אור ברסלב
המקנה - קונטרס אחרון פתיחה › סימן לד

המקנה - קונטרס אחרון· רבי פנחס הלוי איש הורוויץ

פתיחה · סימן לד

סימן לג

סעיף א

מברך הוא או השליח וכו'. נראה טעמא דס"ל דהוא עצמו מברך משום דלפי הטעם הי"א שהביאו הרא"ש לברך אחר הקידושין משום דלמא הדרה בה נהי דלא קי"ל כוותי' דלא חיישינן לחזרה דידה כדי שתהא עובר לעשיתן מ"מ כשאחר מברך איכא למיחוש כמי לחזרה דידיה ותו דיותר מה שהאיש רוצה לישא האשה רוצה להינשא ואיכא למיחוש לחזרה דידיה טפי כדאיתא בר"פ האיש מקדש ולפ"ז י"ל כשמקדש ע"י שליח מברך אפי' אחר דליכא למיחוש משום חזרה דמקדש שיבטל השליחות דא"כ אין תועלת בברכת השליח וליכא למיחוש נמי לחזרה דשליח דחזקה שליח עושה שליחותו ולא דמי לברכת מילה דהשליח מברך דהתם שאני שמברך על המצוה כמו בכל ברכת המצות משא"כ הכא כמ"ש הרא"ש ועיקר נראה לי טעם הרמב"ם דשליח מברך דלשיטתו אזיל דס"ל דשליח א"צ עדים על שליחותו כשמודה המקדש א"כ בשעה שהשליח מקדש איכא למיחוש שמא יבא הבעל ויערער שלא עשאו שליח ותו דאין ע"א נאמן במקום חזקה בדבר שאינו בידו והכא איכא חזקת פנוי' א"כ כל זמן שלא הודה הבעל אין אחר מברך אלא השליח בעצמו שיודע אמיתות הדבר:

שם ואסר לנו הארוסות וכו' היינו כשבא עלי' שלא לשם נישואין אבל לשם נישואין היתרא הוא כמ"ש הר"ן בפ"ק דקידושין דאי הוי איסורא ביאה דאסורא לא קני' וכיון דביאה שאחר אירוסין לשם נישואין קונה אותה כמ"ש הרמב"ם ע"כ היתרא הוא וכן משמע מיבמות דף ס"ט ע"ב מה התם דלהאי איסורא ולהאי איסורא דפירש"י איסור הפנויה ואפ"ה לגבי ארוס אמר התם דלהא היתרא ע"כ צ"ל דהיינו אם באו עלי' לשם נישואין דלא דמי למ"ש המ"מ בר"פ יו"ד דאפי' אי נימא דביאה נישואין עושה אסור לבוא עלי' ביאה שני' בבית חמיו התם שאני דביאה שני' בבית חמיו הוא דומה לזנות דלא הותרא בבית חמיו אלא ביאה לשם קידושין או לשם נישואין:

שם ע"י חופה וקדושין וכו'. כתב הב"י פי' ע"י חופה שקודמין להם הקידושין ועיין בחידושי כתובות דף ז' ע"ב די"ל שהכוונה בזה דאף אם יש בו סמפון דקי"ל כשכנסה סתם חיילו הקידושין למפרע משום דדעתו בתחילה היה כך דכשימחול יחולו הקידושין למפרע הרי דנגמרו הקידושין לאחר החופה:

שם ואחר שיגמור הברכה יקדש דעת התוס' בפסחי' דף ז' ד"ה בלבער כו' דמברך אחר אירוסין וכן הוא דעת הראב"ד ספ"ג מה"א וכתב הטעם משום דהדבר תלוי בדעת אחרים ושמא תמאן האשה הרי היא ברכה לבטלה וכו' ולכאורה נראה דאי חיישינן דלמא הדרה בה ניחוש הכי בכל ברכת המצות כדאיתא בנדרים דף י' דלמא אמר לה' ולא אמר קרבן וקא מפיק ש"ש לבטלה ופירש הרא"ש שם שמא ימלך מלגמור דבריו וכו' ע"ש א"כ גם בברכות המצות ניחוש שמא ימלך וע"כ צ"ל משום דא"א בענין אחר שצריך לברך דוקא עובר לעשייתן א"כ גם בדידה נימא הכי וצ"ל דהתוס' לשיטתייהו שכתב בר"ה דף ל"ג ד"ה הא ר' יהודא וכו' משום דמברך ברכה שאינה צריכה וקא עבר משום בל תשא ליכא דההיא דרשא דרבנן וכו' דאמרינן בפ"ק דתמורה וכו' הנ"מ בלא ברכה וכו' וס"ל דוקא בההיא דנדרים דמפיק ש"ש בלא ברכה חיישינן למלוכי כדיליף מקרא אבל כשמזכיר השם בברכה כיון דאינו אלא אסורא מדרבנן י"ל שלא חשו לחזרה דידיה כיון שהוא בידו משא"כ בדידה ולפ"ז י"ל דהרמב"ם לשיטתי' דס"ל דברכה שאינה צריכה עובר משום לא תשא כדאיתא בא"ח סי' רט"ו סעיף ד' וא"כ ע"כ צ"ל הא דשני הכא מההיא לה' קרבן היינו משום דכיון דצריך לברך עובר לעשייתן לא חיישינן לחזרה וה"ה דלא חיישינן לחזרה דידה ולפי מנהגינו שמקדשין תחת החופה והוי קידושין ונשואין ביחד צריך לברך קודם קידושין כיון שמיד נתקדשה נעשה נשואה תו לא שייך לברך ברכת אירוסין כמ"ש הריב"ש סוף סי' פ"ב דאין לברך ברכת אירוסין אחר נשואין ויש להסתפק במקדש על תנאי אם יברך בשעת קדושין דנהי דלא חיישינן דלמא הדרה בה ומברכין קודם קידושין מ"מ במקדש על תנאי איכא למיחוש שמא לא יתקיים התנאי וכ"ש בתנאי אם דאין הקדושין אלא בשעת קנין וקצת משמע מהא דיברכו את רבקה דילפי מיניה ברכת אירוסין דמשמעות הכתובי' משמע שכבר הי' קדושין מאתמול וע"כ צ"ל כמ"ש בחידושי כתובות דף ז' ע"ב בתו' שם דע"כ הוי קדושין על תנאי שתלך עמו כמשמעו' הכתובים ע"כ לא היו מברכין עד לאחר שנתקיים התנאי דכתיב וישלחו את רבקה וגו' והדר כתיב ויברכו את רבקה וגו':

סעיף ג

בהג"ה וי"א דמברכין אותה בשעת נישואין וכו' ועיין בב"י שם דהרמב"ם חולק ולענ"ד אינו מוכרח דאף שכ' הרמב"ם לא יברך אחר הקידושין היינו שלא בשעת נישואין כיון דאינו גמר מצוה אבל בשעת הנשואין כיון שהוא גמר מצוה כמ"ש הרא"ש י"ל דמודה הרמב"ם דמברך בשעת נישואין וכ"ש לפמ"ש לעיל דמה שאמרו ע"י חופה וקידושין היינו משום דכל זמן אירוסין חשו חז"ל לסימפון ואסרוה בתרומה עד שתכניס לחופה דאז מוחל ומקודשת למפרע כנ"ל נמצא שאז נגמרו הקידושין וכיוצא בזה מצינו גבי ברכת בדיקת חמץ בא"ח סי' תל"ב שאם סיים לא יברך עד למחר בשעת שריפה כמ"ש המגן אברהם שם ס"ק ב' בדעת הרמב"ם:

שם וי"א דחוזר ומקדש וכו'. ועיין בב"ש ס"ק ה' שהקשה מסימן ל"ו וכתב דאפשר דבקידושין ע"י שליח חיישינן שמא יאמרו וכו' משמע דס"ל דקידושין ע"י שליח אפי' לא בירך ברכת אירוסין בשעת קידושין אינו חוזר ומקדש ובאמת לשון הש"ע בסימן ל"ו הוא מדברי מהרי"ק שהביא ב"י בסי' ל"ה וכתב שם והגי' ה"ר פרץ דאם לא הי' שם מנין וכו' הרי דאין לחוש שמא יאמרו דאין קידושין ע"י שליח אלא כשכבר בירך ברכת אירוסין ואז אינו חוזר ומברך לכך יש חשש שמא יאמרו וכו' וצ"ע:

סעיף ד

ברכת אירוסין וכו'. כתב הרא"ש דלמאי דילפינן ממקהלות גם ברכת אירוסין על עסקי מקור באי. נראה דבזה מיושב מה שדקדקו התו' שם בד"ה במקהלות וכו' אע"ג דמקהלות תרי קהילות משמע וכו' י"ל דחדא לברכת אירוסין וחדא לברכת נישואין:

תוכן העניינים

המקנה - קונטרס אחרון

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה