אור ברסלב
המשתמטים דע מה שתשיב › 4. מדוע שתלמידי חכמים לא יתנדבו אפילו מעט בשמירה על העיר ?

המשתמטים

דע מה שתשיב · 4. מדוע שתלמידי חכמים לא יתנדבו אפילו מעט בשמירה על העיר ?

3. אם בעבר רק תלמידי חכמים יצאו למלחמה אז מדוע היום לא ?

"כל העוסק בתורה ובגמילות חסדים, אית דאמרי: אויביו נופלים לפניו כיוסף". (בבא קמא יז.).

נאמר בגמרא (ב"ב ח.): 'רבנן לא צריכי נטירותא' (פירוש: ת"ח לא צריכים שמירה, משום שתורתם משמרתם), שהרי אין פורענות באה לעולם אלא בשביל עמי הארץ. ושם בהמשך: אמר רב פפא 'לשורא ולפרשה ולטרזינא אפילו מיתמי, אבל מרבנן לא צריכי נטירותא' (פירוש: לתיקון החומה, ולשכור פרש הרוכב סביב העיר לשומרה, ולדעת מה הם צרכי הציבור, ולשכור אדם שישב בבית אצל שער העיר.. גובים מכל תושבי העיר, ואפילו מיתומים, מפני שגם הם צריכים שמירה. אבל ת"ח אינם צריכים שמירה, ואין גובים מהם להוצאות אלו).

מבואר שתלמידי חכמים פטורים לא רק משירות סדיר אלא גם משירות שיש בו שמירה על העיר. ושוב הכל נובע מאותה סיבה שתרומתו על השמירה לעיר בשל לימוד התורה גדולה מכל שמירה בפועל.

5. מדוע שלא לחייב את תלמידי חכמים בהתגייסות מצד פיקוח נפש? שהרי ידוע שפיקוח נפש דוחה את כל התורה כולה ואם כך מצבנו ברוב המלחמות הוא מצב של פיקוח נפש.

הכלל שפיקוח נפש דוחה את כל התורה כולה, קיים דווקא כשאדם נקלע למצב של פיקוח נפש ממש, ואז או שהוא עובר על התורה או שהוא ימות. (חוץ מעבודה זרה גילוי עריות ושפיכות דמים, שאז עליו למות ולא לעבור.) אבל הכלל הזה לא חל כאשר אדם יושב ולומד תורה ויש מלחמה. כי בזמן המלחמה אם יפסיקו כולם מלימודם יתרחש אסון לאומי גדול יותר (הפיקוח נפש יהיה של כלל ישראל כולו).

מבואר בגמרא (שבועות לה:): ששלמה המלך שהיה חכם מכל אדם כשבא לבנות את צבאו לקח אליו אלף איש למלחמה, 'ומאתים לנוטרים את פריו': שהם תלמידי חכמים, השאיר שילמדו תורה. ובמהרש"א שם, מבואר: שהותיר מישראל מלצאת למלחמה חלק ששית מאלף שהם הרבנן שאסור לעשות אנגריא בת"ח, וכדברי הגמרא (נדרים לב.): שבנ"י נשתעבדו למצרים 210 שנה מפני שאברהם אבינו נענש על שעשה אנגרייא בת"ח (ר"ן- הוליכן למלחמה), וכן מהגמרא בסוטה (י.): שנענש אסא מפני שעשה אנגרייא בת"ח (פרש"י- עבודת המלך).

6. האם מלחמותינו הם מלחמת מצווה, וא"כ מדוע לומדי התורה אינם יוצאים להלחם שהרי אפילו 'חתן מחדרו' חייב לצאת למלחמת מצווה ?

רבים טוענים שהמלחמות שבדורנו הם 'מלחמות מצווה', וחושבים שאם ההגדרה הזאת תתקבל גם אצל בני הישיבות הם יהיו מחוייבים לצאת למלחמה שהרי ידוע שבמלחמת מצווה אפילו חתן יוצא מחדרו למלחמה.

וחלקם אף מצטטים את דברי הרמב"ם בהלכות מלכים (פרק ה, א): "ואיזו היא מלחמת מצוה זו מלחמת שבעה עממים. ומלחמת עמלק. ועזרת ישראל מיד צר שבא עליהם", כיון שלכאורה נראה שהמלחמות בימינו הם בגדר "מלחמות מיד צר", וממילא ברור שמלחמתנו הם מלחמות מצווה וא"כ אז תלמידי החכמים צריכים לצאת ולהלחם.

א. כנראה אותם המצטטים אינם יודעים שהגדר של 'מלחמת מצווה' היה קיים רק בזמן בית המקדש וגם אז לפני כל יציאה למלחמה היו שואלים באורים ותומים. וגם צריך שיהיה מלך ישראל ויש אומרים שצריך גם סנהדרין.

ב. הבעיה היא, שאותם המצטטים את דברי הרמב"ם כנראה 'שכחו' את דבריו שכתב: "ששבט לוי לא נלחמו כלל במלחמת א"י (מלחמת שבעת עממים) ומלחמה זו הייתה ללא ספק "מלחמת מצווה". כלומר: גם כשחתן יוצא מחופתו לקרב, מי שכל חייו יושב ולומד תורה מצווה באותה שעה להמשיך ללמוד!

עלינו לשנן את דברי הרמב"ם (סוף הלכות שמיטה ויובל) שלומדי התורה אינם נלחמים, שכתב: "ששבט לוי כיון שכל עסקם בתורה, "לפיכך הובדלו מדרכי העולם, לא עורכין מלחמה כשאר ישראל".. אלא הם חיל השם שנאמר "ברך ה' חילו". ומוסיף הרמב"ם ואומר: "ולא שבט לוי בלבד אלא כל איש ואיש מכל באי העולם אשר נדבה רוחו אותו והבינו מדעו להבדל לעמוד לפני ה' לשרתו ולעובדו לדעה את ה', והלך ישר כמו שעשהו האלהים, ופרק מעל צווארו עול החשבונות הרבים אשר בקשו בני האדם, הרי זה נתקדש קדש קדשים".

ואף הוסיף הזוהר הקדוש, "שגם שבט יששכר לא נלחם אלא היה עוסק בתורה". (פר' בעלותך דף קנ ע"א).

לאורך כל ההיסטוריה, שבט לוי ויששכר לא נלחמו כשאר העם אלא עסקו בתורה וכן כל מי שחפץ בלימוד התורה הרי הוא כשבט לוי שלא נלחמו כלל, הגם שאז היו כאלה שהתלוננו על ההלכה שנפסקה שכל מי שלומד תורה לא נלחם. אולם כנראה שכולם הבינו שאין כאן ח"ו הבחנה בין דם לדם.

7. אם התורה כל כך מגינה על עם ישראל אז מדוע בני הישיבות יוצאים לחופשת בין הזמנים ?

ראשית חשוב לדעת כי החופשה של בני הישיבות אינה כמו החופש הגדול או כמו החופשים של שאר האוכלוסיה (חופשת הקיץ של בני הישיבות היא: שלושה שבועות בלבד בחודש אב), חודש ניסן (בתוכם כלולים ימי הפסח), ושלושה שבועות בחודש תשרי (בתוכם כלול חג הסוכות). חופשים אלו נועדו כדי שבני הישיבה יחגגו את החגים עם בני משפחותיהם וישתחררו מעט מהמתח והלחץ הגדול של הלימוד. אולם חשוב מאוד לציין שגם בימים אלו אין הם פטורים מלימוד. אלא שהוא נעשה במסגרות שונות שנקראות "ישיבות בין הזמנים" בהם הבחורים מתוגמלים במענק סמלי לעידוד וחיזוק חיובי. ולומדים במתכונת בה הם חפצים ולא במתכונת המערכת הישיבתית הקבועה.

הרב מנחם אלעזר ש"ך זצ"ל פרסם כרוז המבקש מכל התלמידים "לקבוע לימוד תורה בבין הזמנים, לא פחות מארבע שעות ביום". מכתבים ובמאמרים של הרב שך זצ"ל, ח"ו דף י"ב. מי שתורתו אומנותו ממשיך ללמוד גם בימי החופשה.

חופשות אלו התקיימו מדורי דורות ומי שקבעו אותם היו גדולי ישראל שהבינו עד כמה נדרש ימי בין הזמנים לקיום הזמנים. בבחינת "ביטולה זוהי קיומה". (ביטול הלימוד כרגע יביא לקיום הלימוד בהמשך). לא פעם ניסו רבנים מסוימים לעשות שינויים ולקצץ בימי בין הזמנים ולא עלתה בידם, כי חופשות מינימליות אלו נכנסות להגדרה של צורך: כמו שינה ואכילה שזה לצורך הלימוד.

8. טענה: לגייס את כל בני הישיבות ולהשאיר רק את ה'עילויים' כי רק מהם יש סיכוי שיצמחו תלמידי חכמים ?

טענה זאת חסרת טעם, משום שכבר הוכחנו שעצם לימוד התורה היא זו שמגינה על עם ישראל וככל שירבו לומדי התורה גם ההגנה תגבר. ומלבד זאת המציאות הוכיחה שלא רק מה'עילויים' יצאה תורה, אלא המציאות היא שהרבה מהתלמידי חכמים לא היו עילויים בקטנותם. וכי איך אפשר להחליט את גורלו של בחור צעיר כבן 20 אם יהיה גדול בתורה או לא. הרי זה ממש דיני נפשות! ויכולים אתם לשאול כל ראש ישיבה, מי הוא חושב שיצא תלמיד חכם. ותראו שתשובתו היא שמי שמשקיע ועמל בתורה יכול לצאת ת"ח בזכות העמל ויגיעה, ופעמים רבות אותם עילויים מחמת כישרונם לא עמלו מספיק בתורה ולא יצא מהם דבר.

תוכן העניינים

המשתמטים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה