המקנה על קידושין· רבי פנחס הלוי איש הורוויץ
פרק שלישי האומר · דף סח:
שם בגמ' נכרית מנ"ל וכו' גירסת הרי"ף נכרית מנ"ל אר"י אומר רשב"י דאמר קרא כי יסיר וכו.: וכתבו הר"ן ושאר המפרשי' דסבירא ליה כיון דולדה כמותה ממילא לא תפסי בה קדושין והקשה הרשב"א אם כן לעיל בשפחה ל"ל קרא דעם הדומה לחמור נימא נמי מדוולדה כמותה ממילא לא תפסי בה קידושין והיה נראה לענ"ד ליישב קצת דלכאורה לא שייך סברא זו אלא כשישראל קידש את הנכרית דהולד הוא נכרי אבל בהיפיך בנכרי שקידש את ב"י כיון דהולד ישראל י"ל דקדושין תופסי' אלא כיון דהכתוב כוללם יחד בתך לא תתן לבנו ובתו לא תקח לבנך ומדהאי לא תפסי בה קידושין ה"ה איפכא משא"כ בשפחה ס"ל כמ"ש בשיטת התוספות דלא תהי' קדשה היינו בבת ישראל המופקרת בזנות כמ"ש הרמב"ם ז"ל אבל לא יהי' קדש קאי על שפחה לישראל אם כן כיון דעבד בבת ישראל לא מפורש בקרא חין ללמוד משפחה לכך איצטרך עם הדומה לחמור אך זה דוחק ותו דאכתי לא מתרצי דמשמע דמייתי קרא דעם הדומה לחמור על מתני' דולד שפחה כמותה ולפי טעם הרי"ף אין צריך לזה קרא והיותר נראה לענ"ד דאתי שפיר למ"ש שכתבו תוספות דלאו דלא תתחתן היינו בגירותן כדאמר רבא בפ' הערל אלא דסיפא דקרא לא תקח היינו שאין בו קיחה דמשמע שאין קדושין תופסי' אך י"ל דזהו בקרא דבתך לא תתן לבנו דמשמע דאין בו דין נתינה דקיחה ונתינה לשון אחד הוא אבל בבתו לא תקח לבנך לא משמע מידי דהא כתבו תוס' בב"מ דף מ"ד ע"ב ד"ה דאמר לישראל קדש לי' אשר וכו' דאף לרבא נ"מ דאם יש שליחות חלין הקידושין ואם אין שליחות לא חלי הקידושין עכ"ל נמצא בשלמא בבתו דהאב זכאי בה לקבל קידושין שפיר נלמד דאין קדושין תופסין מקרא דלא תתן אבל בבנו דאיו להאב זכות בו לקדשו אלא אם הוא עושה אותו לשליח אם כן אפילו אם נימא דקדושין תופסין בדידי' מ"מ שפיר אמר קרא לא תקח דאין בו קיחה כיון דהאב הוא שליח הבן וקיי"ל דאין שליח לד"ע ממילא אין הקידושין חלין כמ"ש תוס' וצ"ל כסברת הרי"ף דממילא ידעינן דלא תפסי קידושין לישראל בנכריות מדהולד נכרי ממילא דלא קשה להיפוך בנכרי שבא על בת ישראל דזה נלמד מלא תקח משמע דאין בו קיחה. ונר' בזה דאתי שפיר דהא צריך להבין סברת הרי"ף ז"ל דס"ל כיון דהולד כמותה ממילא לא תפסי ביה קידושין מנ"ל הא ונראה דאתי' בקל וחומר דכיון דלמדנו מקרא דבתך לא תתן דנכרי שקידש ישראלית א לא תפסי קידושין אף דהולד ישראל כ"ש דלא תפסי קדושין לישראל בנכרי' כיון דהולד נכרי ולפ"ז א"ש לגירסת הרי"ף דלא אתי הכא אלא לאפרושי מתני' דנכרי' ולדה כמותה ממילא אין קידושין תופסין בה ויש לפרש גם לפי גרסא שלפנינו בנכרי' מנ"ל אמר קרא לא תתחתן בם דהיינו דסמיך אסיפא דקרא כמ"ש תוספות בשם ר"ת דבתך לא תתן לבנו היינו שאין בו תפיסת קידושין כלל אבל בנכרי' דלא תפסי קדושין אינו נלמד מהאי קרא כמ"ש לעיל משום די"ל אשלב"ע חלא דנפקא מסברא שכתב הרי"ף והא דמייתי קרא דלא תקח מתני' דנכרי' ושפחה ולדה כמותה היינו משום דעכ"פ עיקר ילפותא דאין קידושין תופסין מקרא דבתך לא תתן לבנו דמשמע אפי' בתו קטנה דאין בה משום שליחות וממילא ילפינן מיני' בקל וחומר דמה בנכרי ועבד שקידש את בת ישראלית דהוולד כשר אפילו הכי לא תפסי קידושין כל שכן דנכרית דולד כמותה דלא תפסי בה קידושין. ולפ"ז אתי שפיר טעי הא דהוצרך להביא קרא עם הדומה לחמור ער מתניתין דאין קדושין תופסין בשפחה ולא נלמד מסברא דהולד כמותה דהא לפמ"ש היינו משום דנלמד בק"ו מנכרי שקידש את בת ישראל משא"כ בשפחה דליכא ילפותא לעבד שקידש את ב"י כי אם מהאי קרא עם הדומה לחמור לכך הוצרך להביא הך קראי ודו"ק:
תוס' ד"ה וולדה כמותה מנ"ל וכו' והאיך נוכל להכשיר והקשה בספ"י דהא אף בע"ע שרבו מוסר לו שפחה כנענית דליכא עבירה ואפ"ה הוי הולד עבד ע"ש ולענ"ד נראה כיון דהא דהולד הולך אחר הפגום ילפינן מממזר ומעמוני דכתב בהו לו הלך אחר פסולו והתם קיי"ל דאפי' בנשא גיורת דליכא עבירה ואפ"ה הולד הולך אחר פסולו כדס"ל לר"י לעיל דף ס"ז וכבר כתבנו שם דמוכח להדי' מלו דכתיב גבי עמוני דא"א לפרש אלא בנשא בהיתר דאי בנשא באיסור א"צ קרא דהא כתי' בי' דורת וע"כ צ"ל דהא דנקט במתני' ביש עבירה היינו דכיון דיש עבירה גבי ישראל אפי' בנשא בהיתר הולד פגום שפיר הקשו תוס' דניליף מינייהו דאפי' גבי שפחה וע"ע נמי דכיון דאיכא עבירה גבי ישראל אפילו במקום היתר הולד הולך אחר הפגום. מיהו לדעת הרמב"ם שכתב בפ' י"ב מה"ל א"ב דאין בשפחה איסור לאו מדאורייתא ממילא דלא קשה קושי' תוס'. אך הא קשה לי דאיך ס"ד דהטעם הוא משום דהולד הולך אחר הפגום דא"כ עבד הבא על ב"י נמי נימא דהולד עבד ובאמת אינו דין כן. כדאיתא לקמן דף ס"ט אמרו לו לר' טרפון טהרת את הזכרים ולא טהרת הנקיבות וכדמפרש לקמן דאין הולד הולך אחר העבד וכן משמע ממתני' דאי משום דהולד הולך אחר הפגום ולא איפכא ה"ל לכלול בהדי הך בבא דהולד הולך אחר הפגום אע"כ דקמ"ל דלעולם הולד כמותה בין שהי' שפחה ונכרית או איפכא שהוא עבד ונכרי לעולם הולד כמותה ותו דאפי' בישראל שנשא שפחה ליכא למילף מממזר ומעמוני דהולד הולך אחר הפגום דאיכא למימר מה לעמוני וממזר שהולד הולך אחר הפגום בין בזכר ובין בנקיבה אבל הכא כיון דעבד הבא על ב"י אין הולד הולך אחר הפגום וי"ל עבד יוכיח משא"כ למאי דמשני דנפקא מהאשה וילדי' תהיה לאדוני' י"ל דילפינן מיני' דה"ה לעבד הבא על ב"י כיון דג"כ מיקרי עם הדומה לחמור כפי' רש"י לקמן דף ס"ט ד"ה עבד כנעני וכו' וי"ל דאית' נמי בק"ו דמה ישראל הבא על השפחה דאית לה חייס אפ"ה אין הולד נמשך אחריו כ"ש עבד דל"ל חייס והיינו דקאמר לקמן דף ס"ט עבד אין לו חייס י"ל דילפינן בק"ו מישראל הבא על השפחה דאית ליה חייס וי"ל עוד לבתר דילפינן לקמן לר"ש מכי יסור דנכרי הבא על ב"י הולד כמותה ילפינן בק"ו לעבד הבא על ב"י דמה נכרי דיש לו חייס ואפ"ה הולד אינו נמשך אחריו כ"ש עבד דאין לו חייס כדאיתא ביבמות דף כ"ג ע"א אע"ג דאמרינן התם דאיכא למימר עבד עדיף טפי דשייך במצות מ"מ ליכא למיפרך מה לנכרי שכן אינו שייך במצות דאיכא למימר ישראל הבא על השפחה יוכיח וכ"ש למאי דמסיק לרבנן מכי תהיינה וילדה לו דכל דלא תפסי קידושין אין הולד נמשך אחריו א"כ ממילא בעבד נמי ואפשר ליישב דבריהם דאפי' אי נימא טעמא דהולד הולך אחר הפגום אין להקשות עבד נמי משום די"ל דת"ל דלאו דלא תהי' קדשה היינו במפקרת לזנות כמ"ש הרמב"ם ומבואר באה"ע סי' ט"ז אבל לאו דלא יהי' קדש לא שייך בדידי' מופקר לזנות וקאי ע"כ על איסור שפחה נמצא דבעבד הבא על ב"י לא מצינו עבירה דאורייתא וכיון שאין עבירה אין הולד הולך אחר הפגום וממילא דבשפחה ילפינן מעמוני ומואבי דהולד הולך אחר הפגום וליכא למיפרך עבד יוכיח דמה לעבד שכן אין בו עבירה ועיין מ"ש לעיל בשיטת הרי"ף ודו"ק:
בתוס' ד"ה א"ק וכו' הקשה הר"ר יעקב וכו'. ונר' לענ"ד ליישב שיטת ר"ת ולכאורה י"ל בפשטות כיון דאינו הקושי' אלא אליבא דרבא דס"ל דלא תתחתן איירי בגיורת א"כ הא ס"ל לרבא בריש תמורה כל מילי דאמר רחמנא לא תעביד אי עביד לא מהני ופריך התם והרי אלמנה לכה"ג אמר רחמנא לא יקח וקדושין תופסין ומשני שאני התם דאמרי רחמנא לא יחלל חלולין היא עושה וכו' נמצא י"ל דמלא תקח ממילא שמעינן אפי' דעבד כיון דאמר רחמנא לא תקח אי עביד לא מהני אלא דז"א דא"כ גם בגירותן נימא הכי כיון דאמר רחמנ' לא תתחתן אי עביד לא מהני וע"כ צ"ל הא דאמר לעיל הא לכתחילה הא דעבד היינו כסברת הרשב"א ז"ל לעיל דף ס"ז ע"ב דכיון דגל' רחמנא לא יקח באלמנה לכה"ג ה"ה דנילף מיני' בכל מקים דכתיב כא יקח אי עביד מהני א"כ הדרא קושי' לדוכת' דנימא כן גם בלא יקח בסיפא ונר' לענ"ד לפרש עפ"י מ"ש בסוגי' דלעיל דלכאורה דברי הרשב"א אינם מובנים בפשטו' דא"כ נימא נמי דגלי רחמנא בכה"ג ה"ה לכ"מ דאמר רחמנא לא תעביד אי עביד מהני וכתבנו דאביי ורבא לשיטתייהו אזלי דפליגי לקמן בפ' עשרה יוחסין דף ע"ח דאביי דס"ל קידש לוקה משום לא יקח ורבא ס"ל דוקא קידש ובעל וכר' דנפקא ליה לרבא מדאמר רחמנא אין עושין ממזרין וקדושין תופסין אע"ג דכתיב לא יקח ע"כ דמן התורה אין איסור בקדושין לבד אנא בקידש ובעל נמצא בקידושין ליכא עבירה ולהכי תופסין קדושין ולאביי לטעמ' דס"ל דאי עביד מהני לכך אין הכרח לומר דאין איסור בקדושין ולפ"ז אתי שפיר דס"ל לרבא דילפינן מלא יקח דכ"ג דהיינו קידש ובעל וה"ה דכ"מ דכתיב לא יקח לא אסרה התורה קידושין לבד אלא קידש ובעל יצא לנו דבגירותן אע"ג דכתיב לא תתחתן היינו בקידוש ובעל אבל בקידושין לבד ליכא איסורא לכך מהני אבל בסיפא דקרא דכתיב בתו לא תקח לבנך אי אפשר לפרש קידש ובעל כיון דאזהרה כתיב בתורה על האב המקדש את בתו או שנעשה שליח לבנו א"כ אין לחייב את האב על בעילת בנו או בתו דקי"ל אפי' למ"ד יש שלד"ע מודה בחלבים ועריות משום דזה נהנה וזה מתחייב לא אמרי' וע"כ חיוב האב אינו אלא על הקידושין לבד וממילא אי עביד לא מהני ושפיר יליף דלא תפסי קידושין ודו"ק:
ובזה נראה ליישב הא דדרשי רבנן מקרא ואח"כ הבא עלי' ובעלתה והיתה לך לאשה מכלל דמעיקרא לא תפסי קידושין דהיינו מלשון והיתה כדפירש"י ד"ה ואח"כ ולכאורה יש לדקדק בלישנא דקרא דהל"ל ואח"כ תהי' לך לאשה ובעלתה דמסתמא קדשה ואח"כ בעלה ולפמ"ש אתי שפיר דבאמת לא מוכח מהכא דלא תפסי קידושין ודילמא אינו אלא איסורי לכתחילה ונראה דהא ג"כ מטעם דכיון דאמר רחמנא לא תעביד אי עביד לא מהני ואי הוי כתיב תהי' לך לאשה ובעלתה ה"א דמעיקרא אין איסור אלא משום במקדש והדר בעל וא"כ בקידושין לבד ליכא איסור' ואי עביד מהני לכך כתיב ובעלתה קודם וילפינן מיני' דאיכא אסורא בזנות לבד או בקידושין לבד מעיקרא. ודו"ק:
שם אמר רבינא ש"מ וכו' וכתבו תוס' בר"פ כיצד ד' כ"ג דברוב הספרים גרסינן נכרי ועבד הבא על ב"י הולד כשר והתוס' הקשה שם על גרסא זו דאדרבה כיון דשדינן הילד בתר ישראלית ראוי' להיות יותר הולד ממזר ונראה לענ"ד לפרש עפ"י מ"ש לעיל דאף לגירסת הש"ס לפנינו דיליף דלא תפסי קדושין מקרא דלא תקח יש לפרש כשיטת הרי"ף דעיקר טעמא דלא תפסי קדושין מנכרי' הוא משום דהולד כמותה וילפינן בק"ו מבתך לא תתן לבנו דאין בו הסרת הולד ואפ"ה לא תפסי קדושין כמ"ש לעיל א"כ מוכח ממילא דנכרי ועבד הבא על ב"י הולד כשר דאי נימא דהולד ממזר ליכא ק"ו דלא תפסי קדושין דהא צ"ל דמה שהולד ממזר גרע טפי ממה שהולד נכרי דנכרי אית לי' תקנה בגירות משא"כ כשהולד ממזר שאין לו תקנה בגירות וכיון דליכא ק"ו מנ"ל דלא תפסי קידושין בנכרי' וכ"ש דא"ש טפי לפי גירסת הר"ן דגרס אמר ר"י משום ר"ש בן יוחאי אמר קרא לא תתחתן א"כ היינו דקאמר רבינא ש"מ מדר"ש דיליף דלא תפסי קידושין בנכרי' מק"ו בנכרי בבת ישראל ש"מ דבת ישראל הולד כשר דאל"ה ליכא ק"ו וע"ז משני נהי דממזר לא הוי פגום מיהו הוי ושפיר ילפינן ק"ו דוודאי כשהוולד נכרי גרע טפי דהא הולד פגום היינו לכהונה ופשיטא כשהולד נכרי אף כשמתגייר אינו כשר לכהונה ולפ"ז י"ל דס"ל לרבינא דאפ"ה מוכח מדר"ש דהא ר"ש ס"ל דגיורת פחותה מג' שני' כשירה לכהונה א"כ אי נימא דבבת ישראל הולד פגום ליכא ק"ו דאיכא למימר דגרע טפי מנכרי שיכול להתגייר א"ע פחות מג' שנים אלא דאפ"ה הש"ס דחי להו דמסתמא נכרי גרע טפי מפגום לכהונה ותו דנהי דאליבא דר"ש עצמו דס"ל דגיורת פחות' מג' שנים כשרה לכהונה מוכח דלא הוי פגום מ"מ כיון דאנן לא קי"ל בהא כר"ש ממילא י"ל דפגום מיהו הוי ודו"ק:
שם בגמרא אין ה"נ אלא אשה וילדיה למה לי וכו' הקשו על הרמב"ם ז"ל לפי משמעות הסוגי' דרבנן דלא דרשי טעמא דקרא ע"כ נפקא להו מכי תהיינה וילדה וע"כ צ"ל האשה וילדיה לדרשא דריה"ג וכיון דקי"ל כרבנן דר"ש כדפסיק הרמב"ם ז"ל וא"כ איך פסק כרבנן דריה"ג ונראה משום דלכאורה קשה דבשלמא גבי נכרי כיון דילפינן מוילדה לה דאין הבן נמשך אחר אביו ישראל ממילא הוא נכרי כיון דאין זרע ישראל אבל גבי שפחה שנתגיירה אף דלא קרינן בי' וולדה מנ"ל שנמשך אחר האם שיהי' עליו דין עבדות כיון דכתבה רחמנא איסור הדורות גבי ממזר ועמוני ומואבי ומצרי ואדועי מכלל דאי לאו קרא לא הי' אסורים אלא בגרים בעצמם ולא הדורות וכן כתבו כמה פוסקים גבי נתינים אינם אסורים אלא הם בעצמם ולא הדורות א"כ גבי שפחה אי לא דכתיב האשה וילדיה מנא הוי ידעינן דהולדה אסורה ונראה משום דכתיב גבי תרומה מקנת כספו יליד ביתו המה יאכלו בלחמו אלמא דאף הולד הוי עבד אלא דה"א דוקא כשנולד מעבד ושפחה אבל מישראל ה"א דהלך אחר אב וכיון דגלי קרא וילדה לו שאין נמשך אחר אב ממילא ילפינן מיליד בית דגם הולד הוא בכלל עבד אך קשה הא משכחת יליד בית בדור הראשון כדאית' בר"א דמילה דיש יליד בית שנימול לח' ולקח שפחה מעוברת והטבילה ואח"כ ילדה. אך נרא' דזהו למ"ד בתמורה דף כ"ה דעובר לאו ירך אמו ומשיירה משויר לכך הו"ל כדור הראשון אבל למ"ד עיבר ירך אמו ומשיירה אינו משויר ה"ל כדור השני וכה"ג איתא ביבמות דף ע"ח דמצרי' מעוברת שנתגיירה הוי הולד מצרי שני א"כ ממילא מוכח דהולד שפחה הוי עבד ולפ"ז לפי מה דאיתא שם בתמורה דטעמו דריה"ג דס"ל באומר לשפחתו הרי את בת חורין הולד כמותה הוא משום דס"ל עובר ירך אמו אתי' שפיר דאי לרבנן דריה"ג פשיטא דלא קשה מידי דאיצטרך איסור הדורת וכיון דאינו קושי' אלא להריה"ג שפיר משני דטעמא דריה"ג נמי מהאי קרא הוא דמשמע ליה מהאי קרא דעובר ירך אמו ובזה אתי שפיר דברי הרמב"ם דלרבנן דריה"ג פשיטא דאיצטרך קרא דהאשה וילדיה תהי' לאדוני' וגומר עוד אמרתי בלימוד הישיבה דיש ליישב הרמב"ם ז"ל עפ"י מ"ש בספ"י דגריעותא דז' אומות הוא משום דאין להם תקנה בגירות כדאמר רבא אפי' בגירותן אסורין מדאורייתא וכבר כתבנו לעיל דלפ"ז מה דמקשה האי בז' אומות כתיב שאר אומות מנ"ל קשה נמי על שפחה לפי מה שכתבנו לעיל דשני נערים דאברהם הי' אליעזר וישמעאל כדאיתא באגדה נמצא כיון דאליעזר הי' מכנען דהוא וח' אומות אין נלמד ממנו עבדים משאר אומות ומישמעאל נמי אין נלמד משום דכיון דהוא הי' בן הגר המצרית ה"ל מצרי שני דאין לו תקנה בגירות. אך כבר כתבנו לעיל דאי נימא כריה"ג דאין לשחרר שפחה חוץ מולדותי' ע"כ א"א לומר דישמעאל הי' אחד משני נערים דהא שרה שיחררה להגר כדאיתא בתרגם יונתן נמצא לפ"ז הא דמקשה האשה וילדיה למה לי אע"ג דאיצטרך לשאר אומות (ודוחק לומר דהקושיא הוא לר"ש דס"ל ביבמות דף ע"ו ע"ב מצרי ולא מצרית וא"כ לא היה ישמעאל מצרי שני בשביל שהוא היה בן הגר המצרי דמצרית גופא שרי' דז"א דר"ש ל"ל האי ילפותא דכי תהיינה וילדה לו מדיליף נכרי מכי יסור) וצ"ל דקושי' הוא אליבא דר"י דס"ל דאין יכול לומר לשפחתו הרי את בת חורין ולדך עבד והולד כמותה א"כ א"א לומר דישמעאל הי' אחד מב' נערי' דא"כ ה"ל בן חורין כיון ששיחררה שרה להגר ואיך קרי לי' עם הדומה לחמור וע"כ עבד אחר היה כנ"ל ושפיר יליף מיניה אפי' לשפחה משאר אומות וע"ז משני שפיר דלריה"ג איצטרך קרא האשה וילדיה להא מילתא גופא דהולד כמותה נמצא למאי דלי"ק דקיי"ל כרבנן דר"י לק"מ דאיצטרך האשה וילדיה לשפחה משאר אומות אמנם הנראה לענ"ד עיקר בזה כמו שיבואר בסמוך סוף פירקן וק"ל: