המאיר לארץ על ארצות החיים· רבי מאיר ליבוש ב"ר יחיאל מיכל [מלבי"ם] וייזר
חלק א · סימן יט
סעיף א
ס"ק א
ח"ג. כ"ד כה"פ ועי׳ באר״י (סק"א) דירא שמים יחמיר לחוש למ״ד ח״ט הוא.
ס"ק ב
ולפיכך. במנחות (דף מב) ולא כדעת הירושלמי והתוספתא דצריך לברך.
ס"ק ג
אפי'. במג"א כתב דצריך לברך כמו במזוזה וכן משמע לכאורה מדברי הסמ"ק הביאו ב״י (סי׳ י"ד) שכ' עשיית ציצית בא"י כשרים, הלכך אין לברך לעשות ציצית ר״ל דלא יברך אפי׳ בה"ג. וכן מוכרח לפרש דעת הבה"ג שכתב דיברך לעשות ציצית אע"ג דפסק דח"ג הוא וע״כ מיירי באופן זה דאל״כ סותר להש"ס [ובא"ח הל׳ ציצית (סי' קכ"ב) מביא דעה א׳ דיברך בשעת עשי׳ רק נשים לא יברכו וכן בהל׳ ברכות (סי׳ נ"ט) הביא ב' דעות בזה וכן בכלבו ובשו״ת הריב"ש (סי׳ שפ״ד) בסוף התשובה וז״ל ולדבריהם המטיל ציצית בשני טליתות צל״ב על כל או"א וכולי, מבואר דס"ל דמברך בשעת עשי׳ ועי׳ בשו״ת תומת ישרים (סי׳ מ"ו)] ועי׳ באר"י לקמן (סי׳ כ"ה) כתבתי עוד בזה ומ"ש המג״א דהא צריך לפשוט הבגד זה להר"ש טרויש אבל אנן קיי״ל כר״י שבמרדכי ומשבת (דף קיח) אין ראיי' דשם לא הזכיר רק שמהר לעשות בו ציצית מיד וכ"כ בני חיי בה׳ מזוזה, אבל בברכ״י מחלק בין ציצית למזוזה וכן ביד אהרן ולכן ספק ברכות להקל.
סעיף ב
ס"ק ד
עשה. מנחות (מ"א) ומודה שמואל בזקן שעשאה לכבודו וכו׳.
ס"ק ה
לא. נ"י.
ס"ק ו
אלא. ב"י ולא כע"ת ומג"א וזה עצמו כוונת הגמרא שאומר ומודה שמואל וכו׳ מ"ט כסותך א"ר והאי לאו לאכסויי עבידא ר"ל ל"מ למ"ד ציצית ח"ג דפטור. דהא החיוב תלוי בלבישה וכשאינה עשוי ללבישה פטורה. אלא אף למ"ד ח"ט דה"א כיון שאין החיוב תלוי בלבישה יתחייב, מ״מ בעינן שיהיה עשוי ללבישה, ואע״ג דזה עשוי לאכסויי בקבר. הלא בעינן כסותך המיוחד לחי. ובזה סרה תלונת המג״א ועי׳ מ״ש בזה באר"י (ס׳ כג).
ס"ק ז
מוכרי. מג״א: