המקנה על קידושין· רבי פנחס הלוי איש הורוויץ
פרק שלישי האומר · דף סז.
שם בתוס' ד"ה והרי חלל שנשא בת ישראל וכו'. וא"ת מאי פריך וכו' אלא משום שהנקיבה וכו'. לכאורה י"ל דאכתי תקשה למ"ד דס"ל לקמן דף ע"ד ע"א לדברי המכשיר בה פוסל בבתה וכן באלמנת עיסה דאפי' מאן דמכשיר בה פוסל בבתה כמ"ש תוס' בכתובות דף י"ד ד"ה אלמנות עיסה וכו' וכ"ש לפמ"ש לעיל דף ס"ו דס"ל לרש"י ז"ל ד"ה סמוך אהני וכו' דאפי' מאן דמכשיר בבתה היינו דוקא כשהדין עלי' אבל אם הדין על הבת כ"ע מודים דפסולה דלא מהני לה חזקת האם א"כ כה"ג א"א לומר דפסול הוא מחמת האם כיון דהאם עצמה כשירה אפי' למאן דמוקי לה כר"י דס"ל לקמן דף ע"ה כל שזרעו פוסל וכו' ומפרש לה רב חסדא באלמנת עיסה מ"מ כיון דפסולה דידה אינו אלא משום בתה האיך נימא דבתו פסולה משום שנתחללה אמה ולקמן דף ע"ז יבואר יותר ודו"ק:
ברש"י ד"ה בנה שלישי וכו' או מצרי שנשא ישראלית דיש עבירה וכו'. לכאורה משמע מדברי רש"י ז"ל דס"ל לרבה בב"ח דדוקא במקום שיש עבירה הלך אחר הפגים ופליג אדרבין. והקשה בספ"י דא"א לומר כן דהא אמרינן לקמן איזהו למעוטי דר"ד ורבין וכיון דרבה בב"ח פליג אדר"ד ע"כ צ"ל דאיזה זו למעוטי דרבין ולכאורה הי' נראה לפמ"ש לעיל גבי עמוני ומואבי דכתיב ביה לו הלך אחר פסול ע"כ דאפילו באין עבירה הלך אחר פסולו דביש עבירה לא צריך קרא כיון דעמונית מותרת לא משכחת ביה דורות כמ"ש לעיל וע"כ צ"ל דאי נימא דרבה ס"ל דאפי' בשני עממים כל שאין בו עבירה הולד הולך אחר הזכר היינו בשאר פסולים חוץ מעמוני ומואבי דס"ל דלא ילפינן מיניה במה הצד כנ"ל א"כ כיון דבעמוני מודה רבה דאפי' באין בו עבירה הולד הולך אחר הפגום תו אין קשה מאיזה זו דרישא דקאמר למעוטי דרבין דהא רבין בעמוני מיירי וכ"ש למאי דמוקי מתני' כר"י שכתבנו לעיל דלא איצטרך קרא גבי עמוני דהלך אחר פסולו אלא במצרית שני' היינו ממש מלתא דרבין מיהו אכתי בהא לא מתרצי שפיר דלא שייך לומר איזה זו למעוטי עמוני כיון דהפגום בעמוני הוא לעולם אחר הזכר ועיין ע"ש בסוף פירקין והעיקר נראה דס"ל לרש"י ז"ל דכל הפסולים ילפינן ממה הצד דאפי' במקום שאין עבירה הולד הולך אחר הפגם והיינו דדקדק רש"י ז"ל אבל במצרי ומצריות לא מגמר לן הא מידי וכו' משמע דוקא במצרי ומצרית ס"ל לרש"י ז"ל דבאין עבירה הולד הולך אחר הזכר כיון דלא שייך בהו דרשה שלהם לא אמרינן בהם הלך אחר פסולו והא דאמר רבה מצרי שני' דלא מצי למינקט מצרי שלישי שנשא מצרי' ראשונה משום דלר"י דס"ל דקהל גרים איקרי קהל מצרי שלישי בכלל קהל הוא א"כ כשנשא מצרי' ראשונה הוי ליה עבירה ובזה מודה רבה דאפי' במצרי ומצרי' הולך אחר פסולו והיינו דנקט רש"י ז"ל לחלק בין קדושין שיש בו עבירה היינו במצרי שלישי שנשא מצרי' ראשונה אליבא דר' יהודא והוכרח רש"י ז"ל לזה מדקאמר לקמן ולטעמיך איזה זו דסיפא למעוטי מאי והיינו לטעמא דמוקי מתני' כר"י ואי נימא דלרבה במצרי גר שנשא מצרית ראשונה אע"ג דיש בו עבירה אליבא דר"י אפ"ה הולד הולך אחר הזכר א"כ נימא דאיזה זו למעוטי מרי ג' שנשא מצרית ראשונה אע"כ דביש עבירה מודה רבה. כן נ"ל לענ"ד נכון לדעת רש"י ז"ל דלא פליג על מה שדקדק הר"מ ז"ל בתוס' ד"ה בנה שלישי וכו' ועיין בסמוך. ודוק:
בתוס' ד"ה בנה שלישי הוי וכו' ודיקדק הר"ם ז"ל וכו'. והקשה בספ"י דדברי תוס' אלו סותרים דבריהם ביבמות דף ע"ח ד"ה מצרי שני וכו' וא"ת ישא נתינה והולד כשר לר"י וכו' משמע להדיא דס"ל דאפי' בשני עממים הולד הולך אחר הזכר ע"ש. וי"ל דבריהם דס"ל גבי נתינה דאסורה מלא תתחתן לא כתיב להם וע"כ דילפינן משאר פסולים ולפי סברת רבה בב"ח דמסתם אזלינן בתר הזכר (מקרא דלמשפחותם לבית אבותם) א"כ כיון דבנתינה לא כתיב להם הלך אחר פסילו וממזר ליכא למילף משום דיצירתו בעבירה כדאמר שם ביבמות דף ע"ז ע"א א"כ ליכא למילף אלא מלהם דכתיב גבי עמוני ומצרי וכיון דלפי הס"ד דמצרי ולא מצרית ליכא למילף בנתינה שיהי' הולד הולך אחר האם כיון דלא מצינו אלא במצרי ועמוני שהולד הולך אחר הזכר א"כ ליכא למילף גבי נתינה שיהי' הולד הולך אחר האם משא"כ לר"ד דל"ל סברא שיהי' הולד הולך אחר הזכר גבי פסולי' ממילא ילפינן שהולד הולך אחר הפגום אפי' בנתינה אבל לפי האמת דגם מצרי' נקיבות אסורות כיון דכתיב להם גבי מצרי דאזלינן בתר הפגום ממילא ילפינן גבי נתינה ג"כ דהולד הולך אחר הפגום בין בזכרי' בין בנקיבות כן נראה לענ"ד ליישב דברי תוס' והנה לכאורה הי' נראה דבלא זה מוכרחים דברי התו' שם דהא דאמר מצרי שני במה יטהר אתי' אליבא דר"ד שם דהא הקשו המפרשי' הא דקאמר מצרי שני במה יטהר ולא מקשי עדיפא דלא משכחת מצרי שני כלל ועוד הקש' שם מהרש"א ז"ל דל"ל תרי טעמא דבמתני' שם יליף הך בק"ו מעמוני ומואבי ובברייתא יליף מקרא דכתיב בנים ולא בנות וכתבנו בחידושנו שם דתרווייהו צריכא דמק"ו לחוד איכא למיפרך כדפריך שם דעריות יוכיח שאסורין עד ג' דורות אחד זכרי' ואחד נקיבות ובקרא דבני' ולא בנות נמי לא סני דליכא למיעוטא מקרא אלא מצרי שני' דהיינו בנות שיולדו להם בגירותן אבל מצרי ראשונה י"ל דאסורה לכך יליף בק"ו מעמוני דאפי' במצרי ראשונה שרי' ותו ליכא למימר עריות יוכיח דמה לעריות שכן אסור בהן נקיבות עד דור שלישי ולפ"ז י"ל דר"י דמרבה מאשר יולדו ופליג בברייתא על ר"ש דאמר בנים ולא בנות וע"ז קאמר ר"י אי לאו דאמר ר"י אשר יולדו וממילא הוי דרשינן בני' ולא בנות ואפי' אי הוי אמרינן דמצרית ראשונה אסורה ולא הוי ילפינן בק"ו מ"מ תקשי מצרי שני במה יטהר ונהי דמצרי ראשון יכול כישא מצרי' ראשונה מ"מ מצרי שני במה יטהר אם יקח מצרית ראשונ' יהיה הולד שני כדר"ד אמר ר"י ובהא ניחא הא דקשה לכאורה בהא דקאמר ר"י אי לאו דאמר ר"י הכתוב תלאן בלידה וכו' קשה לכאורה כיון דמוכיח דנקיבות אסורות א"כ ל"ל אשר יולדו ולפמ"ש אתי שפיר דהא רב דימי יהיב טעמו למלתא לקמן משום דכתב רחמנא אשר יולדו הכתוב תלאן בלידה א"כ אם לא כתב רחמנא אשר יולדו ה"א דמצרי שני שבא על מצרית ראשונה הולד שלישי א"כ שפיר מצרי שני יוכל לטהר ע"י מצרי ראשונה לכך איצטרך אשר יולדו אלא דס"ל לר"י דמשמעות דאשר יולדו משמע נמי דגם נקיבות אסורות והיינו דקאמר ר"י אי לאו דאמר ר"י וכו' ר"ל דאי לאו דמשמע ליה נמי ממשמעות הכתוב דתלאן בלידה דגם נקיבות אסורות אלא הוי אמר דהא דתלאן הכתוב בלידה היינו לענין שהולד הולך אחר האם לחוד הוי קשה מצרי שני במה יטהר ולפ"ז י"ל גם לרבה ב"ב חנא דלא משמע ליה מאשר יולדו אלא איסור נקיבות היינו לפי האמת דס"ל לר"י דהא דתלאן הכתוב בלידה היינו לאסור אפי' בנות דס"ל לרבה ב"ב חנא דלהא לחוד אחי קרא דתלאן בלידה והא דקאמר ר' יוחנן אי לא דאמר ר"י וכו' היינו אי לאו הוי דריש לאיסור נקיבות מאשר יולדו אלא הוי דריש מאשר יולדו דהולד הולך אחר לידת האם כדדרש ר"ד א"כ מצרי שני במה יטהר וממילא דלא קשה קושיא התוספ' דישא נתינה דהא בלידת האם תליא מילתא אבל לבתר דדריש ר"י מאשר יולדו דנקיבות אסורות ס"ל לרבה ב"ב חנא דלא אזלינן בתר לידת האם דאיצטרך להא מלתא דהנקיבות אסורות ודוק:
עוד נראה לפמ"ש בחידושינו בריש פ' אלו נערות לשיטת רש"י דנתונים מן התור' אינם אסורים אלא עד דור שלישי והיינו הזכרים אבל הנקיבות אף דדור ראשון אסורה מן התורה משום דכתיב בתו לא תקח לבנך והיינו אף לאחר גירות מ"מ דור שני מותרת ע"ש א"כ יש לומר כפשטי' הא דאמר מצרי שני במה יטהר משום דמצרי שני עצמו משכחת כגון שנשא נתינה דהבן הוי מצרי שני אלא דקשה במה יטה' דאם ישא נתינה ראשונה ה"ל הבן נתן שני ודוק: