אור ברסלב
המקנה על קידושין פרק ראשון האשה נקנית › דף לו.

המקנה על קידושין· רבי פנחס הלוי איש הורוויץ

פרק ראשון האשה נקנית · דף לו.

דף לה:

בתוס' ד"ה א"כ וכו'. דבריהם צ"ע דהא בברייתא קאמר להדי' אין לי אלא כהנים וכן משמע מלשון אביי דקאמר אם כן נכתוב רחמנ' קרח משמע דבלאו גז"ש דקרח לא הוי ילפינן ישראל מכהנים ותו דלחייב על כל קרחה וקרחה לאו פירוש' דקר' הוא ותו דגם לחייב על כל הראש לאו פירוש' דקר' הוא כמ"ש התוספות בסמוך גבי תפילין. ולולי דבריהם ז"ל נראה לפרש על דרך שכתבנו לעיל דבאמ' הא דילפינן קרחה קרחה מגז"ש היינו כמפורש בבריית' אלא דהוי ליה למיכתב בשניהם קרח וכתיב בשניהם קרחה היינו דליהווי מופנ' משני צדדין דאל"כ כיון דקיי"ל דגז"ש שאינה מופנ' למידין ומשיבין לא הוי ילפינן ישראל מכהנים משום שיש להשיב שכן ריבה בהן הכתוב מצות יתירות אם כן ממיל' מוכח דבני אהרן קאי נמי אקרחה דאי דקרחה קאי נמי אבנות אהרן אם כן נילוף נמי מגז"ש מבנות אהרן דליכא למיפרך מידי דלית בהו מצות יתירות וממילא מוכח דאין בנות אהרן בכלל לאו דקרחה ובהא מתרצ' נמי הא דלא תקשה לאיסי דיליף מקרחה דלא הפסיק הענין דל"ל גז"ש דפאת פאת ולפי מ"ש אתי שפיר דכיון דאיכ' למיפרך שכן ריבה בהן הכתוב מצות יתירות צריך לאפנויי' גז"ש דבעינן גילוח שיש בו השחתה כמ"ש לעיל:

ועוד נראה לענ"ד דיש ליישב קושי' התוספות והא דקרחה מופנ' משני צדדין דהוי ליה למיכתב קרח אם כן י"ל דאיסי ס"ל כר' ישמעאל דסביר' ליה בר"פ המפלת דאפילו במופנה בצד אחד למידין ואין משיבין אם כן סגי אי הוי כתיב קרחה בחד מינייהו ומדכתיב קרחה בשניהם ילפינן דאתא למעט בנות אהרן ובהא אתי שפיר הא דמקשה לקמן על רבא מאי טעמ' לא אמר כאביי ומשני קרח קרחה לא משמע ליה ולא מקשה הכי אף לאביי לרבנן דאיסי ולפמ"ש אתי שפיר דלרבנן י"ל דסביר' ליה כרבנן דר' ישמעאל דמופנה מצד אחד למידין ומשיבין ואיצטרך קרחה לאפנויי משני צדדי' לגופייהו כדתני בברייתא אבל על רבא מקשה שפיר מאי טעמא לא אמר כאביי דמפרש דאיסי סבירא ליה כרבי ישמעאל ואין להקשות על זה אפילו על רבי ישמעאל כיון דצריך למיכתוב קרחה בה"א בחד צד ע"כ צריך למיכתב גם בצד שני קרחה בה"א דהאיך נילוף בגז"ש קרח מקרחה כיון דלא דמי זה אינו דהא אמרינן ביבמות בר"פ כיצד ובכמה דוכת' אף על גב דלא דמי כגון אחים מאחיך ילפינן כדתנ' דבי רבי ישמעאל זו היא שיבה וזו היא ביאה אם כן י"ל דסביר' ליה לאביי דה"ה דהוי ילפינן קרח מקרחה ואפשר לפרש דהיינו דקאמר הש"ס באמת לרבא קרח קרחה לא משמע ליה דסבירא ליה דלא ילפינן קרח מקרחה כיון דלא דמי ודו"ק:

בד"ה תפילין גופייהו וכו'. וא"ת מה בכך וכו'. לכאורה היה נראה לפי מה דאיתא בזבחים דף נו"ן לימא בהא קמפלגי דמר סבר גז"ש עדיפא ומר סבר הקישא עדיפא ומסיק דכ"ע דהקישא עדיפא וכתבו שם התוספות דהיינו משום דגז"ש איצטריך למילי אחרינא אלא דאין גז"ש למחצה בהא אמרינן דהקישא עדיפ' אבל היכא דלא מצריך גז"ש למילי אחרינא בהא אמרינן בפ' השולח דגז"ש עדיפא אם כן י"ל דהכא כתיב כי עם קדוש אתה אלא דקאי אגדידה כמ"ש לעיל דע"כ לכולהו תירוצא צריך לומר כן מדלא חשיב איסור שריטה וגדידה ולא ממעט להו מבני אהרן ולא בנות אהרן דהא הדר ערבי' קרא בקרחה ע"כ צ"ל דשריטה וגדידה אחת הוא ונתרבו מעם קדוש אם כן לא גרע מהקיש' דכל שישנו בגדידה ישנו בקרחה והיינו דקאמר אביי כיון דאיצטרך הגז"ש לתפילין גופייהו ממילא דהקישא דלא תתגודדו עדיף מגז"ש דתפילין ונראה דסבירא ליה להתוספות דע"כ לאו היקש גמור הוא דאל"כ קשה לרבא נהי דסבירא ליה לאיסי דגז"ש עדיפא אכתי קשה כיון דהא דנשים פטורות מתפילין לא ילפינן אלא מהקישא דת"ת אם כן מנא ליה לאיסי למיגמר להאי לקולא משום הקישא דתפילין לת"ת אדרבה נימא איפכ' לחומרא דילפינן בהקישא דקרחה מגדידה דנשים חייבות והדר ילפינן מקרחה בגזירה שוה דנשים חייבות בתפילין ועיין מה שכתבתי לעיל די"ל דהכי ס"ל לרבי יהודא ע"ש אם כן צ"ל דהאי לא תתגודדו לאו היקש גמור הוא ודו"ק:

בגמרא בזמן שאתם נוהגי' מנהג בני' וכו'. והנה אמרו בר"פ קמא דבבא בתרא דף וי"ו קרויין עבדים וקרויין בני' בזמן שעושים רצונו של מקום קרויין בני' ובזמן שאין עושין רצונו של מקום קרויין עבדי' ופרשתי ענינו שהעבד הוא מחוייב לעבוד את אדונו בלי שום תשלום שכר שלכך קנה אותו ואם יתעצל ולא יעבוד אותו יחייב בו העונש שלא השלים חיובו אך העבודה איש את רעהו ואת אוהבו כעבודת הבן לאב וכיוצא בו שהוא מצד הנדבה יתחייב בו מצד השכל הגמול הטוב ויתר שאת בראותו התנדבות לבו ולהיפוך אם יתעצל בעבודתו לא יתחייב שום עונש והנה מצינו בתורתנו הקדושה שהבטיחנו השי"ת גמול טוב כשיעשה רצונו ומפורש בפרשה בחוקתי ובפ' כי תבא וזה הוא במצות הבן והוא כסתירה למה שאמר אח"כ ואם לא תשמעו וגומר והוא מדת העבד להענישו אם יתעצל מחיובו ע"כ בהכרח צ"ל שכעושין רצונו של מקום קרויין בני' וראוי' להם שכר בעבודתם וכשאין עושין רצונו של מקו' קרויי' עבדים וראוין לעונש:

ועפ"ז פרשנו הא דאמר ביומא גדולה תשובה שזדונות נעשה לו כזכיות שנאמר שובה בני' שובבי' דמעיקרא שובבי' ולפמ"ש ס"ל הטעם בזה דכיון שעושין תשובה נקראים בני' כאילו לא נתחייב בעבודתו וממילא לא יגיע עונש על החטא הקדו' כמדת הבן כנ"ל נמצא שהתשובה אשר יעשו אח"כ במשקל החטא שזהו מדת תשובת המשקל יחשיבהו השי"ת בחסדו בזכיות כמידת הבן זהו דקאמר דמעיקרא שובבי' כאילו לא חטא כלום אלא ששובב בדרך לבו והיינו דכתיב בהושע ארפא משובתם אוהבם נדבה כי שב אפי ממנו ר"ל דכיון שעשה תשובה יחשוב הקב"ה התשובה לנדבה כמדת הבן העובד את אביו בנדבה והיינו דקאמ' כי שב אפי ממנו מלהיות לו דין עבד אלא יהא כבן ולפ"ז י"ל דהא דאמר ר"מ בין כך ובין כך היינו ע"י תשובה כדפי' רש"י בד"ה בני מעליא עוד לעולם וכו' והיינו דמייתי ר' מאיר ראי' מקרא דהיה במקום אשר יאמר וגו' אף דמיירי ע"י תשובה כדפי' רש"י ז"ל בשמעתין אלא דמשמע ליה מקרא דקאמר והיה במקום וגו' דאפילו בשעה שראוי להאמר עליהם ולא עמי יאמר עליהם וגו' שבאותו שעה הם בני אל חי והיינו אפילו בשעה שלא נהגו מנהג בני' ואפ"ה קרוין בני' כשעושין תשובה למפרע ובזה יש לפרש הפסוק בישעי' סימן ס"א לא יאמר לך עוד עזובה ולארצך וגו' כי לך יקרא חפצי בה ולארציך בעולה כי חפץ ה' בך וארציך תבעל וגו' יש לדקדק דהוי ליה למימר כי יחפוץ ה' בך לשון עתיד כדקאמר וארציך תבעל לשון עתיד אך הענין היא שיש הפרש בין ישראל עצמם לארץ ישראל כי א"י בהיותה שממה היה קרוי שממה וכשיחזור ה' ויבנה אותה תהיה קרוי באותו שעה בעולה אבל ישראל עצמם כשישובו הן קרוין בנים אף בשעת החטא וכאילו לא היה עזובי' מעולם והיינו דקאמר כי חפץ ה' בך ר"ל גם על עתה נקרא לך חפצי בך כי חפן בך לעולם והענין מ"ש הכתוב בני' אתם גבי לא תתגודדו מפני שאמרו חז"ל השמחי' ביסורין עליהם הכתוב אומר ואוהביו כצאת השמש בגבורתו וזהו שאמר הכתוב בנים אתם לה' שאין עליכם יסורין כמו יסורי העמים שהם דרך נקמה להשמדם עדי עד אבל בישראל הוא תוכחה מגולה ואהבה מסותרת וכמו שאמר הכתוב כי כאשר ייסר איש את בנו וגו' אם כן האומות ראוי' להם להתגודד על רעתם בלי מרפה אבל ישראל בנים הם והם לטובתם אין ראוי להם להתגודד וק"ל:

שם וכ"ת סכלי הוא דמקרי בני וכו' עמ"ש מהרש"א ז"ל בזה ולענ"ד י"ל כפשטא על דרך שאמרו לעיל דף כ' כיון שעבר עבירה ושנה בה נעשה לו כהיתר ובארנו שם בתחילה כשהיצ"ר הטעיהו נקר' סכל ששומע ליצרו שבשביל הנאה מועטת יאבד טובה הרבה ונקר' רשע וע"ז אמר הכתוב אשר לא הלך בעצת רשעים ואח"כ כשעבר עבירה ושנה בה נעשה לו כהיתר ואבדה ממנו אמונת קבלת שכר ועונש וע"ז נאמר בנים לא אמן בם דלית להו מהמנותי' ונקר' חוטא וע"ז אמר הכתוב ובדרך חטאים לא עמד אבל כשנשתרש בחטאו הוא אשר קראו הכתוב לץ והוא מ"ש הכתוב ובמושב לצים לא ישב ואמרו חז"ל כל המתלוצץ כאילו עובד ע"ז שהוא משחית שורש נפשו שהוא חלק אלוה ממעל וע"ז אמר הכתוב גוזל אביו ואמו ואומר אין פשע חבר הוא לאיש משחית ועל דרך שפירש"י ז"ל גוזל אביו ואמו הוא הקב"ה וכנסת ישראל והיינו דקאמר ואמר אין פשע שמתלוצץ על התורה ועל מצוותיו ואז חבר הוא לאיש משחית שהוא כעובד ע"ז ונקראי' בני' משחיתים ואחז"ל בסוף יומא שאין מספיקין בידו לעשות תשובה ועכ"ז כשישובו בתשובה יקבלוהו ה' כמו שאמר הכתוב והיה במקום אשר יאמר וגו' ופשוט וק"ל:

ברש"י ד"ה דבר אל בני ישראל וצו את אהרן וכו' והנה באמת גבי תנופות החזה לא כתיב לשון והניף אלא להניף תנופה וצ"ל דלא דק בלישנ' והא דלא פירש"י ז"ל דהאי קרא דבר אל בני ישראל והניף היינו בפ' אמר גבי תנופות העומר דכתיב ביה ממש לשון והניף ונדחק לפרש על תנופות החזה דפ' צו דלא כתיב ביה לשון והניף משום דבתנופות העומר לא שייך לומר בני ישראל ולא בנות ישראל דהא דכתיב ביה לשון והניף הכהן ולא שייך למעוטי בנות ישראל אלא בנות אהרן והא לא ממעט אלא היכ' דכתיב בני אהרן ונראה הא דבאמת נפק' לן למעט נשים מתנופות העומר משום דוודאי היא מצות עשה שהזמן גרמ' כמ"ש התוספות אלא דה"א משום דאשכחן תנופה בנשים דכיון דאשכחן מיעוט' בנות ישראל בתנופת חזה ושוק ממיל' הדרינן לכלל' משום דהוי מ"ע שהזמ"ג וילפינן מתנופת חזה ושוק טפי מתנופת סוטה ואף לפמ"ש בלשון התוספות ד"ה הקבלות והזאות וכו' דשאר עבודות לא הוי מ"ע שהז"ג משום מצוותן ביום מכל מקום הבאת עומר ודאי הוי ז"ג. וק"ל:

בתו' ד"ה קבלות והזאות וכו'. תיפוק ליה דכולהו הוי מ"ע שהזמ"ג וכו'. לכאורה היה נראה לפמ"ש התוספות בסוף דבריהם דאף דמחוסרי בגדים מחלל עבודה מ"מ נשים לא נצטוו בבגדי כהונה ונראה דהיינו מדכתיב בבגדי כהונה ולבשת את אהרן ואת בניו ולא בנותיו אינם בכלל מחוסרי בגדים אם כן י"ל דה"ה הא דילפינן מביום צוותו את בני ישראל דכל העבודות פסולת בלילה ה"א דהיינו דווק' בבני ישראל ולא בנות ישראל וה"א דהוי לדידהו מצות עשה שאין הזמן גרמ' ולכך מחייבות אפילו נשים. ובזה מיושב מה שהקשו התוספות רי"ד הא דלא חשיב נמי תרומות הדשן ושני גזירי עצים הטבת הנרות והקטרת שחרית וערבית וע"ש ולפמ"ש אתי שפיר דהרמת הדשן צריך להיות דוקא בלילה כדדרשינן ביומ' וכל הלילה והרים דנקראת עבודת לילה ובשני גזרי עצים מפורש הזמן בקרא דכתיב וערכו עלי' עצים בבוקר בבוקר וכן בנרות וקטורת מפורש זמניהם בקרא בבוקר ובין הערבים א"כ הוי ודאי מ"ע שהזמ"ג ופשיטא דנשים פטורות ונראה דס"ל להתוס' דאין למעט נשים מבני ישראל דכתיב גבי ביום צוותו דהא במילי דעבודה בעינן כהונה ואין למעט בנות אהרן מבני ישראל וכמ"ש בלשון רש"י ז"ל עוד י"ל קושי' התוס' דאף דילפי' מתפילין דמ"ע שהזמ"ג נשים פטורות מ"מ אין ללמוד מזה מצות הכהונה כדאמר לעיל דף ל"ה גבי לאו דהשחתה דסברא הוא דבנות אהרן עדיפא שכן ריבה בהם הכתוב מצות יתירות וכן אמרינן ביבמות שאני לאו דכהנים דחמיר'. אך לפי מ"ש לעיל שם דגבי בנות אהרן לא שייך מצות יתירות שפיר הקשו ובזה אתי שפיר טפי מה שתירצו תוס' דאיצטריך קרא למיפסל וכו'. ולכאורה אכתי לא אתי שפיר דהא מתני' מיירי לכתחילה דומי' דסמיכה ותנופה דאין מעכב' כמו שיבואר בלשון התוס' ד"ה אי דפנים וכו' ע"ש ולא הוי צריך לאתוי' הני קראי ולפמ"ש י"ל דאי הוי אמרינן דלא מחללה עבודה בנשים ממילא הוי אמרי' דהם מצוות עליהם אף שהזמ"ג דכיון דלא מחללה עבודה ועדיפא מישראלים תו ליכא למילף ממצה והקהל דשאני בנות אהרן דקדושתו יותר דלא מחללי' עבודה ושפיר איצטריך לאתויי קרא דמחללה עבודה וכל זה כתבנו לשיטת התוס' אבל כבר כתבנו לעיל דף כ"ט ובדף ל"ד דלולי דבריהם ז"ל י"ל דכל כה"ג שהחיוב מוטל על האדם תמיד אלא שאינו כשירה בלילה לא הוי מ"ע שהזמ"ג דהא כל הנשים חייבות בקרבנות והבאות הקרבנות וזה אינו אלא ביום ויש עוד להביא ראי' מהא דאמר בריש מס' בכורים דהאשה מביא' ואינה קורא ולא אמרינן דפטורין משום דהוי מ"ע שהז"ג דהא קיי"ל דאחר חנוכה אינו מביא ונראה משום דכתב הרמב"ם ז"ל בפ' א' מהלכות בכורים דבכורים שהפריש אחר החנוכה מניחין עד אחר העצרת א"כ החיוב מוטל על כל הפירות וז' מינים להפריש מהם בכורים ולהביאם אלא דאינו כשירין להביא אלא בזמן שמחה ונראה דאף הראב"ד ז"ל שחלק שם היינו דוק' בפירות גרועין שאין נגמרי' עד אחר החנוכה וס"ל דפטורין מן הבכורים וכמ"ש שם אבל פירות טובים שנגמרי' בזמנן אלא שלא הפריש קודם חנוכה מודה הראב"ד ז"ל דמנחי להו עד העצרת וק"ל:

בא"ד מיהו ק' מסמיכה וכו'. לכאורה הי' נראה דדבריהם הוא למ"ד בר"פ המוציא תפילין דנשים סומכת רשות אבל למ"ד שם דאסורות לסמוך אם כן שפיר איצטרך קרא לאיסורי ונראה דזה אינו דהא אמרינן בחגיגה דף י"ז דסמיכה בכל כחו בעינן והוי ליה עבודה בקדשים אם כן בלאו קרא דוסמך הוי ידעינן איסורא ואין סברא לומר דממעט קרא שלח לסמוך כלל אפי' בלא כח דזה לא נשמע ממיעוט' דבני ישראל סומכין דהיינו בכל כחו וק"ל:

בא"ד משום דכתיב וסמך ושחט וכו'. הקשה בספ"י אם כן נילוף מזה דנשים פסולות לשחיטה מדכתיב אל בני ישראל ובאמת דהתוספות הקשו קושי' זו בחגיגה דף י"ז ד"ה דבר אל בני ישראל ותירצו דמרבינן להו בר"פ כל הפסולין וכוונתם להא דאמר שם דמקבלה ואילך מצות כהונה אלא דלכאורה קשה דאכתי אין זה ראי' להכשיר שחיטה בנשי' דהא דקאמ' שם מקבלה ואילך מצות כהונ' היינו דהשחיטה כשירה בזרי' ונראה לענ"ד דמוכח דשחיטה כשירה בנשים מהא דאמר לקמן ק"ו מה בן צאן שלא קבע לו כהן וכו' אם כן מדאיצטרך קרא גבי קבלה בני אהרן ולא בנות אהרן ואי ס"ד דשחיטה פסולה בנשים ל"ל קרא נילוף בק"ו משחיטה דכשירה בזרים ואפ"ה פסולה בנשים אפילו בבנות אהרן דאין לחלק בשחיטה בין בנות ישראל לבנות אהרן כי היכא דנפקא לן מיעוטא דסמיכה אפילו לבנות אהרן וממילא מוכח דאף שחיטה כשירה בנשים ודו"ק:

בא"ד ותנופה נמי איצטרך למעוטי וכו'. לכאורה היה אפשר לומר כיון דתנופה איכא נמי בכהן עם הבעלי' כדקאמר לקמן אם כן י"ל דבא למעט תנופה בכהנות לכתחילה שאם הניפה בת כהן עם הבעלים לא עשתה כלום וצריך כהן אחר להניף לכתחילה דאי לאו קרא ה"א דאם הניפה הוי תנופה ואף על גב דאינה מצוות וצ"ל דסבירא ליה כמ"ש לעיל דכיון דממעט מקרא דבני ישראל והניף משמע דממעט בנות ישראל ולא בנות אהרן מיהו אין להקשות דמנ"ל באמת דאינו מועיל תנופה בכהנות י"ל דכיון דגלי קרא בבנות ישראל ממיל' ילפינן מיני' דה"ה בנות אהרן כמ"ש בפי' רש"י ז"ל גבי תנופות עומר מיהו קצת קשה לפי מאי דאמרינן במנחות דף ל"ג דאין תנופה בחוברין אלא אחד מניף ע"י כולן אם כן י"ל דקמ"ל קרא דאם הביאה אשה קרבן בשותפות עם איש והניפה אשה דאין תנופה שלה מועיל כלום וצריך האיש לחזור ולהניף וצ"ל דסבירא ליה להתוספות דממיל' הוי ידעינן דכיון דהיא פטורה אינה מוציאה את האיש כדקיי"ל במתני' דראש השנה גבי שופר וצ"ע:

בא"ד דהא עבודה לא מתחלה בהני וכו' משמע דאי הוי מתחלה עבודה בהכי אתי שפיר וכיון דמעכב עבודה ע"כ בנשים שפטורות משום דהוי מ"ע שהזמ"ג היה הקרבן צריכין סמיכה ע"י אחר כמו שאר עבודות המעכבות ואיצטרך קרא שאם סמכו הנשים בעצמם שחללהו העבודה בכך אם כבר נשחט בלא סמיכה אחרת ואם לא נשחט עדיין צריך אחר לסמוך אבל כיון דסמיכה לא מעכ' ממילא כיון דאין הנשים סומכות אין צריך סמיכה מאחר וכיון שהן פטורות משום דהוי מצות עשה שהזמן גרמא למה ליה קרא ובזה מתורץ מה שהקשה בספ"י לפי מ"ש תוספות מנחות דף ס"א ד"ה מצינו שחילק וכו' וכ"ת אשה נמי ליבעי מיעוט שלא יסמוך אחר בשביל' שמא יש מיעוט עד כאן לשונו ואם כן מאי מקשה תוספות הכא דאף שהוא מצות עשה שהזמן גרמא אתי קרא למעט שליח והיינו מיעוטא שכתבו תוספות שם ולפי מה שכתבנו לק"מ דאי אפשר לומר דהיינו מיעוטא דאדרבה אם נימא שצריכות לעשות סמיכה ע"י שליח היינו דאיצטרך קרא דסד"א דאף שפטורות משום דהוי מ"ע שהזמ"ג מ"מ אם סמכה בעצמה מתקיים מצות סמיכה וקמ"ל קרא דלא מהני וצריך לסמוך עוד פעם ע"י אחר אע"כ כמ"ש תוס' שם דשמא יש מיעוט במקום אחר:

בא"ד ותנופה נמי איצטרך וכו' וכתב המהרש"א ז"ל וקצת קשה דמי הכריחם לזה הא שפיר איצטרך ליה כמו כל הנך עבודות וכו' ובספ"י תמה עליו דהא באותו בריית' דמנחות דף צ"ג דקתני דסמיכה אינו מעכב תני' נמי דתנופה אינו מעכב ונלענ"ד ליישב דבריו משום דהתוספות כתבו שם בד"ה כאילו לא כופר וכו' דהך ברייתא מתני' בת"כ באשם מצורע שטעון תנופה חי וכו' והכא מיירי בתנופות חזה כדפי' רש"י ז"ל בד"ה דבר אל בני ישראל והניף בצו את אהרן המקריב זבח שלמיו וגו' ובהאי י"ל כיון דכתיב את החלב על החזה יביאנו את החזה להניף לפני ה' והקטיר הכהן המזבחה את החלב וגו' איכא למימר דתנופה זו מעכבא את הקטרת החלב ואף דהבעלים בוודאי נתכפרו דהא הקטרה גופא לא מעכבי אם נטמאו האמורין או אבדו מ"מ ה"א דההקטרה מתחלה בלא תנופה והוא צורך הקטרה וממילא דצריך לעשות ע"י שליח כיון דמעכב קמ"ל דתנופה דנשים לאו מידי היא וע"ז כתב כיון שהיא בבעלי' מסתמ' לא מתחלה בי' אלא דלא ידענו מה פסיקו להו דתנופת חזה אינו בלילה דהא דתנן במגילה כל היום כשר לתנופה מיירי בתנופת העומר כדמייתי שם קראי ביום הניפכ' את העומר אבל בתנופת החזה דכתיב בי' להניף אותו תנופה לפני ה' והקטיר הכהן משמע דומי' דהקטרה דכשירה כל הלילה וצ"ל דמשמע להו מדנקט במתני' דמגילה סתמא ולתנופה וגם נקט התם דהקטרת אברי' כשירין כל הלילה ולא חשיב תנופה משמע דאין לחלק לענין זה בתנופה ודו"ק:

אך מה שהקשה תוספות מתנופה יש לומר דקמ"ל קרא דאם הניפה האשה עם הכהן כדקתני לקמן כהן מניח ידו תחת יד הבעלים צריך הכהן להניף פעם אחרת משום דכיון דטעמא דלא הוי חציצה משום דגזירת הכתוב הוא כן כמ"ש תוספות לקמן ד"ה מכניס כהן ידו וכו'. אם כן כיון דאשה אינה בתורת סמיכה הוי ליה חליצה ואפי' לפמ"ש תוספות לקמן דלא הוי תחת ידו ממש אלא בשפת הכלי מ"מ אם הניף אדם אחר עם הכהן אפשר דלא הוי תנופ' שצריך תנופ' בכהן לבד ולא יערב כח אחר עמו משא"כ מטע' דהוי מ"ע שהזמ"ג ה"א דלא הוי חציצ' דנהי דאינ' מצוו' מ"מ כשהניפ' הוי תנופה דלא גרע ממ"ש תוס' שאר עבודת דמטע' דהוי מ"ע שהז"ג הוי עבודה כשירה ואפשר דס"ל דאפילו הכי הוי חציצה כיון שהיא פטורה וצ"ע:

בא"ד ואיצטרך למעוטי וכו' י"ל אף על גב דאמר לעיל דליכא למילף ממצה והקהל משום דהוי לי' שני כתובים מ"מ ה"א דילפינין תנופה מתנופה ואין לומר הא בתנופה גופא איכא שני כתובים מדקאמר בסמוך נזירה מנ"ל אתי' כף כף מסוטה ולא ילפינן לה בבנין אב זה אינו דהא דקאמר לקמן נזירה מנ"ל לאו דווקא דאיצטריך לנזיר גופא שיהא תנופה בכהן. ודו"ק:

תוכן העניינים

המקנה על קידושין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה