המקנה על קידושין· רבי פנחס הלוי איש הורוויץ
פרק רביעי עשרה יוחסין · דף עד:
בתוס' ד"ה הכי קאמר כל האסורים לבוא בקהל כהונה וכו' וא"ת ואמאי לא פריך הא תנא לי' רישא וכו' לולי דבריהם הי' כר' דוודאי הא דאמרינן לעיל דמדאורייתא מותר ממזר בשתוקי משום דרשא דקהל וודאי הוא דלא יבא הוא בקהל ספק יבא נר' דבכלל דרשא זו ילפינן נמי דספק גר וספק ישראל מותר בממזרת דאע"ג דהוא ספק ישראל אפ"ה כיון דהתירה התורה לבוא בקהל ספק א"כ כיון דקהל גרים לא איקרי קהל הרי הי' ספק קהל וה"ה דהוי מצי למתני הכי לעיל אלא אגב דנקיט שתוקי בישראל נקיט נמי ממזר בשתוקי א"כ שפיר דכי היכא דלפי שינוי' קמא דמפרש כל האסורין לבוא בקהל היינו שתוקי ואסופי דאסורין לבוא בקהל מחמת ספק ה"נ כדמשני כל האסורין לבוא בקהל כהונה היינו לרבות אפי' ספק איסורים דהיינו ספק גיורת דאסורה לכהן ומותרת בממזר וחידוש גדול הוא זה דלא עשו בזה מעלה וזה לא נשמע ממתני' דריש פרקין אלא וודאי גרים ושתוקי אבל ספק גרים לא נשמע ממתני' ואפשר דתוס' ס"ל דבאמת עשו בה מעלה בספק גר וספק ישראל דאסור בפסולים ודו"ק:
בא"ד וי"ל דלאו עיקר קושי' הוא וכו' עיין במהרש"א שנדחק בפי' דבריהם ונר' לפרש משום לפי מה דמשני בקהל כהונה אין כ"כ קושי' די"ל לפי דבעי למינקט פלוגתא דר"י דפליג אגר לחוד לא הוי מצי למיתני סתם ר"י אוסר לכך הוצרך התנא לחזור ולשנות גר לבד דפליג עלי' ר"י אלא דקשה להו דא"כ ואי פריך בתחלה הא תני' לי' רישא דלמא מש"ה חוזר ושני משום דלא מצי למיתני ור"י אוסר משום דהוי משמע דאוסר אפי' גרים ושתוקי ואסופי ובזה מודה ר"י אע"ג דשמעינן לר' יהודא דגר אסור בממזרת מ"מ לא שמעינן דגר אסור בשתוקית דאינו אלא משום מעלה עשו ביוחסין ולא בגרים ואי משום דר' יהודא לא פליג אפסולים היינו קושי' שני' לכך כתבו תוס' דבאמת סמוך אקושי' שני' דר"י לא פליג בפסולים ומכ"מ ב' קושי' הם על ת"ק ועל ר"י דכיון דליכא למימר דנקיט משום ר' יהודא ממילא כולה יתירא. מיהא נר' דבל"ז צ"ל דלא עיקר קושי' הוא דוודאי י"ל דנקיט לרבות' כותי דלא נקט ברישא משום דלא הי' באותם שעלו מבבל וכן פשיטא דידע די"ל דמרבה גר עמוני ומואבי כדמשני רבא באמת לקמן ומקשה עליו אי הכא מאי ר' יהודא אוסר הרי דזה הוא עיקר הקושיא וק"ל:
תוס' ד"ה והרי גר וכו'. ונר' לפרש הרי גר שנש' בת ישראל שהבת מותרת לכהן ומותרת בממזר וכו' כבר כתבנו בסוף פ' האומר דף ס"ו ע"ב דהרמב"ם ז"ל פליג בהא וס"ל דאסורה בממזר וס"ל דהא דאמ' לקמן והרי גר שנש' בת ישראל שכהן מותר ליש' בתו ומותרין לבוא זה בזה היינו שהגר עצמו מותר לישא ממזרת אבל בתו אסורה. וכבר כתבנו דפלוגתייהו תלי' בסוגי' דיבמות דף נ"ז ע"א גבי פצוע דכא כהן וכו' בשני הפירושים שכתב רש"י ז"ל שם ויש להביא ראי' לשיטת הרמב"ם ז"ל מסוגיא דיבמות דף ע"ז דקאמר שם אי כר"י הא אמר וכו' ואי כר' יוסי פשיטא וכו' ולא קאמר אי כראב"י דס"ל גר שנשא בת ישראל בתו כשירה לכהונה דקי"ל כוותי' דהיינו שנשא עמוני גיורת שאמה מישראל דלפי דברי התוס' הי' מותרת בעמוני ומותרת לכהונה וכן במה דקאמר שם ר' יוחנן אני שונה עמו מעמיו להביא בתולה הבאה מב' עממים ומעם שיש בו עממים דמנא לי' לר"י לפרש בעמוני שנשא בת ישראל דהוה ביאתו בעבירה דלמא מיירי בעמוני שנשא בת עמוני מישראלית דלדברי התוס' אין ביאתו בעבירה כיון שאבי' גר ואפ"ה איצטרך קרא דלא ניליף מכ"ג באלמנה וחלל כיון שיש בו מצד עבירה באמה והיינו דקאמר מעם שיש בו שני עממין ר"ל שאמה נולדה מעמוני ישראלית אבל לשיטת הרמב"ם ז"ל א"ש דבכה"ג נמי הוי ביאתו בעבירה כיון דאמו מישראל מיקרי קהל. מיהא י"ל דר' יוחנן לשיטתו דס"ל גר שאמו מישראל מיקרי קהל כמו שיבואר לקמן דף ע"ה מסוגיא דיבמות דף נ"ז דבעי ר' אושעי' מר"י וכו' ולפמ"ש לקמן דר"ל פליג בהא א"ש די"ל דלא קשה לי' לר"ל מקרא דעמיו מעמיו דאיכא למימר דמפרש לי' כמ"ש ודו"ק:
שם בגמרא אלא אמר ר"ב אמר רבה בר אבוה הכא ממזר מאחותו וכו' לולי פירוש רש"י ותו' ז"ל נראה לענ"ד לפרש לפמ"ש לעיל בתו' ד"ה כל האסורין לבוא וכו' דהמ"ל דהא דנקיט במתני' כל האסורין היינו לרבות כותי' דלא תנא ברישא ולפ"ז י"ל לפי מה דאיתא לקמן דף ע"ו בטעם איסור הכותים לפי שאין בקיאין בדקדוקי מצות. ורב נחמן אמר רבה בר אבוה ממזר מאחותו נתערב בהן וכו' א"כ י"ל דלפי הטעם דאין בקיאין לא חשיבא ספק קהל להתירה בממזרת דאינו אלא חששא בעלמא ואף אי קהל גרים לא חשיבא קהל מ"מ הא אמור לקמן שנתערב בהן ישראל וכבר כתב לעיל שספק גר וספק ישראל אסור מדרבנן בפסולים אלא דאפ"ה מותר משום דהוי ספק קהל משום ממזרים שנתערבו בהם א"כ י"ל דר"נ אמר רבה בר אבוה לטעמי' אזיל דס"ל לקמן דף ע"ו דממזר מאחותו נתערב בהן והיינו דקאמר דטעמא דר"י משום דס"ל דלא הוי ממזר מאחותו אלא דפסולים משום שאין בקיאין ומטעם זה אין להתירם בממזר וודאי כנ"ל שהרי נתערב בהם ישראל וכו' וכ"ש לר"י דס"ל קהל גרים איקרי קהל ועיין בסמוך ודו"ק:
שם אלא אמר רבא גר עמוני ומואבי איכא בינייהו: לכאורה אינו מובן מאי א"ב דקאמר הא גם לר"י מתירין זה בזה ונראה ליישב דהא קשה לפי שינוי' דרבא דמוקי מתני' בגר עמוני ומואבי דמותר לבא זה בזה והיינו בין בוודאי ממזר בין בספיקא בכלל זה הוא כותי כדקתני ואלו הן הספיקות שתוקי ואסופי וכותי ואמאי הא רבא עצמו ס"ל לקמן דפסול כותי הוא משום עבד ושפחה שנתערבו בהן ואיסור שפחה הוא ג"כ גבי עמוני כמ"ש תוס' ביבמות דף ע"ט בד"ה ונתונים וכו' דדוקא ממזר מותר בשפחה משום דבא מקדישות אבל שאר פסולים כגון גר עמוני ומואבי אסורין בשפחה וא"כ קשה אמאי מותר בכותי בשלמא בשתוקי ואסופי י"ל כיון דעכ"פ הוא בא מספק קדישות מותר בשפחה ואפי' אם אסור בשפחה וודאית מ"מ בכותית דאינו אלא ספק שפחה הו"ל ספק ספיקא וכן צ"ל ע"כ דהא דכותי נושא כותית אע"ג דהוא ספק שפחה מ"מ גם הוא ספק עבד ה"ל ס"ס אבל גר עמוני קשה וצ"ל כיון דשפחה הוי מיעוט' וקי"ל כל דפריש מרובא פריש וכמ"ש לעיל דף ע"ג בשם התוס' בנזיר דכל שאין האיסור ידוע במקומו לא הוי קביע ואינו אסור אלא מדרבנן ובפסולים לא גזרו כדאיתא ביבמות דף ע"ו וכה"ג וכ"ש לדעת הרמב"ם ז"ל דס"ל כל ספיקא דאורייתא ילפינן מספק ממזר דמותר מן התורה אך אכתי קשה לי כיון דהוא דעמוני מותר לבוא בקהל ספק היינו כיון דכתיב בקהל ה' הא בקהל ספק יבוא והיינו משום דהקילה התורה ספק אבל הכא דממ"נ אסורה לו דאם הי' שפחה הוא אסור בה ואם אינה שפחה הי' אסורה בו משום איסור עמוני וכ"ש לדעת הרמב"ם דיליף מהכא לכל ספיקא דאורייתא א"כ כיון דהיא ממ"נ אסורה אין כאן ספק ונהי דלרבנן דס"ל קהל גרים לא איקרי קהל א"כ כשאינה שפחה עכ"פ הי' גיורת ואף דנתערבו בהם ישראלים מ"מ כבר כתבנו לעיל דספק גר מותר בפסולים מדאורייתא ואפי' אי נימא דאסור מדרבנן היינו משום מעלה עשו ביוחסין ובפסולים לא עשו מעלה אך לר"י קשה כיון דס"ל קהל גרים איקרי קהל אמאי גר עמוני מותר בכותית א"כ מאי מקשה הש"ס אי הכי אמאי ר' יהודא אוסר דלמא רבא מפרש פלוגתייהו דר"י ורבנן בזה אם גר עמוני מותר בכותית וצ"ל דס"ל לש"ס לדוחק לאוקמא פלוגתייהו דוקא בגר עמוני בכותי כיון דלא נזכר כותי במשנה כלל ולכך מפרש דכולה חד תנא ודברי ר"י הי' הרי דת"ק דרישא דמתני' דריש פרקין ור' יהודא דהוא תנא דסיפא תרווייהו פליגי עם ר"א דאוסר ספיקן בוודאין אלא דאיכא בינייהו בין ת"ק לר' יהודא גר עמוני והוא פסול וודאי דבזה ר"י מודה לר"א דאוסר בספיקן דהיינו כותית כנ"ל ודו"ק:
בגמרא א"ה מ"ט דר' יהודא אוסר פי' רש"י הני וודאי לא איקרי קהל דהא לא חזי לבוא בקהל לכאורה אין זה מוכרח דהא קי"ל פצוע דכא אסור בממזרת כדאיתא באה"ע סי' ה' סעיף א' אע"ג דכתיב גבי לא יבוא בקהל אפ"ה איהו נמי איקרי קהל לענין דאסור בממזרת ולולי דבריו הי' נראה דמדאמרינן לעיל דתלתא קהלי לכהנים לוים וישראלים ולר' יהודא גרים מכלל דבפסולים מותר וכמו שכתבנו לעיל בתוספת ד"ה חמשה קהלי עיין שם. ועוד נראה דמוכרח לפמ"ש לעיל בסוף פ' האומר דהא דכתיב גבי עמוני דור עשירי לא יבוא להם בקהל ה' ודרשינן מיני' לא הלך אחר פסולו ע"כ מיירי שנשא בהיתר דאל"כ למה לי קרא דהולך אחר פסולו פשיטא דהא לא משכחת דור עשירי כלל דהא הנקיבות מותרת אע"כ דאשמעינן קרא אפי' נשא בהיתר דהיינו שנשא מצריות שני א"כ מוכרח דפסולים מותרים לבוא זה בזה ודו"ק: