אור ברסלב

המאיר לארץ על ארצות החיים· רבי מאיר ליבוש ב"ר יחיאל מיכל [מלבי"ם] וייזר

חלק א · סימן יז

סימן טז

סעיף א

ס"ק א

סומא. כ"ד כל הפוסקים, אך בתשובת הגאונים שנדפסו בס׳ שערי תשובה ובס' נהרות דמשק (סי׳ קכ"ז) כתב פסקא לגאון הלכה סומא פטור מתפילין וציצית, דכתיב וראיתם אותו פרט לסומא, והוא תמוה דהא מבואר בגמרא דלר״ש דקיי״ל כוותיה, (כמו שיתבאר בסי׳ י״ח) וראיתם אותו ממעט כסות לילה, וכסות סומא מרבינן מאשר תכסה בה, והרא״ש בהלכות תפילין (סי׳ ט״ז) הביא דבר זה בשם ס׳ העתים להברצלוני בשם פסקא לגאון, וכתב עליו והא ליתא דוראיתם אותו בציצית הוא דכתיב דמשמע אבל בציצית מודה ליה, והביאו הב"י (בסי׳ ל״ח) והוא תמוה, וכבר תמה בזה המעד״מ (שם ובהלכות ציצית) והכנה״ג (שם) ועי׳ מ״ש באר"י (סק״א) ובדרך הפשוט נראה דסובר כגירסת ר״ת שהביאו התוס׳ במנחות (שם ד"ה ור״ש) ועי׳ בזבחים (דף י״ח ד״ה ואידך) שלא גרס דר״ש מפקא ליה מאשר, ולפ"ז לר"ת לר״ש שסובר דאשר תכסה בה בא לרבות כסות סומא, סובר דבת חמש פטורה מציצית, והשתא לדידן נהי דס״ל כר״ש דכסות לילה פטור, מ״מ בהא לא ס"ל כוותיה לפטור בת חמש כנ"ל (סי׳ י׳ סעיף א') דמסוגיא דמנחות (דף ל״ז ע״ב) מבואר דלכ"ע בת חמש חייבת, וממילא לדידן צריך אשר תכסה בה לרבויה בעלת חמש. ואין לנו ריבוי לכסות סומא וממילא כסות סומא פטור כמו כסות לילה, כ"נ פשוט. ומ״מ לדינא י״ל שגם הרא״ש לא קאמר הכי רק לפי דברי הגאון, אבל הוא עצמו ס״ל דגם בציצית חייב ככל הפוסקים. דהא גם הרבינו ירוחם (בנתיב י"ט ח״ג ובנתיב י״ג) פסק דסומא חייב בציצית ובתפילין, ובנתיב י"ט חלק ה׳ הביא לדברי הגאון הנזכר. וע״כ דלא להלכה הביאו. וכן הסכמת כל הפוסקים, ועי׳ עוד באר״י (סק״ג) בענין אם סומא חייב במצות. ועיי״ש.

ס"ק ב

תיבת. כ״ה לגרסתנו במנחות (דף מ״ג ע״ב) ולא כר"ת דלא גרס ליה, ועי׳ מ״ש באר"י (ס״י סק״א).

ס"ק ג

כסות לילה. עי׳ לקמן (סי׳ י״ח).

סעיף ב

ס"ק ד

נשים. סתמא דגמרא בקדושין (דף ל״ד) וכן פסקינן ומנחות (דף מ״ג) ערכין (דף ג׳) כר"ש, וכמו שיתבאר (בסי׳ י״ח) דכסות לילה פטור. ועי׳ באר"י (סק"ב) מ"ש בישוב קו' התוספת בכ"מ דלחייבי נשים ציצית מסמוכין.

ס"ק ה

ועבדים. חגיגה (דף ד) דגמר לה לה מאשה [וברי"ו (נתיב כ"ז ח"א) כתב עבדים חייבים בציצית והוא ט״ס], ובענין מה שחקרו האחרונים בזה. אם הלימוד הוא לחייב או לפטור, הארכתי בזה בחדושי ליור״ד הלכות מילה (סי׳ רס"א) בביאור דברי התו' בב״ק (דף פ"ח ד״ה יהא).

ס"ק ו

וכל. משנה בקדושין (דף כ"ט) ותוספתא (פ"ב דסוטה) והובא בכ"מ בש״ס.

ס"ק ז

אפי׳. ברכות (דף ך׳ ע"ב) א״כ כל מ״ע שהז״ג נמי נחייבינהו מדרבנן.

ס"ק ח

דהוקשה. קדושין (דף ל"ד ול״ה):

ס"ק ט

דאתקיש. דאף דאתקיש גם למזוזה. מ״מ לת"ת אתקיש בין בפרשה ראשונה בין בשניה אבל למזוזה לא אתקיש בפרשה שניה שת״ת מפסיק ביניהם, גמרא שם, וכי תימא נקיש כל התורה לת״ת דהו״ל מ"ע שלא הז״ג ואפ״ה נשים פטורות ז״א דא"כ הקישא דתפילין ל"ל, לבוש ועמ״ש בזה באר״י (סי׳ י״ג סק"ג).

ס"ק י

להתעטף. כר״י ור״ש בר״ה (דף ל״ג) דנשים סומכות רשות, כמו שמשמע בחגיגה (דף ט"ז ע״ב) ובערובין (דף צ"ו ע"ב) ובכ"מ. ואף דהרמב"ם (פ״ג מהלכות מעה״ק) פסק דנשים אין סומכות, היינו משום דסמיכה בכל כחו בעינן ועביד עבוד' בקדשים, כמ״ש בחגיגה (דף ט״ז) דאמרינן להו אקפי ידיכו, דהא הרמב״ם בעצמו פסק דיכולים להתחייב עצמם במ״ע שהז״ג, וגם לרש״י שפי' בר"ה (שם) ובערובין (שם) ובכ"מ. דנשים עוברים על בל תוסיף, היינו לר' יהודה, ולא קיי"ל כוותיה, ואף בזה השיגו עליו התו׳ (שם), ובחדושי לה' תפילין הארכתי בזה.

ס"ק יא

ולברך. תוס׳ בשם ר״ת קדושין (דף ל"א) ורא״ש ור"ן וריטב״א והרמב״ן בחדושיהם (שם) ובר"ה (דף ל"א) וברא״ש ור״ן (דף ל״ג) ותוס' ב״ק (דף פ״ז) עירובין (דף צ״ו) וכ"כ ברמזים בקדושין בשם בה״ג, וכ"כ הרשב"א בתשובה (סי' קכ"ג) [וכ״כ הכלבו וא"ח בשם הר"מ ורי״ו (נתיב כ"ז ח״א) בשם ר"ת ובאגודה (פ׳ ב״מ סי' מ״ו) כתב ואם רצו יחמירו כרב יהודה ורב עמרם דרמו תכלתא לפרוזמא דאנשי ביתיה]. ועי׳ בתוס׳ ברכות (דף י״ד ד״ה ימים) כתבו ג"כ שנשים מברכים דגם אמנהג מברכין כמו הלל דר"ח ועי' בתוס' תענית (דף כ"ח ע״ב ד"ה אמר) ערכין (דף י׳ ד"ה י״ח) סוכה (דף מ״ו ד״ה כאן) וכמו אחלה דארוזא דמברכין פסחים (דף נ׳ ע"ב) ובאר״י (סק״ג) הבאתי סמוכין לשיטת ר״ת.

ס"ק יב

הרשות בידם. אבל לא חובה גם לר״ת כמבואר מכל מביאי דבריו ולא כרא״ם בתוספותיו על הסמ"ג שחייבים לברך וז״א.

ס"ק יג

כמו. ועי' לקמן (סי' ל"ד) דלענין תפילין מוחין בידם ומש״ש.

ס"ק יד

אך. כ"כ האגור, וכן בטור כאן כתב טוב יותר שלא יברכו, אף (שבסי' תקפ״ט) כ' ואין מוחין בידם וכבר תמה בזה המהרש״ל והב"ח והפרישה. וצ״ל דשם שאני שעכ"פ אנשים מצוים, אבל כאן גם אנשים יכולים שלא ללבוש ולא יתחייבו ולמה יביאו עצמם לידי ברכה שא"צ.

ס"ק טו

פי'. כן פי' ר"מ רבקש וט״ז וא"ר. אבל הלבוש הגיה דברי הרמ״א הואיל והוא חובת גברא, ומפרש דאסור משום קישוט ושמלת גבר לא יהיה על אשה, וכן פי' בל"ח, ובא"ר השיג עליו דהא מבואר ביור״ד (סי׳ קפ״ו) דדוקא משום עידוי וקישוט אסור, אולם ראה נא כי בתרגום יונתן (פרשת תצא) בפ' לא יהיה כלי גבר על אשה. כתב לא יהיה גולין דציצית ותפילין, דאינן תקוני גברא על אתתא, מבואר כהלבוש. אמנם זה סותר למ״ש (בסי׳ קפ״ו) דרק משום קישוט אסור, ונראה דהתרגום יונתן לשיטתו אזיל, שכן בשופטים (קפיטול ה׳) בפסוק ידה ליתד תשלחנה. כ׳ קיימת יעל מה דכתב באורייתא וכו' ומנא דגבר לא יהיה על אתתא, ברם ידה ליתד תשלחנה, עי"ש מבואר דס״ל דאפי׳ שלא משום קישוט אסור, וכן מצאתי במדרש משלי (בפסוק ידיה שלחה בכישור), מפרש על יעל שקיימה לא יהיה כלי גבר על אשה, כנזכר. אמנם ממ"ש בגמרא עירובין (דף צ"ו) דמיכל בת שאול היתה מנחת תפילין מבואר להיפוך, ומ"מ כבר יש לפי' זה עמודים ומכונות אך כיון שההכרח שהכריחו להלבוש להגיה שק״ל דהא (בסי׳ י״ט) כתב שהוא ח״ג, אין מכריח, כמ״ש בפנים תפסתי הפי' הפשוט, המוצג והוגה ברמ״א ע״י מפרשי דבריו מכבר.

ס"ק טז

ועוד. כ״נ. ונ"מ דלפ״מ שפרשתי י"ל דאם שאלה בגד של איש אחר ל' יום יכולה לברך כיון שהטלית חייב מצד עצמו, ומ"מ יש לדחות דהא גם האיש אין חייב בכה״ג רק מפני מראית העין.

ס"ק יז

טומטום. רמב"ם (פ"ג מהלכות ציצית) והוא ממשנה (פ"ד דבכורים) גבי אנדרוגינוס וחייב בכל מצות האמורות בתורה כאנשים, ובודאי פירושו שחייב מספק, דהא משנה זו סוברת דאנדרוגינוס ספק הוא מדקתני שמטמא בלובן ובאודם. וכן יתר הדברים שחשיב שם ששוה לאנשים ולנשים, וגם ר' יוסי (שם) שאומר דבריה בפ״ע הוא, פי׳ דהוה ספק ובא לפרש מלתא דת״ק כמ״ש התוס' בנדה (דף כ"ח ד"ה אמר) ובבכורות (דף מ"א ע״ב ד"ה ואתי) וביבמות (פ״ג ד"ה בריה).

ס"ק יח

ויתעטפו. מה שקשה ע״ז ממ״ש הרמב"ם (בפ״ב מהל׳ ק"ש) דבספק קרא ק"ש, חוזר וקורא גם הברכות שהם מדרבנן וכן מה שיש להקשות על הראב"ד שסובר (בהלכות מילה) שמברכין על מילת אנדרוגינוס. וכאן אודי ליה להרמב״ם, בארתי היטב בחדושי לקמן (סי' ס"ז).

ס"ק יט

והוא. פשוט בכ״מ דפסקינן דספק הוא ולא בריה בפ״ע, כמבואר מדברי הרמב״ם (פ״י מהל׳ א״ב הי"ח ופ"ב מהל׳ נזירות ה"י ופ״א מהל׳ מטמאי מו״מ ה״ז ובכ"מ) אמנם למ״ד בריה בפ״ע הוא מה דינו לענין מצות, אם חייב כאיש, או כאשה או פטור לגמרי, יש בזה עיון גדול וסברות לכאן ולכאן, והעירותי מזה במק״א.

ס"ק כ

וצריכים. פשוט בעיני, כיון דגם נשים רשות, ממילא הם חייבים מספק. [וכ״מ באגור ועי׳ בלבוש ול״ח (ס"ק א')].

ס"ק כא

ודוקא. כי הרמב״ן במלחמות (פ"ב דשבת) פי׳ דסדין בציצית ב״ש פוטרין משום דלא דרשו סמוכים, וכיון דאינו ראוי לתכלת אין ראוי גם ללבן, וכיון דטומטום ואנדרוגינוס אין ראוים לתכלת משום ספק, אין ראוים גם ללבן. וכ״כ בשו"ת שאגת אריה (סי׳ ל״א) והביא ראיה לזה מבב״ת (דף פ״א) ועוד מכ״מ דהיכא דאין ראוי מספק מקרי אין ראוי לבילה, אלא שמה שחקר בזה שלדעת ר"ת דס"ל כלאים בציצית לגמרי הותרה, טלית של טומטום ראוי לתכלת, והאריך בזה במחכ״ת שגה בזה מאד, דר"ת לא התיר רק אשה שלבשה טלית של איש דאשתרי ביה כלאים לאיש, ולגמרי הותרה אבל לא בטלית של אשה וכן (בסי׳ ל') תמה על הראב״ד במ״ש הרמב״ם דטומטום ואנדרוגינוס חייבים מספק, וכתב א״א דוקא בציצית שאין בהם כלאים, והא לדעת הראב״ד גבי ב״כ י״ל דלגמרי הותרה (עי׳ לקמן סי' י״ח) והאריך בזה והוא טעות דבטלית של אשה לא עלה ע״ד שום אדם שיהיה מותר בו ציצית כלאים, וממילא דין זה הוא גם לר״ת דטלית של אשה וטומטום אין ראוי לתכלת, דאף שגם לדידן שעושין לבן של פשתים, אע״ג דמדרבנן אין ראוי לתכלת משום גזירה, מ״מ כיון שמדאורייתא ראוי, ס״ל דאין דרבנן מעכב לדאורייתא, כמ״ש בזה באר״י (סי' י"ג סק"א) אבל בטומטום שמדאורייתא אין ראוי אף שהוא רק מחמת ספק מ״מ לא מבעיא להסוברים דספק אסור מדאורייתא. א״כ אין ראוי מדאורייתא, אלא אף לרמב״ם דספק מותר מן התורה, מ״מ בכאן כיון שמה שאנו רוצים להתיר ספק איסור הוא משום ספק מצוה, דלמא חייב בציצית ועשה דוחה לל״ת, והשתא ממ״נ כיון שלענין הלאו אמרינן ספק לקולא, גם לענין העשה נאמר דמספק פטור מציצית וממילא אין דוחה לאו דכלאים והוא סברה נכונה. יושבו אחור על ידה, המון הקושיות שהעמיסו האחרונים, בחקירה הזאת אם ספיקא דאורייתא או דרבנן ממ״ש ערלתו ודאי ולא ערלתו ספק, וכהנה קושי' רבות אלא לא עת האסף פה, ויותר מזה הוכחתי במק״א, מבב"ת (דף פ״א) שמקשה והא מעייל חולין בעזרה, והא להרמב"ם חולין בעזרה דרבנן. ומשמע דספק מצוה אין דוחה אפילו ספק איסור דרבנן. אמנם הרמב"ן בחדושיו הוכיח (שם) מזה, דחש"ב דאורייתא, ולמ״ש באר״י (סי׳ י״ג סק״א) י"ל שהרמב"ם והרמב"ן כ״א הולך לשיטתו, ויבואר אי״ה במק״א.

סעיף ג

ס"ק כב

קטן. תוספתא דחגיגה (פ״א) סוכה (מ״ב) מנחות (מג) ערכין (ב' ע״ב).

ס"ק כג

אביו. בגמרא שלנו איתא, חייב בציצית, חייב בלולב. אביו צריך ליקח לו תפילין, וכתבו התוס׳ בעירכין (שם ד"ה אביו) דגבי ציצית לא נקיט לישנא דלוקח דמסתמא טלית יש לו, וגבי לולב יכול לצאת בלולב של אביו [היינו אחר שיצא בו אביו דקודם לכן אסור לאקנויי לינוקא ביומא קמא (כמ״ש בסי' תרנ"ח] א״נ משום דתפילין דמיהם יקרים שייך בהו לקיחה עכ״ל והב״ח ומהרל״ח לא ראו דברי תוס' אלו ועי' בא"ר, והמרדכי בסוכה בשם הירושלמי מביא גירסא אביו לוקח לו טלית, (כן היה בגירסת הירושלמי שלפניו) ועכ"פ מדברי התוס׳ מבואר דצריך ליקח לו, ולא כב״ח. וי״ל דבתפילין צריך למנקט לוקח לו משום דיוצא בתפילין של חבירו ה"א דיכול להשאיל לו תפילין שלו קמ"ל דצריך ליקח לו בפני עצמו. אבל בציצית ולולב שאינו יוצא בשל אחרים אין צריך להשמיענו דפשיטא דלוקח לו.

תוכן העניינים

המאיר לארץ על ארצות החיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה