודי, על אחת כמה וכמה כשמדובר בתלמיד.
במעשה המופלא שלפנינו שסופר לנו על ידי בעל המעשה המתגורר בשכונת רמת אהרן, יש מסר חד כתער עד כמה חמורה היא הפגיעה ביהודי, בן למלך מלכי המלכים, ועל אחת כמה וכמה כשמדובר בתלמיד, על המלמדים והרמי''ם וכל מי שמתעסק בחינוך לקרוא את השורות הבאות בעיון רב, ולהחדיר את הלקח והמסקנות לליבם ולהבין שהדברים אינם פשוטים כלל ועיקר.
כל הפרטים שיסופרו כאן הינם מדויקים ביותר, וגם בעל המעשה שסיפר לנו את הדברים השתדל לדייק בדבריו ובמִלותיו ולא לסטות כהוא זה ממה שאירע. הסיפור כולו עבר בביתו של מרן הגאון רבי חיים קניבסקי שליט''א, ובכל מהלך ההתרחשות ובכל שלב ושלב הקפיד בעל המעשה לשאול את פי מרן שליט''א מה לעשות וכיצד לנהוג.
האיש המתגורר כאמור ברמת אהרן, מספר לנו את המעשה בקול נרגש עד מאוד. למרות שעברו כבר מספר ימים מאז המקרה, הוא נשמע נסער עד עמקי נשמתו 'חשוב לי שהדברים יועברו לציבור, כיון שאפשר להקיש מהם על מעשים רבים הנעשים בזמננו' הוא אומר.
לילה אחד, הוא מספר, והנה אני רואה בחלומי את הוריי, את אבי ואת אימי יחדיו, יחד עם סבתי ובני משפחתה נוספים שכבר נפטרו לבית עולמם, פניהם היו מאירות, ואבי המנוח פונה אליי ואומר בזה הלשון: 'רוצים להזמין אותך לבירור בבית דין של מעלה, בענין מי שפגע בך לפני 43 שנים'.
לפני שהספקתי להחזיר תשובה, ממשיך אבי ואומר ש'ביקשו להזמין אותך כבר לפני שנתיים, אבל אז היית רק בן 58. עכשיו, משמלאו לך 60 שנה, רוצים להזמינך לבירור'.
בשומעי את הדברים נרעדתי אל ליבי, ואמרתי להם שאינני רוצה להגיע, כי חוששני שישאירו אותי שם ...
ההורים הרגיעו אותי ואמרו לי, בפנים מחייכות ש'כל כך טוב כאן שיתכן שכשתגיע - תרצה להשאר, אבל עדיף שתשאר למטה' --- כך במדויק היו הדברים.
השבתי לאבא שלי שאינני רוצה להגיע, אבל הוא, שם למעלה, אמר שבכל אופן רוצים להזמינני לבירור, 'כיון שהאדם היחיד שיודע את הפרטים במדויק, זה אתה, בהיותך בעל המעשה'.
'אז מה אעשה?' - שאלתי.
'תפנה לרב ותשאל מה לעשות', אמר אבי. 'לאיזה רב לגשת?' 'לרב קיינבסקי החזיר אבא.
התעוררתי בשעה 4 בלילה, והנה חלום. ורק אז הבנתי את פירוש הפסוק שנאמר אצל פרעה ''ויקץ והנה חלום''. בעתה אחזתני, ולא ידעתי כיצד לצאת מזה, במיוחד כשזכרתי היטב את פרטי המעשה ההוא שהתרחש לפני 43 שנים, בהיותי לומד בישיבה, וגם ידעתי שהמשפט שיצא מפי אבי ז''ל ש'ביקשו להזמינך כבר לפני שנתיים', גם הוא נכון, וכפי שאספר להלן.
לא הייתי צריך להתאמץ כדי לזכור את פרטי המעשה עם הר''מ שלי בישיבה. המקרה המסעיר רודף אחרי במשך כל השנים, ולא עזבני לרגע אחד. ומעשה שהיה כך היה:
יום אחד נכנסתי ל'סדר' בוקר בישיבה. כל 300 הבחורים היו כבר באולם, ופתחו בלימוד, לפתע ניגש אליי אחד החברים וטען שהגמרא שאני לומד בה היא שלו, ודרש שאחזירנה לו, כיון שידעתי בוודאות שהוא טועה והגמרא שייכת לי, סירבתי לשמוע לדבריו.
חברי פונה אל הרב היושב בקצה האולם, והנה הרב קורא לי ומבלי לשאול שאלות ומבלי לברר את האמת דורש ממני להשיב לחברי את הגמרא. 'אבל הגמרא היא שלי' ניסיתי לטעון, אולם בטרם סיימתי את המשפט, נחתה עליי סטירה אדירה ---- הסטירה היתה כ''כ חזקה, עד שהועפתי ממקומי למרחק כמה מטרים. זכורני שקול ההד של הסטירה היה כה חזק, עד שכל התלמידים הפסיקו ללמוד ובאולם שרר שקט מוחלט.
שוו בנפשכם באיזו פגיעה מדובר: 300 בחורים רואים בחרפתי ובטוחים שעשיתי את שלא ייעשה, ולכן קבלתי סטירה בעוצמה שכזו, הרי לא יתכן אחרת!
כמובן שנעלבתי ונפגעתי עד עמקי נשמתי והאירוע פגע בי עד לאימה.
יצאתי מהיכל הישיבה, והנה ניגש אלי ראש הישיבה וכששמע במה מדובר, הבין את העוול הנורא שנעשה לי והחל להרגיעני. בהיותו אדם חכם, עשה זאת ראש הישיבה בתבונה ולא ניסה לסנגר על הר''מ ההוא, אלא אמר ''אני מאוד מאוד מבין לליבך, אבל בטוחני שהיתה כאן אי הבנה'.
לאחר שהוסיף עוד אי אלו דבר הרגעה, ביקשני שלא להוציא את הסיפור החוצה, ולא להעבירו לאף אחד. הוא הדגיש שאיננו דורש זאת ממני, 'אבל אם יעלה הדבר בידך, אבקשך שלא לספר את הדברים'.
באותו רגע גמלה בי ההחלטה לציית לדבריו של ראש הישיבה, וגם כשחזרתי לביתי לכמה ימי מנוחה, וההורים שאלוני מה אירע, התחמקתי ולא סיפרתי להם מִלה וחצי מִלה. השארתי את הסיפור בתוך ליבי, ובמבט לאחור באמת אינני יודע כיצד הצלחתי לעשות זאת.
היה זה אירוע כל כך טראומטי שאינני מבין כיצד עמדו לי כוחותי לא לספרו לאיש. אבל המציאות היא שמאז ועד עתה, לאורך כל 43 השנים, לא סיפרתי את הדבר ממש לאף אחד. עד החלום בליל שבת, לא שתפתי בכך גם את קרובי המובהקים ביותר.
הרב המדובר לא ביקש ממני סליחה ואני השתדלתי לחזור לחיי שגרה ולשכוח מהסיפור, לא אוכל לומר שהדבר עלה בידי בקלות, אבל כיון שטבעם של חיים שהם שוטפים וזורמים המשכתי גם אנכי את זרם החיים, והגעתי בס''ד עד הלום. אבל לא שכחתי מהסיפור ולו לרגע אחד, הסטירה האדירה ההיא ליוותה אותי בכל צעד שעשיתי.
לפני כ-4 שנים התגעגעתי לישיבה שבה למדתי בנעורי והלכתי לבקר בה, ואף העזתי לדפוק על דלתו של הר''מ ההוא. אשתו פתחה את הדלת ואמרה שהוא אינו מרגיש בטוב, אבל כשהתעקשתי להפגש עימו, הכניסה אותי לחדרו, ואז הזדעזעתי לראות שהוא זורק את ראשו כל הזמן אנה ואנה בתנועות מפחידות.
התמונה שהצטיירה בפני היתה שכאילו מאן דהוא עומד לפני האיש, מימינו ומשמאלו וסוטר כל העת על שתי לחיו, וזו היא הסיבה לתנועתו התכופה של הראש לשני הכיוונים.
כשיצאתי אמרו לי בני הבית שתנועות הראש הללו החלו לפני זמן מה בצורה פתאומית, ללא כל הסבר. היינו אצל כמה רופאים, והם לא איבחנו שום מחלה, לא פרקינסון, ולא שום מחלה דומה, ולא ידעו להסביר את פשר התופעה.
רציתי לומר להם שאני יודע את הסיבה, אבל התאפקתי ועצרתי את עצמי ולא הוצאתי מלה מפי.
לפני שנתיים, ממשיך האיש מרמת אהרן ומספר, כמה ימים לאחר שמלאו לי 58 שנים, הרגשתי כאבים בחזה, וכשמיהרתי לקופת החולים, אמרו לי שאני בעיצומה של התקפת לב חזקה, והזעיקו נט''ן שהבהיל אותי ל''תל השומר' שם אמרו לי שאם הייתי מגיע מחצית השעה מאוחר יותר, יתכן שלא היה כבר מה לעשות!
והנה לפתע בא החלום על 'ההזמנה לבירור בפני בית דין של מעלה' ועל כך ש'כבר שנתיים ביקשו לקרוא לך' ... הרגשתי שיש דברים בגו, ומיד כשהתעוררתי בשעה 4 בבוקרו של יום השבת, מיהרתי לביתו של מרן הגאון רבי חיים קניבסקי שליט''א, והתפללתי וותיקין ב'לדרמן' בית הכנסת בו מתפלל הרב.
לאחר התפילה ביקשתי להתקבל מיד אצל הגאון שליט''א, אבל בני הבית רצו לדחותני בטענה שאין זו שעת קבלת קהל, כשאמרתי להם ש'מן השמים שלחוני אליו' ותיארתי את שהיה בחלום, ושאבי המנוח אמר שאתייעץ עם הגאון רבי חיים, הכניסוני לחדרו.
כששמע הגאון רבי חיים את הדברים אמר שחלומות שוא ידברון. אמרתי לו שלמרות זאת אני מרגיש שיש כאן משהו אמיתי. הורה לי לכנס בית דין ולומר שאני מוחל לאותו רב במחילה גמורה, ואכן הגאון רבי אליהו מן כינס עוד תלמידי חכמים ואמרתי לפניהם שאני מוחל.
ועדיין לא הרגשתי רגוע. אמרתי להגאון רבי אליהו מן שאני רוצה לנסוע אל הר''מ ההוא ולומר את בקשת המחילה בפניו. הגאון רבי אליהו נכנס אל מרן הגאון רבי חיים ושאלו האם יש טעם בדבר, והסכים.
מיד ביום ראשון נסעתי לביתו של הר''מ המתגורר בירושלים. אני דופק על דלת ביתו, ואין קול ואין עונה. אחד השכנים ששמע את הדפיקות הרצופות, יצא ואמר לי שבליל שבת הבהילו את שכנו לבית החולים והוא שוכב שם במחלקת טיפול נמרץ. ליבי החסיר פעימה. רצתי לבית החולים, והגעתי היישר למיטתו של החולה, שם עמדו אשתו ובניו. התברר לי שהרופאים הזעיקו אותם, כיון שמצבו קשה ושעותיו ספורות.
ניגשתי אל בן הזקונים שלו ואמרתי לו שאני רוצה להיכנס לרגע לאביו ולומר לו משהו. הבן דחה את בקשתי בכל תוקף ואמר שאביו אמנם מצוי בהכרה מלאה, אבל מצבו כ''כ קשה שפשוט לא שייך לדבר איתו.
הוספתי ואמרתי לבן שברצוני להזכיר לאביו מעשה פלוני שבו אביו חטא כנגדי, והבן נבהל עוד יותר, 'האם זה הזמן לדבר על חטאים?! הרי הוא עלול לקחת את הדברים לליבו ולהסתכן עוד יותר!' ואז ספרתי לו בקצרה את החלום, ואמרתי שהגאון רבי חיים הסכים שאגיע, ואולי דווקא זה יתרום לשיפור במצבו.
בני המשפחה הסכימו להכניסני. התקרבתי למיטתו וראיתי שהוא מחובר למכשירים רבים ומצבו אכן קשה מאוד. במאמצים עליונים שאלתו אותו האם הוא זוכר את המעשה ההוא שפגע בי מאוד, והחולה נענע בראשו לאות הסכמה. אמרתי בקול שהנני מוחל לו על כך ואף הוספתי שגם אני מבקש מחילה ממנו על שלא שמעתי בקולו כשביקש שאתן את גמרא לחבר ההוא למרות שכאמור הגמרא היתה שלי.
החולה אמר במפורש שהוא מוחל לי על כך ואז ראיתי שהוא אכן הבין את כל הדברים שאמרתי לו, ו'מעמד המחילה' הצליח בצורה יוצאת מן הכלל. הרגשתי שהוקל לי, וחזרתי לביתי. והנה, אני רק דורך על מפתן הבית והטלפון מצלצל.
על הקו היה אחד מילדיו של הר''מ וקולו נשמע נרגש במיוחד. אל תשאל מה קרה מיד לאחר שיצאת, הוא אומר, מצבו של אבא הוטב לפתע פתאום, והרופאים - שרק לפני זמן קצר הודיעו לנו את הגרוע מכל - נדהמו אף הם לראות את השיפור הדרמטי שחל במצבו, ולא הבינו איך זה קרה.
לא חלפו 48 שעות והחולה שב לביתו, אבל בכך לא נגמר הסיפור. בני הבית סיפרו לי על מופת נוסף שהתרחש, כשתנועות הראש המוזרות של אביהם פסקו לחלוטין, והוא חזר להיות כאחד האדם. וכשם שאף אחד לא הבין על מה ולמה החל הראש לזוז, כך גם הפעם לא היתה להפסקת התזוזה כל הסבר טבעי.
ביקשתי מהגאון רבי אליהו מן שישאל את מרן הגאון רבי חיים האם אפשר לתלות את הנס שקרה לר''מ שלי בתנועות הראש בבקשת המחילה, והוא השיב בחיוב ואמר שיתכן בהחלט לתלות את הדברים זה בזה. כעבור שבוע ימים נסעתי שוב לבקר את הר''מ בביתו ומצאתי אדם בריא ושמח. חזרנו שוב על בקשת המחלה, והכל הלך למישרין.
צריך לזכור, מוסיף איש שיחנו, שהר''מ הוא בן 87 ולמרות הכל הוא שב בס''ד לאיתנו, מה שמוכיח שהחולשה הגופנית הגדולה, והמחלה שבאה עליו, היתה בגלל האירוע ההוא, מלפני 43 שנים.
במהלך הביקור נזכרנו לפתע שיש גם צלע שלישית בכל הסיפור, והוא החבר שבגללו קרה מה שקרה ... הרגשנו צורך לחפש גם אותו, ולשתפו במה שהתרחש בימים האחרונים.
זמן רב לקח עד שמצאנו אותו, ואז התברר להוותנו שמזה שנים רבות האיש הזה אינו בקו הבריאות ודעתו השתטתה עליו. הגענו לביתו וניסינו לתמוך בו, ולהזכיר גם לו את מה שהיה עם הגמרא בהיכל הישיבה, אבל הוא לא ידע מה נעשה איתו, ומי יודע אם לא הענישהו מן שמיא.
עם כאן פרטי הדברים כפי ששמענום מבעל המעשה המתגורר בשכונת רמת אהרן.
דומה שבאמת אין צורך להאריך בפרטי המסקנות והלקחים שאפשר ללמוד מכך. יש דין ויש דיין וגם לאחר כל כך הרבה שנים, כשהאדם עלול לחשוב אולי החטא כבר 'נשכח' דואגים להזכיר לו שהכל הכל כתוב וחתום.