אור ברסלב
המשתמטים ואהבת לרעך כמוך!

המשתמטים

ואהבת לרעך כמוך!

מה אומרים מנהיגי הציבור?

למה החרדים לא מקימים פסוקים ופסקים מפורשים מהתורה ומחז"ל? "ואהבת לרעך כמוך!"

אחת הטענות הרווחות בפי המסיתים היא מדוע החרדים עוברים על פסוקים ועל הלכות מפורשות כגון: "לֹא תַּעֲמֹד עַל דָּם רֵעֶךָ" (ויקרא יט טז), ואיפה המצווה החשובה של "וְאָהַבְתָּ לְרֵעֶךָ כָּמוֹךָ"? (ויקרא יט טו), וכדברי משה לשבט ראובן ושבט גד, "הַאַחֵיכֶם יָבֹאוּ לַמִּלְחָמָה וְאַתֶּם תֵּשְׁבוּ פֹּה"? (במדבר לב ו).

מבואר ברמב"ם (סוף הלכות שמיטה ויובל) שלומדי התורה אינם נלחמים שכתב: "ששבט לוי כיון שכל עסקם בתורה, לפיכך.. לא עורכין מלחמה כשאר ישראל.. אלא הם חיל השם" ומוסיף הרמב"ם ואומר: "ולא שבט לוי בלבד אלא כל איש ואיש מכל באי העולם אשר נדבה רוחו אותו והבינו מדעו להבדל לעמוד לפני ה' לשרתו ולעובדו לדעה את ה', והלך ישר כמו שעשהו האלהים, ופרק מעל צווארו עול החשבונות הרבים אשר בקשו בני האדם, הרי זה נתקדש קדש קדשים".

ואף הוסיף הזוהר הקדוש: "שגם שבט יששכר לא נלחם אלא היה עוסק בתורה". (פר' בעלותך דף קנ ע"א).

לאורך כל ההיסטוריה היהודית, שבט לוי ושבט יששכר לא נלחמו כשאר העם אלא עסקו בתורה (מנו ביחד כ-20% מהעם, לא כולל את אשר מלאם ליבם להיות כשבט לוי), וכן כל מי שחפץ בלימוד התורה הרי הוא כשבט לוי שלא נלחמו כלל, מעניין לדעת באיזה מידה קיבלו אבותינו בימי קדם את ההלכה שנפסקה ששבט לוי אינו יוצא למלחמה כשאר העם, אפשר שגם אז היו כאלה שהתרעמו והתלוננו על כך אולם כנראה שכולם הבינו, כי אין כאן חס ושלום הבחנה בין דם לדם, אלא חלוקת תפקידים. מן הראוי לשים לב לכך שהרמב"ם מציין לצד החלוקה "השרירותית" שהבדילה את שבט לוי משאר אחיו כי "ולא שבט לוי בלבד אלא כל איש ואיש מכל באי העולם אשר נדבה רוחו אותו..." כל איש מבאי עולם משמע אפילו גר, הרי שאי אפשר לטעון שבבסיס החלוקה עמד ייחוסם של בני לוי, ההפך הרמב"ם מציין שמי שיצטרף אליהם הרי הוא כמתנדב, אכן מרתק לגלות איך הפכו המתנדבים בעם במשך הדורות למשתמטים. לחיל ה' היו רק מתנדבים... כי המאמץ הרוחני והעול (גם הפיזי) שהוטל על הקומץ הזה היה כבד ומחייב כל החיים בעוד שהשרות הצבאי הינו מעצם טבעו זמני ומוגבל.

יאמרו האומרים אבל סכנת מות מרחפת רק על המשרתים בצבא ולא על הלומדים? אז גם אם העול כבד ומחייב סוף סוף אנשים אלו אינם בסכנת חיים. ובכן מן הראוי לזכור כי היו תקופות לאורך ההיסטוריה שבהן דווקא לומדי התורה היו חשופים לסכנת מוות, רדיפות ואפילו התעללויות, בעוד ששאר העם חי את חייו בשלווה יחסית. למשל בתקופה ההלנסטית ובתקופת רומי ובכ"ז לומדי התורה שקדו על דלתות התורה וחרפו נפשם למות. והיו מהם שמתו בצורות משונות ואכזריות (למשל, עשרה הרוגי מלכות) אחרים ירדו למחתרת למשך שנים והסתתרו במערות (ר' שמעון בר יוחאי) והמשיכו ללמוד תורה וכל זה בלי לכנות לרגע את שאר עמך ישראל שלא נשאו בסבל כמותם בשם "משתמטים..." לפני כמאה שנה בחורי ישיבה צעירים העדיפו להטיל מום בגופם שגרם להם נכות ובלבד שלא יפסיקו מלימודים ויגויסו לצבא הנכרים. (ברוסיה ובאירופה) כל זה מלמד שהמניע לאי הגיוס אינו מותנה בשאלה של נוחות או בריחה מסכנות אלא במשהו עמוק ומחייב הרבה יותר.

בנוסף לכך אם מקבלים את העיקרון שחלוקת התפקידים בין הלומדים למשרתים דומה במהותה לחלוקה בין משרתים בחילות שונים. אזי כשם שאיש לא יתבע את פקידי הצבא או הטבחים, החוקרים הצבאים ועוד על כך שאינם מתים במלחמה, כך איש לא יתבע את לומדי התורה המשרתים באחד החילות. אך כדי שעיקרון זה יתקבל עלינו להוכיח תחילה מדוע לימוד התורה הוא חיוני לעם לפחות כמו חילות הצבא, אם לא יותר.

בנוסף לכך מן הראוי להבהיר כי אי אפשר לצטט פסוק מן התורה ולטעון כנגדו בלי להתייחס לקונטקסט בו הוא נאמר, או בלי להתייחס לפסוקים אחרים האומרים דברים אחרים או משלימים. התורה הקדושה אינה נלמדת מפסוק אחד או ממשפט אחד, היא נלמדת ממכלול שלם של פסוקים וחוקים. והמצטטים את "האחיכם יצאו למלחמה ואתם תשבו פה?" לא יכולים להתעלם באותה העת מפסוק אחר הנאמר באותה תורה כמו: "וְהָגִיתָ בּוֹ יוֹמָם וָלַיְלָה" (יהושע א ח). אמר רבי אלעזר, גדולה תורה שאלמלא תורה לא נתקיימו שמים וארץ, שנאמר: "אִם לֹא בְרִיתִי יוֹמָם וָלָיְלָה חֻקּוֹת שָׁמַיִם וָאָרֶץ לֹא שָׂמְתִּי". (נדרים לב.).

הציטוט מהתורה מחייב הכרות מינימלית עם התורה ועם עקרונות הלימוד שלה. אי אפשר בכמה שורות להסביר את המהלך של התורה, זה כמו לתמצת קורס של כמה ימים בשתי דקות. מי שינסה לעשות זאת הוא לא רציני.

תוכן העניינים

המשתמטים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה