המאיר לארץ על ארצות החיים· רבי מאיר ליבוש ב"ר יחיאל מיכל [מלבי"ם] וייזר
חלק א · סימן כד
סעיף א
ס"ק א
אם. זה תלוי בשני הגרסות במנחות (דף מא) אלא הק"ל [ארצות החיים זולצבאך: ט]צדקי למפטר נפשיה מציצית כן גר׳ רש״י, ותוס׳ לא גרסי אלא ולדידהו מחויב לאהדורי ועי׳ בתוס׳ ערכין (דף ב׳ ע״ב) פסחים (קיב) דאם יש לו טלית ד״כ ואינו לובשו עובר עליו [וכ"כ באגודה פ׳ התכלת (ס׳ כ"ו) ופ׳ ב״מ (סי׳ מ״ו) ובעירובין (סי׳ א) שמצוה לאהדורי ועי׳ בשו"ת תומת ישרים (סי׳ מ״ו) ותוס׳ בב"ק (דף פ"א ד"ה ההוא)]. וכן מבואר מרמב"ם (פ״א מה׳ שבועות ה״ו) שכתב נשבע לבטל את המצוה כגון שנשבע שלא להתעטף בציצית וקשה הא אם לית לי׳ טלית בת חיובא לא מחייב וצ״ל דמיירי בדאית לי' טלית בת חיובא דבזה מ״ע ללובשו אמנם אין ראי׳ מזה למ״ש בשו״ת הרשב״ץ דאם נשבע שלא לחלוץ אין השבועה חלה דהוה נשבע לבטל את המצוה דהא אם אין רוצה ליבם חל עליו מצות חליצה כמו בנשבע שלא יטעום ביו"ט דאף לר"א דס״ל שמחת יו"ט רשות אין חל השבועה דהא אם אכיל מצוה קעביד עכ"ד, וה״ה בזה ויש לי עוד הרהורי דברי׳ בזה ויבואר אי״ה במק״א.
ס"ק ב
וטוב. טור. דוגמא לדבר אדם שמזהיר לחברו על ענין אחד שקושר לו קשר שלא ישכחנו.
ס"ק ג
וע״כ. ועי׳ במנחות (לט) רש"י ותוספת שם וברמב"ן בהשגתו למנין המצות ובפי׳ על התורה. מה שהשיג ע"ז דציצית חסר ועי׳ לעיל (ס"יא סק״פג) מ"ש בזה ומה שהשיג דלב״ה רק ג׳ חוטין נותן ומה"ת רק ב׳ קשרים לק״מ דזה רק רמז וזכר לדבר לדידן דמשום דשקולה נגד כל המצות מכוין גם החשבון כן לא כי יהיה זה מה״ת.
ס"ק ד
ונכון. עי׳ לעיל (ס״ח סע״יח) מ״ש בזה והאריז"ל צוה לילך בו תחת בגדיו.
ס"ק ה
ולפחות. טור ועי׳ בתוס׳ ברכות (יד ע״ב ד"ה ומנח) ומ״ש בזה לקמן. [באר"י סי׳ כ"ו סס״ק א'].
סעיף ב
ס"ק ו
מצוה. רא״ש ומרדכי (פ"ג דסוכה) בשם הירושלמי הגמיי׳ (פ״ב דציצית) בשם המד׳ שו"ט.
סעיף ג
ס"ק ז
טוב. כ"ד הר״י והסמ"ק וכ"כ הטור (כאן ובס׳ ס״א). וכ״כ בתשובת הריב"ש (סי׳ קכ"ו) ודחה דברי רב נטרונאי גאון [וכ"כ בשו"ת הרשב"ש (סי׳ כ"ו) והסמ״ק (סי׳ כ"ח) מנאה למצוה בפ״ע להסתכל בציצית וכן הרשב"ץ בס' זהר הרקיע ובא״ח הביא דברי רב נטרונאי להלכה וכתב דכן כתב ר׳ משה ב"ר חנוך גאון וכן בפסיקתא זוטרתא כתב כדברי הגאונים עי׳ ברכ"י והעיקר כהש״ע כמ"ש בש"ס מנחות (מ״ג)] ראי׳ מביאה לידי זכירה, וגם בתפילין כן באמת שבת (יב). [ובשו״ת שבות יעקב (ח״ב סי׳ ל״ח) דסומא לא יעביר על עינו ועי׳ בשו״ת רש״ל (סי׳ ע״ז)].
סעיף ה
ס"ק ח
כשמסתכל. ובכתבי האריז"ל שם מ״ה ברבוע מספרו עין והוא המלוי של אהי' דההין שהוא שם הכנף, עולה ה׳ הויות כמנין ק״ל בקדושה, [ארצות החיים זולצבאך: (ובסט"א קלא, ג' סמא"ל בסוד התולה קלא אילן בבגדו וכולי)] וכשמסתכל שני פעמים בשני הציצית שני פעמים ק״ל, הוא ר"ס וסימנך כי סר לראות, שהם עשר הויות בה"ח וה״ג ומפי הרב הגאון הצדיק מהר״צ מזודטשוב זצ"ל שמעתי בזה כי כלעומת שנכלל ה״ח וה״ג מצד החסד, כן נכלל להמתיק ה"ח וה״ג מצד הדין, שהם יו״ד פעמים פ"ר, מגבורות מנצפ״ך שכל אחד כלול מעשר הוא ב' אלפים ת"ת, ועל זה אמר דכל הזהיר במצות ציצית, זוכה ומשמשין לו ב״א ת״ת עבדים והאריך בזה ואכ"מ.
סעיף ו
ס"ק ט
גדול. ראיתי ברלב״ג (פרשת שלח ופרשת תצא) כתב דאין ללבוש שני טליתות מצויצים בפעם אחד, דכתיב אשר תכסה בה ולא בה ובחברתה, וראיתם אותו ולא אותו וחברתו ועוד שזה יביא להאמנת השניות בשם יתעלה ובתורה כי זאת המצוה מעידה על היפוך זה עכ״ד, והאריך בזה. ואין ממש בדברים אלה. ולפי הנראה הוא הי"א שהביא הב"י לעיל (סי׳ ח') בשם א״ח, ועי׳ מה שכתבתי שם באר״י (סק״י).