אור ברסלב
המשתמטים דע מה שתשיב

המשתמטים

דע מה שתשיב

התורה מגנה על המדינה

אם אתה אדם חרדי אין ספק שנדרשת עשרות פעמים בחייך לענות על שאלות בנושאים שבין חרדים לחילונים ובפרט בסוגיית הגיוס. משום כך מצורף בזה אוסף מקוצר של שאלות ותשובות שיוכלו לסייע בידך לקיים את "דע מה שתשיב".

1. מדוע בני הישיבות אינם משלבים עם לימודיהם גם צבא כמו ישיבות ההסדר ?

כמו שחייל בחיל האוויר הוא 100% בחיל האוויר ולא 50% בחיל האוויר ו50% בחיל הים. כך גם בני הישיבות שהקדישו את חייהם לחיל התורה חייבים לשרת שם ב-100% וכשם שברור לנו שחייל שישרת בחילות אחרים במקביל, תפגם יכולתו ולא תשתכלל. כך גם לגבי בני הישיבות.

החזון איש: "התורה נקנית בעמל רציף, בעיקר בתקופת הבחרות". (באיגרותיו ח"א אגרת ג').

ר' אהרון קוטלר: "לימוד תורה דורש התמסרות, יגיעה וריכוז כוחות הנפש בו". (ספר משנת אהרן דף ד' סע' ד).

אלה מהדתיים שמדברים על 'שוויון בנטל' ונגד ההשתמטות כביכול של בני הישיבות, צריכים לזכור שחייל בישיבת הסדר משרת בפועל רק 17 חודשים, לעומת זאת חייל רגיל משרת 36 חודשים. למה בחור שמשרת במסגרת ההסדר מאמין ששרות של 50% הוא שוויון בנטל? רק מפני שהוא מאמין שבכוח לימוד התורה של ה- 50% הנותרים הוא גם מגן על העם. אם כך ההבדל האמיתי בן חייל הסדר לחרדי הוא שחרדי מאמין שלימוד של 100% מגן על העם לא פחות משרות של 50%. האם חייל בהסדר מאמין אחרת? או שמא הוא משרת בניגוד לאמונתו רק כדי לרצות אנשים בעם שלא מעריכים אותו ולא מכבדים את אמונתו ואת מסירות נפשו??? מבוסס עפ"י תשובת הרב מרדכי נויגרשל בספרו 'למה הם שונים'.

ואם דרכם של בני ישיבות ההסדר היא האידאל כיצד זה כל כך רבים ונכבדים מרבניו ומהוגי השקפתו כתבו במפורש שהאידאל הוא דווקא בלימוד תורה טוטאלי? עיין בציטוטים מכל גדולי רבני הדתיים הלאומיים המופיעים בעמודים 20-23.

2. הרי אפילו לדוד המלך היה צבא, והוא לקח תלמידי חכמים להלחם ?

אכן אמת, אצל דוד המלך לא היה מי שילחם מלבד תלמידי החכמים. כי כל הירא ורך הלבב פטור היה מן הצבא וחז"ל אמרו כי מי שהיה ירא ורך לבב בשעת מלחמה היה רק מי שחטא שחשש שמא ימות בקרב בעטיו של החטא. יוצא שבתקופת משה, יהושע בן נון, ודוד המלך, היוצאים לקרב היו רק גדולים שבגדולים בתורה ובמצוות אבל הם יכלו לעשות זאת כי בעורף כל מי שנשאר היה גם כן תלמיד חכם. כיום שיש הרבה חילונים שרובם אינם מסוגלים ללמוד תורה, ומי שלומד זה רק קומץ קטן ביותר מהעם אין בררה וההסדר הוא הפוך. כי בלי התורה ששומרת ומגינה ומצילה את עם ישראל, שום צבא לא יצליח בקרב. וכך גם היה בימי דוד, כמו שנאמר בגמרא (סנהדרין מט.): "אילמלא דוד, לא עשה יואב מלחמה" (פירוש: אם לא היה דוד שעוסק בתורה, לא היה יואב יכול לעשות מלחמה). "ואילמלא יואב, לא עסק דוד בתורה" (פירוש: ואם לא היה יואב נלחם, דוד לא היה יכול לעסוק בתורה) כדכתיב: "וַיְהִי דָוִד עֹשֶׂה מִשְׁפָּט וּצְדָקָה לְכָל עַמּוֹ, וְיוֹאָב בֶּן צְרוּיָה עַל הַצָּבָא" (שמואל ב' ח-טו טז)

אמר דוד המלך: "עֹמְדוֹת הָיוּ רַגְלֵינוּ בִּשְׁעָרַיִךְ יְרוּשָׁלַיִם" מי גרם לרגלנו שיעמדו במלחמה שערי ירושלים העוסקים בתורה". (מכות י.).

עוד אמר דוד: "רִיבָה ה' אֶת יְרִיבַי, לְחַם אֶת לֹחֲמָי" והקדוש ברוך הוא אומר לדוד, עסוק בתורה ואני לוחם את מלחמתך". (מדרש תהילים מז' לה).

ועוד אמר: "אֵלֶּה בָרֶכֶב וְאֵלֶּה בַסּוּסִים וַאֲנַחְנוּ בְּשֵׁם ה' אֱלֹקֵינוּ נַזְכִּיר". (תהילים כח).

אנו רואים ש'צבא דוד' הצליח במלחמות בזכות אמונתם ובטחונם בה' שעסקו בלימוד התורה.

3. אם בעבר רק תלמידי חכמים יצאו למלחמה אז מדוע היום לא ?

כמו שנאמר לעיל שבמלחמת מדיין, כנגד הלוחמים שנלחמו היו גם שעסקו בתורה כנגדם, [כנגד כל חייל ישב ת"ח כנגדו] המציאות בימינו היא שלומדי התורה הם מעטים יחסית ללוחמים, ועל כן במצב שאם בני הישיבות ילכו לצבא לא יהיו כנגדם לומדי תורה, אז יצמח מכך נזק נוראי, ואם כן יצא שכרנו בהפסדנו. עפ"י תשובתו של הרב בניזרי.

4. מדוע שתלמידי חכמים לא יתנדבו אפילו מעט בשמירה על העיר ?

"כל העוסק בתורה ובגמילות חסדים, אית דאמרי: אויביו נופלים לפניו כיוסף". (בבא קמא יז.).

נאמר בגמרא (ב"ב ח.): 'רבנן לא צריכי נטירותא' (פירוש: ת"ח לא צריכים שמירה, משום שתורתם משמרתם), שהרי אין פורענות באה לעולם אלא בשביל עמי הארץ. ושם בהמשך: אמר רב פפא 'לשורא ולפרשה ולטרזינא אפילו מיתמי, אבל מרבנן לא צריכי נטירותא' (פירוש: לתיקון החומה, ולשכור פרש הרוכב סביב העיר לשומרה, ולדעת מה הם צרכי הציבור, ולשכור אדם שישב בבית אצל שער העיר.. גובים מכל תושבי העיר, ואפילו מיתומים, מפני שגם הם צריכים שמירה. אבל ת"ח אינם צריכים שמירה, ואין גובים מהם להוצאות אלו).

מבואר שתלמידי חכמים פטורים לא רק משירות סדיר אלא גם משירות שיש בו שמירה על העיר. ושוב הכל נובע מאותה סיבה שתרומתו על השמירה לעיר בשל לימוד התורה גדולה מכל שמירה בפועל.

5. מדוע שלא לחייב את תלמידי חכמים בהתגייסות מצד פיקוח נפש? שהרי ידוע שפיקוח נפש דוחה את כל התורה כולה ואם כך מצבנו ברוב המלחמות הוא מצב של פיקוח נפש.

הכלל שפיקוח נפש דוחה את כל התורה כולה, קיים דווקא כשאדם נקלע למצב של פיקוח נפש ממש, ואז או שהוא עובר על התורה או שהוא ימות. (חוץ מעבודה זרה גילוי עריות ושפיכות דמים, שאז עליו למות ולא לעבור.) אבל הכלל הזה לא חל כאשר אדם יושב ולומד תורה ויש מלחמה. כי בזמן המלחמה אם יפסיקו כולם מלימודם יתרחש אסון לאומי גדול יותר (הפיקוח נפש יהיה של כלל ישראל כולו).

מבואר בגמרא (שבועות לה:): ששלמה המלך שהיה חכם מכל אדם כשבא לבנות את צבאו לקח אליו אלף איש למלחמה, 'ומאתים לנוטרים את פריו': שהם תלמידי חכמים, השאיר שילמדו תורה. ובמהרש"א שם, מבואר: שהותיר מישראל מלצאת למלחמה חלק ששית מאלף שהם הרבנן שאסור לעשות אנגריא בת"ח, וכדברי הגמרא (נדרים לב.): שבנ"י נשתעבדו למצרים 210 שנה מפני שאברהם אבינו נענש על שעשה אנגרייא בת"ח (ר"ן- הוליכן למלחמה), וכן מהגמרא בסוטה (י.): שנענש אסא מפני שעשה אנגרייא בת"ח (פרש"י- עבודת המלך).

6. האם מלחמותינו הם מלחמת מצווה, וא"כ מדוע לומדי התורה אינם יוצאים להלחם שהרי אפילו 'חתן מחדרו' חייב לצאת למלחמת מצווה ?

רבים טוענים שהמלחמות שבדורנו הם 'מלחמות מצווה', וחושבים שאם ההגדרה הזאת תתקבל גם אצל בני הישיבות הם יהיו מחוייבים לצאת למלחמה שהרי ידוע שבמלחמת מצווה אפילו חתן יוצא מחדרו למלחמה.

וחלקם אף מצטטים את דברי הרמב"ם בהלכות מלכים (פרק ה, א): "ואיזו היא מלחמת מצוה זו מלחמת שבעה עממים. ומלחמת עמלק. ועזרת ישראל מיד צר שבא עליהם", כיון שלכאורה נראה שהמלחמות בימינו הם בגדר "מלחמות מיד צר", וממילא ברור שמלחמתנו הם מלחמות מצווה וא"כ אז תלמידי החכמים צריכים לצאת ולהלחם.

א. כנראה אותם המצטטים אינם יודעים שהגדר של 'מלחמת מצווה' היה קיים רק בזמן בית המקדש וגם אז לפני כל יציאה למלחמה היו שואלים באורים ותומים. וגם צריך שיהיה מלך ישראל ויש אומרים שצריך גם סנהדרין.

ב. הבעיה היא, שאותם המצטטים את דברי הרמב"ם כנראה 'שכחו' את דבריו שכתב: "ששבט לוי לא נלחמו כלל במלחמת א"י (מלחמת שבעת עממים) ומלחמה זו הייתה ללא ספק "מלחמת מצווה". כלומר: גם כשחתן יוצא מחופתו לקרב, מי שכל חייו יושב ולומד תורה מצווה באותה שעה להמשיך ללמוד!

עלינו לשנן את דברי הרמב"ם (סוף הלכות שמיטה ויובל) שלומדי התורה אינם נלחמים, שכתב: "ששבט לוי כיון שכל עסקם בתורה, "לפיכך הובדלו מדרכי העולם, לא עורכין מלחמה כשאר ישראל".. אלא הם חיל השם שנאמר "ברך ה' חילו". ומוסיף הרמב"ם ואומר: "ולא שבט לוי בלבד אלא כל איש ואיש מכל באי העולם אשר נדבה רוחו אותו והבינו מדעו להבדל לעמוד לפני ה' לשרתו ולעובדו לדעה את ה', והלך ישר כמו שעשהו האלהים, ופרק מעל צווארו עול החשבונות הרבים אשר בקשו בני האדם, הרי זה נתקדש קדש קדשים".

ואף הוסיף הזוהר הקדוש, "שגם שבט יששכר לא נלחם אלא היה עוסק בתורה". (פר' בעלותך דף קנ ע"א).

לאורך כל ההיסטוריה, שבט לוי ויששכר לא נלחמו כשאר העם אלא עסקו בתורה וכן כל מי שחפץ בלימוד התורה הרי הוא כשבט לוי שלא נלחמו כלל, הגם שאז היו כאלה שהתלוננו על ההלכה שנפסקה שכל מי שלומד תורה לא נלחם. אולם כנראה שכולם הבינו שאין כאן ח"ו הבחנה בין דם לדם.

7. אם התורה כל כך מגינה על עם ישראל אז מדוע בני הישיבות יוצאים לחופשת בין הזמנים ?

ראשית חשוב לדעת כי החופשה של בני הישיבות אינה כמו החופש הגדול או כמו החופשים של שאר האוכלוסיה (חופשת הקיץ של בני הישיבות היא: שלושה שבועות בלבד בחודש אב), חודש ניסן (בתוכם כלולים ימי הפסח), ושלושה שבועות בחודש תשרי (בתוכם כלול חג הסוכות). חופשים אלו נועדו כדי שבני הישיבה יחגגו את החגים עם בני משפחותיהם וישתחררו מעט מהמתח והלחץ הגדול של הלימוד. אולם חשוב מאוד לציין שגם בימים אלו אין הם פטורים מלימוד. אלא שהוא נעשה במסגרות שונות שנקראות "ישיבות בין הזמנים" בהם הבחורים מתוגמלים במענק סמלי לעידוד וחיזוק חיובי. ולומדים במתכונת בה הם חפצים ולא במתכונת המערכת הישיבתית הקבועה.

הרב מנחם אלעזר ש"ך זצ"ל פרסם כרוז המבקש מכל התלמידים "לקבוע לימוד תורה בבין הזמנים, לא פחות מארבע שעות ביום". מכתבים ובמאמרים של הרב שך זצ"ל, ח"ו דף י"ב. מי שתורתו אומנותו ממשיך ללמוד גם בימי החופשה.

חופשות אלו התקיימו מדורי דורות ומי שקבעו אותם היו גדולי ישראל שהבינו עד כמה נדרש ימי בין הזמנים לקיום הזמנים. בבחינת "ביטולה זוהי קיומה". (ביטול הלימוד כרגע יביא לקיום הלימוד בהמשך). לא פעם ניסו רבנים מסוימים לעשות שינויים ולקצץ בימי בין הזמנים ולא עלתה בידם, כי חופשות מינימליות אלו נכנסות להגדרה של צורך: כמו שינה ואכילה שזה לצורך הלימוד.

8. טענה: לגייס את כל בני הישיבות ולהשאיר רק את ה'עילויים' כי רק מהם יש סיכוי שיצמחו תלמידי חכמים ?

טענה זאת חסרת טעם, משום שכבר הוכחנו שעצם לימוד התורה היא זו שמגינה על עם ישראל וככל שירבו לומדי התורה גם ההגנה תגבר. ומלבד זאת המציאות הוכיחה שלא רק מה'עילויים' יצאה תורה, אלא המציאות היא שהרבה מהתלמידי חכמים לא היו עילויים בקטנותם. וכי איך אפשר להחליט את גורלו של בחור צעיר כבן 20 אם יהיה גדול בתורה או לא. הרי זה ממש דיני נפשות! ויכולים אתם לשאול כל ראש ישיבה, מי הוא חושב שיצא תלמיד חכם. ותראו שתשובתו היא שמי שמשקיע ועמל בתורה יכול לצאת ת"ח בזכות העמל ויגיעה, ופעמים רבות אותם עילויים מחמת כישרונם לא עמלו מספיק בתורה ולא יצא מהם דבר.

9. מדוע לא מגייסים את בני הישיבות שאינם לומדים כל היום ?

מדברי חז"ל למדים שישיבה בנויה ממערכת כזו, שמתוך אלף שנכנסים לבית המדרש מספר מועט יוצא להוראה, (רבנים). ולכן מעודדים כל מי שרוצה ללמוד שילמד כי רק מהריבוי הזה אפשר שיצמחו לבסוף גדולי תורה אם חלילה ימעט מספר הלומדים מי בכלל יכול להבטיח שיצמחו גדולים.

כמו שכתב רש"י על הפסוק: "אָדָם אֶחָד מֵאֶלֶף מָצָאתִי". בנוהג שבעולם אלף נכנסים למקרא, אין יוצאים מהם להצלחה שראויה למשנה אלא מאה, ואותם מאה שנכנסו למשנה אין יוצאים מהם לגמרא אלא עשרה, ואותן עשרה שנכנסין לגמרא אין מצליח מהם אלא אחד להוראה הרי אחד מאלף. (קהלת ז כח).

ואותם בחורים אשר היום אינם לומדים יום שלם, ישנם סיכוים גדולים מאוד שלמחר אותם הבחורים יחזרו לספסל הלימודים - והיו הרבה מקרים מעולם. לכן הכלל הוא כפי שנקט הרמב"ם תלוי בבחירתו של האדם (בהתנדבותו) מי שבוחר להיכנס להגדרה שתורתו היא אומנותו אז גם אם כרגע אינו לומד מספיק עצם הבחירה הזאת תוכל לסייע בידו להתקדם יותר בהמשך.

10. ומה עם אלה שלא לומדים כלל, ומקבלים דיחוי, והולכים לעבוד או שמסתובבים ברחובות, בקיוסקים וכדו' ?

האחוזים הם מועטים, שהרי הצבא עושה בכל הישיבות בארץ ביקורות פתע לפחות פעם בשנה, וצריך לפחות 85% נוכחות.

ואם נעשה חשבון ניווכח לראות שבציבור הכללי אחוז המשתמטים ללא הצדקה גבוה יותר.

ה'חזון איש' התבטא בחריפות כנגד האנשים הללו שלא ממלאים חובתם ואמר: "כל מי שמנצל לרעה את זכות הדחייה של תלמידי הישיבות הרי הוא בבחינת רודף, וחוטא כלפי כל בני הישיבות". מצוטט מפי מנהל ועד הישיבות, הרב מ' טטנבאום זצ"ל. ("ערב שבת", 11.12.87).

אולם אלו שאינם לומדים תורה כלל – עליהם חלה חובת גיוס כל עוד זה לא נוגד את המצב הרוחני, וכמובן בהתייעצות עם רבניהם.

11. מדוע בני הישיבות אינם משלבים לימוד ועבודה. הרי היו גם תנאים ואמוראים שהיו עובדים ?

(כגון: הלל הזקן-חוטב עצים, רבי יוחנן הסנדלר, ורבי יצחק נפחא, ורבי יהושע פחמי ועוד.)

בזמן התנאים והאמוראים הגם שהיו תנאים ואמוראים שעבדו, היו לעומתם רבים שלא עבדו כלל, וענקי רוח הללו שכן עבדו ועמלו למחייתם, הייתה עבודתם רק כדי להתקיים בלבד. על מנת שלא יגיעו למצב שיצטרכו לבריות ולא יותר מזה. אולם כיום כל לומדי התורה לא נמצאים במצב שיצטרכו לצדקה או לחסד בשביל פת לחם, וכן שילוב זה לא יוכל להתקיים בדורנו שאין מציאות צמצום עבודה רק בכדי מחייתם ממש. ובודאי תגרור לעוד ועוד שעות עבודה ואז תורתו לא אומנתו! והיא עשויה טלאים טלאים. (עפ"י ספר מנורת המאור בהלכות ת"ת).

רבים מהמסיתים מצטטים את דבריו של הרמב"ם (הלכות ת"ת פרק ג י): "כל המשים על לבו שיעסוק בתורה ולא יעשה מלאכה ויתפרנס מן הצדקה הרי זה חלל את השם ובזה את התורה וכבה מאור הדת וגרם רעה לעצמו ונטל חייו מן העולם הבא. לפי שאסור ליהנות מדברי תורה בעולם הזה".

אפילו אם נניח שהלכה מעיקר הדין כדברי הרמב"ם, שאין לעסוק רק בתורה אלא גם במלאכה, מכל מקום כבר הסכימו כל גדולי הדורות להתיר להתפרנס מצדקה משום "עֵת לַעֲשׂוֹת לַה' הֵפֵרוּ תּוֹרָתֶךָ" (תהילים קיט, קכו). אילו לא הייתה פרנסת המלמדים והלומדים מצויה מתרומות הציבור, לא היו יכולים להקדיש את זמנם ולטרוח בתורה כראוי, והייתה התורה משתכחת מישראל חס ושלום; אבל כאשר מצויה פרנסתם יכולים לעסוק בתורה תדיר. (כסף משנה, הלכות ת"ת פ"ד).

המהרש"ל כתב: "המנהג שנהגו כל תלמידי חכמים להתפרנס מתרומות הציבור ולעסוק בתורה – שאם לא היו עושים כך הייתה בטלה ומשתכחת חס ושלום מישראל, אי-אפשר לכל אדם לעסוק בתורה ולהחכים בה, לדון ולהורות הלכה למעשה לרבים, ולהתפרנס ממעשה ידיו". ('ים של שלמה', ג דחולין סי' ט).

הרה"ג משה פיינשטיין זצ"ל (מגדולי דורנו) הביא את דעתו על דברי הרמב"ם: "אלה המתחסדים לנהוג על פי דברי הרמב"ם, ולומר שצריך שייהנה מיגיע כפיו ויקבע עתים לתורה בשעות הפנאי, ולא ילמוד כל היום בכולל ויקבל משם פרס לפרנסתו, הם הולכים אחר עצת יצר הרע המסיתם שיפסיקו ללמוד תורה כראוי שיעסקו במלאכה ובמסחר, עד שלבסוף ישכחו גם את המקצת שלמדו בילדותם, ואף לא יישאר להם זמן ללמוד כלל.

והרי אפילו הראשונים כמלאכים, שהיה לבם פתוח כפתחו של אולם, אמרו שאי-אפשר לאדם לעסוק בתורה ולהתגדל בה, שיהיה ראוי להורות ממנה למעשה, אם יעסוק גם במלאכה וסחורה. וכמו שאמרו בעירובין (נה, א): 'ולא מעבר לים היא', היא [התורה] לא תימצא לא בסחרנים ולא בתגרים', ובעירובין (סה, א): אמר אביי: אי אמרה לי אם קריב כותחא לא תנאי, ופרש רש"י: אפילו אמרה לי ציווי לעבודה קלה, כגון להביא הכותח, לא הייתי יכול לשנות כמו ששניתי, כי הייתי מתבטל מהלימוד וכל שכן בדורותינו שנתמעטו הלבבות.

ולכן ... עדיף לבחור ההצעה ללמוד תורה כל היום, ולקבל משכורתו לצורך פרנסתו ממחזיק פרטי, או מהנהלת הכולל, יותר מאשר לעסוק במלאכה או בסחורה כמה שעות ביום לצורך פרנסתו, וילמד רק בשעות הפנאי, ואף אם המשכורת מהכולל זעומה ומספיקה לו בדוחק, כבר הבטיחו חז"ל ש'כל המקיים את התורה מעוני סופה לקיימה מעושר (אבות ד יא) כעניין הלל וחבריו". (שו"ת אגרות משה, יורה דעה, סי' קטז).

יש להבין את האמור בגמרא 'חייב אדם ללמד את בנו אומנות' (קידושין כט.). וכן מה שכתוב 'וכל תורה שאין עמה מלאכה סופה בטלה וגוררת עון' (אבות ב ב), וכן 'אהב את המלאכה ושנא את הרבנות' (אבות א י), שמשמעות הדברים שיש לשלב עבודה בד בבד עם לימוד תורה ?

מה שאמרו חז"ל חייב אדם ללמד את בנו אומנות, הביאור לזה הוא שהתורה היא תהיה אומנותו ('תורתו אומנותו'), שלא ילמד לבד אלא ילמד לאחרים, ומכך תהיה פרנסתו, וכן מעבודות תורניות (כגון סופרות, מורים וכדו'), או מלאכות קודש באשר הם כלולים וזה גם הכוונה לתורה שאין עמה מלאכה, והביאור: שאין עמה מלאכת התורה - שזה לימוד תורה עם דרך ארץ, ואם לא ילמד בדרך זאת לתלמידיו, ממילא תהיה 'סופה בטלה וגוררת עוון' שיהיו התלמידים הולכים בדרך רעה ומלסטמים (גוזלים ושודדים) את הבריות. (מבוסס על דברי הגאון בעל פרחי כהונה, מס' קידושין).

גם מאמר התנא באבות 'אהב את המלאכה ושנא את הרבנות', מפרש התפארת ישראל (מס' אבות, שם) דאינה אלא עצה טובה שחז"ל אמרו לאדם הרוצה להתפרנס שאם כבר הוא במצב שעובד לצורך פרנסתו, יאהב את המלאכה שמתעסק בה, ועי"ז יעבוד בשמחה ובקלילות. ומה שכתוב 'ושנא את הרבנות' אין הכוונה את הרבצת התורה שעושה ע"י רבנותו או הלימוד תורה. אלא שילמד לתלמידים בלי התנשאות. (רבנות מלשון שררה) ובלי ולהתגאות ברבנותו ושילמד את תלמידיו בדרך ענוה.

נתוני אחוזי אבטלה:

 יש בישראל למעלה מ-200,000 דורשי עבודה, (לא חרדים) ואין עבודה, אז למה כל כך מרבים לדבר על שילוב של חרדים בעבודה? http://www.calcalist.co.il/home/0,7340,L-3905,00.html

 שוק העבודה מוצף בלמעלה מ-250,000 עובדים זרים שעובדים במשרות המיועדות לישראלים. http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4148300,00.html

וכתוצאה מכך: אין מספיק תעסוקה לישראלים.

 58% מהמעסיקים מעדיפים שלא להעסיק חרדים,

ו-86% מהם לא יקדמו אותם בעבודה. http://www.nrg.co.il/online/1/ART2/182/220.html

 כיום, 10% מהגברים החרדים ו-13% מהנשים החרדיות, הם מובטלים שמחפשים עבודה ולא מוצאים. מנהל מינהל תכנון וכלכלה בתמ"ת, בני פפרמן. http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3901355,00.html

 מתוך 5,000 בנות שמסיימות סמינר, רק 1,000 מוצאות עבודה. http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,l-390155,00/html

 הנתונים הללו מלמדים שחלק ניכר מהשאלות הללו אינו נובע מרצון כן לשלב את החרדים בשוק העבודה. העובדה שכל הסקרים מורים שחרדים נדחים גם כשהם באים עם תעודות מצוינות וכו' הרי שלא פעם מטרות השאלות והשיח בנושא זה היא רק כדי לנגח ולהסית.

12. מה נענה לאותה אמא (או לחייל עצמו) שטוענת שבנה מסכן את חייו בצבא, ואילו הבני ישיבות יושבים להם ללמוד באולם ממוזג ?

הרי לא כל חייל מסכן את חייו (10% בלבד מסתכנים לפי הנתונים שמסר אהוד ברק מעל במת הכנסת: כ- 90% מחיילי צה"ל לא מסתכנים בראיית פני האויב. ייש אומרים שרק 12% קרביים ויש שאומרים 40% עיין בדו"ח בן בסט. ), שאלה זו צריכים לשאול את השגרירים ואת כל אלה שנמצאים בקריה, בגלי צה"ל, במשרד הביטחון הטכנאים, הג'ובניקים, יחידות מחשב, ועוד.. שהם אף לרגע לא מסכנים את חייהם, והם לא פעם מוגנים יותר מכל אזרח.

יאיר לפיד הסתכן? היה כתב ג'ובניק בעיתון 'במחנה'.

יאיר נתניהו (בנו של ראש הממשלה) הסתכן? היה דובר צה"ל וזכה לאבטחה מיוחדת.

זוהי מדינה ישנם שמסכנים את חייהם וישנם שאינם מסכנים את חייהם (יש חייל כזה ויש חייל כזה).

מיד יזעקו ויאמרו: הרי כל שאר החיילים אף שלא מסתכנים, תורמים את חלקם.

ובכן, הדיון יהיה האם בני הישיבות תורמים או לא? עיין לעיל מהי תרומתם של בני הישיבות. מבוסס עפ"י תשובתו של הרב נויגרשל בדרשה שאמר בעל פה.

13. מה יקרה אם כולם יהיו בישיבות, מי יגן על המדינה ?

שאלה זו כבר נשאלה ע"י דוד בן גוריון בביקורו אצל ה'חזון איש'.

בן גוריון שאל את ה'חזון איש': "אם נקיים מחר ישיבת ממשלה, ובישיבה זו נמנה אותך כראש ממשלה במקומי. במה תבחר, בנשק מודרני או בגמרא בבא קמא? ענה לו ה'חזון איש' במתק לשונו: פעם אחת נסע יהודי בחורף בדרך לא דרך. השלג העז כיסה את הארץ. אצבעות ידיו ואוזניו קפאו. שאל היהודי את העגלון מה אעשה ולא יקפאו אוזניי וידיי. ענה לו העגלון: 'טול מלוא חופניים מן השלג ושפשף בו את אוזניך וידיך'. ואכן כך עשה. ירד היהודי מהעגלה ונטל מן השלג לשפשף בו את אצבעותיו ואוזניו, וכך ניצלו ידיו ואוזניו מקיפאון. בהגיעו לביתו אמר היהודי לאשתו: 'אני מודה להקב"ה על שברא את החורף. אחרת לא היה לי שלג, להציל את כפות ידיי ואוזניי מקיפאון'. 'אוי פתי שכמותך', השיבה לו אשתו. 'בקיץ כלל לא היית קופא'. "וכך גם אתם", המשיך ה'חזון איש' בנמשל, "יצרתם מדינה. ביקשתם לעצמכם מנהיגות וממשלה, אשר במידה מסוימת נלחמתם בתורה ובבורא עולם, ובשל כך נוצר הכורח להלחם באויבים. אין ברירה. לא על זה כרגע אנו מדברים. השאלה היא, האם הייתם צריכים לבחור בדרך זו". בן גוריון שתק. עפ"י עדותו של ח"כ הרב שלמה לורנץ שהשתתף בפגישה.

המצב המלחמתי הוא פועל יוצא של מצב רוחני. משל דומה של ה'חפץ חיים' ממחיש זאת - אדם נפל לבור ורגלו נשברה. בא חופר הבור, הוציאו וטיפל בו. הודה לו האדם מאוד. אמרו לו ידידיו: "על שום מה אתה אסיר תודה? שאילו היה מכסה את הבור שחפר לא היית נפגע כלל". כאשר כולם ילמדו בישיבות, נהיה ראויים לקבל פני המשיח ולא יהיו עוד מלחמות.

שאלה זו נשאלה גם לגאון הרב יהודה צדקה זצ"ל (ר"י 'פורת יוסף'). בכנס בו נכחו אישים בכירים מצמרת המדינה, כדרכו דיבר על חובת כל אב ואם לשלוח את בניהם לת"ת וישיבות. קם אחד ושאל: אם כולם ילמדו תורה, מי ישמור ויגן על המדינה, כשאנו מוקפים מכל צד אויבים? השיב הרב: "וכל בניך למודי ה' ורב שלום בניך, כי אז ישרור שלום בגבולנו ולא עוד מלחמה ויהי שלום בחילנו שלוה בארמנותינו".

לפי השקפת היהדות אם כולם ילכו וילמדו תורה – לא יצטרכו צבא. כמו שנאמר בנביא (מלכים א' ה ה): במשך 40 שנה בימי שלמה המלך עם ישראל חי ללא צבא, ואיש תחת גפנו ותחת תאנתו ישב ועסקו כולם בתורה הקדושה, ולא יצטרכו למלחמה.

וכמוש"כ בגמרא (שבת קיח:) "אם ישמרו כל ישראל שתי שבתות כהלכתן מיד נגאלים".

14. אז איך העולם יתקיים ללא עובדים, אנשי עסקים, רופאים, וכדו' ?

אילו כל העם היה שומר מצוות ולומד תורה במינון זה או אחר, הייתה מתקבלת הפרופורציה הנכונה בין אלו המקדישים את עתותיהם ללימוד התורה לבין אלו העוסקים בתחומים אחרים. אבל כיום עול לימוד התורה מוטל רק על קבוצה קטנה בעם ועליה לספק את מקור החיות של כולם. אילו הכול היו נרתמים למשימה – היה מתקבל מבנה פירמידה שבבסיסה מצויים לומדי התורה, ועליה נשען העם כולו. אולם כאשר בסיס הפירמידה הוא קבוצה קטנה, לא ייתכן שתישמר הפרופורציה הנורמלית.

משל למה הדבר דומה? "הטובים לטייס". נניח שבמקום 50,000 צעירים יגיעו רק 2,000 צעירים לעבור מבדקי טיסה. במצב כזה ייאמר לרבים מהם: 'אנא הישאר, אפילו אם תדע להטיס רק מטוס קל'. במצב כזה אי אפשר לוותר על אף מועמד... (מצב דומה היה בקום המדינה שנשלחו לקרב חיילים ללא הכשרה מספקת, מפני מצב החרום שהיה).

אין ספק שבמצב בריא של עם ישראל, כשכולם הולכים ללמוד תורה, חלק מלומדי התורה לא היו מוצאים את עצמם בלימוד דווקא, כי הם לא היו מרגישים שגורל עם ישראל תלוי רק בהם. יכול להיות שחלק מהם היו הולכים להיות פרופסורים לכימיה. אבל במצב הנוכחי, לומד התורה מקריב את עצמו ולומד במסירות נפש, והוא ממשיך בלימודו שנים ארוכות, ומרגיש בזה שעם ישראל תלוי בו. בעצם התשובה הפשוטה היא שכאשר יהיה שויון בנטל הרוחני של עם ישראל יהיה שוויון גם בנטל הגשמי.

15. מה יקרה אם יגייסו את בני הישיבות בכפיה ?

אין ספק כלל שגדולי ישראל יורו לכל בני הישיבות למלא את בתי הכלא ושם הם ימשיכו ללמוד תורה. יכולה להיות אופציה נוספת שאותה כבר העלו הרב ש"ך זצ"ל ומרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל כי אם תהיה חובה כזאת נצא מן הארץ עם כל בני הישיבות.

מרן הרב עובדיה יוסף זצוק"ל: "נצטרך חס ושלום לעזוב את ארץ ישראל ולנסוע לחוץ לארץ כדי שישחררו את בני הישיבות". 4.1.13 ביום שישי בבוקר לאחר תפילת שחרית. התפרסם ב'כיכר השבת'.

מרן הרב מנחם אלעזר שך זצוק"ל: "אני אמנם יהודי זקן ואין לי כוח, אך אומר ברורות, שאם יבוא הזמן ותהיה גזרה על עולם התורה, מרים אני את ידי ואומר 'אם אשכחך ירושלים', כל בני התורה לא ישכחו את ארץ ישראל, אך כולם ילכו לגלות ולא תישכח תורה מעם ישראל! אף בן ישיבה לא יישאר כאן, אם תיגזר חלילה על עולם התורה, ובלי תורה גם עם לא יהיה. ...ידעו ויבינו שאין זה משחק ילדים שאפשר לעשות מה שרוצים". במעמד 'ירחי כלה בשנת תשמ"ח, בעת שעלתה על הפרק שאלת גיוסם של בני הישיבות.

הראי"ה קוק: וכשם שלא תעיז שום ממשלה נאורה לגזור עלינו להחריב את בתי כנסיותנו! לשרוף את ספרי תורתנו! כך לא תוכל להטיל עלינו חוק של החרבת ישיבותינו. ובשעה שתבטל הממשלה את ישיבותינו הרי היא כאילו גוזרת עלינו גזרת שמד, שזאת היא החרבת התרבות של העם היהודי. קטע מספר אגרות הראי"ה להרב קוק, חלק ג' דף פ"ח אגרות תת"י.

הסיבה היא אחת: אם אנו מאמינים שסוד קיומנו הוא לימוד התורה עדיף לצאת לחו"ל ולהמשיך לקיים את מקור חיותנו מאשר להישאר בארץ ולהמית אותו.

ובכלל האם באמת הצבא רוצה שחרדים ימלאו את בסיסיו הרי אם כשנכנס מרצה תורני אחד לצבא – הוא מצליח לפקוח את עיניהם של רבבות חיילים, ומתקרבים ליהדות. מה יהיה אם יכנסו עשרות אלפים בחורי ישיבות וישהו 24 שעות ביממה במשך שלוש שנים.

מספרים על פריץ אחד, שלא היה ידוע באהבה יתירה לישראל, שהגיע לעיירה וביקש מחלבן יהודי שיכין לו גבינה שוויצרית מיד. תמה החלבן: "מניין לי גבינה שוויצרית (חלב עכו"ם)?" א"ל הפריץ: "אם לא תביא תוך שעה, הרי שהינך צפוי לעונש חמור של מלקות". ואכן תוך שעה הופיע הפריץ והפליא את מכותיו ביהודי האומלל.

לאחר מכן ניגש הפריץ למוזג היהודי, וביקש ממנו שמפניה צרפתית מעולה. תמה המוזג: "מניין לי יין צרפתי (יין נסך)?" "אם אינך מביא תוך שעה", רעם קולו של הפריץ, "הרי שהינך צפוי למכות נאמנות ממני". ואכן תוך שעה הופיע אותו רשע שונא ישראל, והפליא את מכותיו ביהודי האומלל.

המשיך הפריץ במסעו ונכנס לחנות הקצב היהודי, וביקש על אתר כי יביא לו בשר שפן, כמובן שלקצב לא היה בשר פיגולים זה, ואף הוא ספג מלקות נאמנות מהפריץ.

המשיך הפריץ ובא לפני הנחתום היהודי וביקש ממנו לחם – באגט צרפתי, ואם תוך שעה לא תמולא בקשתו הרי שישלם על כך במלקות. א"ל הנחתום: "אינך מעוניין לא בלחם צרפתי, לא ביין צרפתי, ולא בבשר שפן, כל מגמתך היא רק להרביץ, ואם כן אל תחפש סיבות לשנאתך את עם ישראל". (מתוך 'תורתו אומנותו' לרב שלמה בניזרי)

אף אנו נאמר כך לענייננו, לא מעניין אותם לא "נשיאה בנטל", לא "שוויון", הם לא נלחמים בגיוס למדינה – הם נלחמים בתורה הקדושה! הרי בכל פעם ימצאו תירוץ אחר להצליף בנו. הרי גם אם החרדים יתגייסו לצבא, הם יטענו אז לכפיה דתית בצבא, להדרת נשים, להשתלטות הדת והדתיים על הצבא, להטפה, להחזרה בתשובה, לבזבוז כספי המדינה על הכשרויות והוצאות דת וכו'. וכשיגמר נושא הצבא יטענו שאנחנו לא עובדים ונהנים מקופת המדינה, ופרזיטים. ואח"כ יטענו שאנו מחנכים לבערות ולפרימיטיביות, ושלימוד תורה הוא נגד המוסר האוניברסאלי וכו' וכו', והמשיכו לדמיין כמיטב דמיונכם מה עוד הם יטענו. והם לעולם לא יפסיקו עד ש... ח"ו. וכולנו יודעים את האמת. אבל תמיד, הם ימצאו, גם מתחת לאדמה, אמצעי ניגוח אחר, אמיתי או מדומה, להתנגח בנושאי הלפיד. שכן בשביל לשנוא חרדים לא צריך סיבה, אבל תמיד טוב שיש אחת בסביבה, גם אם היא שקרית. אז שיישאר מצידנו הטיעון החלול הזה... (מבוסס עפ"י תורתו אומנותו).

לאור האמור לעיל:

אנו בני הישיבות יודעים את תפקידנו החשוב בלימוד התורה שמהווה מטריה ביטחונית לעם ישראל ולמדינת ישראל וכן ליהודי התפוצות די בכל אתר ואתר. איננו מתכוונים לוותר על זכותנו בהגנת הארץ העם והמולדת ובשמירת המסורת המפוארת העוברת מזה 3,326 שנה דווקא ע"י בני הישיבות חובשי ספסלי בית המדרש. אנו קוראים לכל חברנו "הממיתים עצמם באוהלה של תורה", "סורו לאהלכם אל יצא איש מפתח ביתו עד בקר" "ולמחר יהיה האות הזה". הרבו בתורה ותפילה ודעו מה שתשיבו לאחינו הטועים.

יהי רצון שהקב"ה יפתח את ליבנו לתורה שנתנה לכולנו בהר סיני ויתרבו הספסלים הסטנדרים והגמרות, ושכל עם ישראל ישאו בנטל קיום העם היהודי ע"י 'לימוד התורה' ושנזכה לגאולה שלמה ולבנין בית המקדש במהרה בימינו אכי"ר.

תוכן העניינים

המשתמטים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה