אור ברסלב
המשתמטים התורה מגנה על המדינה › היסטוריית לימוד התורה מימי קדם

המשתמטים

התורה מגנה על המדינה · היסטוריית לימוד התורה מימי קדם

למה החרדים כ"כ מתעקשים על לימוד התורה?

מאז שנתנה התורה לפני 3,326 שנה לא פסקה תורה בעם ישראל. אמרו חז"ל (יומא כח:): "מימיהן של אבותינו לא פרשה ישיבה מהם. היו במצרים – ישיבה עמהם, היו במדבר - ישיבה עמהם, אברהם אבינו זקן ויושב בישיבה היה, יצחק אבינו זקן ויושב בישיבה היה, יעקב אבינו זקן ויושב בישיבה היה, אליעזר עבד אברהם זקן ויושב בישיבה היה, שנאמר: 'ויאמר אברהם אל עבדו זקן ביתו המושל בכל אשר לו' (בראשית כד ב), אמר רבי אלעזר שמושל בתורת רבו".

יעקב אבינו פרש למשך 14 שנה לישיבת שֵׁם ועֵבֶר. נאמר: "וְאֶת יְהוּדָה שָׁלַח לְפָנָיו אֶל יוֹסֵף לְהוֹרֹת לְפָנָיו" (בראשית מו כח) פירש רש"י, "להורות לפניו: לתקן לו בית תלמוד שמשם תצא הוראה". בתוך שעבוד מצרים וירידה נוראה עד למ"ט שערי טומאה, גם אז ובמיוחד אז הייתה קיימת ישיבה. בתקופת התנ"ך הייתה חלוקה ברורה בין החיל הלומד לחיל הלוחם, שבט לוי ויששכר היו קודש לעבודת ה' ולימוד תורה. גם בקרב הלוחם שולב לימוד תורה עם לוחמה.

הגמרא מספרת על רבבות תלמידים שהיו לרבי עקיבא וכן הלאה לאורך כל הדורות תמיד היו בני הישיבה עמוד הענן ועמוד האש לעם ישראל, וכן עד לדורות האחרונים המרכז הרוחני של הישיבות היה בליטא ובפולין ובחלק מארצות המזרח. ומשם הופץ אורה לכל קהילות ישראל, משם יצאו רבנים, ראשי ישיבות, משמשים בקודש, תלמידי חכמים ובני תורה, ולשם נהרו בחורי ישראל מכל התפוצות ללמוד ולשאוב מנכסי צאן ברזל של אוצרות התורה והרוח היהודית. עד אשר הגיעו כאן לארץ ישראל אשר הבטיח הקב"ה את הארץ לאבותינו.

כשעמדה הברירה בפני רבי יוחנן בן זכאי (בעומדו לפני אספיינוס שעה שהתמנה לקיסר ואמר לריב"ז שיבקש שלוש בקשות והוא ימלא אותם) ריב"ז בחר בשלושה דברים:

1. ביבנה וחכמיה.

2. ברפואה לת"ח זקן שהיה מוטל על ערש דווי (ר' צדוק שצם 40 שנה שלא יהיה חורבן והיה אוכל מידי יום דבלת תאנים ולאחר מכן רק מים שהושרתה בהן אותה דבלה).

3. שמירת שושלת בית המלוכה בית דוד. (גיטין נו ע"ב). הוא לא ביקש את בית המקדש, לא את שלמותה של ירושלים אלא עיר של ישיבות ותלמידי חכמים, ורפואה של תלמיד חכם. מדוע?

עובדה מרתקת היא שלמרות שהמורדים לא שמעו בקולו של ריב"ז איש לא פגע בו על בחירתו זו. איש לא מחה על כך. כפי הנראה בחירתו הייתה חלק בלתי נפרד משמירה על ערכי ישראל האמיתיים.

"כֹּה אָמַר ה' אִם לֹא בְרִיתִי יוֹמָם וָלָיְלָה חֻקּוֹת שָׁמַיִם וָאָרֶץ לֹא שָׂמְתִּי" (ירמיהו לג, כה). על איזו ברית מדובר שהיא מתקימת יום ולילה, ובה מותנה קיום העולם? זו ברית התורה. שהרי הארון שנשא את התורה נקרא ארון הברית. לא ימוש ספר התורה הזה מפיך והגית בו יומם ולילה" (יהושע א ח).

רבי מאיר אומר (אבות פרק ו' מ"א):

"רבִּי מֵאִיר אוֹמֵר כָּל הָעוֹסֵק בַּתּוֹרָה לִשְׁמָהּ, זוֹכֶה לִדְבָרִים הַרְבֵּה, וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁכָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ כְּדַאי הוּא לוֹ, נִקְרָא רֵעַ, אָהוּב, אוֹהֵב אֶת הַמָּקוֹם, אוֹהֵב אֶת הַבְּרִיּוֹת, מְשַׂמֵּחַ אֶת הַמָּקוֹם, מְשַׂמֵּחַ אֶת הַבְּרִיּוֹת, וּמַלְבַּשְׁתּוֹ עֲנָוָה וְיִרְאָה, וּמַכְשַׁרְתּוֹ לִהְיוֹת צַדִּיק חָסִיד יָשָׁר וְנֶאֱמָן, וּמְרַחַקְתּוֹ מִן הַחֵטְא, וּמְקָרַבְתּוֹ לִידֵי זְכוּת, וְנֶהֱנִין מִמֶּנּוּ עֵצָה וְתוּשִׁיָּה בִּינָה וּגְבוּרָה, שֶׁנֶּאֱמַר (משלי ח) לִי עֵצָה וְתוּשִׁיָּה אֲנִי בִינָה לִי גְבוּרָה, וְנוֹתֶנֶת לוֹ מַלְכוּת וּמֶמְשָׁלָה וְחִקּוּר דִּין, וּמְגַלִּין לוֹ רָזֵי תוֹרָה, וְנַעֲשֶׂה כְּמַעְיָן הַמִּתְגַּבֵּר וּכְנָהָר שֶׁאֵינוֹ פּוֹסֵק, וְהוֶֹה צָנוּע וְאֶרֶךְ רוּחַ, וּמוֹחֵל עַל עֶלְבּוֹנוֹ, וּמְגַדַּלְתּוֹ וּמְרוֹמַמְתּוֹ עַל כָּל הַמַּעֲשִׂים".

ועוד נאמר שם:

"אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי, בְּכָל יוֹם וָיוֹם בַּת קוֹל יוֹצֵאת מֵהַר חוֹרֵב וּמַכְרֶזֶת וְאוֹמֶרֶת אוֹי לָהֶם לַבְּרִיּוֹת מֵעֶלְבּוֹנָהּ שֶׁל תּוֹרָה שֶׁכָּל מִי שֶׁאֵינוֹ עוֹסֵק בַּתּוֹרָה נִקְרָא נָזוּף, שֶׁנֶּאֱמַר (שם יא) נֶזֶם זָהָב בְּאַף חֲזִיר אִשָּׁה יָפָה וְסָרַת טָעַם".

מובא במדרש (רבה, איכה ב): "הַקֹּל קוֹל יַעֲקֹב וְהַיָּדַיִם יְדֵי עֵשָׂו": כל זמן שקולו של יעקב בבתי כנסיות ובתי מדרשות, אין הידיים ידי עשו, וכל זמן שאין קולו מצפצף בבתי כנסיות ובתי מדרשות הידיים ידי עשו. הגר"א מוילנא מפרש: שהַקל קול יעקב אז הידיים ידי עשו, ברגע שאין לימוד תורה מספיק, שלומדים בקלילות ולא ברצינות ובשמחה, אז ידי עשו שולטות שצריכים צבא נשק ומלחמה. אבל אם הקול קול יעקב עם ו' שקול התורה נשמע בבתי כנסיות ובתי מדרשות ולומדים בחשק ובהתלהבות אז ידי עשו נשברות.

הגמרא מספרת (סנהדרין צד:): כשסנחריב צר על ירושלים לכובשה, נעץ חזקיהו מלך יהודה חרב בפתח בית המדרש ואמר: כל מי שאינו יעסוק בתורה יידקר בחרב זו, ובדקו מדן ועד באר שבע ולא מצאו תינוק ותינוקת איש ואשה שלא היו בקיאין בהלכות טומאה וטהרה, בלילה ההוא יצא מלאך ה' והכה במחנה אשור מאה ושמונים וחמישה אלף ראש כפגרים מתים (ללא נגע וללא פגע). חזקיהו ניצח את צבא סנחריב העצום, בזכות כח התורה שהיה אז בזמנו.

במלחמת מדיין גייס משה "אֶלֶף לַמַּטֶּה אֶלֶף לַמַּטֶּה" (במדבר לא ד) פירשו חז"ל: "יש אומרים, אלפיים מכל שבט ושבט שלח. ויש אומרים, שלשת אלפים מכל שבט ושבט. שנים עשר אלף חלוצי צבא, ושנים עשר אלף לשמור את הכלים... ושנים עשר אלף לתפילה". (תנחומא מטות ג).

אנחנו רואים שמשה רבנו לקח בנוסף ל-24 אלף למלחמה ולעורף, לקח עוד 12 אלף לתורה ולתפילה, למרות ששאר העם מנה כ-600 אלף איש שעסקו בתורה ובתפילה. אז מדוע לקח 36 אלף והשאיר עוד 12 אלף "במחנה הצבאי" שילמדו תורה? הרי יכול היה:

א. להסתפק בלימוד של 600 האלף שהותיר מאחור.

ב. אם כבר בחר להקדיש עוד 12 אלף ללימוד התורה יכול היה לצרפם ל-600 אלף מה העניין להושיבם במחנה הלוחמים שילמדו תורה?

אלא משה רבנו רצה להורות לנו הוראה לדורות, כשיוצאים למלחמה צריך להשאיר לפחות שליש מהראויים להלחם לתורה ולתפילה, לא רק מאלה שלא יכולים להלחם ולכן לומדים, אלא מאלה שיכולים וראויים והעם מנדב אותם לעסוק בתורה, כי עצם המעשה הזה והלימוד שלהם יבטיחו את הניצחון.

כלומר התורה היא לב לבו של עם ישראל ולב לבו של קיום העולם הסתכל באורייתא וברא עלמא הקב"ה הסתכל בתורה ועל פיה ברא את העולם. ולכן אין פלא שהקב"ה מזהיר אותנו: "אם בחוקותי תלכו", אומר המדרש, "חוקים שחקקתי בהם את השמים והארץ שנאמר "אם לא בריתי יומם ולילה חוקות שמים וארץ לא שמתי." פירוש המדרש הוא שהקב"ה התנה את קיום העולם בשמירת התורה והמצוות. אם בחוקותי תלכו אז יתקיימו השמים והארץ. המדרש של "הסתכל באוריתא וברא עלמא" מגלה שלא רק שסוד קיום העולם מותנה בתורה אלא שכל רעיון בריאת העולם נבע מן התורה לכן זה לא סתם תנאי אלא זה הא בהא תליא.

כלומר התורה היא מקור הבריאה, היא לא רק תנאי לעולם אלא סיבת היווצרותו. זו הסיבה שריב"ז עומד ערב חורבן ארץ ישראל, ערב חורבן ירושלים וחורבן בית המקדש ויכול לבקש שלוש בקשות מהרודן החדש שעלה לשלטון והוא מבקש את התורה ואת תלמידי החכמים, בלי ביהמ"ק – מקום השכינה, בלי ירושלים, בלי ארץ ישראל. זה חורבן בלתי אפשרי, זו קטסטרופה לאומית שהביאה בעקבותיה אין ספור אסונות, מיתות משונות, אבל בלי התורה, בלי תלמידי החכמים, אין קיום לעולם פשוטו כמשמעו!

מוכרחים להבין שזו הסיבה האמיתית שהחרדים מתעקשים על לימוד התורה בלי חכמות בלי פשרות. אם אתה מאמין שבזה תלוי הקיום העולמי והקיום הלאומי, אז מה זה צבא לעומת זה? כלי חשוב לשמירת מדינה...? ואיך שרדנו בלי צבא אלפיים שנה? באיזה כוח, מה שמר עלינו במלחמת השרדות איומה וקשה כל כך? צבא? וחלילה שלא ישמע מדברינו זלזול בצבא ישראל בחשיבותו ובתרומתו ובסיועו לקיומנו בארץ הקודש אך אי אפשר עם כל חשיבותו להעדיפו על פני התורה. והעובדה היא שבחירתו של ריב"ז הוכיחה את עצמה. בלי ארץ ישראל, בלי ירושלים ובלי בית המקדש, שרדנו אלפי שנות גלות שמרנו על ייחודנו בין כל העמים ושבנו לארצנו... ירושלים נבנתה וחרבה ישראל עברה משלטון לשלטון עמים ואמפריות נכחדו ונעלמו ורק העם ששמר על תורתו נשמר על ידה אלפי שנים... למרות הכל.

לסיכום:

א. בני הישיבות ולומדי התורה הם המקיימים את העולם הם המשמרים את לאומיותו והם סוד השרדותו. אי אפשר לעצור אותם מלימוד התורה. שום כפיה לא תגרום לאדם רציני להתנתק ממקור החיים שלו. לא מעצר, לא בתי כלא, ואפילו לא גלות מהארץ ומירושלים לא יגרמו לבני הישיבות לשנות את השקפתם ביחס לחיוניותו של לימוד התורה. אף אחד לא הצליח בזה, לא בבלים, לא יוונים לא פרסים, לא אינקוויזיציות ולא פוגרומים, לא שואה ולא... כן, לצערנו, גם לא שלטון יהודי בארץ ישראל לא יצליח לחלל את הברית המקודשת הזאת שנתקדשה בדם של מליוני יהודים לאורך ההיסטוריה כולה.

ב. כשישראל יוצאים למלחמה עליהם להבטיח לפחות שליש מהראויים להלחם שישבו וילמדו תורה. זו הדרך היחידה להבטיח גם את קיום העולם בזמן המלחמה וגם את נצחונם של חיילי ישראל בקרב.

אפשר להאמין בדברים הללו אפשר שלא להאמין בהם אך אי אפשר לזלזל באמונתם של אלה שמאמינים בכך. אי אפשר לבקש אותם בשם שיוויון אזרחי, חשוב ככל שיהיה, להקריב את אמונתם ולהתכחש לעצם קיומם.

תוכן העניינים

המשתמטים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה