אור ברסלב
המדרש והמעשה במדבר מפתחות ותוכן הענינים

המדרש והמעשה במדבר· רבי יחזקאל ליבשיץ

מפתחות ותוכן הענינים

פרשת מסעי

במדבר (א) בדין כהן או פרנס שעבר מחמת אונס

יוכיח דרבותינו במדרש נחלקו במחלקת ר"מ ור"י ביומא י"ב, יוכיח דלר"מ א"א לומר דשמשו או"א בזמן מן הזמנים בכ"ג בחיי אביהם אפי' במקרה טומאה, יקשה מדר"י על הטו"ז או"ח סי' קנ"ד, ישוב לזה עפ"י ד' המדרש ויכריח דמשם ראי' לטו"ז, עוד יוכיח לפשוט ספיקו של הראנ"ח אי השני חוזר לעבודתו כשמת הראשון והניח בן הגון למלא מקומו, ישוב ק' מהרש"א על תוס' יומא שם, ראי' לראנ"ח מד' המדרש, יביא ד' הברכת ראש נזיר לענין נהיגת כבוד בפרנס שעבר:

במדבר (ב) לענין אי תלמוד גדול או מעשה גדול, ובענין חיוב ברה"ת וחיוב שבת של נשים

קושי' על התירו דב"ע דנפשו חשקה בתורה, מהא דנו"א ומשרע"ה, ויתרץ בטו"ט עפ"י ש"ס ב"ב. ס', יסביר ענין המחלקת אי תלמוד גדול או מעשה גדול, יוכיח שי' ר"ג דתלמוד גדול, ישוב ד' הירושלמי המוקשים דאמר ב"ע דלא כראב"ע, יתרץ קו' הצל"ח ברכות בענין ברה"ת אצל נשים ויסתור חידושו, הסבר נעים בש"ס סוטה כ"א, הסבר חדש בד' ב"ע דחיוב אדם ללמוד בתו תורה עפ"י ש"ס נזיר כ"ב, יוכיח שי' רש"י דנשים חייבות בשבת, ישוב קו' החמ"ח וב"ש וטו"ז על הריב"ש ומחבר בהא דמוכרין ס"ת להשיא יתומה, יחדש בעצם חיוב דשבת דמשונה מכל שאר מצות דגוף, יוכיח מיבמות ס"ב דנשים חיבות בשבת, יחדש דאף דפו"ר נאמר לב"נ קומ"ת מ"מ משונה שיעור המצוה קומ"ת מלאח"כ, ישוב לש"ס ב"ב ט"ז בהא דבת הי' לא"א ופי' נחמד במדרש יתרץ השמטת הרי"ף הא דכל הנהנה מסעודת חתן כו' ופי' הגון להא דעובר בחמשה קולות:

נשא (א) בדיני סוטה ואיסור יחוד

יוכיח דפי' הפ"מ וק"ע בירושלמי ריש סוטה מוקשה ודחוק, יביא חידושו של המנ"ח בישוב שי' הרשב"א דיכול לקנא מכל העולם, ויחדש עפי"ז ועפ"י שי' הרמב"ן פ' התקבל תהי' אשה זו אסורה על כל העולם, ומ"מ לא יופסל העד משום נוגע, יסתור חידושו של המנ"ח, ויבאר פי' חדש בירוש' הנ"ל וישוב עפי"ז להשמטת הרמב"ם, ראי' לרמב"ם מש"ס דילן עפ"י הירוש' דמקנא לה על שנים כאחד, יבאר דברי ר"י ור"ע בהא דהיתה עקרה נפקדת דלטעמייהו אזלו, ובחילוף הגרסאות מברכות ל"א לסוטה כ"ו יוכיח דגי' ש"ס ברכות הנכונה, בהא דא"כ יסתרו כל העקרות כו' יחדש דאין בכה"ג אי' יחוד מה"ת, וכהא דפסחים י"א הוא עצמו כו' חקירה במקנא ע"י שנים אי יש בכה"ג אי' יחוד, ויוכיח מירושלמי להיתרא, יבאר בזה מ"ש חנה בפני אלקנה בעלי, יבאר בזה היטב מחלקת רבנן ור"י בסוטה ו' בהא דמוסרין לו ב' ת"ח, ישוב ד' הרמב"ם ומל"מ בהא דע"א במדה"י אי המים בודקין, ויוכיח סתירת חידושו של המנ"ח בזה, ק' עצומה על גוף הדין שבירוש' דמקנא ע"י שנים, ויוכיח עפי"ז דיש נ"מ רבתא לדינא אי משנים או ממאה, וישוב בזה שינוי הלשונות שבירוש' ורמב"ם:

נשא (ב) בדיני נזירות ודשיל"מ

יביא ד' המג"א או"ח תמ"ז בשם הב"ח לענין כלי חמץ שנתערב דל"ב וכ' המג"א משום חומרא דחמץ, ובמחה"ש כ' דמדינא ל"ב, קושי' לדבריו מכל כלי איסור לשי' הח"צ ה"ל דשיל"מ, יביא תמיהת אחרונים על הרמ"א יו"ד ק"ב דאם אין איסורו מ"ע ל"ה דשיל"מ, ביאור נכון בד' הרמ"א דכוון לענין אחר לגמרי, ישוב עפי"ז לקו' תוס' פרק בתרא דע"ז, הערה מתוס' מעילה כ"א, ישוב קו' הט"ז והש"ך על הרמ"א, ושוב קושיין הנ"ל לד' המחה"ש עפ"י שי' הח"צ, מחדש דלהחולקי' על הח"צ ישתנה הדין להיפוך דבכלי חמץ ל"ש דשיל"מ, הערה מדוע לא מבואר בנזירות דהוו דשיל"מ, ישוב לזה ודחי' עפ"י ד' הפמ"ג, מבאר דקשה לצייר בנזירות נ"מ נדינא אי הוי דשיל"מ, מחדש דלפירושינו הנ"ל ברמ"א יש נ"מ בחתיכה בלועה מיין שנתערבה, מביא שי' הרמב"ם דכל נזירות ע"י מלאך צי"ל שאלה, מבאר עפ"י הנ"ל סגנון הכתובים שבהפטרת היום, מעיר מקור לד' הכ"מ פ"ז ממעילה דדשיל"מ מה"ת ל"ב עפ"י שי' הרמב"ם פ"ת ממלכים בענין היתר כתלי דחזירי בשעת מלחמה, ומיושב קו' הרמב"ן על הרמב"ם, ביאור ל' הרמב"ם שם שמוסיף על ל' הגמ' בזה:

בהעלתך (א) בדיני פסח שני ופסח מדבר, ובדין אונם ביומא דמישלם זימנא

יביא ד' הרמב"ם והראב"ד בפ"ו מה' ק"פ, וקושי' הכ"מ על הראב"ד, יבאר מסגנון הכתובים סיוע לראב"ד, יתרץ אליבא דראב"ד מה דשהו בשאלת למה נגרע עד היום ההוא, יביא חידוש דלר"ע הי' שחיטה עבודה במדבר ובעי כהונה, ובאר היטב ל' הראב"ד בזה, יביא חידוש דינו דמנ"ח בנאנס ברגע האחרון דפסח ראשון, דינו כאונס לפ"ש, יביא ד' הש"ע יו"ד סי' רל"ב לענין נשבע לעשות דבר תוך שנה וביום האחרון נאנס, וד' האגודה דל"ה אונס, וד' המג"א והקצה"ח שדחו ראיות האגודה, תימה על דבריהם דמתוס' מבואר כד' האגודה, עוד ביאור ד' האגודה וסייעתא מל' המשנה, חילוק בנידון זה בין מילי דממונא למילי דאיסורא, סתירה עפי"ז לד' המנ"ח הנ"ל, הערה דפליגי בד' האגודה ר"י ורבנן בערכין י"ז, קו' הכת"ס על האגודה, דחיית דבריו, עוד הערה מפסחים ל"ב, הערה ליישב סתירת הלשונות מברכות ו' לקידושין מ' בהא דחשב לעשות מצוה כו' עפ"י ד' האגודה, תמי' עצומה בתוס' קידושין ל"ז, ביאור דבריהם עפ"י תוס' יבמות פ' הערל, ביאור נחמד לשי' הרמב"ם בפ"ה מק"פ וד' המכילתא שהובא בכ"מ שם:

בהעלתך (ב) ימצא פשר לד' הסמ"ג דאזהרת כל ב"נ לא יאכל בו אאוכל עצמו נאמר, יבאר דבין לרמב"ם ובין לסמ"ג לא יתכן בלאו זה איה"נ דלא כמנ"ח, ויוכיח מתוס' פסחים דאיה"נ בכלל לא יתכן בב"נ, ובאר דלאו זה לא דמי למלביש חבירו כלאים וישוב ד' הרמב"ם דפוטרו ממלקות, יוכיח מד' הרמב"ם דח"ש במ"ע לאו כלום הוא כד' המ"ל, יתרץ ד' השבו"י החמורים ויחלק בח"ש לענין שבועה בין אכילת רשות למצוה, יחזק שי' האומרים דח"ש במ"ע מילתא הוא, וגם עדיפא מל"ת לענין זה ולד' הירושלמי אף ר"ל מודה בהא, ויתרץ בזה ק' הריט"א בבכורות מ"א, פי' חדש בירושלמי פ"ו דתרומות, הסבר חדש בענין ה"ס במחוסר מעשה ויתרץ קו' תוס' מכות ט"ו, יבאר דח"ש במ"ע תלוי אי ילפי' מכל חלב או מסברא, וישוב בזה ד' הרמב"ם דלענין מאכיל פסחים לב"נ צריך דוקא כזית:

שלח באיסור לבישת תפלין בשוי"ט ובאיסור בל תוסיף וב"ת

יביא מסוגיא דמנחות ראי' להנחת השאג"א, יוכיח דאף לשי' דאיסור משוי לי' כמשאוי דוקא בבל תוסיף ולא בבל תגרע, יסתור חידושו של המנ"ח לענין יוצא במלבוש של איסור בשבת ויבאר דאף באיסור בל תוסיף יש הבדל בין יוצא באיסור בב' תפלין בחול, ובין יוצא בזוג א' בשוי"ט דלא כשאג"א, יסתור תירוצו של ים התלמוד על ק' השאג"א לרש"י, יביא ד' היה"ת שה"ר מירושלמי להתיר הנחת תפלין בשוי"ט ויסתור אותה בעיקרה, ויחדש דאף להאוסר הנחת תפלין בחוה"מ מ"מ לכהן גדול מותר:

קרח בדין מסייע ושנים שעשאוה במשמרת המקדש ובמלאכת השבת

יביא שי' הרמב"ם בה' כהמ"ק דלוי שסייע במלאכת כהן או אפי' לוי חיוב מיתה, ותמיהת הכ' דהוא נגד מסקנת ש"ס ערכין י"א, ובאר חילו של הרמב"ם מדיקדוק לישנא דאביי שם, חקירה בעצם איסור דהם בשלהם, ויחדש דהך איסור דמסייע תלי' בהא אי דרשי' טעמא דקרא, ושוב עפי"ז שי' הרמב"ם הנ"ל, יבאר ד' הספרי לולא ד' הרמב"ם שאין הכונה ח"מ ממש, יביא ד' האוה"ח שמחלק במסייע בין מ"י וז"י ובין זא"י וזא"י ומתרץ בזה סתירת הספרי לש"ס הנ"ל, יבאר הקושי שיש בדבריו ז"ל שהם צ"ע, יביא ד' הרמב"ן ויקהל עה"כ כל העושה בו מלאכה כו' והקושי' שיש בדבריו ז"ל, קושי' ביומא ס"ה משמי' דהשאג"א ז"ל, ביאור השמטת הרא"ש בעבוי"כ דצריך שירד אחריו וימיתנו, וישוב בזה קו' הש"א הנ"ל, ביאור ירושלמי יומא בהא דעתי אפי' בשבת דהיינו באיסור תחומין די"ב מיל ויבאר כונה אחרת כמ"ש שם שלא ישלח שנים דלא כפ"מ, ובאר סתירת הסוגיות מיומא שם לכריתות י"ד, ויתרץ היטב ק' הש"א הנ"ל דליכא לפרש הכונה על תחומין ביומא שם משא"כ בכריתות שם יש לפרשו על תחומין, תמי' בד' הפ"מ בירוש' שם, יביא הנחת האחרונים דאם שבת דחוי' כל דאפשר לעשות ע"י שנים מהדרי', ויעיר סתירות לזה מכ"ד, ושוב לזה, דבמצוה היכא דא"א שוב חשוב זא"י וזא"י, ויבאר דירוש' הנ"ל אזיל לר"ש דאפי' בזא"י וזא"י פוטר, ביאור דיש לימוד דליכא אי' בשנים מדכתיב "כל" מלאכה כסנהדרין ע"ח, ויתרץ בזה רמב"ן ויקהל הנ"ל, יבאר דלפי הנ"ל מבואר היפוך ד' האוה"ח הנ"ל, יביא ספיקת המנ"ח בבכור שלא פדהו אביו רק בקטנותו פדה א"ע, ויעיר דגמ' מפורשת הוא בבכורות מ"ט:

חקת

יביא גמ' יומא מ"ג דמעשה פרה בעי ב"כ, ויבאר זה עפ"י גמ' שם מ"ב דדמי למראות נגעים, קו' לפ"ז ברמב"ם דמתיר כלאים בב"כ דפרה, מביא מאחרונים ראי' לרמב"ם מיומא י"ב, ודחי' דאין שום ראי', דתי' ד' הכ"ח בזה, ראי' אחרת לרמב"ם מסוגי' הנ"ל, יתרץ קו' המ"ל לרמב"ם מספרי ומתני' פ"ד דפרה, דהתם כר"ש אתיא דלית לי' דחטאת קרי' רחמנא, ובאר מלשונות הרמב"ם פ"ד דפרה ופ"א מפסוהמ"ק דיש הפרש בשחיטת פרה בזר בין תחילה לדיעבד, ויצדיק בזה את הגאון בעל עין משפט ז"ל, ביאור ד' הספרי כאן לסייע לשי' הרמב"ם וישוב קושי' תוס' מנחות כ"א, ושוב ק' תוס' יומא מ"ב על ר"י דאורלניש, וישוב קו' הגאב"ד דדוואהרט בפרה שנמצאת טרפה דנימא אדעתא דהכי לא אקדשה, דאין כאן ק' כלל עפ"י תוס' ב"ק ק"י, עוד נסתפק הרב הנ"ל אי שחיטת פרה בעי ב"כ, ול"ר שכן מוכח ממשנה פ"ד דפרה, ביאור דברי החיב"ע ויבדקינה בתמני סרי טריפן:

בלק בדין בי"ד מכין ועונשין לצורך שעה

ישוב ד' רש"י שסתם בכ"מ דכל הנסקלין נתלין כר"א, ביאור חדש לברייתא דיבמות וסנהדרין בי"ד מכין ועונשין כו' ולא לעבור כו' אלא לעשות סיג לתורה, כלל חדש בהא דבי"ד מכין ועונשין לצורך שעה, דלא יתכן זה במה שהצדוקים מורין כן לדורות, יוכיח לפשוט ספיקת הר"י בתוס' מכות לענין זוממי ב"כ, מפסקי הרמב"ם, חקירה בהא דאין דנין שנים ביום א' אי קאי על הגמ"ד או על עצם ההריגה, הוכחה מחודדת לפשוט ספק זה ופי' חדש ונכון בד' ר"י בסנהדרין ל"ג אדמוקדך יקוד כו', דבר נחמד משמי' דמר אבא הנ' ז"ל:

פנחס בדין מומר לחלל שבתות ובדיני רודף

יביא שי' בעל העיטור דמה דמחלל שבת כעע"ז ומומר לכה"ת דוקא בעבודת קרקע, ויבאר מקור לשי' משבת צ"ו. יביא ד' המדרש דמקושש לש"ש נתכוין ויקשה מנא לי' למקושש היתר זה בשביל ספק תוכחה דאחרים, מביא דמצינו כיו"ב בבן סו"מ, מביא ד' הפענח רזא ומתמי' על דבריו, ישוב לזה וביאור סוגי' דסנהדרין ע"ג בדין רודף, קושיא לטעם מהרש"א באעמה"ד מסוגי' דהתם, מביא קושיית רעק"א ז"ל בתוס' סנהדרין ע"ח, וישוב לזה עפ"י הקדמות אחדות, ביאור ש"ם מכות ב' כל הזוממין מקדימין כו', ובאר הנ"מ בין טעמי הש"ס בהא דהרגו אין נהרגין ובין טעם הרמב"ן ז"ל פ' שופטים, יבאר הסתירה שבין ש"ס ב"ק נ"א, למכילתא משפטים, יבאר הנ"מ שבין טעמי המהרש"א ובעל הליכות עולם בהא דאעמה"ד, ויתרץ הסתירה שבתוס' ב"ק ב', לדבריהם שם ד':

בענין אי עמה"ד בממון, ביאור ברייתא דסנהדרין ס"ט, וענין בסו"מ שדינו כדין רודף, ביאור סוגי' דב"ב קי"ט, וגם סגנון הכתובים בטענת בנות צלפחד, יבאר דיש ג' סוגים בהא דמצילין אותו בנפשו, הערה בדברינו בשי' ר"ש ממתני' דסנהדרין ע"א, הפרה בהא דאר"ה רודף אי"צ התראה, דבר נחמד בישוב קו' תוס' ב"ב קי"ט משמי' דמר אבא הגז"ל, עוד הערה נחמדה משמי' דזקני הגז"ל בסנהדרין ע"ו:

מטות (א) ה' געולי מדין, ובדין מורה הלכה בפ"ר

ביאור נכון בד' רבא "וראוי להכישו נחש" ובערובין נ"ג תלמיד א' הי' לר"א שנתחייב שריפה למקום, בירור הטעמים בהא שאין מורין הלכה בפ"ר ושבכל א' מהטעמים יש בו צד קולא וצד חומרא, ישוב ד' התוס' בערובין ס"ב בענין הוראה דאיסורא, הערה חדשה דהוראת נו"א הוראה דאיסורא הוי, ביאור נחמד בספרא, חלוק נכון בין הוראת נו"א להוראת אלעזר, ביאור נחמד ח"ש כל המורה הלכה בפ"ר מורידין אותו מגדולתו הוכחה דהוראת אלעזר היתה עכ"פ מקצתה בהיתר, בירור שי' הרמב"ם לענין היתר שלל דידהו במלחמת מדין, ישוב נחמד למה שלא הוזכר כלל בפ' ג"מ דין כ"ח, ישוב ק' הצל"ח מדוע לא אכלו מעבור הארץ מטעם שלל דידהו, חידוש דין דל"ש. הותר שלל דידהו בדבר שיש היתר לאיסורו:

מטות (ב) בדין בל יחד אצל ב"ג ובדיני הפרה דאב ודבעל

יבאר דיש פנים מסבירות לשיטת ר"י שבירושלמי פ"ב דנזיר דעכו"ם אין לו היתר חכם מפירושא דקראי, יביא קו' הש"ק ותירוצו בירוש' שם ויבאר דתירוצו אינו מספיק, קושי' לרמב"ם דהפקר מטעם נדר ממשנה פאה פ"ד מ"ט, דלר"י הנ"ל לא יהני הפקר בעכו"ם, יבאר דיש לחלק בעכו"ם בין נדר ושבועה סתם לנו"ש לטובת חבירו, יתרץ בזה ק' המ"ל פ"י מה"מ, ויחדש דיתכן לפי"ז דמ"ד בירוש' שם לא פליגי כלל, שוב יחדש דאי פליגי היינו בפלוגתא דר"נ ורבב"ח בנדרים כ"ב, עפ"י תשו' מבי"ט סי' צ"ח, יוכיח דלפי"ד המבי"ט יש בכל היתר נדרים קולא מצד, וחומרא מצד, וישתנה הדין אצל ב"נ, ועפ"י הנ"ל יתיישב קו' הנ"ל על הרמב"ם ממשנה דפאה הנ"ל, יוכיח דר"ה בגיטין ל"ה אזיל לשיטתי' בנדרים כ"א, יפלפל בשיטות תוס' ראב"ד ור"ן בהא דאמימר דאכלה כלה כו' אי גם בזה"ז הוא כן, יוכיח דלא כשעה"מ דר"ה סבר בעל מיגז גייז, ויתרץ בזה קושייתו על הרא"ש, הסבר חדש באיבעיית הש"ס אי בעל מיגז גייז, ושלהרמב"ם אי"ז רק בבעל ולא באב, ורשב"א שלא כ"כ אזיל לשיטתי', עוד יחדש דלרמב"ם אפשר גם בבעל סבר מיעקר עקר, ויתרץ בזה קו' המ"ל, יחדש דבבעל אפי' אי מיעקר עקר מ"מ יש הפרש בין אכלה כלה לאכלה מקצתה, יחדש דהא דמקיש בספרי אב לבעל לענין ע"נ וביל"ב בפלוגתא דתנאי תלים בנדרים ס"ח, ואפי למאן דלא מקיש מ"מ אין כחו של אב יפה בארוסה יותר מכתו של בעל, ויתרץ בכ"ז התמיהות שבראשונים וכ"מ על הרמב"ם ז"ל:

מסעי בדין גואל הדם ברוצח

יבאר דהא דבן בנו נעשה גוה"ד לזקנו או בעי' דוקא מקום מצוה תלי' בחלופי גירסאות שבש"ס מכות י"ב, ושזה תלוי בפלוגתא דמהרי"ק ורמ"א ביו"ד רמ"א אי חייב בכבוד אבי אביו, יביא סוגי' הירושלמי פ"ב דמכות ה"ה התמוה מאד, יביא ד' הס' ש"א על מכות, ויבאר שלא דקדק הג' הנ"ל בדבריו, ויברר היטב פסקי הרמב"ם בפ"א ובפ"ה מה' רוצח, ויבאר עפי"ז סוגי' הירושלמי עפ"י שיטת ר"ת בתוס' יבמות כ"ב יבאר מקור לשי' הרמב"ם דאין גוה"ד אלא בראוי ליורשו מדיקדוק הכתוב כי יחם לבבו, וגם ממקרא מפורש בשמואל ב', יביא ספקו של בעל יד המלך לר"ע דרשות ביד גוה"ד וכל אדם אסור אי יכול גוה"ד לעשות שליח להרוג את הרוצח, ויבאר דאין שום מקום לספק בזה:

מסודר אצל ר' העניך פאלמאן בפיעטרקוב.

סוף הספר

תוכן העניינים

המדרש והמעשה במדבר

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה