אור ברסלב
המשתמטים התורה מגנה על המדינה

המשתמטים

התורה מגנה על המדינה

ואהבת לרעך כמוך!

עם ישראל לאורך כל הדורות עד לתקופת ההשכלה ייקר והעריך עד מאוד את לומדי התורה. "הנבחרת" של העם הייתה אותה קבוצה שישבה והגתה בתורה. האנשים בכל הקהילות תמכו בלומדי התורה אם בסיוע לפרנסתם ואם במינויים לרבנים, דיינים, ראשי קהילות וכו'. האם זה הגיוני שעם שלם במשך אלפי שנים מועיד את השורה הראשונה ללומדי התורה רק מפני שהם "מחממים את הספסלים?"

אלא שלתורה וללומדיה יש ערך עליון ביהדות. עם ישראל האמין תמיד כי התורה מגנה ומצלה. כי היא מקור חיותו וסוד השרדותו של העם והיא כוחו ועוצמתו וחכמתו בפני כל העמים. מי שישב ועסק בתורה יומם ולילה היה נחשב למי שתומך ומגן בתורתו על העם. שומר עליו ומשמר את ערכיו, ולכן הוא זכה להערכה רבה. היחס לתלמידי חכמים ולתורה ירד בעיקר בתקופת ההשכלה, והמשיך לרדת עם היווצרות התנועה הציונית. המנהיגות הציונית רצתה לבנות עם אחר, עם ככל העמים. עם שהומניותו כוחו ועצמאותו הם ערכיו המקודשים. ברור שלומדי התורה ושומרי המצוות איבדו את כל ערכם וחשיבותם בהתחדשות הלאומית הזאת. ומה שקרה עם קום המדינה רק הוכיח שאין למקימיה שום רצון לשמר את התורה והמצוות. בכל זאת הם נאלצו להתפשר על אי אלו סממנים יהודים כדי לזכות בהכרה של כל יהודי העולם ובהכרה של אומות העולם. זו היתה פשרה מחושבת שנועדה לשמר את ערכי הציונות ואת הרוח החילונית עם מעטה דק יהודי. ולא רצון כן לשמר את התורה והמצוות. ההפך, האווירה היתה נגד (דרוס כל דוס) היה לעג לחרדים והיתה תקווה גדולה שכאן בארץ הזאת לא יצמחו עוד כאלה זולת כמה מאות בודדות שיחיו במאה שערים.

הריבוי הטבעי שהתרחש בעשרות השנים האחרונות קרא תיגר על "נבואות" שלא הגשימו את עצמן בנוגע לגורל החרדים לאחר כמה עשורים. תנועת התשובה שהחזירה רבים מצאצאי המתחלנים אל חיק היהדות העמיקה את החרדה מפני "איבוד המדינה" לטובת החרדים והגדילה את הצורך להשניא את החרדים על העם. המעורבות הפוליטית והיות המפלגות החרדיות לא פעם לשון מאזניים בפוליטיקה הישראלית הפכו די מהר את נושא הגיוס (שהיה מעוגן בחוק כדת וכדין) לחומר תבערה זמין בכל עת ובכל שעה.

אותו ריבוי הגדיל לפחות במספרים את יושבי בית המדרש. המציאות של ישראל אומה אחת בין שבעים זאבים שמוקפת במליוני ערבים הכמהים לחסל אותה, הגדילה את הצורך וההבנה שבלי התורה שמגנה ומצלה לא נשרוד את התקופה הקשה הזאת. וכך למרבה האבסורד דווקא בשעה שהחילונים הפכו את הגיוס לנשק השנאה החרדים התבצרו יותר בלימוד התורה כנשק הגנה. ככל שהמלחמות והטרור גבו יותר מחיר דמים, כך העמיקה התקשורת את השרשת השנאה בלב העם כלפי ה"משתמטים" ובאותה העת מאותן הסיבות ממש העמיקו החרדים את אחיזתם בתורה, הצמיחו עוד ישיבות, ועוד כוללים שיגנו על עם ישראל בשעתו הקשה. אלו אוחזים בנשק ובחנית ואלו אוחזים בתורה ובתפילה. אלו יוצאים למערכה ומקיזים דמם. ואף אלו מפקירים עצמם ואת חייהם ואת בני ביתם וצרכיהם בעבור נשק ההגנה. אלו בטוחים בצדקתם ואלו בוטחים בצורם. ואלו ואלו מותחים את החבל ומעמיקים את הקרע. ואין חכם אחד שיקום ויאמר: "בואו נכנס את מיטב הוגי הדעות שלהם כמו גם שלנו שישבו וילבנו את הסוגיה הזאת עד הסוף". שיתנו הזדמנות של אמת להבהיר את כל הצדדים של המטבע. אולי אז תמצא הנוסחה הגואלת שלא קובעת בבלי דעת שוויון בנטל. (מה יעשה מחר צה"ל עם אלפי ערביי ישראל הוא יגייס אותם?) נוסחה שלא כופה אורחות חיים של חילונים על חרדים וההפך. אלא משכללת את הצבא מצמצמת את אנשיו אולי בונה אותו על בסיס התנדבותי. שהרי צבא מודרני לא נמדד בכמות אלא באיכות נוסחה שאולי, מתגמלת את החיילים במשכורת של ממש ובהטבות. יש כל כך הרבה דרכים להיטיב עם כל הצדדים ומשום מה תמיד מתייחסים רק לאופציה שמרבה את השנאה והתסכול. האם זה רק במקרה?

או שמא יש מי שעושה שימוש ציני בנושא הגיוס ובדם החללים כמו בכאב המשפחות השכולות. מי שחפץ לספסר בכאב כדי להרויח בידול של ממש בין פלגי העם כדי להרתיע כל חילוני ממוצע להציץ לעבר היהדות, רק מפני שאלו שמשמרים אותה כרגע הם משתמטים שנואים ובזויים.

למה החרדים כ"כ מתעקשים על לימוד התורה?

יש מאות מקורות בתורה ובחז"ל ובספרות התורנית העוסקים בנושא לעומק ולרוחב. בשל קוצר היריעה של חיבור זה נציין רק כמה מהם:

 "על ג' דברים העולם עומד: על התורה, על העבודה (קורבנות ותפילה), ועל גמילות חסדים". והקדים בתחילה 'על התורה' בבחינת "ותלמוד תורה כנגד כולם". (אבות א ב).

 "אין העולם מתקיים אלא בשביל הבל פיהם של תינוקות של בית רבן" (שבת קיט:).

 אמר רבי אלעזר, גדולה תורה שאלמלא תורה לא נתקיימו שמים וארץ, שנאמר: "אִם לֹא בְרִיתִי יוֹמָם וָלָיְלָה חֻקּוֹת שָׁמַיִם וָאָרֶץ לֹא שָׂמְתִּי" (נדרים לב.).

 התורה לא הבטיחה שאם נדע להלחם אז ננצח במלחמה. התורה הבטיחה הבטחה אחרת, שהיא: (ג) "אִם בְּחוּקּוֹתַי תֵּלֵכוּ (פרש"י: שתהיו עמלים בתורה) וְאֶת מִצְוֹתַי תִּשְׁמְרוּ וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם: (ד) וְנָתַתִּי גִשְׁמֵיכֶם בְּעִתָּם, וְנָתְנָה הָאָרֶץ יְבוּלָהּ וְעֵץ הַשָּׂדֶה יִתֵּן פִּרְיוֹ: (ו) וְנָתַתִּי שָׁלוֹם בָּאָרֶץ וּשְׁכַבְתֶּם וְאֵין מַחֲרִיד וְהִשְׁבַּתִּי חַיָּה רָעָה מִן הָאָרֶץ וְחֶרֶב לֹא תַעֲבֹר בְּאַרְצְכֶם: (ז) וּרְדַפְתֶּם אֶת אֹיְבֵיכֶם וְנָפְלוּ לִפְנֵיכֶם לֶחָרֶב" (ויקרא כו), כל הטובה הזו מותנית אך ורק בלימוד התורה.

אמנם אנו מחויבים בהשתדלות, הגנת העם אולם לימוד התורה הינה מצווה גדולה לאין שיעור מכל רמת השתדלות גשמית אחרת.

היסטוריית לימוד התורה מימי קדם

מאז שנתנה התורה לפני 3,326 שנה לא פסקה תורה בעם ישראל. אמרו חז"ל (יומא כח:): "מימיהן של אבותינו לא פרשה ישיבה מהם. היו במצרים – ישיבה עמהם, היו במדבר - ישיבה עמהם, אברהם אבינו זקן ויושב בישיבה היה, יצחק אבינו זקן ויושב בישיבה היה, יעקב אבינו זקן ויושב בישיבה היה, אליעזר עבד אברהם זקן ויושב בישיבה היה, שנאמר: 'ויאמר אברהם אל עבדו זקן ביתו המושל בכל אשר לו' (בראשית כד ב), אמר רבי אלעזר שמושל בתורת רבו".

יעקב אבינו פרש למשך 14 שנה לישיבת שֵׁם ועֵבֶר. נאמר: "וְאֶת יְהוּדָה שָׁלַח לְפָנָיו אֶל יוֹסֵף לְהוֹרֹת לְפָנָיו" (בראשית מו כח) פירש רש"י, "להורות לפניו: לתקן לו בית תלמוד שמשם תצא הוראה". בתוך שעבוד מצרים וירידה נוראה עד למ"ט שערי טומאה, גם אז ובמיוחד אז הייתה קיימת ישיבה. בתקופת התנ"ך הייתה חלוקה ברורה בין החיל הלומד לחיל הלוחם, שבט לוי ויששכר היו קודש לעבודת ה' ולימוד תורה. גם בקרב הלוחם שולב לימוד תורה עם לוחמה.

הגמרא מספרת על רבבות תלמידים שהיו לרבי עקיבא וכן הלאה לאורך כל הדורות תמיד היו בני הישיבה עמוד הענן ועמוד האש לעם ישראל, וכן עד לדורות האחרונים המרכז הרוחני של הישיבות היה בליטא ובפולין ובחלק מארצות המזרח. ומשם הופץ אורה לכל קהילות ישראל, משם יצאו רבנים, ראשי ישיבות, משמשים בקודש, תלמידי חכמים ובני תורה, ולשם נהרו בחורי ישראל מכל התפוצות ללמוד ולשאוב מנכסי צאן ברזל של אוצרות התורה והרוח היהודית. עד אשר הגיעו כאן לארץ ישראל אשר הבטיח הקב"ה את הארץ לאבותינו.

כשעמדה הברירה בפני רבי יוחנן בן זכאי (בעומדו לפני אספיינוס שעה שהתמנה לקיסר ואמר לריב"ז שיבקש שלוש בקשות והוא ימלא אותם) ריב"ז בחר בשלושה דברים:

1. ביבנה וחכמיה.

2. ברפואה לת"ח זקן שהיה מוטל על ערש דווי (ר' צדוק שצם 40 שנה שלא יהיה חורבן והיה אוכל מידי יום דבלת תאנים ולאחר מכן רק מים שהושרתה בהן אותה דבלה).

3. שמירת שושלת בית המלוכה בית דוד. (גיטין נו ע"ב). הוא לא ביקש את בית המקדש, לא את שלמותה של ירושלים אלא עיר של ישיבות ותלמידי חכמים, ורפואה של תלמיד חכם. מדוע?

עובדה מרתקת היא שלמרות שהמורדים לא שמעו בקולו של ריב"ז איש לא פגע בו על בחירתו זו. איש לא מחה על כך. כפי הנראה בחירתו הייתה חלק בלתי נפרד משמירה על ערכי ישראל האמיתיים.

"כֹּה אָמַר ה' אִם לֹא בְרִיתִי יוֹמָם וָלָיְלָה חֻקּוֹת שָׁמַיִם וָאָרֶץ לֹא שָׂמְתִּי" (ירמיהו לג, כה). על איזו ברית מדובר שהיא מתקימת יום ולילה, ובה מותנה קיום העולם? זו ברית התורה. שהרי הארון שנשא את התורה נקרא ארון הברית. לא ימוש ספר התורה הזה מפיך והגית בו יומם ולילה" (יהושע א ח).

רבי מאיר אומר (אבות פרק ו' מ"א):

"רבִּי מֵאִיר אוֹמֵר כָּל הָעוֹסֵק בַּתּוֹרָה לִשְׁמָהּ, זוֹכֶה לִדְבָרִים הַרְבֵּה, וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁכָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ כְּדַאי הוּא לוֹ, נִקְרָא רֵעַ, אָהוּב, אוֹהֵב אֶת הַמָּקוֹם, אוֹהֵב אֶת הַבְּרִיּוֹת, מְשַׂמֵּחַ אֶת הַמָּקוֹם, מְשַׂמֵּחַ אֶת הַבְּרִיּוֹת, וּמַלְבַּשְׁתּוֹ עֲנָוָה וְיִרְאָה, וּמַכְשַׁרְתּוֹ לִהְיוֹת צַדִּיק חָסִיד יָשָׁר וְנֶאֱמָן, וּמְרַחַקְתּוֹ מִן הַחֵטְא, וּמְקָרַבְתּוֹ לִידֵי זְכוּת, וְנֶהֱנִין מִמֶּנּוּ עֵצָה וְתוּשִׁיָּה בִּינָה וּגְבוּרָה, שֶׁנֶּאֱמַר (משלי ח) לִי עֵצָה וְתוּשִׁיָּה אֲנִי בִינָה לִי גְבוּרָה, וְנוֹתֶנֶת לוֹ מַלְכוּת וּמֶמְשָׁלָה וְחִקּוּר דִּין, וּמְגַלִּין לוֹ רָזֵי תוֹרָה, וְנַעֲשֶׂה כְּמַעְיָן הַמִּתְגַּבֵּר וּכְנָהָר שֶׁאֵינוֹ פּוֹסֵק, וְהוֶֹה צָנוּע וְאֶרֶךְ רוּחַ, וּמוֹחֵל עַל עֶלְבּוֹנוֹ, וּמְגַדַּלְתּוֹ וּמְרוֹמַמְתּוֹ עַל כָּל הַמַּעֲשִׂים".

ועוד נאמר שם:

"אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי, בְּכָל יוֹם וָיוֹם בַּת קוֹל יוֹצֵאת מֵהַר חוֹרֵב וּמַכְרֶזֶת וְאוֹמֶרֶת אוֹי לָהֶם לַבְּרִיּוֹת מֵעֶלְבּוֹנָהּ שֶׁל תּוֹרָה שֶׁכָּל מִי שֶׁאֵינוֹ עוֹסֵק בַּתּוֹרָה נִקְרָא נָזוּף, שֶׁנֶּאֱמַר (שם יא) נֶזֶם זָהָב בְּאַף חֲזִיר אִשָּׁה יָפָה וְסָרַת טָעַם".

מובא במדרש (רבה, איכה ב): "הַקֹּל קוֹל יַעֲקֹב וְהַיָּדַיִם יְדֵי עֵשָׂו": כל זמן שקולו של יעקב בבתי כנסיות ובתי מדרשות, אין הידיים ידי עשו, וכל זמן שאין קולו מצפצף בבתי כנסיות ובתי מדרשות הידיים ידי עשו. הגר"א מוילנא מפרש: שהַקל קול יעקב אז הידיים ידי עשו, ברגע שאין לימוד תורה מספיק, שלומדים בקלילות ולא ברצינות ובשמחה, אז ידי עשו שולטות שצריכים צבא נשק ומלחמה. אבל אם הקול קול יעקב עם ו' שקול התורה נשמע בבתי כנסיות ובתי מדרשות ולומדים בחשק ובהתלהבות אז ידי עשו נשברות.

הגמרא מספרת (סנהדרין צד:): כשסנחריב צר על ירושלים לכובשה, נעץ חזקיהו מלך יהודה חרב בפתח בית המדרש ואמר: כל מי שאינו יעסוק בתורה יידקר בחרב זו, ובדקו מדן ועד באר שבע ולא מצאו תינוק ותינוקת איש ואשה שלא היו בקיאין בהלכות טומאה וטהרה, בלילה ההוא יצא מלאך ה' והכה במחנה אשור מאה ושמונים וחמישה אלף ראש כפגרים מתים (ללא נגע וללא פגע). חזקיהו ניצח את צבא סנחריב העצום, בזכות כח התורה שהיה אז בזמנו.

במלחמת מדיין גייס משה "אֶלֶף לַמַּטֶּה אֶלֶף לַמַּטֶּה" (במדבר לא ד) פירשו חז"ל: "יש אומרים, אלפיים מכל שבט ושבט שלח. ויש אומרים, שלשת אלפים מכל שבט ושבט. שנים עשר אלף חלוצי צבא, ושנים עשר אלף לשמור את הכלים... ושנים עשר אלף לתפילה". (תנחומא מטות ג).

אנחנו רואים שמשה רבנו לקח בנוסף ל-24 אלף למלחמה ולעורף, לקח עוד 12 אלף לתורה ולתפילה, למרות ששאר העם מנה כ-600 אלף איש שעסקו בתורה ובתפילה. אז מדוע לקח 36 אלף והשאיר עוד 12 אלף "במחנה הצבאי" שילמדו תורה? הרי יכול היה:

א. להסתפק בלימוד של 600 האלף שהותיר מאחור.

ב. אם כבר בחר להקדיש עוד 12 אלף ללימוד התורה יכול היה לצרפם ל-600 אלף מה העניין להושיבם במחנה הלוחמים שילמדו תורה?

אלא משה רבנו רצה להורות לנו הוראה לדורות, כשיוצאים למלחמה צריך להשאיר לפחות שליש מהראויים להלחם לתורה ולתפילה, לא רק מאלה שלא יכולים להלחם ולכן לומדים, אלא מאלה שיכולים וראויים והעם מנדב אותם לעסוק בתורה, כי עצם המעשה הזה והלימוד שלהם יבטיחו את הניצחון.

כלומר התורה היא לב לבו של עם ישראל ולב לבו של קיום העולם הסתכל באורייתא וברא עלמא הקב"ה הסתכל בתורה ועל פיה ברא את העולם. ולכן אין פלא שהקב"ה מזהיר אותנו: "אם בחוקותי תלכו", אומר המדרש, "חוקים שחקקתי בהם את השמים והארץ שנאמר "אם לא בריתי יומם ולילה חוקות שמים וארץ לא שמתי." פירוש המדרש הוא שהקב"ה התנה את קיום העולם בשמירת התורה והמצוות. אם בחוקותי תלכו אז יתקיימו השמים והארץ. המדרש של "הסתכל באוריתא וברא עלמא" מגלה שלא רק שסוד קיום העולם מותנה בתורה אלא שכל רעיון בריאת העולם נבע מן התורה לכן זה לא סתם תנאי אלא זה הא בהא תליא.

כלומר התורה היא מקור הבריאה, היא לא רק תנאי לעולם אלא סיבת היווצרותו. זו הסיבה שריב"ז עומד ערב חורבן ארץ ישראל, ערב חורבן ירושלים וחורבן בית המקדש ויכול לבקש שלוש בקשות מהרודן החדש שעלה לשלטון והוא מבקש את התורה ואת תלמידי החכמים, בלי ביהמ"ק – מקום השכינה, בלי ירושלים, בלי ארץ ישראל. זה חורבן בלתי אפשרי, זו קטסטרופה לאומית שהביאה בעקבותיה אין ספור אסונות, מיתות משונות, אבל בלי התורה, בלי תלמידי החכמים, אין קיום לעולם פשוטו כמשמעו!

מוכרחים להבין שזו הסיבה האמיתית שהחרדים מתעקשים על לימוד התורה בלי חכמות בלי פשרות. אם אתה מאמין שבזה תלוי הקיום העולמי והקיום הלאומי, אז מה זה צבא לעומת זה? כלי חשוב לשמירת מדינה...? ואיך שרדנו בלי צבא אלפיים שנה? באיזה כוח, מה שמר עלינו במלחמת השרדות איומה וקשה כל כך? צבא? וחלילה שלא ישמע מדברינו זלזול בצבא ישראל בחשיבותו ובתרומתו ובסיועו לקיומנו בארץ הקודש אך אי אפשר עם כל חשיבותו להעדיפו על פני התורה. והעובדה היא שבחירתו של ריב"ז הוכיחה את עצמה. בלי ארץ ישראל, בלי ירושלים ובלי בית המקדש, שרדנו אלפי שנות גלות שמרנו על ייחודנו בין כל העמים ושבנו לארצנו... ירושלים נבנתה וחרבה ישראל עברה משלטון לשלטון עמים ואמפריות נכחדו ונעלמו ורק העם ששמר על תורתו נשמר על ידה אלפי שנים... למרות הכל.

לסיכום:

א. בני הישיבות ולומדי התורה הם המקיימים את העולם הם המשמרים את לאומיותו והם סוד השרדותו. אי אפשר לעצור אותם מלימוד התורה. שום כפיה לא תגרום לאדם רציני להתנתק ממקור החיים שלו. לא מעצר, לא בתי כלא, ואפילו לא גלות מהארץ ומירושלים לא יגרמו לבני הישיבות לשנות את השקפתם ביחס לחיוניותו של לימוד התורה. אף אחד לא הצליח בזה, לא בבלים, לא יוונים לא פרסים, לא אינקוויזיציות ולא פוגרומים, לא שואה ולא... כן, לצערנו, גם לא שלטון יהודי בארץ ישראל לא יצליח לחלל את הברית המקודשת הזאת שנתקדשה בדם של מליוני יהודים לאורך ההיסטוריה כולה.

ב. כשישראל יוצאים למלחמה עליהם להבטיח לפחות שליש מהראויים להלחם שישבו וילמדו תורה. זו הדרך היחידה להבטיח גם את קיום העולם בזמן המלחמה וגם את נצחונם של חיילי ישראל בקרב.

אפשר להאמין בדברים הללו אפשר שלא להאמין בהם אך אי אפשר לזלזל באמונתם של אלה שמאמינים בכך. אי אפשר לבקש אותם בשם שיוויון אזרחי, חשוב ככל שיהיה, להקריב את אמונתם ולהתכחש לעצם קיומם.

למה יש כאלה שנמצאים בישיבה או בכולל רק כדי להעביר את הזמן?

ישאל השואל אם כך הם פני הדברים, מדוע לא כל בני הישיבות לומדים באמת תורה? אם באמת הם מאמינים כך בכוחה של תורה למה יש כאלה שנמצאים בישיבה או בכולל רק כדי להעביר את הזמן?

ראשית יש לומר באופן הברור ביותר כי אם יש כאלה בתוך היכלי הישיבות הרי שהם מועילים בתפקידם ואוי להם מעלבונה של תורה ומעוון חילול ה'. שנית כמו שבכל ארמון יש פח זבל כך גם בכל מגזר יש אחוז מסוים של שוליים-בטלנים, ובציבור החרדי אחוז זה זניח ביותר ואין זה משקף את עולם התורה ולומדיה. שלישית חשוב לציין שכיום בכל ישיבה וכולל יש בקורת פתע של וועדות מטעם המדינה שבוחנות בחינה יסודית ומדוקדקת אם אכן הלומדים בישיבה או בכולל בפועל. בכל מקום שמצאו פחות מ 85% נוכחות הפסיקו את התקציב הממשלתי לאלתר. ומתברר שבמרבית המוסדות הנוכחות היא מלאה.

למען האמת כל אדם מוזמן לעשות את הבדיקה בעצמו. לנסוע לכמה ישיבות וכוללים. להיכנס, (זה לא עולה כסף) ולהתרשם באופן בלתי אמצעי מהמחזה המדהים של מאות ואלפים שיושבים ולומדים בקול ובחשק ובתנועה שעות על גבי שעות. וקולם נישא כמו המיה אף מעבר לישיבה. המיה שמי שפוגש בה בפעם הראשונה היא עוטפת אותו ברגשה שלא מהעולם הזה. ללכת לפינת השתיה המצויה בכל מקום שכזה ולראות כמה מתוך אותם אלפים יושבים ושותים כוס תה או כוס קפה. אין ספק שכל מי שחווה את הביקורים האלה על בשרו וראה את המראות הללו מבעד לעיני הבשר שלו ולא דרך מסכי הטלויזיה והמחשב חושב אחרת, לגמרי אחרת, ממה שניסו להרגיל אותו לחשוב. בהקשר לכך הייתי רוצה להוסיף פה סיפור בנימה אישית.

לפני תקופה עליתי לטרמפ' שהציע לי אדם 'חילוני למהדרין' וטוב לב. (כן יש רבים כאלה) מאזור המרכז לכיוון ירושלים. וכמובן, כיוון שראשי ורובי מצוי כעת בנושא הגיוס וכיוון שכל חילוני ממוצע שרואה בחור צעיר חרדי רואה מיד משתמט מהצבא, שוחחנו בלהט על נושא 'גיוס בני הישיבות'. אחרי כל ההסברים והויכוחים אמר לי הנהג: "תשמע אחי, כל מה שאמרת אתה צודק. אני יודע שהתורה מגנה על החיילים ועל כולנו, אבל רוב בני הישיבות מקבלים דיחוי ואינם נמצאים בישיבות". אמרתי לו: אם אתה רציני והטענה שלך באמת נובעת מכאב ולא מתוך רצון לקנטר אז תקריב בשבילי עוד חמש דקות ונסע לסיור לילי קצר בכמה ישיבות ונראה את האמת בעיניים. הנהג הסכים לבקשתי מיד כשהגענו לירושלים נסענו לישיבת 'חברון - בגבעת מרדכי' (זה היה ביום שני בלילה) נכנסנו להיכל בית המדרש בשעה 23:25 בלילה ולמרבה הפלא היה בבית המדרש כ- 600 בחורים (מתוך כ-1100) אשר שקדו בלימודם. ואין שם שום אדם שמשגיח עליהם או שכופה אותם ללמוד, והם לא מקבלים שקל על לימודם (בחורי ישיבה לא מקבלים כלום אפילו לא דמי כיס). ולא כל הטבה אחרת (הנחות לסטודנטים וכן הלואה אין להם). עמדנו שם הנהג ואני מול שש מאות הבחורים (שנערים אחרים בגילם מבלים בשעות כאלה במקומות אחרים לגמרי) וראינו אותם מתנועעים שם על הגמרות, לומדים בקול רם, מתווכחים זה עם זה חיים את הלימוד בכל אבריהם והחרשנו. מול מחזה שכזה קשה למצוא את המילים, ואולי אין בהם צורך.

מה עושים בחורי הישיבות והאברכים בימי מלחמה?

בימי מלחמה חש כל לומד תורה אחריות כפולה ומכופלת, שהרי למן גיל תלמוד התורה ועד מאה ועשרים אחריות רבה מוטלת על כתפיו. ואם הוא ישכח ממנה לרגע רבותיו יזכירו לו זאת בכל שיחת מוסר ולעיתים לפני כל תפילה. והם יאמרו בזה הלשון פחות או יותר: "חיילי ישראל ואזרחי ישראל מצויים בשעת מלחמה. 'התורה מגנה ומצלה' ואם נופלים חיילים ואזרחים בקרבות סימן שאנחנו כולנו לא לומדים מספיק. אולי לא מספיק שעות, אולי לא מספיק בהתלהבות, על כל אחד מכם לדעת שאם נשפך דם יהודי עכשיו זה גם בגללו. האמירה הזאת כה מושרשת בציבור החרדי שכן הוא מתחנך מילדותו על אמירתו המפורסמת של רבי ישראל סלנטר (מייסד תנועת המוסר): "כאשר בחור ישיבה מתרשל מלימודו, הבת של הרוקח היהודי בפריז נישאת לגוי" המשמעות של האמירה המחייבת הזאת מופנמת בכל עת ובכל שעה וקל וחומר בעתות של מלחמה שאז עם ישראל זקוק לזכויות שיגנו עליו, וכל חטא ועוון של הפרט משפיע על הכלל. שהרי לימוד התורה הוא הדבק הרוחני של עם ישראל. האחד משפיע על השני ודבר גורר דבר. הראשון מתרשל בלימוד, השני כבר אינו לומד ומסתפק בהליכה לבית הכנסת, והשלישי מפסיק גם לשמור שבת, וכן הלאה וכן הלאה.

בנוסף לכך גדולי הדור מורים בימי מלחמה לעשות משמרות יום ולילה שלא יהיה רגע שבית המדרש ישאר ריק ובשנים האחרונות התחילו לחלק שמות של חיילים לכל בחורי הישיבה ואפילו לבנות הסמינר. (השם הפרטי של החייל ושם אמו. למשל: יוסף בן רחל) כפי שנהוג להזכיר בתפילה ולמן אותו הרגע הבחור או הבחורה מופקדים להתפלל על שלומו. מיותר לציין שכאשר מודיעים למתפלל שהחייל שלו נפצע חלילה או נפגע זה דבר נורא. ממש אפשר לראות בחוש איך המתפלל לוקח אחריות עליו... בכוללים רבים וגם בישיבות מנהיגים לימוד עם "תענית דבור". תענית דיבור נחשבת שקולה כנגד ארבעים צומות. המתחייב על תענית דיבור מכריז על כך ערב קודם ואסור לו לומר מילה אחת של חולין אלא רק מה שנוגע ללימוד. לתענית דיבור יש סגולות רבות ובזמן מלחמה מקדישים את כל הזכויות לשמירה על החיילים.

במבצע האחרון ובאלה שלפניו הרבה ישיבות נאלצו לעבור מקום בשל מתקפת הטילים. הרבנים הורו לראשי הישיבות להעביר את כל התלמידים למקום בטוח יותר על מנת שיוכלו ללמוד כהלכה. למרבה הפלא הישיבות שקבלו הוראה לעזוב היו רק ישיבות עם מספר קטן של בחורים, אבל הישיבות שמנו מאות רבות ואפילו אלף בחורים קבלו הוראה להישאר בחזית הגם שבתי המדרש שלהם לא היו ממוגנים. האם הוראה שכזאת מתיישבת עם ההיגיון? הרי בית מדרש של אלף איש מסוכן בהרבה מבתי מדרשות של כמה עשרות איש בשעת נפילת טילים. אלא שגדולי ישראל הסבירו למי ששאלם שישיבה של אלף איש אסור שתעזוב את החזית. זכות של אלף לומדי תורה מגנה על כל החזית ועל הלוחמים. וכך לחמו החיילים בחזית ולצידם במרחק נפילת טיל שקדו אלף בחורים על לימוד התורה חשופים לחלוטין לנפילת טילים, במקום לא מוגן. האם ניתן לכנות אנשים שכאלה בשם "משתמטים". ושוב אני מציע לכל מי שמפקפק באמינות הדברים פשוט לרדת לשטח בשעת מבחן (שלא תבוא) ולראות את הדברים במו עיניו.

למה החילונים "מפרנסים" את בני הישיבות ואת לומדי התורה?

סטודנט חילוני שאל את משה דיין: "מה ההבדל ביני שאני לומד תרבות צרפת לבין בני הישיבות שלומדים תרבות יהודית, למה אני לא מקבל פטור? ענה לו: "יש הבדל עקרוני בין מי שהולך ללמוד תרבות צרפת או רפואה לבין מי שהולך ללמוד בישיבה לא כדי לרכוש מקצוע, אלא לקיים מצווה לשמה כתכלית חיים". כתשובה לשאלת עיתונאי במוסף "הארץ".

מה ההבדלים בין מי שלומד תורה לבין מי שלומד לימודים אחרים?

א. מי שרוצה להיות דוקטור חייב ללמוד באוניברסיטה. ומי שרוצה להיות רב חייב ללמוד בישיבה ובכולל. אך יש הבדל אחד! שדוקטור יכול להיות גם ערבי וגם נוצרי ורב יכול להיות רק יהודי. (המנצחים).

ב. לומדי התורה יודעים כי אין מקום להשוות את לימוד התורה לכל לימוד אחר. לימוד התורה אינו דומה כלל ללימוד רפואה או הנדסה, מפני שלימוד רפואה כל עוד לא ריפאת - עדיין לא תרמת. לעומת זאת לומדי התורה יודעים ש"תורה מגינה ומצילה" וכי בלומדם תורה מגנים הם גם על הארץ וגם על המגנים עליה.

ג. כל לימוד שהוא לא לימוד תורה הוא לימוד מוגבל בזמן. מי שרוצה ללמוד רפואה יודע שעליו ללמוד שבע שנים מי שלומד לתואר ראשון לומד בממוצע שלוש שנים, לתואר שני עוד שנתיים לדוקטורט עוד שנתיים-שלוש. כל לומד יודע שהוא "מקריב" מספר שנות לימוד אבל בסופם הוא יצא עם מקצוע מכובד שיאפשר לו פרנסה ברווח, קריירה מכובדת ומעמד חברתי יציב. לעומת זאת לומדי התורה צריכים להתמיד בלימודם כל חייהם. כל חייהם ממש. הם לא מקבלים תעודות. הם לא בונים קריירה ובטח לא מתפרנסים בכבוד במקרה הטוב מקבל אברך כולל מלגה של משרד הדתות ששויה בין 400 ל-500 ש"ח משה גלסנר, רדיו רול חי 27.01.14 ההקלטה בידי. ובשנת 2013 התקציב היה בין 800 ל900 ₪ נכון ל-1.4.14 אברך כולל מקבל 432 ₪ לחודש. (וזה נקרא שמפרנסים את החרדים, איך 500 ש"ח יכולים להחשב פרנסה???) ראש הכולל משלים את ההכנסה במקרה הכי טוב בעוד כ-2800 ש"ח, מתרומות שהוא אוסף בארץ ובעולם. האברך בתמורה לומד יום שלם בכולל. וזו ההכנסה המקסימלית שהוא יכול להביא הביתה. איך אפשר להתפרנס מפחות מאלף דולר כשיש לך משפחה ברוכת ילדים? משום כך רוב הנשים החרדיות נאלצות לצאת לעבוד כדי להביא עוד משכורת הביתה. אז מי מפרנס את החרדים? משרד הדתות???

אז מי מממן את מי וכמה?

רבים טוענים כי גם אם לימוד התורה נובע ממניעים ערכיים סוף כל סוף כמחצית מהגברים החרדים לא עובדים ולכן לא משלמים מיסים יוצא שכל ההכנסה של המדינה ממיסים היא על חשבון החילוניים. האמנם?

הכנסות המיסים לשנת 2013 עמדו על 245 מיליארד. (התחזית להכנסת המע"מ והמיסים לשנת 2014 עומדת על 257.6 מיליארד מתוך 406.2 מיליארד מכלל תקציב המדינה).

מתוכם: 123 מיליארד ממיסים עקיפים - מע"מ, בלו, מכס, אגרות, מס קניה. 94 מיליארד ממיסים ישירים - מס הכנסה מחברות ויחידים. 80% מהמיסים ליחידים משולמים ע"י שלושת העשירונים העליונים. 52% מהעובדים אינם מגיעים לסף המס ולכן אינם משלמים מס הכנסה, ורובם אינם חרדים.

ועוד 27 מיליארד הכנסות המדינה השייכות לאזרחי ישראל -אוצרות טבע, תמלוגים שונים, דיבידנים. (עובדות או הסתה).

1. כוח הקנייה של הציבור החרדי הוא 25 מיליארד שקל! ולכן לא רק שהחילוניים לא ממנים את קופת המדינה במיסים אלא שדווקא החרדים שמקימים ומקיימים משפחות גדולות הם אלה שמזרימים למדינה הרבה יותר כסף ממע"מ וממיסים שונים שכן הם צורכים הרבה מוצרים וכל הזמן. הלמ"ס תצרוכת לנפש חרדית כפול מס' נפשות חרדיות.

2. רוב הגברים החרדים עובדים! 55% חרדים עובדים לעומת 68% לא חרדים (ל.מ.ס שנתון סטטיסטי 2012).

3. כפי שציינו לעיל רוב הנשים החרדיות עובדות לפרנסת ביתן ואם הכנסתם גדולה הם משלמות מיסים כדת וכדין. אם יש להם נקודות זיכוי עבור ילדים הם גם מכניסות לקופה הציבורית בגלל אותם הילדים. כלומר בשום אופן אי אפשר לטעון שהציבור החילוני מפרנס את הציבור החרדי, וגם אי אפשר לטעון שכספי המיסים מקורם רק ממיסים שמשלמים החילונים.

4. ולנתון המשמעותי ביותר: בארץ חיים למעלה 1,000,000 חרדים מתוכם רק 136,000 מוכרים כמי שתורתם אומנותם.

האם כל מאות האלפים החרדים האחרים גוועים ברעב? הם הרי עובדים לפרנסתם ומשלמים מיסים כנדרש שהרי החוק לא מפלה אותם. מספיק לראות מי הם בעלי העסקים בערים החרדיות ובשכונות החרדיות כדי להבין שמדובר בציבור חרדי גדול שעובד ומתפרנס ככל אזרחי המדינה, וכל הטענות בדבר הנטל הכלכלי שהוא כביכול מוטל על האזרחים האחרים הוא לא יותר מדמגוגיה שנועדה ללא ספק לצרכי הסתה!

מה עם נכסי התרבות של עם ישראל?

במדינות מתוקנות נוהגים לשמר את תרבות העבר, מקצים לכך משאבים רבים. אוצרות מוצגים במוזיאונים, מעסיקים היסטוריונים יוצרים אתרי תיירות ומה לא. ואם יש באותה מדינה קבוצה שמשמרת מסורת דוגמת חצר מלוכה אף על פי שאין כל תועלת מעשית ממנו, המדינה מממנת אותו בפאר והדר כיאה לנכס תרבותי חשוב. במדינת ישראל קורה דבר מעניין. יש קבוצה גדולה שמשמרת את המסורת. היא חיה לא פעם ברחובות ובשכונות שכמו יצאו ממוזיאון, לובשת לבוש עתיק, מחנכת את ילדיה על פי ימי העבר. יכלו להפוך את אותה קבוצה לנכס תרבותי. יכלו לשמר את שכונותיה, לארגן מפגשי הכרות לנוער ולתיירים עם מיצגיה, (ואל יאמרו תיירים לא יוכלו לבקר בשכונות הללו בגלל לבושם. תיירים מבקרים במסגדים בלי נעליים, אז למה שלא יבקרו בשכונות הללו בלבוש מלא?) יכלו להפוך את זה למקור הכנסה גדול שהרי אין לו כמעט מתחרים בעולם. (ריוויירות ויערות, מפלי מים וחופי ים יש ברבים מארצות תבל אפילו יפים משלנו אך בכמה ארצות יש מאה שערים, בכמה ארצות יש טיש חסידי של אלף איש, או מעמד הקהל של ריבואות ילדים בכותל באמירת שיר השירים?) אך ראה זה פלא לא רק שלא עשו דבר מכל הדברים האלה, אלא שבזים ורומסים ברגל גסה את כל מה שקרוב או מריח מריחה של התרבות העתיקה והשורשית של עמנו, מדוע? זה אפילו לא רווחי?

האפליה השקופה!

תקציב הישיבות והכוללים (כולל ישיבות ההסדר)

2012 - 1 מיליארד שקל

2013 - 781 מיליון

2014 - 563 מיליון (46% קיצוץ)

תלמיד בישיבה רגילה מקבל 240 ש"ח לחודש מאגף בכיר מוסדות תורניים (משרד החינוך) נמסר: כי המשך התשלום בתעריפים אלו כרוך בתוספת תקציב. ככל שלא תועבר תוספת התקציב האמורה יופחתו התעריפים בהמשך השנה. (נכון ל-01.04.2014), לעומת בחור בישיבה ציונית דתית אשר מקבל 864 ש"ח לחודש בנוסף לתקצוב של משרד הביטחון שבין 900-1000 ₪ נוספים על אותם 864 ₪, (לישיבות המעודדות שירות צבאי מעל 60%.) , יוצא שתלמיד בישיבה תיכונית מקבל כ- פי 4 מתלמיד בישיבה רגילה.

תלמידי ישיבות ואברכים מחו"ל אשר אינם נושאים אזרחות ישראלית, נכון להיום הופסק לאלתר תקציבם שעמד על בין 76-432 ש"ח לתלמיד לחודש, וזאת לעומת תקציב של עידוד עליה וקליטת עולים חדשים אשר עומד על כ- מיליארד וחצי שקל.

תקציבי התרבות למי הם הולכים?

במדינת ישראל יש תקציב נכבד המממן ארועי תרבות ומוסדות תרבות רבים מתוך הבנה כי תרבות זו משרתת את אזרחי המדינה.

 התקציב למשרד התרבות והספורט לשנת 2014 עומד על 910 מיליון ש"ח. מלבד מאות מיליוני שקלים מרשויות מקומיות ותקציב הטוטו וההימורים.

 ענף הקולנוע מתוקצב על ידי מדינת ישראל ב-79.5 מיליון ש"ח בשנה. 85% מהתקציב מופנה לחמש קרנות הקולנוע המסייעות, בחלקם, להפקת סרטי עלילה אנטי ציוניים.

אבל לציבור החרדי אין כל חלק בתקציב הזה. שהרי הציבור החרדי אינו צופה בטלויזיה ולא בקולנוע, לא במשחקי ספורט ולא בלהקות רוק וג'ז. אין לו מופעי רחוב ולא קונצרטים. אז למה שהוא לא יקבל תקציב יחסי שבו יוכל להנות מתרבות של בריאות ופנאי בדרך שמקובלת עליו? כמו ספריות צבוריות (גם זה אינו מקבל כשאר האוכלוסיה) ברכות שחיה, מתקני ספורט וגני שעשועים מפותחים לילדים, קונצרטים של חזנות עם הפרדה מלאה ובמקום נבחרות ספורט יהיו נבחרות של פוסקים ונבחרות של בקיאים בתנ"ך ובתלמוד כאלה שאפילו יוכלו להתחרות בדרך הולמת על אוצרות הידע היהודיים, מקומות מרגוע לנשים, ועוד… שנים על גבי שנים התקציב למימון כל התרבות מועבר באופן גורף לכל חלקי האוכלוסיה זולת הציבור החרדי. מדוע? האין הוא ראוי לחלק יחסי מהכנסותיו למדינה בשביל להנות בדרכו שלו? אז מי מממן את מי?

כמה מילים על חינוך וכסף

כבר הוכחנו שאין החילונים ממנים את החרדים, אולם עתה ברצוננו להוכיח שהחינוך החרדי בחלקו ממומן ע"י ההורים ומתרומות של יהודים מהארץ ומחו"ל ולא רק זה אלא שהחינוך החרדי חוסך כסף רב למדינה.

חינוך הבנים בחברה החרדית נעשה מתוך אותו היחס ללימוד התורה מתוך מסירות נפש של ממש. בין תלמודי התורה יש תחרות מתמדת מי יחזיק את המלמדים הכי טובים מי יוציא מקרב בוגריו את הלמדנים הכי טובים, וכן הלאה. משום כך הרבה תלמודי תורה הם פרטיים לגמרי. ההורים משלמים שכר לימוד גבוה והמוסד עצמו מקבץ כספים ממעשרות ומתרומות. כך קורה שרוב המוסדות הללו לא מקבלים אגורה מהמדינה ועול כספי כבד מוטל על ההורים. (יש אמנם מוסדות שמקבלים תקציב מהמדינה אך גם הם דורשים שכר לימוד גבוה מההורים מפני שהם צריכים להתמודד בתחרות הזאת).

הבוגרים של כל מערכות החינוך החרדיות הפרטיים והנתמכים ע"י המדינה מצמיחים נוער שונה. כל מי שמכיר מקרוב את הנוער הזה תוהה איך מגדלים כאלה ילדים. אחוז הפשיעה בקרב הנוער הזה שואף לאפס. אחוז העבריינים המוחזקים בכלא מקרב החרדים הוא נמוך ביותר 3.8% חרדים מכלל האסירים שחלקם באוכלוסיה הוא 11%! לעומת 52% שאינם חרדים שחלקם באוכלוסיה הוא 68.8%. ו- 43% ערבים שחלקם באוכלוסיה 20.7%. . בקרב נגמלי אלכוהול ונגמלי סמים הוא זניח. האין כל זה חיסכון אדיר לקופת המדינה? האין בכל אלה לעורר שוב את השאלה מהזוית ההפוכה מי מממן את מי? מדוע אין כלי התקשורת או משרדי הממשלה השונים מפרסמים נתונים בהקשרים אלו בפרהסיה על מנת שכל הציבור ידע מה חלקם של החרדים באחוזי הפשיעה והגמילה?

להלן נתוני פשיעה:

אף שהרקע לפשיעה על כל היבטיה קשורה לא פעם לעוני ולפערים כלכליים וחברתיים. החברה החרדית (ובתוכם ציבור האברכים הנמצאים לא פעם בתחתית קו העוני) אינה מצמיחה כמעט את תופעות הלוואי המאפיינות את השכבות הסוציו-אקונומיות הנמוכות.

 מדי שנה מתרחשים למעלה מ-418,000 אירועי פשע. דו"ח של משרד לביטחון פנים מציין כי הנזק שנגרם לכלכלת המדינה כתוצאה מן הפשיעה בשנה עומד על 13.7 מיליארד שקל.

 תקציב משטרת ישראל למאבק בסמים הוא כ-600 מיליון שקל בשנה. משרדי הממשלה השונים (רווחה, בריאות, קליטת עלייה) מקצים עוד סכום מצטבר של כ-100 מיליון שקל בשנה לטיפול בנפגעי סמים.

 תקציב בתי הסוהר עומד על 2.5 מיליארד בשנה. 70% מהאסירים חוזרים שוב לכלא

 סה"כ נזקי הפשע: 16.9 מיליארד שקל בשנה. פי 30 מהתקציב הכולל שניתן לישיבות ולישיבות ההסדר.

ועכשיו לנתון מרתק אחרון:

המגזר החרדי מגלגל למעלה מ-5 מיליארד שקל בשנה ע"י שהוא מביא למדינת ישראל אלפים רבים של יהודים בעלי ממון ובעלי צדקה המבקשים לתרום ללימוד התורה, לקיום המצוות ועשיית החסד בישראל.

לסיכום ניתן לראות על פי כל הנתונים הרשמיים שהוזכרו לעיל כי הציבור החרדי לא רק שאינו ממומן מכספי המגזר החילוני אלא שהוא תורם לקופה הציבורית הרבה יותר ממנו ומקבל הרבה פחות ממנו.

אם כך השאלה הנשאלת מדוע ואיך הושרש בעם הביטוי "סחטנות חרדית" האם גם הוא יונק מאותו מקור שיונקים הכינויים האחרים "משתמטים" ו"פרזיטים" האם אין יד מכוונת שיוצרת את כל הטרמינולוגיה הזאת כשהיא מנותקת מכל קשר למציאות רק כדי לעורר שנאה וריחוק, ואם כן, מה אתה עושה כדי למנוע זאת???

תוכן העניינים

המשתמטים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה