אור ברסלב
המקנה - קונטרס אחרון פתיחה › סימן נד

המקנה - קונטרס אחרון· רבי פנחס הלוי איש הורוויץ

פתיחה · סימן נד

סימן נג

סעיף א

מי שצוה לתת לבתו כך וכך לפרנסה וכו' ולכאורה קשה מזה למ"ש בש"ע ח"מ סימן רכ"ג ט"ז אבל האומר תנו ק"ק זוז לנדונייתה חייבים לתת מעכשיו ואם מתה קודם שתנשא זכו יורשי' וכתב הע"ש הביאו הסמ"ע שם דהחילוק הוא בין אמר בנדוניית' או אמר לנדונייתא דלשון לנדונייתא ונשמע שיתן לה מיד והרי הכא דאמר לפרנסתה דהוי כמו לנדונייתא ואפ"ה בעי' שיקנה שדה והיא אינה יכולה למכרה עד שתנשא לבעל וצ"ל דהתם דקאמר תנו או אפי' סתם נדוניא לברת ולא השליש עדיף טפי דהכא כיון דהמעות ביד שליש אמרינן דעתיה שיהא המעות ביד שליש עד שיקח בהם קרקע לנדוניא ומיהו מלישנא דמתניתן דקתני המשליש מעות לבתו סתם אין הכרח דמיירי שאומר לפרנסתה וצ"ע והנה כבר כתבנו לעיל סימן נ"ג דמזה ראיה לדברי הרא"ש פי' בדברי ר' האי שאין הבת זוכה בעת הפסיקתא עד שתנשא מדס"ל לר"מ הכי דאינה יכולה למוכרה אף לאחר אירוסין ואין ברשותה למכרה כמ"ש תוס' בכתובות דף ס"ט ע"ב ד"ה וכי אינו דא"ל דזכתה בשעת אירוסין והא דאין נותנין לה קודם שתנשא משום מצוה לקיים דברי המת ז"א. דכיון דס"ל לר"מ דדעתו שלא ליתן לה עד שעת הנישואין מה"ת נימא הכי דזכתה בשעת אירוסין ואפי' אם אמר לשליש בלשון תן. הא קי"ל דתן במתנה לא הוי כזכי והכי ס"ל לר"מ עצמו בסוף פ"ק דגיטין: ועוד כתבנו שם בחידושינו כיון דס"ל לר"ע דאינה יכולה למכור כמ"ש התוס' שם ממילא דלא הוי מתנה דכל מתנה שאם הקדיש' אינה מקודש' איכה מתנה ע"ש. והוא דנותן לה השליש ולא זכו בה יתומים היינו משום מלקד"מ מיהו בלשון הר"ן משמע שאמר לשליש שיזכה בשביל בתו מעכשיו דהיינו דמיירי שאמר לה בלשון זכי' ולפ"ז צ"ל דלא הוי כע"מ שלא יתן לה עד שתנשא דא"כ מנ"ל דס"ל לר"מ מלקד"מ דהא התנה בפי' כן שלא תחול המתנה אלא ע"מ שתנשא בו וצ"ל דס"ל לר"ן דזכתה בו מיד דלא כסברת הרא"ש כיון שאמר בלשון זכר. אלא דאין נותנים עד הנישואין משום מצוה לקד"מ וצ"ל הא דכתבו תוס' ד"ה וכי אינו דר"מ פ"ל איכה יכולה למכור היינו משום מצוה לקיים ד"מ. ונ"מ דאם תפס הלוקח אין מוציאין ממנו כמ"ש הר"ן דהיכא דאינו אלא משום מצוה לקד"מ אם תפס אין מוציאין ממנו וה"ה דאם מתה יורשי' יורשים אותה אך לפ"ז קשה דלרבי יוסי דס"ל דהרשות בידה למכור וליתן משעת אירוסין וע"כ א"א לומר דזיכה בה שליש מיד דהא משמע שאין נותנין לה קודם אירוסין מדלא קאמר נותנין לה ויד ותעשה בו כרצונה ע"כ היינו משום ציוי המת זה איכו דהא לר' יוסי ל"ל מצוה לקיים ד"מ כמ"ש תוס' ד"ה ה"מ ר"מ היא אע"כ צ"ל דמיירי דלא אמר זכי מעכשיו דס"ל לרבי יוסי דכוונתו הי' שתזכה בשעת אירוסין לכך אין נותנין לה עד שתתארס אלא דלפ"ז צ"ל דהיא נתארסה בחיי המשליש דאל"ה כיון שמת פקעה מתנתו כדקי"ל בהנותן מתנה שתחול המתנה לאחר למד יום ומת בתוך למד יום שפקעה המתנה דל"ל דס"ל לר"י דהוי כאומר שיזכה לה ע"מ שתתארס ומשנתארסה זוכה בה למפרע דא"כ מנ"ל דר"מ פליג עלי' וס"ל דלא הוי כע"מ ומשום מצוה לקיים ד"מ דלמא משום ע"מ. ואפשר דס"ל להש"ס דלר"מ דס"ל דבעינן תנאי כפול ושא' דיני התנאי לא הוי כע"מ וע"כ הא דאין נותנין עד שתנשא משום מצוה לקיים ד"מ דדעתו היה כן ור' יוסי ס"ל דהוי כאומר זכי ע"מ שתתארס אך זה דוחק דנימא דבעינן הכא דיני תנאי מכ"ש לדעת הפוסקים סימן ל"ח דבתנאי מעכשיו א"צ לדיני תנאי ונראה הר"ן לשיטתו שכתב שם דאף רבי יוסי ס"ל מצוה לקיים ד"מ א"כ י"ל דהא דס"ל כרבי יוסי דאין נותנין עד שתתארס היינו משום מצוה לקיים ד"מ וס"ל דדעתו היה על אירוסין יצא לנו דלשיטת הרא"ש בפי' דרב האי וש"ע לעיל בסעיף ג' יש מי שאומר וכו' דאפי' נתחייב לבתו בפיסקא בשעת קידושין אפ"ה אינה יכולה להורישה משום דהוי כאומר כנ"מ שתנשא בו וע"כ צ"ל דמתניתן דהכא לא מיירי באומר זכי לה מעכשיו אלא אמר זכי סתם או שאמר לשליש תן דס"ל לר"א דלא הוי כזכי וממילא אמרינן דדעתו היה על שעת נשואין דאי באומר זכי מעכשיו הוי כאומר ע"מ ופשיטא דצריכנא לקיים דבריו דלא זכה אלא בתנאי זה ואין הוכח' דמצוה לקיים ד"מ ורבי יוסי ס"ל דדעתו היה שתזכה בשעת אירוסין ואירוסין הי' בחייו א"נ דס"ל לר"י ג"כ לא זכה אלא דס"ל ג"כ מצוה לקיים ד"מ שהי' דעתו ליתן לה בשעת אירוסין ולדעת הר"ן דמפרש מתניתן בזיכה לה מעכשיו ע"כ צ"ל דלא כהרא"ש דלא הוי כע"מ שתנשא בו ואינו אלא משום מצוה לקיים ד"מ ואם מתה זכו יורשיה ור' יוסי ס"ל נמי דאמרינן מצוה לקיי' ד"מ אלא דדעתו הי' שלא יתן לה עד שעת אירוסין ועמ"ש בחידושנו שם דס"ל לרש"י ז"ל דאפי' בנשואין דמוד' בה ר"מ היינו דוקא בנישאת בחיי האב דאז זכתה בשעת נשואין אבל נישאת אחר מיתת האב כבר פקעה המתנה בשעת מיתה ואין לשליש לעשות אלא כמו שהשליש מיהו התוס' וכן בלשון הש"ע משמע דאין חילוק דאמרינן דעתיה דאב שלאחר נשואין תעשה בו כרצונה וכבר כתבנו לעיל בסימן כ"ג שם דמוכח כדברי הרא"ש ז"ל מההוא דס"פ נ"ש ההוא דאמר נדוניא לברתי ואמר ר' אידי בר אבין פירנא ליתמי וכ"פ בח"מ סימן רנ"ג סט"ז דאם אמר בנדונייתא אין נותנין לה עד שתנשא ואם מתה לא זכו יורשים וצ"ל לדעת הר"ן דהתם בשכ"מ אמרינן שלא הי' כוונתו שתחול המתנה אלא לאחר זמן בשעת נישואין וכדאיתא בסי' ר"ן ס"א בהגה"ה דאין חילוק בין צוה לתת מיד או לאחר זמן אבל כשאומר זכו מעכשיו או בפסק בשעת קידושין דחל החיוב מדר' גידל מעכשיו לא הוי כאומר ע"מ שתנשא בו אבל לפי מ"ש הטור הביאו רמ"א שם דאין חילוק בין מתנות שכ"מ או מתנות ברי בקנין ע"כ צ"ל דס"ל דהוי כע"מ דהא כל קנין מעכשיו הוא ודלא כשיטת הר"ן:

שם מעות לפרנסתה. כתב הח"מ משמע בהר"ן דאם הניח קרקע לבתו ומת אין רשות להבעל למכור וכו'. וכתב הב"ש על זה דאם אורה מה שירצה בעלי יעשה אינו אלא מתנה וכו' ע"ש ולענ"ד דברי הח"מ נכונים חדא דלשון נאמן עלי בעלי משמע שאינה נותנת במתנה לבעלה אלא שישתמש במעות ולזה אין לה רשות עד שתהא בת עשרים ותו דכיון שציוה לשליש ליתן לה בתורת נדוניא אין לו רשות ליתן בתורת מתנה אפי' לבעלה כמ"ש הר"ן שם שאם מינה אפטרופס עד שיהא בן עשרים אין לאפטרופס להוציא מתחת ידו ליתן ללוקח אפי' אחר שהגדיל. וה"נ י"ל בקרקעות אף דמתנתו מתנה אין לאפטרופס או שליש להוציא מתחת ידו אלא למה שהושליש בידו ותו דלא שייך הכא כלל שנותנת במתנה לבעלה דהא קי"ל בסי' צ' סעיף י"ג דאשה שנותנה לבעלה מנצ"ב אינה מתנה כלום דיכולה לומר נחת רוח עשיתי לבעלי וכ"ש דלא מהני בזה מה שנותנת לבעל משום דתעשה כן בשביל נחת רוח לבעלה ועוד נראה ראיה לזה דהא לדעת רב האי גאון הביאו הרא"ש ס"פ מציאות אשה והטור ח"מ סי' רל"ה דבמתנ' מהני בפעוטות אפי' יש להן אפטרופס א"כ ע"כ הא דאמר הכא אין מעשה קטנה כלום דמהא ילפינן דאין מקחה מקח כשיש להאפטרופס ואי נימא דיכולה ליתן לבעלה במתנה א"כ מוכח דאפי' במתנה לא מהני כשיש אפטרופס וע"כ צ"ל דהכא לא מיירי במתנה והיינו מטעמים שכתבנו דלא שייך מתנה גבי בעלה:

תוכן העניינים

המקנה - קונטרס אחרון

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה