המקנה - קונטרס אחרון· רבי פנחס הלוי איש הורוויץ
פתיחה · סימן סג
סעיף א
מותר לבעול בתחלה בשבת. והנה בהג"ה דכתובות דף ז' כתב ולבי מהסם דלעיל מסיק טעמא דבקיאין בהטייה א"כ כיון דאנן אין בקיאין בהטייה אסור וכן באגודה סי' ז' כתב והוא שיתכווין בהטייה וכך כתב הט"ז בשם של"ה והב"ח והט"ז הקשו עליו דהא מסקנת דגמרא בכתובת דדם מפקיד פקיד ומקלקל הוא אצל הפתח ע"ש בא"ח סימן ר"פ ולכאורה היה נראה הטעם דאגודה והג"א בזה משום דכתבו תוס' שם דף ה' ע"ב ד"ה את"ל אע"ג דפטור אבל אסור מיהא הכא לכתחלה משום דאיכ' תרתי מקלקלין בחבורה ואינו ונתכוון וכו' א"כ י"ל דלאותן שאינן בקיאין דהוי פ"ר אע"ג דהוי מקלקל אפ"ה אסור לכתחלה אך באמת ז"א דמוכיח דבמקלקל בדבר שאינו מתכוין מותר אפי' הוי פסיק רישי' מסוגיא דשבת דף קי"ג א"ל רבא לר"נ מ"ש עמודים דלא אלימא דקעביד גומות גומות ממילא וכו' וכמ"ש המ"א בסי' שי"ד סק"ה והמ"א שם הביא ג"כ ראיה מתוס' דאין מקצת עלים מגולים בשבת דף נ"א ע"ש ותו דהכא עדיף שכתבו תוס' שם בכתובות דהכא שרי טפי משום דהוי מצוה וכו' והכי קי"ל בא"ח סימן ש"ז דכל שבות דשבות מיתר במקום מצוה ונראה דטעם הג"א ואגודה הוא משום דכיון דהא דרב ושמואל פליגי ביה בי רב ונהרדאי ס"ל דרב אוסר ושמואל שרי' היינו משום דס"ל דמתקן הוי וטעמא דשמואל משום דשא"מ ולטעמייהו אזלי דפליגי בדשא"מ וכיון דלא איפסק' הילכתא אי קי"ל כבי רב או כנהרדאי אזלינן לחומרא דמתקן הוי ואף דמסיק דמותר לבעול היינו משום דהלכתא כחכמ' דמתירין שם בדף ה' ע"ב ואמר רבא מאן חכמים ר"ש והכי קי"ל דשא"מ מותר אבל באינן בקיאין דהוי פ"ר יש להחמיר כנהרדאי ועוד דמוכח מהא דקאמר רבא מאן חכמים ר"ש ולא אמר ר"י דס"ל מקלקל בחבורה פטור ש"מ דס"ל דמתקן הוי אך בש"מ כ' בשם הרמב"ן וכמה גאונים דהאי אין בקיאין בהטיי' היינו שאין יודעים כלל שיש הטיי' בעולם אבל אם יודעין אף שאין בקיאין ויש לחוש שיבעול בענין דהוי פ"ר אפ"ה מותר ע"ש ולענ"ד נראה ליתן טעם בדבר משום דקי"ל כר' יוחנן דאמר בפסחים דף ע"ב אשתו נדה בעל חייב ואפי' במקום דהוי מצוה משום דה"ל לשיולי יבמתו נדה בעל פטור משום דבזיז מינה ולא ה"ל לשיולי דה"ל טועה בדבר מצוה ועשה מצוה דפטור א"כ ה"נ אפי' אם יבעול בענין דהוי פ"ר שא"א בהטיי' מ"מ הוי טועה בדבר מצוה ועשה מצוה וכיון דאינו אלא ספק מותר לכתחילה במקום מצוה משא"כ כשלא ידע כלל דלא חשיב טועה ויותר נראה דהקושיא דוקא למאי דקאמר מאן חכמים ר"ש דס"ל שם בפסחים דלא נחלקו ר"א ור"י בשאינן ראוין שחייב אלא בראוין נחלקו וכו' א"כ כשבועל בענין דא"א לבוא לידי הטיי' ה"ל כאינן ראוין דמודה ר"י דחייב להכי פריך פ"ר הוא ובזה א"ש מה דהקשו המפרשים הא דלא פריך אביי לעיל על מאן דשרי למבעל משום דשא"מ הא פ"ר הוא ולפמ"ש אינה קושיא אלא לר"ש דס"ל באינן ראוין חייב אפי' בטועה בדבר מצוה אבל מאן דידע שיש הטיי' בעולם ויכווין לבעול בענין יכול לבא לידי הטיי' אף שאינו בקי ויבעול בענין דהוי פ"ר ה"ל טועה בדבר מצוה אפי' לר"ש:
שם וצריכה שתפסוק בטהרה כתב הב"ש דאם מצאה כתם תוך ג' ר ימים ראשונים של כלה י"ל דאין מחמירין חומרת הגה"מ ומרדכי בסי' קצ"ו שלא לתלות כתם וכן בעלת הכתם שלא ראתה דם אין להחמיר חומרא זו וכו' ע"ש ולדברי גם ביולדת שטבלה וחזרה וראתה כל זמן שיושבת על דם טוהר דמדאורייתא טהורה יש לתלות בג"י הראשונים וכן יש להסתפק נתבעה לינשא ונתפייסה דכ' הט"ז בי"ד סי' קצ"ב שהוא מדרבנן אם יש כתלות כשמצאה כתם תוך ג"י הראשונים ולענ"ד דבבעלת כתם אין החמיר דודאי דברים ותולים בהם הם מוחזקים יותר מבעלת כתם בהא קי"ל בי"ד סי' ק"ל סמ"ג דאין תולים כתם בכתם ואפי' אם בעלת הכתם היא ביום ראשון דלא מקלקל לה אין תולין לה ע"כ צ"ל דדברים דתולים בהם מוחזקים יותר מחזקת בעלת כתם א"כ אין שום סברא שא תתלה בעלת כתם בג"י ראשונים בשאר דברים דהא הם מוחזקי' יותר מבעלת כתם כמ"ש אף די"ל דלגבי עצמה שאני יש לתלות בגופה מ"מ כיון דשאר דברים שכיחים טפי אין להחמיר דלא גרע מנדה גמורה לאחר ג"י שאחרות תולין בה ואפ"ה הוא תולה בדברים אחרים כ"ש בעלת כתם תוך ג' שאין אחרות תולין בה שהיא יכולה לתלות בדברים אחרים אבל בדם בתולים ויושבת על דם טוהר דקי"ל בי"ד סי' ק"צ סמ"ב שתולין בקטנה עד שחיתה המכה או בנערה ד' לילות ודמים מצוים א"כ י"ל דהם מוחזקים יותר משאר דברים א"כ ביושבת ול דם טוהר ובדם בתולים י"ל דאין יכולים לתלות בג"י ראשונים כיון שאין ידוע שפסק הם מוחזקים בדמים ואף דמן התורה דמיהן טהורה ע"מ כיון שהחמירו לטמא אותן והם שכיחים יותר אין לתלות בדבר אחר ונראה דאפי' אם יש לה מכה שידועה שמוציאה דם דמקיל בד"מ שם לתלות אף בג"י ראשנים מ"מ י"ל הכא בבתולה דדמיהם מצוי טפי והוא ג"כ בגופא אין לה לתלות אלא בפחות מגריס שא"א ליזהר כמ"ש בתה"ד שם ומיהו בתבעה לינשא נראה דיש להקל לזנות הכתם בדבר אחר אף בג"י ראשונים כיון דאינה מוחזקה בדים כלל והוא רק חשש דרבנן כמ"ש הה"מ והט"ז ואפי' לפמ"ש בסי' ס"א די"ל דהוא מדאורייתא דלא מהימנא פלא הרגישה משום חזקה מ"מ ענין זה וודאי מהימנא שאינה ומוחזקת בדמים אח"כ ואפי' אי נימא דא פלוג כמ"ש הב"ש מ"מ נ"ל דאשה טהורה אינה יכולה לתלות כתם באות שספרה ז' נקיים מחמת דם חימוד דלא גרע מבעלת כתם שאין תולין ה וצ"ע שלא הזכירו הפוסקים ונ"ל טעם המרדכי שכ' וז"ל מסתברא מג"י ואילך הכתמים טהורים אם יש לה לתלות במכה וכו' אבל אינה לידע בודאי שפסק דם המקור וכו' נראה הא דכ' מסתברא משם דבאמת כיון שאשה טהורה תולה בסופרת ז' שלא טבלה כדאי' בנדה דף ס' ובי"ד סי' ק"צ סמ"א א"כ אין ראיה אפי' אחר ג"י שנתלה בדבר אחר כיון שגם היא בחזקת טומאה שתולין בה אע"פ שהיא מקלקלת אלא דמשמע להו כיון דס"ל לר"י שם דף ל"ט ע"ב דאשה קובעת וסתה בימי נדתה משמע דלאו בחזקת רואה היא מיהו דוקא במעיין סתום כדאי' בדף י"א ע"ש פרש"י בלשון שני: