המאיר לארץ על ארצות החיים· רבי מאיר ליבוש ב"ר יחיאל מיכל [מלבי"ם] וייזר
חלק א · סימן כג
סעיף א
ס"ק א
מותר. ברכות (יח) דלי׳ וכולי, ושם הקשה ר"י לר״ח ומי ידעי כולי האי וכולי וק׳ דה״ל להק׳ כן על הברייתא (שם) דלא ילך אדם בבית הקברות ותפילין בראשו וכולי. וכן בכ״מ שאמרו איסור לועג לרש. ומזה ראיה למ"ש מהרי"א בשם הרא"ה דגבי ציצית אין הטעם משום לועג לרש כיון שמוכרח ללבוש הבגד אין נראה כמלעיג רק שהמתים כשיודעים מצטערים מזה לזה הק' רק בזה ומי ידעי.
ס"ק ב
בד״א. רי״ו והרא"ש בשמו.
ס"ק ג
והנ״מ. ב״י בשם תשובת הרשב"א.
ס"ק ד
אבל. הב״י נסתפק בזה, והב״ח הוכיח כן מדברי רי"ו. [וכ"כ הט״ז והש״ך ביור״ד (סי׳ שס״ב) בשם רש"ל וכ״מ מדברי האגור שכתב הטעם שאפשר להסירו], ולמ״ש (בסק"א) דכאן הוא רק משום שהמתים מרגישים בצערם ממילא כשאין נגרר שאין מרגישים ואין לאסור רק משום לועג לרש שהוא מראה עצמו כמלעיג ממילא בט״ק שלבוש בו תמיד אין שייך לועג לרש וכשאין נגרר שרי.
ס"ק ה
ונראה. הנה לפי׳ תוס׳ ברכות (שם) פסחים (מ׳ ע״ב ד"ה אבל) בב"ת (ע״ד) נדה (ס"א ע"ב) ולפי׳ א׳ שכ׳ הרא״ש (ה׳ ציצית) וכ״כ (פ״ג דמ״ק) דמ"ש דלי', אע״ג שבמנחות (מא) אמר בהאי שעתא רמינין לי׳ הוא דהוה לועג דהמתי׳ אין מצוים ועושים ממילא גם כשנקברים עם ציצית אסור אך לעומת זה מותר לילך בטלית שאולה דגם הוא אינו מצוה ועושה אך לפי' שכתב הרא״ש בהאי שעתא רמינן לי' היינו כשמוליכין אותו לקבר ואח״כ מסירין הציצית ולמ"ש התוס' שאין להטיל ציצית למתים וכן למ״ש דשמואל חולק עם ר"י עי׳ באר"י, ממילא באם בבית הקברות מטילין ציצית למתים מותר לכנס ואם לאו אסור אפי׳ בטלית שאולה ומדברי הש״ע (סעיף ג') אין להכריע כמאן ס״ל. אך מ"מ אחר שתי׳ של התוס׳ דהוה לועג במה שהמתים אין מצוים הוא דוחק יש להקל ובטלית שאולה קודם ל׳ יום שפטור לגמרי י״ל דלמ"ש ב"י בשם הג״מ שאסור אפי' במכסה אותם דהם מכירין החיוב והמצוה אפי׳ בהיתר מותר כה״ג ולמ"ש ב"י דבמכסן מותר טלית שאולה אסור דלא ידעו אם מחויב אם לאו.
סעיף ב
ס"ק ו
ולא. ב"י ועי׳ לבוש ומג"א. אך ראיית המג"א ממ״ש תוס׳ ברכות (שם) שהריצב"א היה מהדקן תוך הכנף דאם חייבים בציצית הרי יש להם ואם לאו הרי הם מכוסים יש לדחות דבאמת בקושר ומהדק ציציותיו אין מבטלם דהא סופו להתירם (כנ"ל ס"י סע״ג) אך במתי׳ אם יהיו פטורים לע"ל הרי אין סופו להתירם ונתבטלו מתורת ציצית למפרע כמו בחייטי׳ לגלימא (שם) ואם יתחייבו בציצית לע"ל. הרי היה סופו להתירם ולא נתבטלו כלל.
סעיף ג
ס"ק ז
ואפי׳. תשובות מהריט״ץ בסופו דשמא יש בו נשמה של אדם גדול.
סעיף ד
ס"ק ח
במקום. משמע במקום שאין מסירים מותרים ללבוש וק' הא ביור״ד (סי׳ שנ״א) פסק שאין מסירים ולמה כתב דאסור לכנוס לבה״ק כן הקשה המג״א ונראה די״ל דגם הש״ע סובר כתי׳ תוס׳ בברכות הנ"ל (סק״ה) דהביזוי הוא משום שהמתים אין מצוים ועושים אך בכתפיים אם המת לובש ציצית לא שייך זה דגם הם אינם מצוים דהא נושאי המטה פטורים מכל מצות האמורים בתורה כמ״ש (בפ׳ מ״ש) אבל האמת בזה דאף שהב״י פסק שם דיש להטיל ציצית למתים לא מפני זה נעשו כל טליתות המתים הנקברים בעולם מצויצים וידע שבכ״מ יחזיקו כמנהגם לזה כתב לאסור כי פן לא ישמעו לשנות מנהגם ולא יטילו ציצית וזה ברור.