אור ברסלב
המקנה - קונטרס אחרון פתיחה › סימן סה

המקנה - קונטרס אחרון· רבי פנחס הלוי איש הורוויץ

פתיחה · סימן סה

סימן סד

סעיף א

מצוה לשמח וכו' אמרו בגמרא דברכות דף ו' ע"ב כל הנהנה מסעודת חתן ואינו משמחו עובר בה' קולות וכו' אף דמצוה הוא אפי' על מי שאינו נהנה וגם לשון עובר אינו מובן דמשמע דיש עבירה בדבר נראה דהכוונה בזה על מ"ש בכתובות יומא קמא מברך כולהו מכאן ואילך אי איכא פ"ח מברך כולהי ואם לא אשר ברא וכת' הרא"ש פ"ח היינו שמרבים הסעודה בשבילם וכתבו הח"מ והב"ש בסי' ס"ב סקי"ג קצת פוסקים הואיל וראוי להרבות בכבודו אף שלא הרבו מ"מ איכא שמחה יתירה וכיון שכבר ברכו ז"ב בשעת חופה ומה שמברכין אח"כ בסעודה היינו משום שמחת החתן במה שאוהביו סועדים עמו וכן בסעודות אחרות בפ"ח הרי דכל ה' ברכות בסעודה אינם אלא משום שמחת החתן באנשים הסועדים עמו לכך אותן שנהג חיוב עליהם לשמח חתן וכלה שהרי מפני זה מבררים בשבילם ז"ב ואם אינם משמחים הרי החמשה ברכות שאין מברכים אלא ובשביל פ"ח הם ברכה לבטלה חוץ מברכת אשר ברא דלא בעי פ"ח חמשה ברכות אילו תקנו נגד חמשה קולות לכך אמרו שעובר בה' קולות:

סעיף ב

בהג"ה אבל בתכשיטי' שעלי' מותר. כ"כ הטור ובאמת בלשון הרא"ש וז"ל ח"ג ראיית ההינומא כשהיא עלי' אין זה הסתכלות בפניה היינו אף שאינו מסתכל בפניה יכול ליראות ההנומא שעליה והוא ההינומא שמיוחד לכל כלה אבל אין ראיה מזה להסתכל בתכשיטים ומלבושים המיוחדים לה אפשר גם דעת הטור כן גם דברי האומרים דמותר להסתכל דאל"כ ואיך ידע להעד שיצאת בהינומא אינו מוכרח דאינו דומה ראי' להסוכלו' כמ"ש המ"א בסי' קכ"ח סכ"ג ס"ק ל"ה וז"ל ועיין סימן רכ"ט דמשמע דלשון להסתכל משמע דוקא להסתכל הרבה אסור אבל ראיה בעלמא לא מיחסרא וכו' ע"ש א"כ יכולין להעד בראייה בעלמא תדע דאיך יעידו עדים על קידושין וגירושין חליצה ומיאינין ושאר עדו' נשים אם לא יראו אותן אף שאסור להסתכל בהן:

סעיף ג

צריך לתת וכו' אף דתקנו כל להזכיר בברכה שוש תשיש ותגל העקרה וכו' צריך לעשות מעשה כדמשמע מקרא שצריך לזכור במחשבה ובדיבור ובמעשה דכתיב אם אשכחך ירושלים תשכח ימיני תדבק לשוני לחכי אם לא אזכרכי אם לא אעלה וגו' וכדאמרינן בר"פ ב' דמגילה זכור בפה וכו' כשהוא אומר לא תשכח הרי שכחת הלב אמור וכן הכא אם אשכחך היינו שכחת הלב אם לא אזכרכי היינו זכרון בפה ואם לא אעלה היינו זכרון במעשה:

שם בהג"ה ויש מקומות שנהגו לשבר כוב כו' ואין בזה משום בל ק תשחית כמ"ש התוס' בדן ווההוא דמר בריה דרבינא ומר בר רב אשי שתברו זיגיתא חיוריתא אבל מה שנהגו באשכנז לשבור הכוס מלא יין צ"ע דהוי ביזוי אוכלין כמ"ש בא"ח סימן . משיכים יין לפני חתן וכלה ובלבד שיקבל בצינור וכ"כ המ"א בסי' רצ"ו בשם ב"ש דראוי לבטל השפיכה בכוס הבדלה אלא מפני ש מיעוט הוא אין להקפיד גם הט"ז כתב שם בשם ס"ח סימן קי" ש לאחר שבירך על מיני שתיה אסיר לשפוך הימינו דאין לך ביזוי וריכה גדולה מזו וצ"ע ועין בא"ח סי' תק"ס בט"ז שיש למנוע שלא יהא בהינומא שעל הכלה כסף או זהב:

סעיף ב

מת וכלה שפגעו זה בזה וכו'. זה לשון הרמב"ם מי שהי' לפניו מת וכלה מניח את הכה ומתעסק עם המת וכו' מת וכלה שפגעו זה בזה וכו' נראה דס"ל כיון דבברייתא דאבל רבתי תני בית האבל ובית המשתה בית האבל קודם וע"כ צריך לחלק דנהי דלדחותו לגמרי כבוד החיים עדיף אבל להדים מקדימין כבוד האמת וכה"ג מצינו חילוק זה בא"ח סי' תרפ"ז לעני מקרא מגילה ומת מצוה ע"ש וכה"ג מצינו חילוק זה לענין תדיר קודם כמ"ש המ"א סי' תרפ"ד דהא דתדיר קודם היינו להקדים אבל לדחות פרסומי ניסא עדיף ע"ש ויש להביא ראיה לזה מהא דכתב הרא"ש בריש כתובות סי' ו' מתוך לשון רב אלפס משמע דמכניס את המת לחדר ואת החתן וכלה לחופה ובועל בעילת מצוה והי' וקובר מתו ונוהג ז' ימי אבילות ואח"כ ז' ימי משתה מדקאמר אינו נוהג ברישא וכו אלא היכא דאיכא פסידא וכו' הרי דס"ל דהיכא דליכא פסידא כיון דאינו אלא מדין קדימה דוחין ימי אבילות את ימי המשתה ונוהג ברישא ז' ימי אבילות ואח"כ ז' ימי משתה אבל בדאיכא פסידא דהוי כמו דחייה לגמרי או מקדימין ז' ימי משתה ואף הרא"ש לא נחלק שם אלא בדליכא פסידא דוחין גם הכנסת החופה עד אחר ז' ימי אבילות כברייתא דאבל רבתי דלענין קדימה בית אבל קודם מלדחות גמרי עדיף כבוד החיים. וה' יפתח לנו אוצרו הטוב משמים. ותגלה ותראה מלכותו עלינו והי' לנו לעינים:

נשלמו כל סימני ההלכות. עוצם תהלות. ורב ברכות. לעילת כל העילות. אדון כל המערכות. יברכו את ה' במקהלות. ויתנו לו כתר מלכות:

סוף הספר

תוכן העניינים

המקנה - קונטרס אחרון

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה