המאיר לארץ על ארצות החיים· רבי מאיר ליבוש ב"ר יחיאל מיכל [מלבי"ם] וייזר
חלק ב · סימן כח
סעיף א
ס"ק א
חייב. מימרא דרבב"ה שבת (דף י״ב) יומא (ז) מנחות (לו):
ס"ק ב
אפי׳ רגע אחד. הוא לשון הרמב״ם (פ״ד מה״ת (ה״ד) [לוח התיקון: ה' י"ד]) ושם כתוב חייב למשמש כ״ז שהם עליו. וזה שלא כב"ח שכתב שימשמש כל שעה שנזכר שאף שכן כתב הר"ן בסוכה עמש״ש רבנן דבי רב אשי כל אימת דמשמשי בהו מברכי דיש שיעור למשמוש ושלכן השמיטוה פוסקי הלכות דאנן לא ידעינן שיעור זה עכ"ד. זה דוקא להמפ׳ כל אימת דמשמשו מפני הסח הדעת שכן פרש"י ותו' ונ״י וסמ״ג וסה״ת ובה״ג ושאלתות. אבל פוסקי הלכות שהשמטוה מפרשים כל אימת דמשמשי בהו היינו אם נשמטו ממקומם כנ״ל ס׳ כ"ה ואין שיעור להסח הדעת דהא הרי״ו והרא״ש הקשו איך שינת עראי מותר והלא מסיח דעתו. ואם איתא דיש שיעור להסח הדעת התירוץ מבואר דשינת עראי שהוא כדי הילוך מאה אמה הוא בתוך שיעור זה כמו שרצה בש״ות ש״א לתרץ עפ״ז מה שמותר שינת עראי לשטת הרמב״ם אבל באר"י דחיתי דבריו ע״ש והנה הרא"ש בה״ק ה"ת ובפ׳ מי שמתו פי׳ שהסח הדעת אינו אלא שחוק וק״ר ולדעתו כשהוא ישן לא שייך הסח הדעת דשוכח הבלי עולם וכדבריו כתבו תרי״ו (פ' מי שמתו) והר׳ ירוחם וכתוס' ישנים יומא (דף ח) בשם ר׳ אלחנן. וכ״כ הרשב״א בחדושיו לסוכה (דף כו) ובאר"י הוכחתי שכן דעת רש"י ותוס' בסוכה שם שכתבו אסור שינה משום שמא יפיח לא משום הסח הדעת וכן יעל׳ לדעת הרז״ה בהשגתו (פ׳ הישן וברן שם (ובפ' במה טומני׳) שפי׳ מ״ש הא דמנחא ארישי' כרש״י לישן שינת עראי בלא פריסת סודר. אבל למ״ש הרמב"ם (פ"ד הי״ג דמצטער פטור מן התפילין אע״ג שאין בו שחוק וקלות ראש ס"ל דכל הסח הדעת אסור וכן העתיקו הכלבו וא"ח. ולכן לא התיר הרמב״ם והכלבו והא"ח שינת עראי רק ע״י פריסת סודר כמו שבארתי באר"י מלשון הרמב״ם שהוא משום הסח הדעת. וכן דעת הרמב"ן בס׳ תורת האדם שכתב דהאבל כ״ז שהוא בצער לא יניח תפילין. ומעתה גם הסמ״ג והסמ"ק והמרדכי שהצרכו ג״כ פריסת סודר הגם שבאר״י (ס׳ מד) פרשתי שהי' להם פי' שלישי בגמ'. בכל זה מסכימים דשינה אסורה משום הסח הדעת וכן מטין דברי הרי"ף שהשמיט הברייתות דסוכה וס"ל דכל שינה אסורה עמ״ש בזה לקמן ס' מ"ד וכן בסה״ת כתב ולא יניחם בלילה שמא ישן בהם והוה הסח הדעת וכן בתוס' וחדושי הרשב"א פ׳ במה טומנים (דף מט) כתבו דשינה אסורה מפני הסח הדעת ועי' באר״י לקמן ס׳ מד והשתא רבינו הטור שהעתיק (בס' לח) דברי הרמב״ם דמצטער לא יניח תפילין וביור"ד (סי׳ שמ"ח) העתיק דברי הרמב"ן שאבל לא יניח תפילין לא הי' לו להעתיק בס' מ״ד את דברי הרא״ש שלא שייך הסח הדעת בשינה כי שוכח הבלי עולם שהם דברים הפוכים וכבר העיר בזה בשו״ת ש״א וכן הלבוש נמשך בכל אלה אחרי הטור וכפי הנראה ס"ל להטור דלא הוה הסח הדעת רק אם חושב בדבר אחר כמו מצטער ואבל שמחשבותי' מלאים מצערו ואבלו לא כן הישן שהגם שאינו חושב בתפילין אינו חושב בדברים אחרים ג״כ ובכ"ז לא ידעתי מי הכריחו לזה אחרי שפסק בס׳ מד דשינת עראי אינו מותר רק אם פרס סודרי' בשגם שאין עזר לסברה זו בין הקדמונים ולכן העיקר כדעת הרמב״ם אחר שבשטתו החזיק בש״ע סי׳ לח סעיף ט׳ ובס׳ מד וביור"ד ס׳ שמח. וגם הב"ח כתב בס׳ מד שלכתחלה לא יסיח דעתו רגע ולמ״ש הוא ממצות תפילין ומדינא וכ"כ במצת שמורי׳ דף ט״ז בשם האריז"ל שהזהיר מאוד ע״ז והביא מעשה ע״ש:
ס"ק ג
וימשמש. תוס׳ ס"פ הקומץ ויומא (דף לג) בשם רבינו אליהו שפי׳ מ״ש עבורא דרעא אטוטפתא אסור לענין משמוש וכ"כ הרא"ש והמרדכי. והגם שיש גם פי׳ אחר ע"ז כמ"ש בס"ק (יב) תרוייהו איתנהו כ״כ הב"י וכן ברי"ו הביא ב׳ הפי'.
ס"ק ד
וכשיאומר. טור ס' ס"א ודוגמא לזה בס׳ כד סע"ד.
סעיף ב
ס"ק ה
תפש"ר. מנחות (דף לו) כשהוא חולץ ש"ר תחל׳.
ס"ק ו
אחר. מג"א בשם גליא רזיא ובס׳ הכונות המסודר ממהר״ח ויטל כתב בהגהותי׳ שיסי׳ תחל׳ כריכו' האצבע ב׳ או ג׳ כריכו׳ הזרוע.
ס"ק ז
משום. עי׳ בלבוש ובס׳ ת״ש בהגהותיו על הרא״ש ובס׳ התרומ׳ כתב דלשון טוטפות משמע שנים וע״ז אמרו כ״ז שבין עיניך יהי׳ שתים ובס' יראים מצוה י"ז מפ׳ משום דכתיב תמיד של יד קודם של ראש עיי״ש ועי׳ בא״ר וזוטא.
ס"ק ח
צריך. ב"י בשם מערכת האלהות.
ס"ק ט
וה״ה. מג״א בשם כתבי האר״י ז״ל.
ס"ק י
וש״י. מג"א בשמו ומ״ש והמניחים מג"א ועי ס׳ כ״ה בהגה סעי״א.
ס"ק יא
וחולץ. של"ה בשם רבו ופי׳ הטעם שיראה שקשה עליו חליצתם כמ"ש כה"ג במג״א ס׳ קכ״ג סק"י שלכן פוסע לאחוריו אחר התפלה ברגל שמאל תחלה ובבאה״ט ס׳ כ"ט כתב טעם להראות דלא כבני מערבא שמברכים לשמור חקיו שכל דבר הטעון ברכה אוחז בימין.
ס"ק יב
ויניח. כ״כ פר"ח בשם ר״ח בשם רב האי מ״ש עבורא דרעא אטוטפתא אסור וכ״כ התוס׳ ס"פ הקומץ ופ"ג דיומא וכ"כ סה"ת וסמ״ג ורי"ו.
ס"ק יג
והיינו. המג״א והמו״ק כתבו שיניח זה אצל זה והב״ח כתב שיעשה תיק צר ויניח זה ע״ג זה והמג"א הק׳ דש״ר קדושתו חמורה ואסור להניח ש״י עליו כמ״ש ס׳ רפ״ב וכ"כ מו״ק ס׳ כ״ה ואין קושיתם מוכרחת דהא מניח זה אצל זה רק אח״כ יבואו זה ע״ג זה בפרט שהב"ח כתב כן מפסקי תוס׳ וכ"מ בסמ"ג ובסה"ת (ס׳ רי"א) כתב די״ל עבורא דרעא אטוטפתא מיירי בכיס צר וכ"כ בתשב״ץ ח״ג ס׳ כו.
ס"ק יד
(ונהגו) [ויש נוהגין]. מג״א ומ״ש אא״כ התנה כמ"ש בס' מב'.
ס"ק טו
נהגו. מט״מ בשם ס' המוסר ועי׳ במג"א האריך בזה.
ס"ק טז
לא. מג״א בשם מטה משה כמ״ש סקמ"ז ס״ה וכ״כ המאירי במגלה עמ״ש גוללו כמין ספר וכן הביא בשיו״כ בשם הרוקח.
ס"ק יז
וכן. א״ר וא״ז כאן וס׳ קמ"ז סק"ו.
ס"ק יח
מנהג. הרד״א בשם גאון וא״ח ויש לכ״א לעשות כן א״ר בשם מק"ח וע"ל ס׳ כד סעי' ד׳: