אור ברסלב
המשתמטים התורה מגנה על המדינה › מה עושים בחורי הישיבות והאברכים בימי מלחמה?

המשתמטים

התורה מגנה על המדינה · מה עושים בחורי הישיבות והאברכים בימי מלחמה?

למה יש כאלה שנמצאים בישיבה או בכולל רק כדי להעביר את הזמן?

בימי מלחמה חש כל לומד תורה אחריות כפולה ומכופלת, שהרי למן גיל תלמוד התורה ועד מאה ועשרים אחריות רבה מוטלת על כתפיו. ואם הוא ישכח ממנה לרגע רבותיו יזכירו לו זאת בכל שיחת מוסר ולעיתים לפני כל תפילה. והם יאמרו בזה הלשון פחות או יותר: "חיילי ישראל ואזרחי ישראל מצויים בשעת מלחמה. 'התורה מגנה ומצלה' ואם נופלים חיילים ואזרחים בקרבות סימן שאנחנו כולנו לא לומדים מספיק. אולי לא מספיק שעות, אולי לא מספיק בהתלהבות, על כל אחד מכם לדעת שאם נשפך דם יהודי עכשיו זה גם בגללו. האמירה הזאת כה מושרשת בציבור החרדי שכן הוא מתחנך מילדותו על אמירתו המפורסמת של רבי ישראל סלנטר (מייסד תנועת המוסר): "כאשר בחור ישיבה מתרשל מלימודו, הבת של הרוקח היהודי בפריז נישאת לגוי" המשמעות של האמירה המחייבת הזאת מופנמת בכל עת ובכל שעה וקל וחומר בעתות של מלחמה שאז עם ישראל זקוק לזכויות שיגנו עליו, וכל חטא ועוון של הפרט משפיע על הכלל. שהרי לימוד התורה הוא הדבק הרוחני של עם ישראל. האחד משפיע על השני ודבר גורר דבר. הראשון מתרשל בלימוד, השני כבר אינו לומד ומסתפק בהליכה לבית הכנסת, והשלישי מפסיק גם לשמור שבת, וכן הלאה וכן הלאה.

בנוסף לכך גדולי הדור מורים בימי מלחמה לעשות משמרות יום ולילה שלא יהיה רגע שבית המדרש ישאר ריק ובשנים האחרונות התחילו לחלק שמות של חיילים לכל בחורי הישיבה ואפילו לבנות הסמינר. (השם הפרטי של החייל ושם אמו. למשל: יוסף בן רחל) כפי שנהוג להזכיר בתפילה ולמן אותו הרגע הבחור או הבחורה מופקדים להתפלל על שלומו. מיותר לציין שכאשר מודיעים למתפלל שהחייל שלו נפצע חלילה או נפגע זה דבר נורא. ממש אפשר לראות בחוש איך המתפלל לוקח אחריות עליו... בכוללים רבים וגם בישיבות מנהיגים לימוד עם "תענית דבור". תענית דיבור נחשבת שקולה כנגד ארבעים צומות. המתחייב על תענית דיבור מכריז על כך ערב קודם ואסור לו לומר מילה אחת של חולין אלא רק מה שנוגע ללימוד. לתענית דיבור יש סגולות רבות ובזמן מלחמה מקדישים את כל הזכויות לשמירה על החיילים.

במבצע האחרון ובאלה שלפניו הרבה ישיבות נאלצו לעבור מקום בשל מתקפת הטילים. הרבנים הורו לראשי הישיבות להעביר את כל התלמידים למקום בטוח יותר על מנת שיוכלו ללמוד כהלכה. למרבה הפלא הישיבות שקבלו הוראה לעזוב היו רק ישיבות עם מספר קטן של בחורים, אבל הישיבות שמנו מאות רבות ואפילו אלף בחורים קבלו הוראה להישאר בחזית הגם שבתי המדרש שלהם לא היו ממוגנים. האם הוראה שכזאת מתיישבת עם ההיגיון? הרי בית מדרש של אלף איש מסוכן בהרבה מבתי מדרשות של כמה עשרות איש בשעת נפילת טילים. אלא שגדולי ישראל הסבירו למי ששאלם שישיבה של אלף איש אסור שתעזוב את החזית. זכות של אלף לומדי תורה מגנה על כל החזית ועל הלוחמים. וכך לחמו החיילים בחזית ולצידם במרחק נפילת טיל שקדו אלף בחורים על לימוד התורה חשופים לחלוטין לנפילת טילים, במקום לא מוגן. האם ניתן לכנות אנשים שכאלה בשם "משתמטים". ושוב אני מציע לכל מי שמפקפק באמינות הדברים פשוט לרדת לשטח בשעת מבחן (שלא תבוא) ולראות את הדברים במו עיניו.

תוכן העניינים

המשתמטים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה