המקנה - קונטרס אחרון· רבי פנחס הלוי איש הורוויץ
פתיחה · סימן נו
סעיף א
המארס וכו' ותבעה לנשואין וכו' ורש"י ז"ל פירש להזהירה להכין תכשיטיה דהיינו דתני לפרנס א"ע והרמב"ם ז"ל נראה דמפרש האי דקתני במתניתן לפרנס א"ע לאו תביעת הבעל הוא אלא קאי אלישנא דלעיל דתני נותנין לו יב"ח לפרנס א"ע וכן משמע מדהקשה תוס' בכתובות דף כ"ז ע"ב ד"ה בגרה ואין פוסקין נמי על קטנה להשיאה וכו' ע"ש משמ' דס"ל דתביעת הבעל הוי לנישואין דאי נימא כפירש"י הא קי"ל דפוסקין להשיאה כשהיא גדולה כמו שהקשה מהרש"א ז"ל ואפשר דלדינא מודה הרמב"ם ז"ל דאין חילוק מ"מ נראה דמיירי שהיא טוענת שהיא צריכה זמן לפרכס א"ע אבל אם היא מודה שכבר היא מוכנת אין נותנין לה זמן לעכב בשביל טענה אחרת וכן אם הוא מעכב וכן משמע ממתניתן דכתובות דף ק"ט דיכולה לומר או כנוס או פטור משמע דאין נותנין זמן יב"ח ואף לפמ"ש התוס' שם דמיירי בנישואין שניים מ"מ הי' ליתן זמן למד יום כמו באלמנה משמע דכל שאינו טוען שרוצה לפרנס א"ע אין נותנין לו זמן:
שם והרי היא נערה וכו' תבעה אחר שבגרה וכו' ז"ל הרמב"ם והטור וכן הוא דעת ר"ת בתו' דכתובו' דף נ"ז ע"ב ד"ה מאי לאו כתבועה ור"ת מפרש דסתם לישנא בוגרת וכו' משמע דס"ל לר"ת דאפי' קידשה תחלה הוי בוגרת כתבועה אבל לתירץ ראשון דכתבו תוס' דפשיטא ליה דאז לא הוי בוגרת כתבועה והוא דעת ר"י שהביא בהג"א וז"ל ואם בגרה אחר קידושין אינו כתבועה עכ"ל ולכאורה קשה מנ"ל לר"י באמת להלכתא הכי דלמא דוקא לר"ה דס"ל ע"כ לחלק בין קדשה קודם בוגרת לקדשה אח"כ כמ"ש תוס' ד"ה בגרה יום אחד וכו' משום דכיון שנתקדשה קודם בוגרת אינה מקפדת וכו' א"כ ה"ה דבוגרת אחר קידושין אינה כתבועה אבל להלכתא מנ"ל חילוק זה ותו קשה במה שהוכיחו תוס' ד"ה בוגרה דר"ה מודה באירסה קודם מהא דאסור לקדש בתו קטנה דאינה כ"כ הוכתה דהיא אינו אלא מדברי רב דלא קי"ל כוותי' כדאיתא בסימן ל"ז סעיף חית כמ"ש הב"ש שם סקי"א ותו דהא מצוה להשיאן סמוך לפרקן דהיינו תחלת שנת י"ב כדאיתא בסימן א' סעיף ג' ה"ל להוכיח הוכחה מעליותא מהא דמשני אימא בוגרת וששהתה והרי שהתה ליכא לפרושי בקידשה בקטנות דממ"נ אם יש לה אב ונתקדשה ע"י אביה הא בזה אין הבעל יכול להפר כדאיתא בנדרים דף ע' ע"ב דאי קדשה ואח"כ בגרה וכו' לא ניתרוקבה רשות לבעל וכמ"ש ר"ת בהג"א שם וז"ל אבל ר"ת מפרש דוקא כשנתקדשה אחר בגרות ואי מיירי ביתומה שאין לה אב הא ס"ל לר"א ביבמות דף ק"ז ע"ב דהוא נ"א בן הורקנוס חבירו של ר"י כמ"ש הר"ן בנדרים שם דאין מעשה קטנה כלום ואינה אלא כמפותה דאינו זכאי בהפרת נדרי' כדאי' בכתובות דף ק"א ע"ש א"כ איך יכול להפר נדריה וע"כ שקידשה כשהיא נערה וא"כ הרי בגרה קודם יב"ח א"כ הוי להתוס' להוכיח מזה אך נראה דפלוגתת הר"י ור"ת שכתב בהג"א בקדשה ואח"כ בגרה תליא בפלוגתת דר"י ור"ת שהביא בהג"ה אח"ז לענין הפרת נדרים דבל"ג קשה לענין מאי פליגי בהפרת נדרים דאינו אלא לר"א ואנן פסקינן כחכמים כדאיתא בי"ד סימן רל"ד סעיף ב' ונלע"ד דוודאי ר"י וכ"ת לאו להלכתא בנדרים פליגי אלא דנ"מ בזה לענין פלוגתא קמייתא דר"ת מפרש הסוגיא כפי' הר"ן שם דאפי' בהגיע זמן כל שהיה עלי' רשות אב שעה אחת שוב לא נתרוקן רשות לבעל אבל הר"י מפרש דהיינו דוקא בלא הגיע זמן אז לא נתרוקן רשות לבעל אבל בהגיע זמן אפי' האב קיים והיא נערה יכול הבעל להפר כמ"ש הג"א בכתובה בשם הר"י והא דקאמר בנדרים אלא בקדשה כשהיא בוגרת היינו משום דכשקדשה ואה"כ בגרה אין הבוגרת מועיל כלום ולא הוי כתביעה א"כ מהא דקתני במתני' שהבעל מפיר בבגר הל"ל דהבעל מפיר אחר שהגיע זמנו כיון דלאו בבגרות תליא מילתא ומהא נפקא ליה לר"י דקיי"ל להלכתא הכי כמ"ש תוס' שם בכתובות דאין סברא דאתיא סוגיא דהתם דלא כהלכתא הרי דר"י ור"ת לשיטתייהו אזלי למאי דמפרשי סוגיא דנדרים והיינו דכתב הג"א ולענין הפרת נדרים וכו' ונראה לפרש טעמא דפלוגתא דר"י ור"ת שהזכיר בתחלה דנפקא ליה לר"ת מדלא תניא במתניתן דנדרים שהבעל מפיר בבגר ובשהתה יב"ח כדאמר ר"א במשנה דף ע"ג בוגרת וששהתה אלא כיון דמתניתן איירי ביש לה אב כדקתני יפה רח הבעל מכח האב לכן לא נקט דכיון שיש להאב אין הבעל יכול להפר ממילא מתורץ הא דהקשינו לעיל הא דלא הוכיחו התוס' ממתניתן דנדרים דמודה ר"ה בנתארס קודם כנ"ל משום דלשיטת הר"י דהיא סתם תוס' אין הכרח די"ל שקדשה אביה בקטנות מיהא לכאורה קשה על ר"ת דנהי דמפרש דלשון בגרה משמע שנתקדשה קודם בגרות מ"מ הא דמקשה ממתניתן דנדרים בוגרת ששהתה וכו' הו"ל לאוקמא בנתקדשה קודם בגרות ובאין לה אב והא דנקט בוגרת היינו דבוגרת הוי כתבועה משעת בוגרת דהא למאי דמוקמי שנתקדשה אחר בוגרת ע"כ צ"ל הא דנקט בוגרת היינו דמתחילין היב"ח בשעת בגרות. א"כ ה"נ מ"ל בקידשה קודם בגרות מיהא י"ל כיון דקתני נמי במתניתן ולאלמנה שלשים יום דהיינו ע"י תבועה א"כ אי מיירי שקדשה קודם בגרות ה"ל לפרש אפי' בלא תביעה אלא ע"כ דמיירי בנתקדשה אחר בוגרת ואין צריך לפרש בלא תביעה דפשיטא דלא שייך תביעה קודם אירוסין לפ"ז לפירש"י דס"ל דאפי' בבגרה ואח"כ נתקדשה אין מתחילין היב"ח אלא משעת אירוסין א"כ. ע"כ הא דנקט בוגרת היינו לאשמועינן דבוגרת הוי כתבועה ולא צריך תביעה בשעת אירוסין והיינו לשיטתו דס"ל באלמנה ג"כ א"צ תביעה כמו שיבואר בס"ד לקמן א"כ ה"נ המ"ל בנתקדשה קודם בגרות וצ"ל דס"ל לרש"י ז"ל כשיטת ר"י דבקידשה קודם בגרות לא הוי בוגרת כתבועה ושפיר הוכיח המקשה דמיירי אחר בגרות:
שם קידשה אחר שבגרה וכו'. כן הוא לשון הרמב"ם, ולא הזכיר אם קידשה אחר בגרות קודם שעברו יב"ח אם נותנין יב"ח משעת אירוסין כפירש"י או מיום הבגר כמ"ש הרא"ש והטור והר"ן כתב שדעת הרמב"ם ג"כ דמונה מיום הבגר ובאמת אינו מפורש ברמב"ם ולפמ"ש דלדעת רש"י ז"ל שנותנין משעת אירוסין מוכח דס"ל כדעת ר"י שאם קידשה קודם בוגרת מוכין משעת תביעה וגם כתבנו דדעת רש"י הא דתני בוגרת ששהתה היינו משום דמיירי גם באלמנה בלא תביעה וכולי מילתא מיירי בלא תביעה א"כ כיון דכתב הרמב"ם כפירוש ר"ת וגם ס"ל דבאלמנה צריך תביעה ממילא מוכח דבהא נמי לא ס"ל כשיטת רש"י ז"ל ועיין בחידושנו מ"ש לשיטת רש"י ז"ל ולשיטת הרא"ש ז"ל:
שם קידשה אחר שבגרה וכו' אין נותנין לה אלא ל' יום מיום התביעה. ורש"י ז"ל פירש משעת אירוסין והקשה הפרישה למה לא כ' באלמנה כן והב"ח כ' דרש"י ס"ל דבאלמנה כמי נותנין למ"ד יום משעת קידושין ננהו והקשה מהא דקאמר בגמ' לא כתבועה דאלמנה ולענ"ד די"ל דבאלמנה ג"כ יש לחלק דאם היא בוגרת לא עדיפא מבתולה שבגרה וא"צ תביעה והא דקאמר בגמ' לא כתבועה דאלמנה היינו כאלמנה שעודה נערה מיהו אפשר לחלק בין בגרות לאלמנה דהא באלמנה ע"כ אין הטעם משום שהכינה כבר כבעלה הראשון דהא אמר בירושלמי דאף אם עברו יב"ח אחר שתבעה ארוס הראשון יש לה יב"ח גם משני דיכולה לומר חיבתו עלי יותר מן הראשון אע"כ הטעם משום דאלמנה אינה צריכה הכנה כ"כ וסגי לה למד יום א"כ י"ל דצריכה תביעה להכין לה בל' יום משא"כ בבוגרת שהטעם הוא שכבר הכינה איכא למימר דאינה צריכה תביעה:
והנה הבי"ש כ' בסק"א על דברי הירושלמי הנ"ל דאם הראשון תבעה בימי נערות ושהה יב"ח א"כ היא בוגרת ו' חדשים אין לה משני אלא ו' חדשים וכו' ואינו יודע מנ"ל הא דנהי דאם בגרה ונתקדשה אח"כ מונין משעת בגרות היינו מסתמא הכינה א"ע לכל מי שיקדשה אבל אם היתה ארוסה והיתה צריכה להכין בשביל ארוס הראשון אפ"ה אמר בירושלמי דאין הכנת של ארוס הראשון מועיל לשני ויכולה לומר חיבתו עלי יותר כו' א"כ מה יוסף אם בגרה תחת הראשין מ"מ לא הכינה עצמה אלא כפי ההכנה לראשון ויש קצת סמך לדברי הב"ש מלשון הירושלמי שהביא הרא"ש עשתה ו' חדשים לפני ראשון אמר לה כבר המתנת וכו' מדנקט דוקא ו' חדשים היינו נמי דמסתמא היתה נערה כשקידשה הראשון א"כ אחר ו' חדשים מונין באמת אף לשני כיון דכבר היא בוגרת אף בירושלמי שלפנינו הגירסא יב"ח ולפ"ז משמע איפכא דאין מונין לשני משעת בגרות וצ"ל דירושלמי מיירי שקדשה בקטנות ואפשר דמזה נפקא לי' לב"ש מ"ש אח"ז ונראה אף בקטנות מהני התביעה ולא כ' מנ"ל דין זה דהא לא מצינו בשום מקום שיועיל תביעה בקטנות ולפמ"ש דאם בגרה מונין אף לשני א"כ הא דקאמר כבר המתנת יכולה לומר וכו' משמע דנותנין לה יב"ח גם לשני וע"כ צ"ל דתביעת הראשון הי' בקטנות דאי כשהיתה נערה א"כ כבר עברו ו' חדשים בבגרותה קודם שמת הראשון וגם היתה צריכה להמתין ג' חדשים בבגרותה קודם שעת הראשון וגם היתה צריכה להמתין ג' חדשים קודם שתתקדש לב' ואין לה אלא ג' חדשים וכן משמ' מדהק' תו' שם ד"ה בגרה מהא דאסור לקדש ולא כתבו משום דתביעה לקטנה לא מהני אך נלע"ד דכל זה כשהיא קטנה וקידשה אביה ותבע הארוס את האב להשיאה ולהכין תכשיטי' נותנין לה יב"ח אף בקטנות להשיאה אח"כ כשהיא נערה אבל כשתבע אותה בקטנ' ואח"כ נתבגרה אינו יכול לומר שכבר הכינה משעת התביעה כיון שהיתה קטנה אין תביעת קטנה כלום וצ"ע:
סעיף ב
וכמה זמן נותנין כשם שנותנין לה וכו'. משמע דאין משגיחין בו אלא בה כדמדייק הח"מ והב"ש שהוא דעת הרמב"ם אבל בירושלמי אמר שאם הוא בחור אף שהיא אלמנה נותנין לו יב"ח והר"ן הקשה עליו דא"כ מאי פריך הגמ' לר"ה דאמר בגרה יום אחד ונתקדשה וכו' מר' אליעזר דאמר יפר ואם איתא דלבחור אפי' נשא אלמנה נותנין יב"ח ה"ל לשנוי' דהכא בעי יב"ח משום דידי' ודבריו אינם מובנים דהא קתני במתני' דנדרים דף ע"ג בוגרת ששהתה יב"ח ואלמנה ל' יום ואי משום דידיה אפי' באלמנה נותנין לו יב"ח אלא וודאי דלא מיירי מתני' מדידיה:
סעיף ג
בהגה"ה ודוקא שחלה תוך הזמן וכו' המרדכי הוכיח כן מדאמרינן גבי יבם שעמד בדין וברח ואיתא בירושלמי ה"ה חלה ואין בזה ראי' כ"כ די"ל דיבם שאני דקנסינן אותו מפני מצות ייבום שהרי לא קבעו זמן ליבם אפי' הוא בתולה כמ"ש התוס' בכתיבות שם ד"ה ואפי' משום דאין דרך לאחר מצות ייבום וכ"ש לפירש"י שהביא תוס' בכתובות דף ק"ז דוקא ברח אבל חלה לא משמע איפכא דהא התם איירי ע"כ אחר ג' חדשים ועמד בדין אבל ברח תוך ג' חדשים אין לה מזונות משלו כדאי' בהגהת רמ"א סי' ק"ס סעיף א' א"כ נשמע בחלה אפי' אחר ג' חדשים איבה ניזונית משלו. ולולי דבריו הי' נראה דממקומו הוא מוכרע דהא בפירסה נדה אמרינן דפטור ממזונות משום דהוא אנוס אפ"ה תני במתני' דנותנין לה מחצה חולין לימי טומאתה אלמא דצירך ליתן מזונות אף לימי טומאתה היינו משום דהוא הי' המעכב בתחילה וכן מוכח מדאמרינן בריש כתובת בהגיע זמן בא' בשבת פטור ממזונות משום שקדו א"כ נימא דבכל מי ששהה יב"ח ונתחייב במזונות בכל שבוע ושבוע יהא פטור עד יום ד' ועוד מוכח מירושלמי שהביא התוס' שם הגיע זמן או שמתו עליהן אוכלת משלו ואוכלת בתרומה והיינו ע"כ בתוך ג"ח הראשונים שניזונית משל בעל והרי א"ן אונס גדול ממיתה כדאי' בריש כתובות ואפ"ה חייב במזונותי' כיון שעיכב הוא בתחלה וכן כ' הר"ן בס"פ נ"ש לגירסת הרי"ף ארוסה יש לה מזונות וה"מ אחר יב"ח דהיינו בארוסה שהגיע זמנה ואח"כ מת הרי דמוכח דאפי' באונס כיון שכבר הגיע זמן חיוב לזונה והטעם בזה נראה כמ"ש בריש כתובות דף ג' דכל אונסא דפטור היינו משום שיכול לומר שדעתו הי' לקיים אם לא עיכבתו אונס אבל כיון שעבר הזמן ועיכב דלא אונס שובי אינו נפטר מחמת אונס ומיהא אפי' לדעת רש"י דברח דוקא אבל חל לא נראה דמודה בארוסה דאם נתחייב ואח"כ אירע אונס לא נפטר מלזנה מכל הני ראיו' הנ"ל שכתבתי וביבמה שאני כדכתבו תו' שם ד"ה עמד וברח וז"ל ואיכא למימר דיבמה שאני דלאו אגידה בי' וכו' ואף דזה נראה כסותר מ"ש תו' בכתובות דף נ"ח דביבמה אין דרך לאחר מדלא קבעו זמן כמו בארוסה נראה דרש"י ז"ל לשיטתו אזיל שכ' ר' ירוחם כתיב כ"ג בשמו דאלמנה מה"א ג"כ אין לה אלא ל' יום א"כ ביבמה הרי צריכה להמתין ג' חדשים וממילא כבר הגיע זמנה ואף דהי' בלא תביעה י"ל כמ"ש הב"ח דרש"י ז"ל ס"ל דבכל אלמנה אין צריכה תביעה ועוד אפי' אי נימא דאלמנה צריכה תבועה מ"מ כיון דחל עליו מצות ייבם ה"ל כתבועה אבל לשיטת הירושלמי דס"ל דאלמנה מה"א נותנין יב"ח כנ"ל ע"כ צ"ל דביבמה אגודה בי' טפי משום מצות יבום כמ"ש תו' דאין דרך לאחר והיינו טעמא דס"ל לירושלמי דלאו דוקא ברח אלא אפי' חלה כמו שהביאו תוס' בכתובות דף ק"ז ע"ש והכי קי"ל ונראה דנ"מ לענין מ"י דלפמ"ש תוס' דביבמה החמירו ולא תקנו זמן כדי שלא לאחר מצות יבום י"ל דנהי דביבמה אפי' חלה אמרינן שם דמ"י לא משעבדי לי' משום קנסא כמ"ש תו' שם בהגיע זמן אף דתקנו לה מזונות לא גרע מנשאת דמ"י לבעלה אבל לפירש"י ז"ל דארוסה אגידה בי' טפי פשיטא דמ"י שלה דהוי כ"ש מיבמה ועיין בחידושינו בריש כתובת דמשמע בדברי מהרש"א דכל שהיא עיכבה תחילה אף דאח"כ העיכוב בדידי' פטור ממזונות כיון שהי' רוצה לישא בתחלה ועיכבה היא מיהו יש לדחות דהתם העיכוב אח"כ מחמת תקנתא דרבנן אף דהתקנה בשבילו אבל אם העיכוב הא במזיד עדיין צ"ע. ועיין בב"ש ס"ק ד' שכתב אפשר גם בזה"ז דאין מקדשין מיד וכו' ודבריו צ"ע דמה שייך בשידוכין עיכובא דידי' דהרי יכולה לבטל השידוכין כיון שעבר הזמן ודווקא בקידוש באגודה בי' ואינו רוצה ליכנוס ולא לפטור אבל אם רוצה ליתן גט פשיטא דפטור ממזונות אף אם היא אינה רוצה בגט:
סעיף ד
בהגה"ה ואעפ"י שהיא חולנית כ' הח"מ אף לאחר התקנה שמה תמות אחר השנה והב"ש כ' דלא קשה מידי דהא היא מכנסת הנדן וכו' ונראה דס"ל להח"מ דע"כ לא איירי שהיא מכנסת דא"כ פשיטא דיכולה לעשות בשלה לפי רצונה וליתן במתנה לבעלה אם תביעה לעונות הפעוטות אפי' בקרקעות וכענין שכ' הב"ש סי' נ"ד סק"א אע"כ דמיירי שהקרובים פסקו והתחייב א"ע להכניס לנדן שלה קודם נישואין והיא רוצה להנשא ושיתנו הנדן לבעל קודם נישואין קמ"ל דאינם יכולים למנוע הנישואין וממילא דצריכין לשלם הנדן כיון שהתחייבו ליתן קודם נישואין אפי' אם יעכבו התשלומין יצטרכו לשלם אח"כ לבעל אפי' אחר מיתתה אפי' לדעת הר"ת דס"ל אומדנא כדי שתהנה בתו היינו דווקא בבתו ולא בשאר קרובים כדאי' בב"ש סי' נ"ג סק"י אבל ירושה שנפל לה או מתנה מאחרים וכו' ועיין מ"ש שם וע"ז קאמר הח"מ דהחשש שתמות אחר זמן החזרה ולכך הם רוצים לעכב הנישואין: