אור ברסלב
המקנה על קידושין פרק ראשון האשה נקנית › דף כ.

המקנה על קידושין· רבי פנחס הלוי איש הורוויץ

פרק ראשון האשה נקנית · דף כ.

דף יט:

בגמרא ור"מ לפסולין נפקא וכו'. הנה לפמ"ש לעיל טעמא דרבנן דלא נפק' להו מקרא דאם רעה משום דמוקי לה שנפסלה אחר המכירה והא דלא דאי משום דס"ל כריב"י דהיעוד הוא מדעתה ויכולה לומר לא בעינא וצ"ל דר"מ ס"ל כרבנן דריב"י ומיהא נראה דלפמ"ש לעיל בלשון התוספות ד"ה ולר"מ וכו' דאף לפי דעת ר"ת דאף לריב"י מייעדה בע"כ מ"מ לפמ"ש בשם הירושלמי דהא דאינו מועיל תנאי ע"מ שלא לייעדה הוא משום שאין האב זוכה בצער בתו אם כן אם מתנה שלא לייעד בע"כ של בתו וודאי מהני כיון דליכא טעמא דצערא דבתו. וכיון שאין התנאי אלא אם לא תרצה שלא ייעד אותה בע"ב ממילא התנאי קיים ואינו יכול לייעד אותה אלא מרצונה אם כן בכה"ג שנפסלה אח"כ לא שייך שידחה עשה דיעוד כיון שיכולה לומר לא בעינא אם כן שפיר קאמר דלרבנן איצטר' לאמה לרבו' פסולים דלא נשמע מקרא דאם רעה דאיכא לאוקמי בכה"ג שהתנה שלא לייעד בע"כ ולא אתי עשה ודחי כיון דיכולה לומר לא בעינ' ולפ"ז א"ש טפי דר"מ לשיטתו דבעלמא אפי' בתנאי ממון תנאו בטל מדאורייתא ואינו מחלק בין איסור' לממונ' ואם כן אם נוקי קרא דאם רעה בעיני אדוני' כגון שנפסלה אחר המכירה והא דלא דאי משום דהתנה שלא לייעד אלא מרצונה אם כן ממילא נשמע דמהני תנאי גבי יעוד אפי' בדאורייתא אם כן ממ"נ מוכח מקרא דלאמה דמהני תנאי דהא ס"ל דאין לחלק מטעם מחילה. ולפ"ז י"ל דר"א ס"ל בהא כר"מ דבדאוריית' לא מהני תנאי אפי' בדבר שבממון וס"ל דגם בייעוד הדין כן אם כן שפיר נפקא מקרא דאם רעה וגו' שמוכרה לפסולים דא"ל דנפסלה אח"כ דאם כן ידחה עשה דייעוד ומוקי קרא דלאמה לרבות קרובים. אך לפי הסברא שכתבנו לעיל ליישב דעת המרדכי דלדעת ר"ת לא מהני תנאי כלל ע"כ צ"ל דרבנן מוקי לה בבעולה לכה"ג ור"מ ס"ל כר"א כמו שכתבתי לעיל. ודו"ק היטב:

שם לומר שאינה יוצאת בראשי איברים כעבד וכו'. נראה הא דאמר רבא לעיל דף ט"ז זאת אומרת ע"ע גופו קנוי הא מוכח מן התורה דאי אין גופו קנוי מהיכי תיתי נימא שיוצאה בראשי איברים מק"ו מע"כ כמ"ש תוספות הא אמרינן בבבא קמא דף צ' דעבד של שני שותפין. וכן עבד שחציו ב"ח אינו יוצא בראשי איברים. ופי' התוספות דהיינו דהגוף לזה ופירות לזה וכן אמרי' שם דעבד נ"מ אין יוצאין בשן ועין לאיש משום דאין לו אלא קנין פירות דהכי קי"ל הרי דבעבד כנעני עצמו אינו יוצא בראשי איברים אלא היכי דגופו קנוי ומיוחד לו והאיך נילוף מיני' ע"ע דאין גופו קנוי. וכן מוכח מקרא דלא תצא כצאת העבדים באמה עבריה ולפ"ז מוכח דאמה עבריה נמי גופ' קנוי (מיהא הא דלא הוכיח רבא מזה י"ל דרבא לא מצי להוכיח מקרא דבגופו יצא דאיכא למימר דהא גופא קמ"ל קרא דאין גופו קנוי א"נ דבעי לאוכוחי אליבא דכ"ע אפי' לר"א ב"י דלא דריש בגופו נכנס בגופו יצא והאי קרא דלח תצא כצאת העבדים ליתא בברייתא ואיכא למימר דאיצטרך קרא לאידך דרשא דלעיל שם דנקנית בקנין עבדים ותו דליכא למילף ע"ע מאמה עבריה דאיכא למימר דאמה עבריה גופה קנוי טפי כיון שהוא יכול לייעדה כמ"ש לעיל שם) ולפ"ז נראה ליישב קושי' הריטב"א ז"ל דמנא ליה לראב"י הך דרשא דאינה יוצאה בראשי איברים ותו איכא למידק טובא לראב"י דמפורש קרא דבגפו יצא יחידי יצא דהיינו שאין רבו מוסר לו ש"כ משמע דאם מוסר לו לא הוי יצא יחידי א"כ היאך יפרש קרא דבתר הכי האשה וילדי' תהי' לאדוני' והוא יצא בגפו הא אינו יוצ' יחידי. וכן יש לדקדק לת"ק דל"ל קרא דהוא יוצא בגפו בתרא דהא כבר נשמע מרישא דקרא שאינו יוצא בראשי אברים ולפמ"ש יש ליישב הכל דהא כתב הרמ"בן והריטב"א ז"ל לעיל דטעמ' דעבד עברי גופו קנוי היא משום דהתורה התירה למסו' לו ש"כ. וכך כתב הרשב"א ז"ל שם א"כ י"ל לת"ק דהוצרך התור' לכפול והוא יצא בגפו משום דמריש' דקרא ה"א דבאמת הטעם הוא משום דאין גופו קנוי כיון דאין רבו מוסר לו ש"כ הואיל ואין לו אשה לכך איצטרך סיפא דקרא דאפילו אם אדוניו יתן לו אשה דמוסר לו ש"כ אפ"ה אינו יוצא בראשי איברים אלא דס"ל דאיצטרך נמי רישא דקרא דאשמועינן מיניה דאפי' אין לו אשה ובנים אפ"ה גופו קנוי. ולפ"ז א"ש דמהכא נפק' ליה לת"ק דכשאין לו אשה ובנים אין רבו מוס' לו ש"כ מדאיצטרך והוא יצא בגפו. ולפ"ז י"ל דראב"י נמי מפרש קרא דהוא יצא בגפו. היינו בגופו שאינו יוצא בראשי איברים אלא דמשמע ליה רישא דקרא כפשט' דבגפו לשון יחידי ממיל' נשמע דכיון דאין רבו מוסר לו ש"כ אין גופו קנוי כ"ש שאינו יוצא בראשי איברים ובסיפא ע"כ מוכרח לפרש דאינו יוצא בראשי איברים אף על גב דגופו קנוי. ודו"ק:

בגמרא אמר ליה אביי ההוא מלא תצא כצאת העבדים נפק' וכו'. עין במהרש"א ז"ל שהביא דברי הרא"ם שהקש' על דברי המכילת' שהבי' רש"י ז"ל בפ' משפטים דיליף דאין ע"ע יוצא בראשי איברים בהיקש' דעברי לעבריה דכיון דהיקש' אינו מיותר שפיר איכא למילף מע"כ ומהרש"א ז"ל כתב דאין היקש למחצה עדיף מק"ו ולענ"ד נראה דמוכח כדברי הרא"ם מדברי התוספות לעיל דף ג' ע"ב ד"ה ואין דבר אחר כורתה. וא"ת תהא אמה עבריה יוצאת בחליצה וכו אף על גב דאיכא הקישא דאמה לאחרת אפ"ה ילפינן בק"ו ע"כ צ"ל דכיון דהיקשא דאחרת אינו מיותר ק"ו עדיף מאין היקש למחצה. וכן מוכח משמעתין מדלא ילפינן דאין יוצאה בראשי איברים מהיקש' דאחרת מיהא יש לדחות לפי מה שכתבתי לעיל דף ט"ז בלשון רש"י ד"ה זאת אומרת עבר עברי גופו קנוי דלא הוקש לאחרת אלא בקנין ולא ביציאה ובספ"י תמה על הרא"ם ועל המהרש"א ז"ל דהא איכא למימר אמה עבריה תוכיח ולא עיין במכילת' וברא"ם שכתב שם דליכא למימר אמה עבריה תוכיח דאיכא למימר מה לאמה עבריה שכן אינה נמכרת בגניבותה ויליף מהקיש' דעברי לעבריה. ונראה פירוש' דאיכא למפרך שכן נמכר בגניבותו בע"כ כמ"ש התוספות לעיל דף ט"ו ע"ב לענין שיצא ביובל אף על גב דאמה עבריה נמי נמכרת בע"כ דידה מ"מ אינה נמכרת אלא ברצון האב ואין זה חשוב בע"כ כמ"ש התוספות לעיל דף ה' בד"ה שכן ישנו בע"כ וכו' ואפילו לפירש"י ז"ל שם דחשיב ליה בע"כ דידה מ"מ לענין שתצא בראשי איברים הוא לטובת האב שחוזרת לרשות אב למ"י א"כ כיון שהוא מוכרה מרצונה אין ללמוד מזה שאינה יוצאת בראשי איברים. ויותר נראה לפרש דמה שאמר במכיל' שכן נמכר בגנבותי' היינו מ"ש לעיל דהיכ' דגופה קנוי סברא הוא שיוצא בראשי איברים כעבד כנעני. וזה שאמר שכן נמכר בגניבותו היינו שגופו משועבד לשלם גניבותו משא"כ באמה י"ל דאין גופה קנוי כנ"ל הרי דקושי' הרא"ם אלימתא היא על המכילת' וכן קשה על אביי דאמר ההוא מלא תצא כצאת העבדים נפקא כיון דאיכא ק"ו עדיפא מאין היקש למחצה ותו קשה לי לפמ"ש התוספות לעיל דף ג' ע"א בד"ה אשה בפחו' וכו' וי"ל דריבוי קנינים גמרינן מהיקש' ולא מיעוט קנינים ע"ש וכבר נתבאר לעיל בכמה דוכת' דצ"ל סברא זו ובזה א"ש טפי מה שהקשה תוספות שם בד"ה ואין דבר אחר כורתה וכו' וא"ת תהא אמה עבריה יוצאת בחליצה וכו' אע"ג דאיכא היקש' אמה לאחרת כנ"ל היינו משום דמיעוט קנינים לא ילפינן אם כן קשה על המכילת' ועל אביי דאמר ההוא מלא תצא נפקא דהא ה"ל מיעוט קנינים מיהא העיק' נ"ל דהאי ק"ו שכתבו תוספות לאו ק"ו גמור הוא כמ"ש לעיל דף ט"ז ברש"י ד"ה גופו קנוי כיון דלפעמים דמי העין הם יותר משיעו' עבודתו עד שש אם כן אם נאמר דיוצא בראשי איברים ולא ישלם דמי עין כפי הס"ד דאביי אם כן ליכא למילף בק"ו כדאמרינן בפסחים דף כ"ז דכל דין שסופו להקל לאו דין הוא וממיל' מתורץ נמי דלא הוי מיעוט קנינים כיון דלפעמים הוא יותר אך לפ"ז אכתי לא מתרצי דלפי מאי דמשני אי מהתם ה"א ניתיב ליה דמי עיני' וניפוק ופירש"י אבל זו תצא ותטול דמי עינה קשה דאם כן מנא לן לת"ק באמת באמה עבריה דאינה יוצאת ונוטלת דמי עינה דהכא וודאי ליכא למימר דנילוף מעבד עברי בהיקש' כיון דאיכא ק"ו כמו שהקשה הרא"ם ואין לומר עבד עברי יוכיח דמה לע"ע שכן אינו יוצ' במיתות האדון ותו דה"ל מיעוט קנינים כיון דנימא דנותן לה דמי עינה וגם יוצאה לחירות וודאי הוי מיעוט קנינים. ולולי פירש"י ז"ל היה נראה דמקר' דלא תצא כצאת העבדים משמע דלא תצא בראשי איברים כלל כפשט'. ותו דנראה דעיק' קרא דלא תצא כצאת העבדים היינו דלא נימא דתצ' ותטול דמי' דהא קי"ל בב"ק דף פ"ז דלא זיכתה התורה לאב דמי חבלה ואם כן האיך נימא שלא יתן לה דמי חבלה ותפסיד היא בשביל זכות האב שתצ' מן האדון ותחזו' לרשות האב דמ"י הוא של אב ודוחק גדול לומר דה"א דבאמת מ"י שלה עד סוף שש או שיעו' דמי עין אע"כ דה"א דתצ' ותטול דמי' דאינה מפסדת כלום אם כן גופא דקר' ע"כ להכי הוא דאתי' מכל זה היה נראה דמאי דמשני רבא דס"ד דניתיב ליה דמי עיני' וניפוק ולא קאי על אמה עבריה דאין הלשון משמע כן דאם כן הל"ל בלשון נקיבה ניתיב דמי עינה ותיפוק אלא כיון דחידש רבא דס"ד לשלם דמי עין ויצא לחירות אם כן הוי מיעוט קנינים וגם איכ' למילף בק"ו כיון דלא הוי סופו להקל אם כן ליכא למילף מהיקש' דאמה עבריה כנ"ל ואיצטרך נמי קרא גבי עבד עברי ועיין בסמוך. ונראה דהמכילת' ס"ל דאין סברא לומר כרבא דישלם דמי עין וגם יצא לחירות דהוי ליה שתי רשעיות כדאי' בכתובות דף ל"ז משום רשעה אחת אתה מחייבו וכו' ומהאי טעמא כתבנו לעיל דף ט"ז בנמכ' לנכרי דאינו יוצא בראשי איברים משום דהוי ליה מיתה וממון ע"ש. ולפ"ז צ"ל הא דאיצטרך גבי אמה דלא תיפוק בדמי עינה אף על גב דחבלה דידה היא כמ"ש לעיל היינו משום דכיון דחבלה היא דידה ויציאה לחירות הוא שחוזרת לרשות האב לא הוי שתי רשעיות כדאמר רב אשי בכתובות דף ל"א דבמיתה לזה ותשלומין לזה חייב בשניהם ואין קושי' על רבא מן המכילתא די"ל דהמכילת' אתי' כראב"י כמ"ש הרא"ם. ודו"ק:

בתוספות ד"ה שאינו יוצא וכו' דס"ד דלא גרע מעבד כנעני שאינו יוצא בשש וכו' הקשה המהרש"א הא דלא כתבו התוספות סברא זו לעיל גבי אמה עבריה ע"ש שתירוצו דחוק ולענ"ד נראה די"ל כפשט' דלעיל דה"א שתצא ולא תטול דמי' וליכא למימר מק"ו כיון דלפעמים הוא דמי עין מרובים יותר וכדאיתא בפסחים דף כ"ז ע"ב דכל דין שאתה דן תחילתו להחמי' וסופו להקל אינו דין ע"ש אלא הפירוש הוא כפשט' דה"א דהכל הוא בכלל דכי יכה איש את עין עבדו או את עין אמתו בין עבד ואמה כנענית או עבד ואמה עבריה אבל הכא דאמר הש"ס דליכא למילף מלא תצא כצאת העבדים דה"א דניפוק וניתב לה דמי עינה שפיר כתבו התוספות דה"א למימר כן משום ק"ו דכיון דהוי להחמיר שפיר הוי ק"ו וכ"ש דא"ש לפמ"ש בסמוך דמלא תצא כצאת העבדים משמע דלא תצא כלל בראשי איברים אלא דבע"ינ ה"א שיצא ויתן דמי עין. אם כן ליכא למימר דקרא דכי יכה את עין עבדו או את עין אמתו מיירי בעברי' דאין לחלק בין עבדו לאמתו אלא משום דה"א דנילף בק"ו מעבד כנעני ודו"ק:

ברש"י ד"ה בשנת היובל וכו'. וכי תמכרו אם תמכרו ותקני מה שאסרתי וכו'. נראה דכוונתו ליישב מה שדקדקו התוספות דלא מוקי לקרא בעבודת קרקע כגון חרישה וזריעה. ולכאורה המ"ל דכיון דבחרישה וזריעה מפורש ענשו בתורה שיש בהם מלקות שהוא עונש הגוף דחמי' טפי כדאית' בתענית זה בגופו וזה בממונו ותו דקי"ל היכא דאיכא ממון ומלקות נדון בחמורה ולוקה אינו משלם וצ"ל דה"ל לאוקמא עונש דקרא בלא עדים והתראה מיהא י"ל דאפי' אם לא התרו בו מ"מ כיון שאמרו חז"ל אע"פ שבטלו ארבע מיתות דין ארבע מיתות לא בטלו אם כן מסתמא גם בחייבי מלקות שלא התרו בהן יש ג"כ עונש הגוף דחמי' טפי מעונש ממון ולהכי מוקי לקרא בנוש' ונותן פירות שביעית דהוי ליה לאו הבא מכלל עשה דאין לוקין עליו ואפשר דזהו בכלל דברי התוספות וק"ל:

בתוספות ד"ה הא קמ"ל וכו'. אף על גב שמפדין אותה בע"כ וכו'. לכאורה אינו מובן דאפילו לפירש"י ז"ל לעיל דף י"ח דמפדין אותה בע"כ דאב אם יש לו אפ"ה מה גריעות הוא בזה. ונראה פירושו דבאמת דבכל מוכר את בתו לששה שנים כיון שהוא מקדים לו המעות מסתמ' מעשה ידי' של ששה שנים שווים יותר הרבה אלא שאין בזה איסור ריבית דהא קי"ל דמרבין על השכר כדאית' במתני' דאיזהו נשך וכמ"ש לעיל דף י"ד ע"ב ברש"י ד"ה שמגרעת פדיונה מדלא כתיב וכו' ע"ש וכ"ש הכא דה"ל דרך מקח וממכר מ"מ הכא דמיירי בעונש הממון מה לי הכי ומה לי הכי אלא כיון שאינו נותן מעות בעין אלא שהיא פוחתת והולכות מן החוב בעבודתו עדיפ' טפי כדקאמ' הש"ס גרוע קא מגרעה ואהא קשה להו כיון דאם פודה אותה אחר ד' שנים כבר קיבל את הקרן במעשה ידיה וכופין אותו שיפדה אותה בגירעון כסף הרי שצריך שיתן הרבית במעות בעין ואהא כתבו דאפ"ה רבית קשה יותר והיינו משום דשם צריך ליתן את הקרן והריבית במעות בעין והכא נגרע הקרן בכל עת וק"ל:

בתוספות ד"ה עבד ד' ופשע ב' וכו'. וקשה דאם כן מאי שני קרא בלישנ' וכו'. יש ליישב קצת כיון דאמרה התורה לחלק את הדמים שנתן כפי ערך המנה לכל שנה ששית המנה ובוודאי כשנותן הדמים מתחלת ששה שני אין לחשוב שמקדים הדמים בעד שנה ששית כמו בעד שנה ראשונה אלא בשנה ראשונה נותן יותר מששית המנה ושנה שני' ממעט והולך עד שנה ששית נמצ' לא היה ראוי' לחשוב על שנים האחרונים ששית המנה ואפ"ה אמרה תורה שצריך לשלם לו כל שנה ששית המנה משום דמצטרף דמי הקנין עם דמי הקדמות המעות שנתן לו בתחלה. וכבר כתבנו דאין בזה רבית כיון דהוא דרך מקח וממכר. ולפ"ז י"ל דלהכי קרי' התורה לשנים הראשוני' כסף מקנתו מפני שהם דמי הכסף שנתן אבל שנים האחרונים שדמי הקנין הם פחותים מששית המנה קרי' רחמנ' כפי שניו דאפ"ה צריך ליתן ששית המנה מפני הקדמת הזמן וק"ל:

בא"ד ואומר הר"ר ברוך דה"פ וכו' יש קצת ליתן טעם בזה משום דקי"ל אין אונאה לעבדים עד פלגא דהוי בטל מקח אם כן י"ל הכא בפדיונו דאם נפדה אחר שתי שנים הוי כעין ביטול מקח כיון דהוי יתר מפלגא דמסתמ' אדעת' דהכא לא קנאו וכיון דהמקח בטל חושבין רק כסף מקנתו אבל כשעברו רוב השנים לא הוי ביטול מקח וכיון דהמקח קיים הוי כקונה אמה עבריה וראוי' לחשוב כפי שווי' דהשתא וק"ל

בגמ' כדרב הונא דאמר רב הונא כיון שעבר אדם עבירה וכו' נראה דכוונת הברייתא לאשמועינן הכא מלתא דרב הונא משום דבאמת בכל פעם העונש יותר חמור כדמפרש לקמן הברייתא והטעם הוא בזה משום דכשנעשה לו העבירה כהיתר הוא חמור טפי ממזיד שהמזיד מכיר בתורת ה' ובמצותיו אלא שיצרו כופהו משא"כ כשנעשה לו כהיתר שהוקל בעינו מצות הבורא וזה החטא הוא גדול מן המזיד וגם תשובתו קשה מאוד לפי שנחשב לו כהיתר וזהו שאמר דהע"ה בתהלים נ"א ששאל בתחילה כרוב רחמיך מחה פשעי ואח"כ שאל הרב כבסני מעוני ומחטאתי טהרני ר"ל העונות אשר נדמו כחטא שהוא כשוגג כידוע שחטא הוא שוגג והוא צריך כיבוס הרבה יותר מן המזיד ואמר הטעם על זה כי פשעי אני אדע ר"ל שהוא יודע שחטא משא"כ חטאתי נגדי תמיד שכיון שנדמו לי כהיתר קשה לי לפרוש ממנו והיינו דאמר לך לבדך חטאתי וגו' ר"ל ע"י שנעשה לו כהיתר אינו מכיר בחטא אלא אתה לבד ואמר עוד למען תצדק בדבריך וגו' שבתחילה הוא מכיר בעונש אם יענישוהו ה' שכיון שהוא מכיר בחטא תולה העונש בחטא אבל כשנעשה לו כהיתר אינו מכיר בחטאו וכשמקבל העונש הוא מתרעם על מדותיו של השי"ת ב"ה כיון שהוא צדיק בעיניו ובזה יגדול החטא יותר כמ"ש ישעיה הנביא על מה תוכו עוד תוסיפו סרה וז"ש דהע"ה למען תצדק בדבריך תזכה בשפטיך ר"ל ע"י שהוא מכיר החטא מצדיק עליו הדין והמשפט ובזה נתהפך מדת הדין לרחמים וזהו תזכה בשפטיך והיינו דאמר הכא טעם גדלות העונש יותר שאם יתמיד בחטא נעשה לו כהיתר ויש לפרש בזה מה דקאמר קשה אבקה של שביעי' דמשמע עבירה קל שבה ר"ל שיותר שהעבירה קל בעיניו ונדמה לו כאבק כמ"ש חז"ל עבירות שאדם דש בעקיביו יותר קשה הוא ע"כ העונש בכל פעם יותר גדול ויש להבין יותר מ"ש דהע"ה כי פשעי אני אדע וגו' כי כמו שבעובר עבירה ושנה נעשה לו כהיתר כמו כן השב בתשובה מעוונותיו מכיר יותר חומר העון ששמע ליצרו לעבור על מצות הבורא אשר אין תכלית וסוף לרוממות מלכותו יתברך ולפי מה שיכיר גודל רוממותו נודע לו בכל שעה יותר עון המראתו נגד הש"י והיינו שאמר אני אדע לשון עתיד שבכל שעה יתוודע לי יותר פשעי אבל בכל מה שיתוודע לי הפשע מחמת הכרת רוממות מלכותו אינו מספיק ידיעתו גודל עון המראתו כי רוממותו אין סוף ובכל מה שאדע הפשע לא יצא מכלל חטא כי עדיין אינו מכיר ערך רוממותו. עוד יש לפרש הא דקאמר שנעשה לו כהיתר על דרך שאחז"ל ראה ויתר גוים כיון שראה הקב"ה שאינם מקיימים שבע מצות התיר להם שאפי' מקיימים אינם מקבלין שכר וי"ל הטעם כיון שנדמה להם כהיתר אף שמקיימים אין ענינו מטעם מצות הבורא ולכך אינם מקבלין שכר עליהן וכן יש לפרש הכא דכיון שנעשה לו כהיתר הותרו לו כדקאמר רב הונא ר"ל שאפי' אם מקיימים ואינו עושה העבירה אין זה מחמת תשובה כיון שנדמה לו כהיתר ואינו מקבל שכר על זה ויש לפרש הא דקאמר דנושא ונותן בפירות שביעית היינו שמוכר פירות שדהו בשביעית ואינו מפקירם כדקאמר רחמנא לאכלה ולא לסחורה וכן המשמעות מפי' רש"י ז"ל וכי תמכרו אז תהי' העונש ממכר לעמיתך משמע דמיירי מכירות פירות שגדלה בשדהו וכן בפי' התוספות שהוא מדה כנגד מדה משמע דמיירי במכירה לבד והיינו מכירת פירות שגדלו בשדהו נענש עליו במכירת מטלטליו א"כ כיון שהגיע למדה שמכר שדהו ממילא אין עובר על מכירת פירות שביעית שכבר מכר שדהו ואפ"ה נענש אח"כ אע"ג שכבר אינו עובר אין זה תשובה כיון שנעשה לו כבר כהיתר והיינו דקמשמע לן הכא מלתא דר"ה:

תוכן העניינים

המקנה על קידושין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה