אור ברסלב

המאיר לארץ על ארצות החיים· רבי מאיר ליבוש ב"ר יחיאל מיכל [מלבי"ם] וייזר

חלק א · סימן טז

סימן טו

סעיף א

ס"ק א

שיעור. מנחות (דף מא).

ס"ק ב

י"מ. במ״ש ב"י בשם א״ח כדי ראשו ורובו ברוחב פי׳ הרדב״ז בתשובה כ"י (חלק ה׳ ס׳ ב׳ אלפים ק״ו) דהיינו בכ"א בפ"ע שגם ברוחב יהי׳ שיעור לכסות רו״ר. [ובא״ח שבידי לא נמצא מ״ש הב"י בשמו כדי ראשו ורובו של קטן פי׳ בארך וברוחב].

ס"ק ג

וי״א. כ״כ מהריק״ש בתשובותיו כ״י הנק׳ אהלי יעקב והביאו הברכ״י בפי׳ דברי הא״ח דאפילו אם יש בארך כדי שיעור חייב.

ס"ק ד

היינו. כ"כ ברי"ו ובס׳ החינוך להדיא ראשו ורוב גופו, וזה דלא כמ"ש הרדב"ז בתשובה הנז' ראשו ומקצת גופו דמצרפין ראשו לרוב הגוף וז״א.

ס"ק ה

של. ברוקח השמיט של קטן, והוא טעות הדפוס.

ס"ק ו

דהיינו. כ״כ הטור והרמב"ם כתב סתם המתהלך לבדו בשוק והראב"ד קלסי׳ שכן הסברה נותנת וכ״כ סמ"ג (עשין כ"ז) רי״ו (נתיב י״ט) [ומש״ש פרש״י ט"ס וצ״ל רמב״ם] ומרדכי בהלק״ט (ס׳ תתקמ"ג) וב״י וכסף משנה ב"ח ופרישה כתבו שהטור פי׳ כן דעת הרמב"ם שא״צ לשמור טליתו דהיינו כשהוא בן ט׳ ולא פליגי טור ורמב"ם ולפ״ז גם מרדכי ור״יו כטור ס"ל וכלבו וא״ח וסמ״ק ורש"י בפי׳ הריף בה״ק כתבו דמיירי בקטן שהגיע לחינוך ולפמ"ש המג"א דזה ג״כ דעת הטור דתשע הוא שיעור חינוך כמ"ש התוס׳ בעירובין [ונראה דצ"ל כמ״ש רש"י בערכין כי התוס׳ שם דחו זה וכתבו דזה דוקא גבי תענית אבל בשאר דברים כל חד לפום חורפי׳ בלולב ביודע לנענע עכ״ד ר"ל וגם בציצית ביודע להתעטף וכ"כ התוס׳ סוכה (דף כ"ח ע״ב ד״ה כאן) וצ"ל כמ"ש רש״י וכ"כ עוד רש"י ברכות (ט״ו ע"ב) מגילה (יט ע״ב) דחינוך הוא בן ט׳ ובן עשר] ולפ"ז גם הכלבו וא״ח וסמ"ק ורש״י כהטור.

ס"ק ז

וי"מ. כן פי' החינוך (פ׳ שלח) דעת הרמב"ם, בן שש או שבע, והב"ח והע"ת כתבו גם ע"ד הסמ״ק חינוך כבר שית או שבע, ולפ״ד הרמב"ם וסמ״ק וכלבו ואו"ח ורש״י חולקים על הטור ולא כמ״ש מהריק״ש דאין מי שיסבור שהטור חולק על הרמב״ם.

ס"ק ח

וי״מ. כ״פ הרדב"ז בתשובה הנזכר, דעת הרמב"ם והראב״ד, ועי' בחגיגה (פ״א מ"א).

ס"ק ט

ודוקא. בט״ז והנ"ץ פי׳ דברי הרמ״א דא"צ רק שיעור לכסות בו הקטן (ולכאורה משמע כן דהא בד״מ לא העתיק רק דברי הב"י לבד, וכן היה דעת המציין שציין ע"ז ב"י בשם מהרי"א ומהרי"ח, (וכ"כ בשו"ת פרי הארץ), אבל מג"א ושיורי כנה"ג ול"ח (אות י״ז) וע"ת, פי׳ דברי הרמ"א דתרתי בעינן.

ס"ק י

אם. כנראה מפשטות דברי הטור ורש"י וכ"ד הב"ח, וכן משמע מלבוש (ולא כפרי הארץ בדעת הלבוש) כמ"ש בשיורי כנה״ג וא"ר וזוטא וכן בל״ח, ועי׳ במג״א.

ס"ק יא

בן י״ג. כ"נ פשוט.

ס"ק יב

ב"י. למ״ש (בסק״ט) נרשם בטעות.

ס"ק יג

וה״ה. א"ר.

ס"ק יד

וי״א. נ"י רמב"ם וראב"ד וכ"כ ב"י וכ״מ, ובשם מהרי״א ומהרי"ח, וכן באו״ח וכלבו ורי"ו וסמ״ג לא הביאו דצריך שגדול יצא בו עראי, וכ"מ מדברי מהר״מ מרוטנבורג בס׳ התשב"ץ וב"י פי׳ כן דעת הטור וכ"כ הפרישה.

ס"ק טו

ובודאי. כי בדין שיהיה הקטן בן ט׳ שנים, הטור כתבו בהדיא ולט״ז ומג״א כ״ד כלבו וא״ח וסמ"ק ורש״י, ולדעת ב"י גם דעת רמב"ם וסמ״ג וכל הפוסקים כן, וגם דעת השו"ע צל״פ כן כמ״ש בע"ת וכצ"ל לדברי הלבוש כמ״ש בא"ז וכ"כ בל״ח וכן ב"ח ונ"ץ וע״ת ובשו״ת נחפה בכסף ומהרד"ל בס׳ שתי ידות בדרך חיים (דף פ״ח ע״ב) ובשו״ת מהריק"ש, ובדין בארך וברוחב מסתימת דברי השו"ע והב"י נראה כפי׳ הרדב״ז, דאף שבט"ק הוא מתעטף ארכו לקומתו. מ״מ הא בשעת הברכה צריך להתעטף רחבו לקומתו כמ״ש (בסי׳ ח׳ סעיף ב׳) וכן כתב בשו״ת נחפה בכסף בביאור דברי הא"ח, ובפרט להאו׳ דשיעור טלית הוא אמה על אמה עי׳ בסק"ז.

ס"ק טז

ולא. כן העלה הט״ז והמג"א שזולת זה לא יברך.

ס"ק יז

ויש. פה"א (ס"א) וראייתו ממ״ש ושוים שלא יביא אפי׳ אמה על אמה ממק״א. וכ"כ בני חיי (סי׳ ט"ו) והרב ב"ד שם, וכ"פ פה״א (ח״א דף כ"ג) ולמ"ש לעיל (סי׳ ט"ו סקי״ח) זה תלוי בטעם הדבר שלא יביא אמה על אמה, דלרש״י ורא״ש שהוא משום על כנפי בגדיהם יש בו שיעור טלית, ולנ״י ועיטור שפי׳ משום תולמ״ה אין בו שיעור, והשתא למ״ד שאין בו שיעור צ״ל מ״ש אפי׳ אמה על אמה ומהו הרבותא ע״כ צ"ל דהא יותר מזה מותר להביא כיון דיש בו שיעור, כנ"ל (סי׳ ט״ו ס"ק כ״ז) וא"כ למה שהסכימו האחרונים דאסור להביא ממק״א אפי׳ שיעור טלית אאל״כ ומוכרח דאמה על אמה הוה שיעור טלית והנה למ"ש בספר משמחי לב שמדד ומצא דשיעור זה בקטן בן ט׳ הוא אמה וחצי. ממילא אם נאמר דאמה על אמה הוה שיעור צ״ל כפי׳ החינוך דמשערין בקטן בן ז׳. ועכ"פ מ״ש פרי הארץ בשם דרך חכמה דהשיעור הוא ג׳ רביע אמה בארך וחצי אמה ברוחב, אין לו סמך, ומלבד זה ע״כ דעתו כפי׳ הרדב"ז דא״צ שיעור רק בארך וכבר בארתי (בס״ק ט"ו) דליתא. [ובספר ב"ד כתב שאם ע״י צירוף ארך ורחב יש שיעור אמה על אמה תלוי במחלוקת הרמב"ם והרא״ש ביור"ד (סי׳ רפ״ו) לענין מזוזה דבעינן שיהיה בבית ד״א על ד״א ועי׳ בב"ח לקמן (סי׳ תרל"ד) ובשו״ת נחפה בכסף דחה זה די"ל כאן כ"ע מודים דלא מהני צירוף, והברכ"י בשם מהריק״ש שהביא סמך למנהג וכ׳ דהארך והרוחב מצטרפין].

ס"ק יח

אבל. כנ"ל (ס"ק הקודם) דכן שיעור שיתכסה קטן בן ט' וכבר כתבתי (בס״ק ט״ו) להחמיר כהטור דצריך בן ט׳ שנים.

ס"ק יט

וצריך. כ"כ במהרי"ל, ועי' באר״י (סק"א).

ס"ק כ

ומנהג. כ"כ ר׳ שניאור זלמן בסדר תפלה שלו וכ' מהר"י צמח בהגהותיו כ"י בשם האר״י ז"ל הביאו הברכ"י דצריך שיהיה בו כדי עיטוף הראש והגוף עד החזה פנים ואחור וכ״כ בספר נגיד ומצוה ובפע״ח וכן הוא ע"פ הסוד דאור הציצית הממושכים מראש זעיר נגלים מהחזה ששם הוא מקו׳ הכנף (אהי׳ דההין שביסוד אימא) המסתיים שם ולזה עד החזה בחינת טלית אור מקיף עוטר ישראל בתפארה והציצית נעלמים בתוכו מעין ההכרה ולזה אין קדושה בהטלית, ומן החזה ואילך נגלים הציצית, ויש לי סמך לזה מהש״ס. ממ"ש (בדף מ׳ ע״ב ודף מ"א) דחסידים הראשונים כיון שפצעו בו ג' היו מטילים בו ציצית, וקשה הא עדיין לא היה בו שיעור טלית ועמ"ש בזה באר"י (סק״א) [ועי׳ במרדכי (סי׳ תתקמ״ב) הקשה כן בשם ר׳ אלחנן (ויש שם ט״ס במ״ש כיון שארגו וצ"ל כיון שפצעו ולחנם האריכו בזה בשו״ת פרי הארץ ונחפה בכסף (סי׳ א׳) וביד אהרן (סי׳ זה) והרבה מן האחרונים, כי ט"ס הוא) ועי׳ מ״ש בזה באר״י (ס"ק א׳)]. ולפ״ז ניחא דחסידים הראשונים בודאי היה נוהגים כדעת האר"י ז"ל וכיון שפצעו בו ג׳ כבר היה בו שיעור טלית:

תוכן העניינים

המאיר לארץ על ארצות החיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה