אור ברסלב

המאיר לארץ על ארצות החיים· רבי מאיר ליבוש ב"ר יחיאל מיכל [מלבי"ם] וייזר

חלק ב · סימן לא

סימן ל

סעיף א

ס"ק א

בשבת. הכי ס״ל לכולהי תנאי ואמוראי:

ס"ק ב

אסור. כ"ד הרמב"ם בפי' המשניות (פ"י דעירובין וספ״ק דביצה) דלא כמ"ש הש״א בתשובה וכל האחרונים נמשכו אחריו כמו שהוכחתי באר״י באורך. וכן מדברי

התוס׳ שבת (דף ס׳ ד"ה לא) משמע דאסור כמ"ש המג"א (סי׳ ש"ח סקי"א) וכן ממ"ש הרא"ש בה׳ תפילין אלמא דבשבת שאסור להניח צריך לחלוץ. משמע שיש איסור. וכן ממ״ש הרא״ש לחלק על הברצלוני במ"ש בענין חש"מ ולא חלק עליו עמ״ש שאסור להניח משמע שבזה מודה שיש איסור כמ"ש הט״ז (ס׳ כט) וכ״מ מפשטת דברי הטור (ס׳ כט) שכתב ואפי׳ בשבת ויו"ט שצריך להסירם. וכן מוכח לדעת הרי״ף שס״ל דהא דרב (בשבת דף סד) דכ"מ שאסור בר״ה אסור אף בחצר היינו לחצר שאינה מעורבת. א"כ ממ"ש במנחות (דף ל״ו) נפק״ל מהיכא דנפק"ל לר"ע וכולי מבואר דיש איסור דאל״כ מדוע חולץ. וכ"ד הט״ז (ס׳ כט וס' ש״ח ס״ק ג') דיש איסור:

ס"ק ג

דכתיב. מנחו' (לו) עירובין (צו) ומ״ש דיו״ט אות פי׳ הריטב"א (פ״י דעירובין) משום דיו״ט נקרא שבתון. והמבי"ט בקרית ספר כתב משום דבפסח כתיב אות והקשו מועדים זל"ז:

ס"ק ד

הוה זלזול. ובא"ר (ס׳ כט) בשם רוקח (ס' למ"ד) הקשה בחול נמי איכא מילה (ועי׳ ביור״ד ס״ס רס״ה) ותי׳ דבעינן אות מיצ"מ. ובאבודרהם ולבוש תי' דבעינן ב׳ אותות. וכ"כ בסמ״ג ובכ"ז ערל שמתו בניו מחמת מילה לא יניח תפילין בשבת (פסקי מהרא"י ס״ק ק"ך ורדב"ז ח״ה ס׳ ב"א שלה) ועי׳ שם (ח"ג ס׳ תק"ג) וה"ה טומטום שחייב בתפילין מספק (פ״מ במ"ז):

ס"ק ה

וי״א. כ״כ רש״י ותו׳ והר״ן (ספ״ק דביצה) וכ״כ התו׳ נדה (דף נ"א ד"ה ולבני) והב"י (סי׳ ש"ח) הביא דברי רש״י והתוס׳ דביצה וסותר א״ע למ"ש כאן דיש איסור. וכ"כ הב"י (ס׳ תקט״ז) בשם בעל ההשלמה דאין איסור. וכ"כ הכלבו בשמו ומשמע שמסתפק בזה. וכן בב״י (ס׳ כ״ט) נסתפק בזה. ובלבוש (ס׳ כ"ט) כתב שאין איסור (ובס' ל״א) כ׳ שמזלזל בחותם המלך. וצ"ל כמ"ש המג"א (דבס׳ לא) מיירי במניחם לשם מצוה. ויל"פ גם דברי רש״י ותוס' דספ״ק דביצה כך. שאין איסור להניחם שלא לשם מצוה. וכן יש לעיין (בס' ש״א סעיף ז) משמע שאסור (ובס' ש"ח סע"ד) משמע שמותר והב"ח (ס׳ כ״ט וס' ל"א) ס״ל שאין איסור. ועיין באר"י הארכתי בזה והוכחתי שכן דעת רש״י ולפ״ז רש"י לשטתו י"ל הכרח דשלא לשם מצוה מותר מסוגיא דעירובין דלשיט׳ רש"י שם דבל תוסיף משוי משאו ה״ה דאיסור לאות משוי משא ויש לאסור למ״ד לאו ז"ת:

ס"ק ו

רק. שות הרשב"א (ס׳ ס״ה) ועי׳ ס"ק הקודם:

ס"ק ז

ואפי'. רשב"א בתשובה (סי׳ ס"א) תמים דעים (ס׳ מ"ם): מ"ש ופורים תמים דעים (שם):

ס"ק ח

ואם. כבר נחלקו בזה חכמי ווינעציא בשו"ת שמש צדקה (חלק א"ח ס' זיין וס' ח') זה אוסר וזה מתיר. וכבר כתבתי באר"י טעם הפוסקים שלא הביאו להא דרבב"ה דספק חשכה דע"ש לא חולץ משום דפסקו כר׳ יהודה הנשיא (סוף פרק במה מדליקין) דתקיעה שלישי׳ לחלוץ תפילין. כמו שפסק הרי״ף והרא"ש והרי"ו ופי׳ ורביעית להדליק את הנר כמ"ש רש״י ותוספ' שם ובסנהדרין (דף ס"ד) והר"ן שם. וא"כ חליצת תפילין קודם בה״ש והטור שהעתיק (בס׳ רנ"ו) כר׳ ישמעאל דשלישי׳ להדליק את הנר צ"ע איך שינה דעת הרא״ש אביו. וצ"ל משום שכתב (בס׳ לז) שאין אנו נוהגים להניח תפילין כל היום רק בבקר וא״כ אין להניחם סמוך לספק חשכה. וגם פשטות דברי אביי (ספ"ק דביצה) והבריית׳ דשם דהיה יושב בבהמ"ד וקדש עליו היום מניח ידו משמע דבה"ש אסור בתפילין דלא כרבב״ה דאף שבשו״ת ש"א השיב ע״ז דא״כ מדוע לא מקש׳ מבריית׳ זו על רבב"ה י״ל משום דרבב"ה יתרץ שברייתא זו אתי׳ כר״י הנשיא והוא ס״ל כר׳ נתן ועיין באר"י בארך. עכ״פ יש להחמיר לחלוץ קודם בה"ש.

סעיף ב

ס"ק ט

בחש״מ. ספר העתים בשם גאון. וכ״ד הרשב"א בתשובה (ס׳ תר״צ) וכתב שכ"ד בעלי התוספ׳ וכן הראב"ד וכן המנהג (וכבר כתב הרי"ו (נתיב ד׳ ח"ה) שקצת בעלי התוס' אוסרים וקצת מתירים) וכ״ה בתשובת הרמב״ן (ס׳ רל"ז) ושו״ת הרדב"ז (ח״ג ס׳ ח'). וכתב ב״י שכן נהגו כל בני ספרד ושכ"ה בזו"ח שה״ש בשם רשב"י שהפליג באיסור הנחתם. ושכ״כ דודו בתשובה וכן בהגמיי׳ בשם ר״י. וכן ממ״ש ההמ״ג (פ״ו מה׳ יו״ט) בשם הגאונים והרי"ף בן גאות שאין להתיר לכתוב תפילין בחה"מ להרוחה משמע שס"ל דא"מ תפילין בחה"מ כמ"ש הב״ח. ומדברי הרשב״א מבואר שזה תלוי אם מלאכת (הח"מ) [חה"מ] דאורייתא שכן הרשב״א והרמב"ן דעתם שהוא דאו׳. אך שבתוס׳ עירובין (דף צו) הביאו בשם בה"ג שאוסר להניח תפילין בחה״מ [נראה שהוציאו זה ממ"ש בה"ג דאין לכתוב תפילין בחה״מ אא"כ אין לו מה יאכל] והבה"ג ס״ל דמלאכת חה״מ הוא דרבנן כמ״ש הב"י בשמו (ס׳ תק״ל) אולם לפענ"ד אין מוכרע שהבה״ג סובר שהוא דרבנן. וכ״כ הריא"ז דלשטת הרי״ף דמלאכת חה״מ דאו׳ אסור להניח בחש"מ. ועיין ב״י (ס' תקל״ו) שנסתפק אם ס״ל להרי״ף שהוא דאו׳. והב"י עצמו שפסק שלא להניח בחה״מ לשטתו דס"ל (בס' תק״ל) דמלאכת ח״ה דאוריי׳ ובזה ישבתי באר״י הראי׳ בסה״ת ובתוס׳ מן הירושלמי דמו"ק (דהי״ר שס״ל) [לוח התיקון: דהירש' ס"ל] מלאכת חה"מ דרבנן. וכ"מ דעת הא״ח סקי״א. וכן בשו״ת הרמ"ע (ס׳ ק"ח) הרבה לאסר הנחת תפילין בחש״מ:

ס"ק ט

וי״א. תוס' מו״ק (דף יט) ומנחות (דף ל"ו ד"ה יצאו) עירובין (דף צ"ו ד״ה ימים) וכ"מ בירושלמי חד בר נש אוביד לי' תפליו אתא לקמיה דרב א״ל זיל כתוב לי׳ מתניתין פליגא עלייהו דרב. תפתר בכותב להניח. פי׳ שמתניתין בכותב להניח לאחר המועד ורב מיירי במניחם במועד. ומ״ש הגר״א דרב על ר"מ ור"י קאי דס״ל שבת ויו״ט ז"ת. עדיין הלא רב עשה כן מעשה. והתיר להניח תיכף. ועוד שרב ע״כ סובר שבת לז"ת ממ״ש בשבת (דף סד) כ״מ שאסרו חכמים בר״ה אסור לצאת בהם בחצר חוץ מכבול ופאה נכרית. ואמאי לא אמר חוץ מתפילין דלא מסיח דעתי׳ וע״כ כמ״ש התוס' משום דכיון דשבת לאו ז"ת מסיח דעתי׳. אמנם בגמ׳ שלנו הביא המעשה בענין אחר. וכן (בכ"מ) [לוח התיקון: בב"י] (סי' תקמ"ה) כ׳ דהאוסרים יפרשו מ״ש בכותב להניח היינו (לפנם) [לוח התיקון: להניח] בקרן זויות אבל אם צריך להם תיכף אחר המועד מותר. וכ״פ בא״ח (ה' ח״ה) והריטב"א במו״ק שם. ועוד הביאו התוס' שם ראיה ממשנה דמו"ק (דף יט) רמ״א כותב אדם תפילין לעצמו ולאחרים בטובה וכו׳. ודחו דר״מ ור״י לשטתי׳ דס״ל שבת ז״ת. ובאר״י כתבתי שעדיין יש ראי׳ לאביי דלשטתי' ס״ל לר"מ ור"י שבת ויו״ט לאו ז״ת. ושם כתבתי די"ל דרשב"י בזהר לשטתי׳ עי״ש. עוד הביאו ראיה מירושלמי ר׳ יוחנן לא לבש תפילין אלא מפסחא לפסחא. והרמ״א דחה דילפ' שהניח בערב פסח והתוס׳ שפי' שמותר להניח תפילין בח״ה לשטתם דס"ל מלאכת ח״ה דרבנן. וכ״כ בסה״ת והריטב״א בעירובין שם ובמו״ק שם והרא״ש בה׳ תפילין ובתשובות (כלל כג) דיניח תפילין. וגם הרא״ש (ריש מו״ק) והריטב״א בעירובין (שם) ס״ל דמלאכת ח"מ דרבנן. וכ״כ המרדכי בשם ר״י ובשם מהר"ם שהיה מברך עליהם. וכ"כ בהגמי״י בשם ר׳ שמשון ור׳ שמחה והריטב"א בשם הר״ש ור״י. וכן הסמ״ג בשם ר"ש וריב"א. ומדברי הרמב״ם אין הכרע שהכ"מ (פ״ד מה"ת) פי׳ להרמב״ם שמותר להניח וכ״פ בא״ח ובפ״ז מה' י״ט פי׳ לדעת הרמב״ם שאסור וכ"כ הב״י (ס׳ תקמ"ה) וכבר עמדו בזה האחרונים. ומ״ש בס׳ מעשה רוקח לפרש שגם מ"ש הכ״מ (פ״ד מה׳ תפילין) פי׳ שאסור הוא דוחק ופשטות הענין משמע שמותר אחר שהרמב"ם ס״ל שמלאכ' ח"ה דרבנן. והרי״ו (נתיב ד' ח"ה) כ' שנראה שהרמב״ם אוסר להניח בח"ה. ובש״ג כ׳ שמצא באיזה ספרי הרמב״ם שבח״ה יניחם בלא ברכה ובהג״א פי' מ"ש (פ"ק דביצה) רב ששת שרי לשדורי תפילין וכו׳ כל שנאותין בחול והוא לצורך המועד קתני ופי׳ לצורך ח"ה שחייב בתפילין והתוס׳ בעירובין שם רמזו לזה. ואע"ג דבגירס׳ המשנה בירושלמי איתא אעפ״י שאין לצורך המועד. בספרי הש"ס שבידינו גריס והן לצורך המועד וכן גרסי הרי״ף והרמב״ם:

ס"ק י

כי האות. דאף שהט״ז והלבוש פי׳ להש״ע משום דבפסח אות חמץ וכו׳. וכ״כ התוס׳ מנחות (ל״ו ד"ה יצאו) והרא״ש ה׳ תפילין והריטב״א (פ״י דעירובין) אין מוכרח כי הכ"מ דעתו (בס׳ תק״ל) דמלאכ' ח"ה דאו׳ ובזהר מבואר הטעם משום דח"ה אסור במלאכה וכמ"ש בל"ח (ס״ק ע״ד) שרשב״י סובר מלאכ' ח"ה דאו׳ ולהסוברים שהוא דרבנן מותר להניח בח"ה:

ס"ק יא

אלא. ד״מ שכן מנהג אשכנז:

ס"ק יב

פי׳. כ״כ הא״ז לישב מה שהק׳ הט״ז מה בין סתר לגלוי והלבוש כתב דלכן יש להניח בחשאי להורות שיש קצת אות בח"ה:

ס"ק יג

וכן. מג"א והא״ר חולק עליו:

ס"ק יד

והעקר. כ״כ המרדכי בשם סמ״ק וס"ה, וכ״כ הרי״ו והאגודה פ׳ המוציא תפילין בשם ר' פרץ. וכ״כ בתמים דעים (ס׳ מם) וכ״ד הכלבו וכ״כ העיטור דעמא דבר שלא לברך. ואביו מהר״י הנהיג לברך וכן העלה הריטב"א שלא לברך וכ״ד הט"ז. וגם דבאים יברך מתכוין למצוה ועובר על ב״ת ואם אינו מברך אין איסור לדעת רש״י ותוס' והר"ן הנ״ל (סק״ה) דאין איסור בהנחת תפילין ביו״ט והב״ח כתב שכ״א יחזיק מנהגו:

ס"ק טו

ואין. פ״מ במ״ז ד"י ס"ס שמא כרש״י ושמא כהזהר דח״ה פטור:

ס"ק טז

ואין נכון. עי' מג"א ופר"ח (סי׳ תצ״ג):

ס"ק יז

ומי. שו"ת מעיל צדקה ושו״ת דבר שמואל (ס׳ שפ״ד)

ס"ק יח

וצבור. שו״ת שמש צדקה (חא״ח ס״ד) קרא תגר על א׳ שרצה לשנות מנהג הקדום כמ״ש רש״ל (ס׳ צ״ח) (ומהרישאל) [ומהרשר"א] הלוי (סוף שאלה א׳) למהרא״ם ובעל נחלת שבעה (ח"ב סי׳ כ"ז) ועי׳ במשנה למלך ס׳ כ"ה:

סוף הספר

תוכן העניינים

המאיר לארץ על ארצות החיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה