המאיר לארץ על ארצות החיים· רבי מאיר ליבוש ב"ר יחיאל מיכל [מלבי"ם] וייזר
חלק ב · סימן ל
סעיף א
ס"ק א
משיראה. ברכות (ט׳ ע״ב) אמר אביי לתפילין כאחרים. ואף שאביי בביצה (דף ט״ו) לפי׳ התוס׳ דשקעה עליו חמה בחול [לוח התיקון: ס"ל] לילה לאו ז״ת מ״מ כיון דשם סתים הגמ' כוותי' משמע דאף לדידן דלילה ז״ת פסק כן וכ"כ בסה״ת.
ס"ק ב
הרגיל. ירושלמי (פ״ק דברכות) וכתב הרי"ו הטעם דתלוי בראי׳ דבתפילין כתיב וראו. וצ״ע דבציצית כתיב וראיתם אותו והרמ"א סי' י״ח סעיף ג׳ שחייב מע״ה והוא ממ״ש המרדכי דבראי׳ תליא והוא מע״ה וצ״ע.
סעיף ב
ס"ק ג
אסור. יש בזה ג' שטות הרמב"ם פסק דהמניח תפילין בלילה עובר בל"ת. ולדידיה מ"ש מנחות (דף לו) דרב אשי אמר הלכה ואין מורין כן. פי' הלכה דלילה לאו ז"ת ובכ"ז אין איסור להשהותם עליו וא"מ כן וזה תלוי לפמ"ש שפי' כרש"י דגם ר' יעקב וחכמים ס"ל דלילה לאו ז"ת וכן רב חסדא דמצלי בהו באורתא ואף למ"ש אליבא דרבה בר"ה ההוא בע"ש אתמר וכו' נפקא לי' מהיכא דנפק לר"ע לפמ"ש באר"י ס' ל"א בשטת הרמב"ם עולה דס"ל ללז"ת וכן ס"ל לר' יוחנן ור' אליעזר כריה״ג וא"כ כולהו תנאי ואמוראי דסוגיא דמנחות דלא כר"ע וכן ס"ל לאביי (ספ"ק דביצה) לפמ"ש הרבינו מנוח שהרמב"ם פי' מלתא דאביי בחול וכן רב ששת שם דשרי לשדורי תפילין ביו"ט לא יפלוג ע"ז למ"ש הרמב"ם בפ׳ המשניות שגם לרב ששת איכא אסורא להניח תפילין בשבת ויו"ט וכן ת"ק ור״ג דפליגי בפ׳ המוציא תפילין אי מכניסן זוג זוג או שנים שנים אע"ג דבגמ׳ רצה לאוקמי דפליגי אי שבת ז"ת הרמב״ם יסבור כפי' ר' יהונתן שמ"פ שמ"ש רבא התם דרך מלבושו כחול שויא רבנן דתרויהו ס"ל שבת לאו ז"ת דלכן פסק הרמב"ם פי"ט מהלכות שבת המוציא תפילין מכניסן זוג זוג כמ"ש במקומו וכן מ"ש בעירובין (דף צ"ו) ובשבת (דף צ"ז) דלר"מ (ור"ש) [לוח התיקון: ור"י] שבת ז"ת לאו דכ"ע הוא כמ"ש באר"י (סי' לא) וכן ס"ל לר' יאשיה במכילתא (סוף פ' בא) ולר' יהושע במד׳ שו"ט (ס' א) דלילה לז"ת וכן ס"ל לר' יהונתן הקטוני בעירובין דף צו וכן ס"ל לר' אבוה בירו' (פ"ב דברכות ופ' המוציא תפילין) וכן ר"ז בשם ריב"א (במד') [לוח התיקון: בירושלמי] שם שאומר שיברך כשמסלקם לשמור חוקיו והגם דר' נתן אומר בעירובין שם הניעור בלילה רצה חולץ רצה מניח כר"ע לית הלכתא כוותי' נגד כל הני תנאי וכן משמע מסתימת הגמ' סוכה (דף מו) תנאי הוא דתניא תפילין כ"ז שמניחם מברך עליהם שנדחקו בזה הרשב״א והריטב"א דהא למ"ד לילה ז"ת אצל"ב לכ"ע וכמ"ש באר"י (סי' כה סק"ב) ולהרמב״ם ניחא דהלכה דלילה לז"ת. ולכן פי' הרמב"ם שגם רב אשי שאמר הלכה ומורין כן פי׳ הלכה שלילה לז״ת שלא יחלק על כל הני תנאי ואמוראי [לוח התיקון: ו]כבר כתבתי באר"י (סימן לא) שהרמב״ם לשטתו היה מוכרח לפרש (פכי') [לוח התיקון: כפי'] רש״י דגם ר' יעקב וחכמים ס"ל לילה לאו ז"ת עיי"ש והרמב"ם הי' גורס בדרב אשי כגי׳ הרי״ף וחשך ולא סלק תפילין וא״כ אאל"פ בדרב אשי הלכה דלילה ז״ת דהא לשיטת הרמב"ם גם למ"ד לילה לאו ז"ת א״צ לסלקם ולמ"ד ז"ת מותר אף להניחן ומוכרח לשטתו דמ"ש הלכה וא"מ כן פי' הלכה דלילה לאו ז"ת (ועי׳ בשו״ת הרדב"ז ח"ג ס' תקן): שטה השני׳ היא שטת רש"י שמ"פ ג"כ דרי"ע וחכמים ס"ל לילה לז"ת ובכ״ז פי' מ״ש רב אשי הלכה ואין מורין היינו הלכה דלילה ז"ת ומוכרח שרש"י ז"ל גריס וחשך ומנח תפילין וע״כ פי׳ דהלכה דלילה ז״ת כי למ"ד לילה לאו ז"ת לכ"ע אסור להניחם ולשטת רש"י כבר נמצאו עוזרים לרב אשי דלשטתו אביי (סוף פ״ק דביצ׳) מיירי בשב' אבל בחול ס״ל לרב ששת שם ולאבי׳ דליל׳ ז"ת מדפ׳ דלדדהו (לוח התיקון: ד)אין איסור להניח תפילין בשבת ויו״ט הרי סבירא להו דושמרת קאי על חוקת הפסח ואין לאו בתפילין וכמ"ש באר"י (ס׳ לא) וכן מר׳ ספרא בשבת (דף סא) דאמר שאפי׳ למ"ד שבת לז״ת אינו חייב חטאת מוכח דס"ל לילה ז"ת דאל״כ אתו לאו של ושמרת ומשוי עליו כמשאוי כמו שס"ל לרש"י בעירובין דף צ"ה ע"ב דלאו דבל תוסיף משוו משאוי וכן דעת שמואל בירושלמי סוף מגילה שאומר דמזוזה קודמת לתפילין מפני שנוהג בשבתות ויו"ט ולא אמר מפני שנוהג בלילה וע"כ ס"ל שגם תפילין נוהג בלילה: ושטה השלישית היא שטת התוס' והמרדכי והרא"ש וסה"ת שרי"ע וחכמים ס"ל לילה ז"ת ובכ"ז אסור להניחם בלילה מדרבנן ולמ"ד לילה לאו ז"ת אסור גם להשהותם ולדידהו רוב התנאים ר' יעקב וחכמים ס"ל כר"ע וכן היא לל"ק דר' נחמן דאמר הלכה כר' יעקב וכן סובר ר"ח ורבבר״ה דמצלו בהו באורתא והם בודאי גרסי בדרב אשי וחשך ולא סליק תפילין כי גם למ"ד לילה ז"ת אסור להניחם לדידהו והנה להלכה אין איש מתחזק עם דעת הרמב"ם רק מ"ש בס' העתים בשם גאון דסבירא לי' דושמרת קאי על חוקות תפילין וכן דעת רבינו אהרן הלוי בס' החינוך ודעת הרא"ם בס' יראים לאו בריר לי ועי' באר״י ס׳ זה פלפול ארוך שהרמב"ם הי' מוכרח לפסוק כריה"ג עיי"ש ודעת הרי"ף סתום והרא"ש והרי"ו (ני"ט ח"ה) והרמב"ן במלחמות (פ"ק דביצה) כתבו שס"ל להרי"ף להלכה לילה ז"ת וכיון שהוא גרס בדרב אשי וחשך ולא סליק תפילין אא"ל שפי' כשטת רש"י רק כשטת התוס' דרי"ע וחכמים ס"ל לילה ז"ת ולכן הביא הא דר' יעקב וחכמים ור״נ וכ"מ ממה שהביא הברייתא דהיה משכים לצאת לדרך ולא גרס ומתירא שמא יאבדו וע״כ טעמו דבמשכים לא שייך חשש שינה וזה רק אם ס״ל לילה ז״ת: והגם שבשו״ת ש"א הוכיח דהרי"ף ס״ל כדעת הרמב״ם דלילה לז"ת מדהביא דברי ר' יוחנן ור״א שהמניח תפילין עובר בלאו או בעשה. אין זה ראיה שהיה צריך להביא זה כדי לבאר מ"ש רב אשי הלכה ואין מורין כן שלכן אין מורין מפני שר״י ור"א ס"ל שעובר בלאו או בעשה. ונ"מ בין שטת רש"י ושטת תוס' דלשטת רש"י לרב אשי דלילה ז"ת מותר גם להניחם. ולשטת תוס' אסור להניחם רק א״צ לחלצם. ודעת ה"ר יונה (בפ"ק דברכות) כרש"י. שעמ"ש אביי לתפילין כאחרים פי' שלא בא למעט שאין זמנם קודם רק שאם בא לשאול אומרים לו כאחרים. אבל קודם לזה הזמן א"י להניח. וכ"ד הרשב"א בחדושיו שם דאביי למ״ד לילה לז"ת. ודעת הטור וסה"ת והרי״ו דאסור להניחם. וכ"ד הרא"ש (ולא כמ״ש הדרישה בפי׳ דברי הרא"ש שבאמת הרא״ש הסכים אח״כ לסה״ת אף שבתחלה נטה שמותר להניחם כמ"ש המעיו"ט שיש קצת סתירה בדבריו) וכ"ד הריטב״א בעירובין (דף צ"ו) וכ"כ הרשב"א בברכות (שם) בשם הראב"ד דמ"ש אביי לתפילין כאחרים הוא גם למ"ד לילה ז"ת וכ"כ הראב"ד הביאו הב"י דהא דאביי (ספ"ק דביצה) מיירי בחול ואף שלילה ז״ת מניח ידו עליהם מפני שאין מורין כן. ואף שהרא״ש גריס במעשה דרב אשי וחשך והוה מנח תפילין ע"כ היה מפרש מ"ש שהיה מנח היינו שלא חלצם וכמ"ש הב"י וכמו שכן מוכרח לפרש מ"ש בעירובין (דף צ"ו) הניעור בלילה רצה חולץ רצה מניח דברי ר' נתן שפי' הרא"ש והסה"ת מניח שאינו חולץ שכן אמר ר׳ נתן עצמו בסוכה (דף כ"ו ע"ב) הנכנס לישן ביום רצה חולץ רצה מניח בלילה חולץ ואינו מניח. שפי' מניח שיניחם שישארו עליו ר"ל שאינו חולץ. וכ״ז שלא כדברי הב"ח שפי׳ דעת הטור הלכה וא"מ כן. הלכה שא״צ לחלוץ ואין מורין להניח וז״א כי להניח אסור ובחנם תמה על הש"ע:
ס"ק ד
דהיינו צה״כ. כ"כ המג"א בשם המרדכי, וזה מבואר כי לשיטת התוס׳ וסייעתם אין לאסור להניח בה״ש, כיון שהוא רק גזירה שמא ישן בהם. וקודם צה"כ אין זמן שינה. ולפ"ז מ״ש ומודים חכמים ורי"ע שאם שקעה חמה א"ח ומניחם פי' סוף שקיעה שהוא בצה״כ. ואינו דומה עם מ"ש לת״ק ועד מתי מניחם עד שתשקע החמה שהוא תחילת שקיעה (ועי' בתוס׳ פסחים דף צ"ד) משא"כ לשטת רש״י והרמב"ם דגם רי״ע וחכמים ס"ל לילה לז״ת רק שא"צ לחלוץ מ"ש ומודים שאם שקעה חמה פי׳ תחלת שקיעה כיון שאסור מדאו׳: אמנם עם העיון נראה כשטת התוס׳ ממ״ש ומי אמר רבב"ה הכי והאמר רבב״ה ספק חשכה ספק א"ח לא חולץ ולא מניח הא ודאי חשכה חולץ. וא"כ להרמב״ם הלא עיקר הפלוגתא בין ת"ק ורי״ע הוא בשקיעת החמה דהיינו ספק חשכה (כמ"ש התוס' במנחות (דף כ"ף ע"ב ד"ה נפסל) ובסה"ת ששקיעה דכאן היינו בה"ש) דלת"ק חולץ ולרי"ע אינו חולץ עד שתכלה רגל מן השוק ואינו מניח. והשתא ממ"נ רבב"ה דלא כמאן דאם כרי"ע למה ודאי חשכה חולץ ואם כת״ק למה ספק חשכה אינו חולץ. משא״כ לשטת התוס׳ ניחא דרבב״ה כת"ק לענין דלילה לז"ת ובכ״ז יש חילוק בס"ח בין הנחה ובין חליצה. דכיון שהוא ספק י"ל לענין חליצה ספק דאו' לקולא ות"ק אזיל לחומרא וכמ״ש בזה באר״י (סי׳ ל״א) בארך שהוא פלוגתא דתנאי. ונראה שלזה כיון בסה"ת שהביא ראיה דרי״ע וחכמים ס"ל לילה ז"ת (ודלא כרש"י) דרבב"ה הוי מצלי בהו באורתא ופריך והאמר רבב"ה ס"ח ספק א"ח לא חולץ ולא מניח הא ודאי חשכה חולץ ומסתמא אפי' מה"ת. ומדקאמר ס"ח לא חולץ משמע דמה"ת א"צ לחלצן וכו'. וכיון למ"ש (וכשתעיין תוכל לכוין יתר דבריו ע"פ דברינו. עיי"ש כי המפ' האריכו להבין דבריו אשר הם מופלאים וסתומים עי' בב״י באורך. וע"ז ביאר שם אח"כ דהאי שקיעת החמה היא בה"ש עי' היטב שם כי קצרתי. ולשטת התוס׳ ניחא מ"ש ומודים חכמים לרי"ע והול"ל ומודים חכמים ורי״ע לת״ק. כי לא ס״ל לגמרי כהת"ק שהוא אוסר בתחלת שקיעה והם אין אוסרים רק בצה״כ שהוא קרוב לשעורא דר' יעקב:
ס"ק ה
אפי'. כ״כ הפוסקים. והתוס' בעירובין (דף צ"ו ד"ה ושמרת) כתבו וז"ל בהקומץ רבה פסקינין דלילה ז"ת עד שעת שינה. ורבינא ורב אשי מסקי הלכה וא"מ כן. אלא כל הלילה ז"ת כר"ע. ותמה בשו"ת ש"א (סימן מג) דהא ליכא למאן דאמר הכי דגם למ"ש הלכה כר' יעקב היינו עד שתכלה רגל מן השוק. וכ"ש למאן דאמר אין הלכה כרי״ע רק כת"ק עד שתשקע החמה. וכפי הנראה ס"ל להתוס׳ כמ״ש בשו״ת הרמ״ע (ס׳ לט וס' קח). שבאמת העיקר כר״נ שאמר הלכה כרי"ע ופי׳ הלכה ומורין כן דהא ר״ה ור"ח הוה מצלי בהו באורתא בקביעות שזה הוראה מפורסמת וא״כ עובדא דרב אשי דחשך ולא סליק תפילין היה אחר תפלת ערבית אחר שעורא דרי"ע שזה לא קרה לו רק בעת ההוא. (דבודאי היה מתפלל בהן תמיד ערבית ומדוע לא הרגיש רבינא עד עתה רק שעתה חשך אחר שעורא דכליא רגלא דתרמודאי שהוא בתחלת הלילה כמבואר בש״ע (ס׳ תרע״ב) לענין נר חנוכה). ועז״א הלכה ואין מורין דהיינו הלכה כחכמים שהוא ז״ת עד שעת שינה עכ״ד. וכן נראה דעת הגאונים שהעיד העיטור והובא (בכ״מ) [לוח התיקון: בב"י] (ס' כה) בשם הגמיי׳ (ספ״ד מה״ת) שלא היו חולצים ערבית עד אחר ב׳ פרשיות של ק"ש שזה אחר צה"כ (שמ"ש המג״א שהיו מתפללים מבעוד יום אינו נראה כמבואר בטור ס׳ רל"ה) והרי התפללו בצבור דהוה הוראה וזה שטת התוס׳ ובכ"ז גם למה שאבאר (בס״ק זיין) דהטור והראב״ד אין הולכים בשטה זו פסקינין דלילה ז״ת עד שעת שינה. דמדסתם רב אשי למלתא ולא אמר בהדיא הלכה כרי״ע רק הלכה סתם דפי' הלכה ז"ת שהוא כל הלילה:
ס"ק ו
וא"כ. מג״א וכ״כ בשו״ת הרמ"ע (ס׳ קח) כנ״ל ס"ק הקודם. ועי' לקמן (ס"ק טו) שאין כן דעת הט״ז:
ס"ק ז
וע״כ. כ״כ מהר"ל (ה' ט"ב) ומג״א ובשו"ת שב"י (ח"ב ס׳ כד) אולם בל"ח (ה״ת אות עט) כתב שא״צ לחלוץ. וכן הסכים בשיורי כנה״ג ובע"ת ובהלק"ט ח"א (ס' רנ"ח) והנה למ"ש בסק"ה מבואר שדעת התוס' והגאונים שהביא בהגמי"י שהיו אומרים בהם ק״ש של ערבית משום דעד שתכלה רגל מן השוק הלכה ומורין כן וכמ"ש בשו"ת הרמ״ע (ס׳ ק״ח) וכ"מ דעת התוס׳ (ספ"ק דביצה) שפי' מלתא דאביי דהיה בא בדרך ושקעה עליו חמה מניח ידו עליהם בחול וס"ל דלילה לז"ת. ולמה לא פי' דס"ל כהלכה לילה ז״ת ומניח ידו עליהם משום דאין מורין כן כמ״ש הראב"ד, וע"כ משום דבתחילת הלילה לכ"ע מורין כן. אולם להראב״ד שפי' מלתא דאביי בחול וס"ל לילה ז"ת ומניח ידו עליהם משום דאין מורין כן וכן הסכימו הטוש״ע מבואר דגם בתחלת הלילה אין מורין כן. וכן משמע מדברי הרי״ף שלא הביא הא דר״ח ורבב"ה דמצלי בהו באורתא אע״ג דס״ל לילה ז"ת. וא"כ אין להתפלל בצבור דהוה כהוראה. והשתא הל"ח שכתב הטעם שהעם מסירים אותם בת"ע משום דלא דיני גמירי וחכמי הדור אא״ל להורות משום דאין מורין כן. סותר א״ע דאס אין מורין כן אין להתפלל בפרהסיא. וזה טעמו של מהרי״ל. ומ״ש בהלק״ט דמ"ש הלכה וא"מ כן הוא רק שלא להניחם ולא לחלצם. כבר כתבתי שזה רק לרש"י והר״י לא להש״ע וכ״הפ שאף שלא לחלצם אין מורין. ומה שהביא משם רב נטרונאי גאון שכתב דאם יש שעה שצריך לשמרם היה מתפלל בהם ערבית הוא ראיה להפך. שרק אם היה צריך לשמרן שבזה מורין כן כמ״ש (בסק״ח) ואם לאו לא היה מתפלל דזה כהוראה וע"כ העקר כמהרי"ל אבל זה רק ברבים לא כשיתפלל ביחיד:
ס"ק ח
ואם לא חלץ. כ״כ הרמב"ם. ובגמ׳ אמר ר׳ אלעזר ואם לשמרן מותר. ומשמע שמותר אפי' להניחם. ולכן נדחק הב"י מדוע פסק הרמב"ם שרק להשהותם מותר ועיין בש״ות ש״א האריך בזה. אולם זה לשון הרמב״ם (פ״ד הי"ב) היה בא בדרך ותפילין בראשו ושקעה עליו חמה וכו' ואם לא חלץ תפילין מששקעה החמה מפני שלא היה לו מקום לשמרן וכו'. מבואר שהרמב״ם לא הוציא דבריו מסוגיא דמנחות מדברי ר׳ אלעזר. רק מסוגיא דספ״ק דביצה ממילתא דאביי דהיה בא בדרך ותפילין בראשו וכולי (להר' מנוח שהרמב״ם פי׳ מלתא דאביי בחול) דשם מקשה אי דלא מנטרא מאי אריא כשהם בראשו אפילו מחתן בארעא נמי. ומשני הא דמנטרא מחמת כלבי ולא מנטרא מחמת גנבי וכו'. מבואר דאם מנטרא מחמת כלבי אף דלא מנטרא מחמת גנבי אין להניחם רק א"צ לחלצם. וזה דלא כר׳ אלעזר שמתיר כדי לשמרן אף דמנטרי מחמת כלבי. וז"ש ואם לא חלץ תפילין מששקעה חמה מפני שלא היה לו מקום לשמרן וכו' ר״ל שזה מוכח מן היה בא בדרך ושקעה עליו חמה. והדין שאם לא מנטרא מחמת כלבי מותר להניחם (בא"ר ב״ה) [לוח התיקון: באר בה'] שבת פי״ט דהמוציא תפילין בשבת לובשן זוג זוג. ובזה ל״ק מה שהק׳ בש"ות ש״א מה קמ"ל ר״א דלשמרן מותר והא ברייתא הוא דהיה משכים לצאת לדרך וכו' ולפמ״ש (לוח התיקון: ב)ברייתא זו דהיה משכים לצאת לדרך ומתיירא שמא יאבדו מניחן חולקת עם ברייתא דספ"ק דביצה. דהיה בא בדרך ותפילין בראשו דוקא אבל מחתן בארעא לא. ור' אלעזר שאמר ואם לשמרן מותר קמ"ל טובא. שהלכה כברייתא דמנחות. והרמב"ם פסק כברייתא דביצה דאביי שהוא בתראה סובר כן. ובזה ניחא ג"כ מה שהשמיט הרמב"ם ברייתא דהי׳ משכים לצאת לדרך. כי היא דלא כהלכתא. וכל הפוסקים שהשמיטו הא דאר״א אם לשמרן מותר דבריהם נכונים מטעם הנז׳ רק שקשה למה הביאו ברייתא דהיה משכים לצאת לדרך. וית׳ (בס״ק יא) והרי"ף והרא״ש הביאו הא דר״א משום דסוברים דמלתא דאביי דספ״ק דביצה מיירי בע״ש כפרש״י וגם ל״ק לדידהו מאי קמ״ל ר' אלעזר כי הם לא גרסי בברייתא דהיה משכים לצאת לדרך. ומתיירא שמא יאבדו. וס״ל דבהשכים לא שייך חשש שינה וברייתא למ"ד לילה ז"ת. ובזה ל"ק מה שהקשה הב״ח והע״ת מדוע לא פסק הש״ע כהרי״ף והרא״ש דלשמרן מותר להניח דלדינא למ"ש דמלתא דאביי מיירי בחול מוכח דאסור:
ס"ק ט
אבל. ט"ז וכנ"ל בס״ק הקודם:
ס"ק י
וצריך שיאמר. מג"א דכ״מ בש״ס ובאמת מעובדא דרב אשי משמע בהפך דלא אמר לרבינא שהוא לשמרן עד ששאלו. וכבר עמד בזה הפ״מ. רק למ״ש (בסק״ח) שמקור דין זה הוא מספ"ק דביצה היא מבואר משם דלכן מניח ידו עליהם כדי שידעו הכל שהוא לשמרן. ובירושלמי (פ"ב דברכות ופ' המוצא תפילין) והא ר׳ אבוה הוה יתיב מתני ברמשא ותפילין עלייהו מצדדן הוה וכמין פקדון היה. ממ״ש מצדדן נראה כדי שיכירו שהוא לשמירה:
סעיף ג
ס"ק יא
היה. ברייתא מנחות (דף ל״ו) ושם גריס ומתיירא שמא יאבדו וכן גריס רש"י ומרדכי וסמ"ק והם לשטתם שס״ל דמשום שמירה מותר אף להניחם. ואין להק' דא״כ מאי קמ״ל ר׳ אלעזר במ״ש ואם לשמרן מותר וכמו שהקשה בשו״ת ש"א כנ"ל (סק״ח). י״ל דהיינו טועים שדוקא קודם ע״ה שמניחם כדי ללבוש אותם ביום שהוא ז"ת אבל כשמניחים שיונחו רק בלילה אסור. אבל הרי״ף והרא״ש לא גרסי ומתיירא שמא יאבדו וכן בר' ירוחם (ני״ט ח״ה) רק שם כתוב היה רוצה ללכת בהשכמה ומשמע אחר ע״ה. וכן בטור ובא״ח ס"ל דבמשכים לא שייך חשש שינה. ולפ"ז שפיר קמ״ל ר״א. והר"פ בהגהות סמ"ק כתב דמ״ש שמא יאבדו משום דברייתא (לוח התיקון: ד)ס"ל לילה לז"ת. אבל לדידן בל"ז מותר וכ"כ הר״ש מאיברא:
ס"ק יב
וכשיגיע זמנם. דלא כהר״פ דיברך בלילה דס״ל דברייתא סוברת לילה לאו ז״ת ולדידן דז"ת מברך דא״כ יברך גם לברייתא משעלה ע"ה דהגיע זמנם מדאו'. ועוד לפי׳ התוס׳ דרי״ע וחכמים ס״ל ז״ת היה להם לפלוג גם על רישא דברייתא. וכמו שהק' בשו״ת ש״א (סמ״ה). ועוד ראיה ממ״ש בשבועות (דכ"ה:) דתפילין ליתא בלאו והן וכמ״ש באר״י (סל"א) ולפי דעתו הר"פ יסבור כר׳ יונה והרשב״א דלילה ז״ת גם לענין הנחה. ומ״ש אביי לתפילין כאחרים ס"ל דלילה לז״ת או ר״ל דאין מורין רק כאחרים (כנ״ל סק״א) ושפיר מברך ול"ק הקושיא הנ"ל וכ״מ מדברי א״ח ה״ת (סקי״א) שפי׳ כן דעת הר"פ:
ס"ק יג
ודוקא. כ"כ הלבוש והלחם רב והט"ז והמג"א ול״ח והעט"ז ומגדל דוד ס״ל דאין חילוק. ונראה כיון דלהמרדכי והסמ"ק שגרסו ומתירא שמא יאבדו לא ס״ל דין זה כלל. וכן לפי' התוס' דת"ק ס״ל לילה לז"ת מוכרח לגרוס כן א״כ אין להוסיף אלא חדושו: ובא"ז כתכ דבשעת הדחק אפשר לסמוך על המכשרין. ומ״ש או רוכב כ״ה בלבוש. ומ״ש במג"א אבל רוכב ט"ס וצ״ל או רוכב ועיין בא"ר.
ס"ק יד
ואם קדם. ברכ"י בשם דבר משה וכ"פ בא"ר (סק״ג) וכ״נ דהא אחר שלבשם לילה ז"ת לענין שא״צ לחלוץ ושפיר קיים המצו' אף מדרבנן:
סעיף ד
ס"ק טו
היה בא. מימרא דאביי וברייתא (סוף פ"ק דביצ׳) ורש"י פי' שניהם בשבת וכ״פ הרמב״ן במלחמות (וכתב שכן פי' הר"ת) וכ״ד הרא״ש. והגם שהרי"ף והרא״ש הביאו דבר זה שני פעמים. (פ״י דעירובין וספ״ק דביצה). י״ל ששניהם בשבת כמ"ש הרמב״ן. וכ״כ היש"ש (בפ"ק דביצה) ותו׳ פי׳ הא דשקעה חמה בחול וס״ל
לילה לז״ת. וכ״ד הרז״ה במאור. ור' יונתן (פ״י דעירובין) והראב"ד והש״ע פי׳ דמיירי בחול (וכ"ד הטור והש"ע מדכפלו דין זה פה ובה׳ שבת (ודלא כב"ח וע״ת וכמו שמבואר בב"י) ולדידהו יסבור אביי לילה ז"ת ומניח ידו עליהם מפני שאין מורין כן וכ״ד ה״ר ירוחם (ני״ט ח״ה) כי לדעת התוס׳ קשה מדוע לא יביאם בידו. ומה שתי׳ דדלמא משתלפי מידו הוא דוחק דאיך נתיר איסור של ושמרת בשביל חששא רחוקה כזאת. והרי לתוס׳ אין חילוק בין חליצה והנחה למ"ד לילה לאו ז״ת. אך י״ל לתוס׳ לשמרן לא שייך ושמרת. ובכ"ז יש להוכיח כפי׳ הראב"ד דאביי ס"ל לילה ז"ת דאל״כ איך אמר על מלתא דרב ששת תפילין הואיל ואתו לידן נימא בה מלתא והא לרב ששת לילה ז"ת מדשרי לשדורא תפילין דמותר להניחם ביו"ט וע״כ שגם אביי ס״ל כן. וז״ש תפילין הואיל ואתי לידן וכו'. ר"ל דאם לילה לז"ת הי׳ צריך לקחתם מראשו דחששא דלמא משתלפי חששא רחוקה. והרמב"ם לפי׳ הרבינו מנוח פירוש ג"כ מלתא דאביי בחול וזה מוכרח דהא מביא דין זה (פי״ט מה' שבת (ופ״ד מה״ת) כמ״ש היש״ש (ספ"ק דביצה) ולדידי׳ ניחא דלשטתו אף דלילה לז"ת יש חילוק בין הנחה לחליצה. [ויש גי׳ ברמב"ם ושקעה עלי׳ חמה וקדש עליו היום. ועיין בכ״מ. והרבינו מנוח לא גריס וקדש עליו היום. וכ"כ בס' מעשה רוקח שמצא כן בכ"י קדמון]. אמנם יקשה לפי׳ הראב"ד והטור דא"כ גם מ״ש בברייתא היה הולך בדרך וקדש עליו היום יפרש כמ"ש התוס׳ דהיינו בחול ובזמן קד"ה שהוא בה״ש (דלמה) [ולמה] יניח ידו בה"ש הא ספק דרבנן לקולא. ובמעד״מ הק׳ כן על התוס׳ אך לשטת התוס׳ לק"מ דלדידהו ס"ל לאביי לילה לז"ת ולדידהו למ״ד לילה לא ז״ת צריך לחלוץ מדאורייתא והוה ספק דאו'. אבל להראב״ד קשה. וכן לשטת הרמב"ם הגם שמפ' דאביי ס"ל לילה לאו ז״ת הא הוא ס"ל דלמ״ד לילה לז״ת רק הנחה אסור לא חליצה וצ״ע. ובמה שתפס גבי היה בא בדרך ושקעה עליו חמה. וגבי היה יושב בבהמ"ד תפס קדש עליו היום. כתב הרמב"ן דאורחא דמלתא נקט שזה יביט על שקיעת החמה וזה יביט על קידוש היום. והט"ז (סק״ו) דבחול דוקא בא בדרך שיטעה הרואה שהניחם אחר שקיעת החמה משא"כ אם יושב בבהמ"ד בחול א"צ להניח ידו עליהם אחר שראו שהם עליו מבעוד יום [וזה דלא כמג"א שברבים צריך לחלצם] וכן להרמב״ם יתיישב זה למ״ש באר״י (ס׳ ל"א) שיש חילוק להרמב״ם בין חול לשבת דבחול אין אסור רק להניחם לא להשהותם עליו וא"כ דוקא בא בדרך שיטעו שהניחם אבל יושב בבהמ״ד א״צ להניח ידו עליהם. משא"כ בשבת שאסור גם להשהותם כמש״ש לכן גם ביושב בבמ״ד מניח ידו עליהם שלא יראו. ובזה נכון מ״ש בספרי הרמב"ם שבידנו היה בא בדרך ושקעה עליו חמה וקדש היום היה יושב בבהמ"ד וקדש היום כי דין דבא בדרך שייך בין בחול בין בשבת ודין דיושב בבהמ״ד שייך רק בחול. ובזה נכון מה שהטור והש״ע כפלו שני ברייתות האלה לקמן (ס' רס״ו סעיף יו״ד) לענין שבת. ושם כתבו חשכה לו בדרך או שיושב בבהמ״ד כי שם מדבר בשניהם בשבת. וכאן כתבו היה בא בדרך (ר״ל בחול) או שהיה יושב בבית המדרש היינו בשבת וכדברי הט"ז:
סעיף ה
ס"ק טז
יש מ״ש. כ"כ בפסקי מהרא״י (ס׳ קכ"א) ומדמה לה למ״ש המרדכי בשם מהר״ם לענין אבילות שמונה מיום המחרת משום דהוה כתרי קולי דסתרי אהדדי כמו שכ׳ ביור״ד (סוף ס׳ שעה) ועיין באבה"ע (ס״ס קכ"ג) וצ"ע דבתפילין אינו משום לילה רק משום שינה. דהא במשכים לצאת לדרך מניח וא״כ אין זה תרי קולי דסתרי וכן הקשה הא"ר ועיין במג"א (ס׳ רצ״ט ס"ק ט') וע"ל (ס' י״ח סע"ג) פסק הרמ"א כמ"ש במרדכי (פ״ב דמגילה) דמברך על הציצית מע"ה משעת ראי׳. ובכ"ז פסק שם (בסע"א) דאחר תפ״ע לא יברך אע״ג דבראי׳ תליא ועיין בא"ר:
ס"ק יז
אבל. מג"א כמו שכתבו המהר״של והב"ח ביור״ד (ס׳ שעה) ועיין ביור״ד (סי קצ"ו) ובשו"ת נוב"י מהד"ת (ס׳ קל"א) ובשו״ת רש"ל (ס׳ פ״א) ושו״ת תה"ד (ס׳ רמ"ח) וכן העלה בא״ז בראיות: