אור ברסלב
המקנה - קונטרס אחרון פתיחה › סימן מט

המקנה - קונטרס אחרון· רבי פנחס הלוי איש הורוויץ

פתיחה · סימן מט

סימן מח

סעיף א

ונותן גט לכל אחת וכו'. הנה לפמ"ש תוס' בב"ק דף ק"ג ע"ב בד"ה דברי ר"ט וכו' דאע"ג דקיי"ל כר"ן ור"י דמנה לי בידך והלה אומר אינו יודע פטור היינו משום דהכא ממ"נ חייב מנה אחת וכתבנו בחידושינו שם אף דאמר שם בסוגיא דטעמ' דר"ע משום דקניס היינו דוקא היכא דמדינא צריך לשלם מנה אחת אבל אם היה פטור לגמרי לאו שייך בו קנס ונראה מזה דאם רוצה לישא אחת מהן אפי' אם היה ממאנת בו פטור מכולם כיון דאינו וודאי שצריך ליתן אפי' מנה אחת דשמא הי' מתקדשת לו וכיון שהיא מורדת בו אין צריך ליתן לה כתובה בזה לא קנסו אפי' בקדש בביאה כמשמעות התוס' שם ואפי' להניח מנה אחת ביניהם א"צ כיון דלגבי האחרות הוי כמנה לי בידך והלה אומר איני יודע דקיי"ל דפטור וכן אם מתה אחת מהן פטור מכולם כיון דארוסה שמתם אינו חייב בכתובה כדאיתא תא בכתובות דף נ"ג שאין אני קורא בה לכשתנשאי וכו' ממילא פטור מכולם וצ"ל דמיירי שהוא ממאן בכולם. ובזה יש להבין קצת מ"ש הפרישה דמשמע מלשון הטור דאף למ"ד דארוסה יש לה כתובה מתקנת חכמים מ"מ בכה"ג לא תקכו חכמים שישלם לכל אחת ונראה דטעמו הוא כיון דתקנת חכמים בלא כתב היה משום שלא תהיה קלה בעיניו להוציאה כדאית' בכתובות דף ל"ט ע"ב א"כ כיון דע"כ אין סברא כאן לתקן עוד שיתן לכולם כדי שישא את כולם כיון דלא קדש אלא אחת מהן ולא מצינו קנס זה וכ"ש בה' נשים דנקט שם במתני' כיון דצוו חכמים שלא יקח יותר מד' נשים כדאיתא לקמן סי' ע"ו ס"ז וע"כ צ"ל דהתקנה היה שישא אחת מהן ולא יצטרך ליתן כתובה מיד ובהא סגי' במה שצריך להניח מנה א' בניה' דאם ישא א' מהן יפטור לגמרי וכשמגרש כולן צריך להניח מנה וממילא לא תהיה אותה שקידשה קלה בעיניו להוציא בשביל אותה מנה ולא הצרכו לתקן שיתן לכל אחת ועע"ש לקמן בזה ועוד נראה דיש להסתפק לדעת הפוסקים דאפי' לא כתב צריך לשלם לכל אחת מתקנת חכמים אם מקצתן כתובתן מאתים ומקצתן כתובתן מנה די"ל דאין צריך ליתן אלא מנה לכל אחת דגבי מנה שני' ה"ל כאינו יודע אם הלויתני כיון דאינו בוודאי שנתחויב כלל במנה שני' מיהו י"ל כיון דנתחייב מנה לכל אחת ה"ל כמחויב מתוך טענתו דאיתא בח"מ סי' ע"ה סעיף ה' וכיון שאומר איני יודע ה"ל משאיל"מ אך לפמ"ש תוס' בב"ק שם דאף לר"ה ור' יהודא דס"ל דברי ושמא ברי עדיף מ"מ הכא כיון דעכ"פ אחד משקר פטור לר"ט א"כ ה"נ י"ל לענין משאיל"מ כיון דע"כ ד' מהן משקרין אין לחייבו מיהו י"ל דהתוס' לא כתבו כן אלא לר"ה ור"י אבל לר' יוחנן ור"נ דס"ל הסברא איפכא שפיר הוי משואיל"מ מ"מ נראה כיון דהכא מיירי ע"כ בענין דלא ה"ל למידק דאל"ה אפי' בקידש חייב כדאיתא בח"מ סי' שי"ן א"כ דלא ה"ל למידע לא הוי ליה מחויב שבועה ואינו יכול לישבע משלם כדאיתא בח"מ סי' ע"ב סעיף י"ב וכן נוכח ממתני' בב"מ דף ל"ז בשנים שהפקידו זה מנה דזה מאתיים דא"צ ליתן לכל א' מאתיים ע"כ דלא שייך בזה משאיל"מ ובחידושינו הארכנו בזה וצ"ע שלא הזכירו הפוסקים מכל זה:

שם ומניח כתובה ביניהם וכו'. משמע דא"צ לישבע שאינו יודע איזו מהן קדש אף דקיי"ל בח"מ סי' ע"ה סעיף ט' דבטענו ברי והשיב איני יודע ישבע היסת וכן קשה בח"מ סי' רכ"ב גבי מקח דלא הזכיר שבועה ואף דהכא מיירי ע"כ בלא ה"ל למידע כנ"ל מ"מ משמע בח"א שם דאין חילוק אם לא שהתובע מודה שהנתבע אינו יודע כמו שהאריך בזה הש"ך בסי' ע"ב ס"ק נ"א ונראה הטעם בזה כמ"ש תוס' שם בר"ה דברי ר"ט וכו' דאף לר"ה ור"י דס"ל דא"י חייב מ"מ כיון דהכא עכ"פ ד' מהן משקרין מודים א"כ י"ל דה"נ לענין שבועת היסת כיון דאמרינן בשבועות דף מ"א דטעמא דתקנו שבועת היסת משום חזקה דאין אדם תובע אא"כ יש לו והכא כיון דע"כ ד' משקרין לא שייך חזקה זו. אלא דכבר כתבנו דאין הכרח לסברא זו אליבא דר"י ור"נ דקיי"ל כוותייהו מ"מ נראה בההיא דלעיל סי' מ"ח גי היא אומרת קדשתני וכו' נראה דאם הי' תובעת אותו שישא אותה ויתחייב בשאר וכסות או יתן גט וכתובה צריך לישבע היסת אלא דלא מיירי התם מדין ממון וצ"ע:

שם ואם קדש בביאה וכו'. פירש"י בסוגי' דיבמות שם דאסורא דרבנן קעבד דרב מנגיד אמאן דמקדש בביאה וכ"כ הנ"י שם היינו משום פריצותא כדאית' לעיל ש"ע ס"ס כ"ו ולכאורה קשה דמאן דס"ל בקדושין דף י"ב ע"ב דרב מנגיד נמי אמקדש בלא שדוכין משום פריצותא כדפירש"י ותוס' שם א"כ ה"ל לר"ע לחלק נמי בברייתא בקדש בלא שדוכין ועוד דע"כ מיירי בלא שדוכין דהא ע"כ מיירי הכא היכי דלא ה"ל למידק כנ"ל ואי מיירי בשידוך ה"ל למידק איזהו מהן שידך ודוחק לומר ששדך לישא את כולן ואח"כ קדש אחת מהן ולולי דבריהם ז"ל הי' נראה כמ"ש לעיל ס"ס כ"ו דאיכא אסורא דרבנן בקדושי ביאה משום שאסרו חז"ל את הארוסת כמו שפירש"י בכתובות דף ר' ע"ב בד"ה ואסר לנו וכו' ולא הוצרך לטעם פריצ' אלא כשכנסה לביתו ובעל ע"ש וכ"ש דא"ש לפמ"ש בחדושינו דהיכא דמקדש בביאה בלא שדוכי איכא אסור חמור משום דקיי"ל תבעוה להינשא ונתפייסה צריכה לישב ז' נקיים ע"ש כמ"ש הה"מ בפ"ו מה"ל א"ב הביאו הט"ז בי"ד ר"ס קצ"ב. אך ז"א לדעת הט"ז שם כמ"ש בחדושינו שם ועמ"ש לעיל בסי' ל"ג ואין להקשות כיון דהיא ג"כ עבדה אסורא כוותי' למה קנסו אותו יותר ממנה י"ל דהטעם הוא דהוא מרגילה כדאיתא ביבמות דף פ"ה ע"ב דבר אחר זהו מרגילה וזהו מרגילתו וכו' דוודאי ניחא לו טפי שיקדש אותה בכסף תחלה וכן משמע לעיל ס"ס כ"ו שכתב מכין אותו מכת מרדות משמע דהיא אינה לוקה:

שם שיתן כתובה לכל אחת וכו'. הקשה הב"ש דבח"מ ריס שס"ה כתב שכל אחד כשבע ויטול ולמה לא תשבע כאן ג"כ כל אחת ונראה דלא דמי לאשה שאומרת גרשתני בר"ס י"ז בהג"ה די"א שנאמנת לכל אפילו ליטול כתובה דהתם שאני דאיכא חזקה דאין אשה מעיזה וכן באומרת מת בעלי כיון שמותרת להנשא משום חזקה דאשה דייקא ניטלת נמי כתובה שכך כתב לה כשתנשאי לאחר וכו' אבל הכא דה"ל תביעת ממון קשה למה תטול בלא שבועה כמו בגזל חד מחמשה ולכאורה היה נראה דהא דמצריך התם שבועה אע"ג דקיי"ל דאין נשבעין על טענת שמא היינו משום דכיון דכל אחד שאמר אותי גזל ולא אחרים נהי דהוה נוגע בעדותו במ"ש אותי גזל מ"מ במה שאמר שלא גזל את האחרים אין בזה נגיעה שהיה יוכל לומר שגזל אותו וגם האחרים או שאינו יודע מן האחרים דהא קיי"ל דפלגינן דיבוריה ונהי דאין לצרף עדותן להיות כשני עדים לפי שמכחישים זה את זה מ"מ ע"א איכא ויוכל להשביעו מספק עפ"י עד אחד כדאיתא בח"מ סי' ע"ה משא"כ הכא באשה דלא הוי עדות אך נראה דז"א דבדבר שהוא נוגע לא אמרינן פלגינן דיבוריה כמ"ש בח"מ סימן ל"ד ס"ק כ"ח וכן כתבנו לעיל בסימן מ"ח ע"ש ועוד דהא בחנוני על פנקסו כמי משביעין את הפועלים ע"י החנוני אע"ג דהוא נוגע משום דיוכל להשביעו עפ"י ברי של נוגע. ועוד דהא כתב הש"כ בח"מ סימן קמ"ו ס"ק ה' דנשבעין ונוטלין צריכין לישבא אפי' על טענת שמא ע"ש וטעם לזה כתבתי לקמן בק"א הלכה כתובוע דיוכל להשביעו בחזקת ממון דעדיף מטענות ברי אך נראה דהכא לת הצריכו שבועה משום דקי"ל בנשבע ונוטל היכא דהוא חשוד שנוטא בלא שבועה כדאי' בח"מ סי' צ"ב סעיף ט' וכבר כתבנו לעיל דהכאל איכא איסור ארוסה בבית חמיו כמ"ש הסמ"ע בסימן ל"ד ס"ק ד' בשם המרדכי פרק ז"ב בבא על ארוסתו בבית חמיו פסול מדרבנן לעדות ולשבועה ואף שכתב שם הלשון בלא כתובה נראה דה"ה בלא ברכה כדפירש"י בכתובות דהחמירו בכלה בלא ברכה כנדה כמו שיבואר לקמן בסימן כ"ה וכיון דהאשה מוזהרת ג"כ כמו האיש כנ"ל הוי חשודה. ובזה יש לפרש מ"ש הפרישה לדעת הטור דדוקא בכתב לה קנסינן ליה ולא משום תקנתא והיינו מ"ש בח"מ שם דדוקא היכא דאיכא שטר אז נוטל החשוד בלא שבועה ע"ש. אם כן היכא דלא כתב לה אלא מתקנתא כיון שהיא חשודה אינה יכול להוציאה ממנו אף דגם הוא חשוד כדאיתא שם בחזרה שבועה למקומה:

סעיף ב

המקדש אשה וחזר וכו' יהא מתנה וכו'. כבר כתבנו לעיל בסימן כ"ח דנראה דבכל דבר שהוא מעשה כגון שמטלטלין אינם יכולים לחזור והטעם דלא אתי דבור ומבטל מעשה אלא דעיקר החידוש בקדושין וגירושין הוא משום דבעינן בהו אמירה כדילפינן מקרא דכי יקח וה"א דאתי דבור ומבטל האמירה וממילא דלא הוי קדושין ואפ"ה כיון דהוי דיבור שיש בו מעשה לא מהני ובזה א"ש מ"ש הש"ע דין זה אף שכבר כתוב לעיל בסימן ל"ח סעיף ל"ד דטובא קמ"ל הכא דאע"ג שאמר שהמעות יהיה מתנה דאינו עוקר המעשה לגמרי אפ"ה לא מהני כיון שהדיבור הראשון לשם קידושין הי' בו מעשה:

תוכן העניינים

המקנה - קונטרס אחרון

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה