אור ברסלב

המאיר לארץ על ארצות החיים· רבי מאיר ליבוש ב"ר יחיאל מיכל [מלבי"ם] וייזר

חלק א · סימן טו

סימן יד

סעיף א

ס"ק א

מותר. כשמואל שבת (כב) מנחות (מ"א) פסחים (קא) דמתירין מבגד לבגד (וכן בסי' תרע״ד) ולא כבאה״ג (שם) משום דכל מילי דמר עביד כרב בר מהני תלת וכו'.

ס"ק ב

אפילו. רש"י בשבת כתב מתירין מטלית ישן, וכן הר״ן שם, ופי׳ הב"ח בטלית ישן קרוע אבל מחדש לחדש לא, וזה תימא דהא בבלאי גם רב מתיר כמ״ש במנחות ש"מ מתירין מבל״ב ומשני דאי בלאי ומ"ש בי״א דלמ״ש בגמ׳ אח"כ על מה דמק׳ בטלית בת ח' חוטין ש"מ מתירין מבל״ב ומשני דאי עבד. י״ל גם תחלה דאי עבד, ז״א דאח״כ א"א לתרץ דאי בלאי, דאם נחוש לזה גם בת ד' אסור דאי בלאי יסיר הכל (גם מ״ש ברש"י שסביב האלפסי דבריי׳ דושוין מוקי הש"ס דאי עבד בודאי יש שם ט״ס. דהא מוקי לה דאי בלאי) ובברכ״י פי׳ להב"ח קרוע וראוי ללבישה רק דאינו רוצה ללבוש, והעיקר כמ"ש הב"ח אח״כ דרש״י אורחא דמלתא נקט. וכן מבואר בתוס׳ בכל המקומות הנ"ל וברשב"א פסחים (שם) ובדברי ר׳ ישעיה בפסקיו דבכל ענין מותר, וי״ל דרש"י כתב ישן משום דקאי לשמואל דח״ט הוא ואיך יפקיע בגד זה מציצית הא כלי קופסא חייב וקרוב לזה בשו״ת ח״צ (ס׳ נ"ח) וכ״כ ברכ״י בשם מהר״מ בן חביב בתשובה כ"י והסכים כן, ובאגודה פרק התכלת כתב טלית בלוי׳ ויש לה תכלת יתיר התכלת ויעלה ויביא בטלית נראה כוונתו דקמ"ל דאם יש לו טלית מצויצת שבלתה לא ישליכנה עם הציצית אלא יתיר ציציותיו שיהיו ראוים לטלית אחר וקמ״ל דבר חדש דצריך להתירן, וא״כ אין ענין דברי האגודה לדעת הב"ח כלל.

ס"ק ג

ואפילו. כ"כ בשו"ת בית יהודה (חלק יור״ד ס׳ כ"ט) דט״ג וט״ק שוים.

ס"ק ד

ולכתחלה. כן דייק הפ״מ במ״ז ממ"ש התו׳ מנחות (שם ד״ה רב) ופסחים (שם ד"ה מתירין) דאף ששמואל סובר ח"ט הוא טוב ליתנם באותו שמכסה א״ע. ממילא גם

לדידן אין לנו היתר במצוים לו ציצית אחרים. והגם שיש לדחות ראי׳ זאת יש להחמיר לכתחלה.

ס"ק ה

מותר. אף לדעה א׳ לעיל (סי' ט׳ סע״א) דשאר מינים דרבנן י"ל דלא הוה בזיון לשמואל, וזכר לדבר מדליקין מנר לנר אע"ג דמצות נ״ח נר א׳ איש וביתו, ומוסיף והולך הוא רק למהדרין מן המהדרין אעפ"כ ליכא בזוי מצוה במדליק מנר הראשון שהוא חובה לנר הב׳ שהוא הידור מצוה לבד ואף שיש לדחות (דהא) [ארצות החיים זולצבאך: הא] פסקינין דשאר מינים חייבים מדאורייתא והפ"מ בא״א (סק״ב) נסתפק בזה ולפ"ד נראה כמ״ש.

ס"ק ו

אפילו. דעיקר המצוה בשל צמר כנ"ל (ס׳ ט׳).

ס"ק ז

אבל. כ״נ.

ס"ק ח

אפי׳. שאלתות (פ׳ שלח) מג"א דמ״ש בע"ת דאם הישראל השני יעשה בו ציצית מותר ז"א דהא פשיט לה מדין מתירין מבל״ב ועי׳ ברכ"י.

ס"ק ט

אבל. כ"כ המג"א. ממנחות (דף מ״ג) מתיר ציציותיו וכן מבואר מהשאלתות דרק לישראל אסור ליטול תכלת, ומ״ש הע״ת תחלה דקמ״ל אע"ג שהישראל השני יעשה בו ציצית ז״א דהא בפי׳ אומר כיון דאתעביד בהון קמבטלין ממצותהון אסור, ומ״ש בא״ר דט"ס בשאלתות ליתא כמ״ש בברכ״י וראיה דאמאי לא הק׳ על רב מברייתא דעד שיתיר ציציותיו עיי״ש, ולמ״ש (בסק״ב) בשם האגודה גם כאן טוב לתנם בטלית אחר.

ס"ק י

וכן. מג"א ונלמד מדין הקודם ודלא כא״ר [ולא כמ"ש בס׳ עקרי דינים בשם פחד יצחק דאסור לעשות מטלית ד״כ בגד אחר וליתא ועיי"ש (סי׳ ס״ח) בארך]. ואין להקשות דא"כ כשמק׳ במנחות (דף מא) ש"מ מתירין מבל"ב היה לתרץ בהני גווני, י״ל דה״ה דהו׳ מצי לשנויי שנויי טובא וחדא מגו טובא נקיט כמ"ש באר״י (סק"א) ואין להקשות מאי מקשה (שם ע"ב) בטלית בת ח׳ חוטין ש״מ מתירין הא יש חשש בהני גווני. י״ל דאם נחוש לזה גם בת ד׳ אסור וע"כ דאין חוששין חששה רחוקה כ״כ ועי׳ באר"י שם.

ס"ק יא

ומותר. עי׳ ברכ"י בשם מהרמב"ח האריך בזה, וראיותיו אין מוכרחות ועי׳ בפ״מ כתב דלרש״י משום בזיון י״ל ביזוי ציצית יש ולתוס׳ דמבטל ממצוה י״ל כאן הא יעשה אחרים תחתיהם ולא הבינותי דאם משום ביזוי טלית ג"כ אין בזיון דהא יעשה אחרים ואם החשש משום ביזוי ציצי׳ א"כ גם לתוס׳ יש לאסור משום דמבטיל הציצית ממצותן, והלבוש כתב ביזוי טלית או ציצית וכ"מ מהט״ז ומ"מ ע"ת שיורי כנה"ג מג"א וא"ר הסכימו דלעשות יותר נאים מותר, ולפ"ז נראה דה״ה כדי לחדשם, דשייך ג"כ זה אלי ואנוהו, וכ"ש הוא. [ובס׳ עקרי דינים בשם כתונת יוסף (ס״א) דמותר להתיר ואפי׳ לחתוך כשמשים אחרים תחתיהם אפילו אינם נאים מאילו וליתא].

ס"ק יב

או. בשכה"ג כתב שראה בק״ק אזמיר דכשנפסקו חוטי הציצית אין מתקנים אותם עד שיפסלו לגמרי, ולכאורה נראה טעמם דבשלמא כשמסיר ציצית ישנים כדי לחדשם עדיין הציצית ראוים לבגד אחר, אבל אם נפסק א׳ מן הראשים אם יקחם אין ראוים לבגד אחר אמנם בתשובת הרא״ש (כלל ח׳ ס׳ ט') כתב דהעולם מתקנים אותן קודם שיגיעו לידי פסול, משמע דאע"ג דחוט א׳ נפסק כדי עניבה, מסירים אותו קודם שיפסלו הציצית לגמרי, והמג"א רמז לתשובה זו, בשגם למה שהעליתי באר"י (סק"ב) שמועיל קשירה, א״כ אם יסירם יוכשר גם חוט זה ע״י קשירה ומ"ש ע״ז בס׳ מעש׳ רוקח אינו מוכרח והעיקר כפסק המג"א וכ"כ בע"ת

ס"ק יג

ואם. כן העליתי באר״י (סק״א).

ס"ק יד

ומ״מ. מלבוש וכל הפוסקים משמע דמותר לחתוך, וכ"כ בשיורי כנה"ג, ועי׳ ברכ"י בשם מהרי״מ ומהרמב"ח, וכ"מ מדברי הרמב״ם בהטיל ציצית על ציצית כתב חותך או מתיר, דמשמע דמותר לחתוך, אמנם יל״ח דשם שאני דנתכוין לבטל ובטלה מצותן. אבל כאן כיון שעדיין מצותן קיימת אין רשאי לקלקל מצותן ועי׳ לקמן (ס׳ כ"א) וכ"כ בע"ת דיתיר ולא יחתוך, וראוי להחמיר וע׳ בס״ק שאח"ז.

ס"ק טו

וכן. דלא כס׳ בתי כנסיות שכתב דגם בזה צריך להניחם בבגד אחר ולפ"ד כאן מותר גם לחתוך כיון שנתבטל מצות ציצית לגמרי מטלית זה ודמי למ״ש הרמב"ם בהטיל ציצית על ציצית דמותר לחתוך, דאף שבסמ"ק כתב דאין נכון לפסול הציצית בטליתות של מתים, רק להתירם או לתוחבם בהכנפות ועי׳ לקמן (סי' כ״ג) י"ל דשם משום לועג לרש אבל מותר לחתכם ועי׳ ביור"ד (סי' שנ״א) וצ"ע בזה.

סעיף ב

ס"ק טז

אינו. בהתכלת (דף מ״א) בלבד שלא יביא אפי׳ אמה על אמה ממק"א ובה תכלת ותולה בה.

ס"ק יז

אף. מג"א.

ס"ק יח

וכנף. רש"י ורא״ש פי׳ משום דבעינן על כנפי בגדיהם ובנ"י כתב משום תולמ״ה, ובבאורי מהרי״א כ׳ ישן נושן הביא כן בשם העיטור וכן מצא הברכ"י ונוסחה מוטעת נזדמנה להב"י ועי׳ בתשובת מהר״א ששון (סי׳ רל״ב) והשיג עליו שהרי נעשה לשם מצוה ולמ"ש בפנים אין כאן השגה, ובתשובת מהר״ם מינץ (סי׳ י״ג) פירש גם דעת רש"י כן, וכן באר ר' ישעי׳ הא׳ בפסקיו הביאו בשיו״ב ונדפס בס׳ סם חיים, אמנם מהרי״א יסבור דאמה על אמה הוה שיעור טלית עמ״ש לקמן (ס׳ ט״ז) ואא״ל משום תולמ״ה ושפיר השיגו, ולפ"ז י״ל דרש״י והרא״ש שפירשו משום על כנפי בגדיהם ס״ל דיש בו שיעור, והנ"י והעיטור יסברו שאין בו שיעור טלית ויתבאר (בסי׳ ט"ז).

ס"ק יט

אבל. גמרא שם ושוים שמביא תכלת ממק״א ותולה בה.

ס"ק כ

ובט"ק. עי׳ מ״ש בזה באר״י סק״ב, שו"ר לר׳ ישעי' הראשון בספרו סם חיים, גרס בגמ׳ ובלבד שתהיה מופסקת, ופי׳ וז״ל וגם ר"מ דאסר למתפר טלית שנקרעה תוך ג׳ עד שיתיר ציציותיו ויתלנה שנעשה מעשה בהציצי׳ מודה לרבנן שמביא הציצית מטלית אחרת כאשר הוא כרוכה וקשורה, ועשוי׳ גדיל ותולה אותה בטלית זו וא״צ להתיר הקשרים ולכרוך ולקשור פעם אחרת וא״ת איך יכול לתלותה כך כמות שהוא אם לא יתירנה יכול שיכניס ראש הכפוף בנקב הכנף ויכניס ראש הענף בתוך הכפל וימשוך ותעמוד יפה ובלבד שתהיה מופסקת שאם לא היו ראשי החוטין מופסקים אף שתלאה עכשיו הו״ל תולמ״ה, ולא אמרינן פסיקתן זו עשייתן דהא אותבוהו לרב בקושיא עכ"ל, והביאו בשיו״ב, והנה מה שצייר אופן לתלות הציצית כמו שהם, ע״י שיכניס ראש הכפוף בנקב הכנף, לא נהירא דזה כרב אחא בר יעקב מנחות (מ״ב) רמי ארבע ועייף להו מיעף ומעייל בגלימא ואביק להו מיבק קסבר בעינין תמניא בגלימא כי היכא דלהוי גדיל גדילים במקום פתיל ואנן פסקינין כמר ברי' דרבינא עי׳ לעיל (ס׳ י״א ס״ק ס"ז) ועוד גם לרב אחא ב"י כתבו בתוס׳ שם דלא הי׳ מעביר דרך אבק הנקב אלא ז׳ חוטין לכל היותר והשמיני מניח וקושר בו דאל"כ יכול להעביר הציצי׳ מן הטלית אחר עשייתו ולא משכחת כלאים בציצית ועי׳ במרדכי ולא יצוייר זה אלא לשטת העיטור כמ״ש בפנים עכ"פ מבואר מדבריו דבמכניס ציצית מתוקנים אין בו משום תולמ״ה [וברבינו ירוחם משמע קצת שאין לעשות כן שכתב אבל יתיר ציצית מטלית אחר פי׳ ואין בזה משום תולמ"ה דהא צריך לבדוק ולתקן הציצית כבתחילה עכ"ל] ובגוף הדבר אם יכול לתפור משיחה בכנף עי׳ (בס"ק ).

ס"ק כא

ובכל אופן. גמ׳ (שם) ובלבד שלא תהיה מופסקת ועפ"י מה שפי׳ הב״י וכ"כ ברכ"י בשם לקוטי מו״ה בצלאל בשם גליון והביאו דבר זה רי"ף ורא"ש ורי"ו (בנתיב י״ט) ונשמט מהב"י שכתב דרי״ו לא הביאו כמו שהשיגו היד אהרן וטור ורמב"ם השמיטו זה וע' ב״ח ופסקו כן רמ״א בד״מ וט"ז ומג"א א"ר ועי' בע"ת שכתב כן מסברה דנפשי׳.

ס"ק כב

ואפי׳. ובזה מיושב קושי׳ התוס׳ (שם) מאי אשמעינן.

ס"ק כג

אבל. בט״ז (ס׳ י"ב ס"ק ג׳) ומג״א (סי׳ זה ס״ק א׳) נסתפקו בזה והמג"א הביא ראי׳ מנגעים (פי"א משנה ח׳) שקשירה הוה חיבור לת״ק שם דהלכה כוותי׳ באמת מצאנו בכ"מ להיפוך דהא במס׳ מקואות (פ"י מ״ה) איתא, החבל שהוא קשור בכיפה אינו חיבור אא"כ תפר וכ"פ הרמב"ם (בפ״כ מה׳ כלים הלי״ז), וכן ברמב"ם (שם הלכה י') המשיחות והרצועות שבמטפחת ספרים וכולי תפורות חיבור קשורות אינם חיבור ועי' בתוספתא שהביא הר"ש (פי״ט דכלים משנה א') שמחלק ג״כ בין קשורו' ובין תפורו׳ וכ"כ בשם התוספתא (שם פכ"ח משנה י׳) ועי׳ (בפ"כז דכלים משנה ב') ובר"ש שם ועי׳ (פרק כ"ב מה׳ כלים הלכה כ"ה) וכן עוד בכ"מ משמע דקשר אינו חיבור אך עם העיון מבואר שם דהכל תלוי אם רוצה בקיומו דאז הוה חיבור, וממילא בקושר חוטי הציצית כיון שבודאי רוצה בקיומו צדקו דברי המג״א דקשר הוה חיבור וכן ראיית המג"א דמדפוסל׳ קשירה ברצועות תפילין משום דבעינן קשירה תמה ש״מ דבציצית כשר נכונה ודלא כט״ז (שם) שהוכיח להיפוך כמ״ש באר"י (סק״ב) [שוב ראיתי בכלבו שכתב שלא יקשור חוט מהן אם יפסק וצ"ע].

ס"ק כד

תלה. דבר זה הביא הטור בסי׳ זה, והוא מגמ׳ דסוכה (דף י״א) וכתב הב"י דאחר שכבר כתב הטור לעיל (סי׳ י"א) דאפי׳ בכנף אחד אם תלה הציצית וקשר ואח״כ פסק פסול כ"ש בזה אלא שנמשך אחר לשון הרמב״ם עכ"ד ומטעם זה השמיטו פה בש"ע שנלמד לפ"ד ממ״ש (בסי׳ י"א סע״יג) ולפענ"ד אחר שהרמב"ם לא הביא בחבורו כלל האי דינא בכנף אחד אם תלה וקשר ואח"כ פסק (ומ"ש הב"י בסי׳ י״א ע"ז דוחק גדול) מבואר להיפוך שדין זה הוא רבותא יותר וזה נכון עפ"י מה שכתב׳ בלב הארץ דאפי׳ אם כל החוטין פסוקים רק חוט אחד לא נפסק פסול ממילא לדעת הרמב"ם (פ"א מה׳ ציצית) דאין לחוטי הענף מנין מה״ת, אם עשה ציצית בת חמש חוטין ופסק שלשה מהם קודם שקשרם בכנף כשרים, כיון שיש פתיל ארבעה חוטין (כי בשאלתות פי׳ הטעם שפסול בקשר ואח״כ פסק משום שאין כאן פתיל ובזה יש פתיל) אבל בתלה החוטין בין שני כנפים גם בה״ג פסול (והגם שאל"פ טעם פסול של תלה החוטין בין שני כנפים משום דהוה כאילו אין כאן רק ג׳ כנפות דא״כ איך רצה להוכיח (שם) בגמ׳ דשמואל ס״ל קציצתן זו עשייתן ממה דהכשיר בתלה בין ב׳ כנפים לה״א שם ואם נאמר דזה הוה כג׳ כנפות הא אף אם קציצתן זו עשייתן יש לפסול כמו בהטיל לבעלת ג׳ במנחות (דף מ׳ ע״ב) וע״כ דז"א) אך טעם הפסול בתלה בין ב׳ כנפים משום דציצית א׳ על כנף א׳ א"ר וכאן ג׳ ציצית בד׳ כנפות וממילא הגם שג׳ חוטין פסוקים כיון ששתי הציצית מחוברים זל״ז פסול דמיחשב כענף אחד וע"כ לא הביא הרמב"ם רק דין זה לבד דאף דכאן יש לכל כנף ענף כדינו מחשב תולמ״ה וכ"ש אם לא קצץ החוטין כלל ושפיר הוצרך הטור לכתוב דין זה שנית דאינו נלמד מהקדם (בסי׳ י״א) לכן הבאתיו גם אנכי פנימה.

סעיף ג

ס"ק כה

טלית. רשב"א בתשובה (ס׳ רי"ז) ממ״ש (בדף מ״א) בטלית שנקרעה מקצתה שמביא תכלת ממק"א ותולה בה, אלמא דשאר הכנפים לא נפסלו וה״ה בנקרעה כולה.

ס"ק כו

וגם. כן מבואר ממ"ש בגמ׳ (שם) ושוים שלא יביא אפי' אמה על אמה ממק״א ובה תכלת ותולה בה משמע דבלא תכלת מותר לתפור והשתא לא מבעיא לדעת האומרים דאמה על אמה הוה שיעור טלית א"כ דין זה מבואר ואפי׳ להאומרים דאין בו שיעור טלית (כנ"ל סק״יח ובס' ט״ז) מ״מ הא ראיית הרשב״א מטלית שנקרעה מקצתה וה״ה כולה מספקת גם לנידון זה כמו דאם תופר כנף לא נפסל משום דכנף זה לא הי׳ מבגד זה כן בתופר חתיכת בגד וכ״ד הט״ז והמג״א וכ"נ מתשובת מהר״מ מינץ (סי׳ ע"ח) וכ"כ בא"ר וחזר בו ממ״ש בא״ז להחמיר ולא כב"ח וע״ת שהחמירו בזה.

ס"ק כז

ולא עוד. כן הבין בד"מ (ס׳ י') מדברי הרשב״א הנז' והט״ז השיג עליו דבכל חלק נתבטלו הציצית מהחלק האחר ולא ידעתי מנין לו להמציא סברה כזאת בלי ראי׳ מהש״ס או מדברי פוסק קדמון ולפענ״ד הנה להאומרים דאמה על אמה הוה שיעור טלית הלא מבואר בהדיא בגמרא ממ״ש ובלבד שלא יביא אפי׳ אמה על אמה ממק"א ובה תכלת ותולה דמשמע הא מבגד זה מותר להביא אמה ע״א עם התכלת והא להאומרי׳ דאמה ע״א הוה שיעור טלית מוכרח לפרש הטעם משום על כנפי בגדיהם (כנ״ל סקי״ח) ובבגד זה עצמו לא שייך זה ואף להאומרים דאמה ע״א אין בו שיעור טלית מ״מ הא לא מבעיא לשטת הרי״ו דאם נקרע למעלה מג׳ אפי׳ נקרע כולו יכול לתופרו עם הציצי׳ לפי׳ הב"י בדבריו ומכ"ש בשיש בקרע שיעור טלית שיכול לתופרו דאא״ל דלשיט׳ זו גרע בשיש בקרע שיעור דמלבד שהוא נגד הסברה הוא נגד לשון הגמ׳ דא״כ למה אומר בלבד שלא יביא אפי׳ אמה ע"א ממק״א דמשמע דאם הכנף גדול הוא רבותא יותר מה שאסור והי״ל בהיפוך דאפי׳ אם הכנף קטן שמותר להביא מן הטלית עצמו אסור להביא ממק״א וע״כ שז"א ואף לשטת התוס׳ וסייעתם דבנקרע כולו אפי' יש בקרע ג' לא יתפור נראה דאם יש בו שיעור טלית מותר לתופרו עם הציצית דהא מ"ש שלא יביא אפי׳ אמה על אמה להאו׳ דאין בו שיעור טלית צל״פ דהרבותא אפי׳ אמה על אמה לא יביא כיון שאין עדיין שיעור טלית ונתבטלו הציצית, דלדידהו צל״פ משום תולמ״ה (כנ"ל סקי״ח) הא יותר מאמה ע"א מותר להביא אפילו ממק"א דוגמת מה שדייק בברכות (דף ט״ו) מיל הוא דאינו חוזר הא פחות ממיל חוזר דאל"כ הי׳ לו לומר רבותא דאפי' שיעור טלית לא יביא ולמה תפיס אמה ע״א ועי״ל (ס״ב סק"לח) מ"ש בזה אם לישנא דאפי׳ דוקא אם לא וכ"ש שמותר להביא שיעור טלית מטלי' זה לכן נראה עיקר כדעת הרמ״א אך יען שהאחרוני׳ החזיקו בדעת הט"ז לא מלאתי לבי להקל בזה.

ס"ק כח

אבל דהא להאומרים דאמה ע״א הוה שיעור טלית זה מבואר בגמ' לאיסור ואף דלמ״ד שא״ב שיעור טלית משמע שמותר להביא ממק״א ג"כ כמ״ש בס״ק הקודם, יש להחמיר כיון שרבים האומרים שיש בו שיעור טלית כמו שיתבאר (בס' ט"ז).

ס"ק כט

מ״מ. עי׳ לעיל (סקי״ח) מ״ש בזה.

ס"ק ל

וכל זה. עי׳ באר"י (סק״ג).

ס"ק לא

וה״ה. כ"נ פשוט וכ"ש הוא.

ס"ק לב

והטלית. כן העליתי באר״י (סק״ג) באורך.

ס"ק לג

צריך. הפ״מ בא"א (סק״ד) מסתפק טלית שאינה ראוי׳ ללבישה, והטיל בב׳ פשוטים וחלקם אם פסולים משום תולמ״ה או דכיון דיכול לכופלו בקל לאו תולמ״ה הוא עיי״ש והנה יש לחקור אם לא שייך בזה תולמ"ה והטיל בד׳ פשוטים הלא שני ציצית כשרים ושנים פסולים ולא ידענו איזה מהם ומהו דינו ולפי הנראה דלת״ק דמטיל בכפולים ובשני פשוטים דסובר דבכפלה דמי כמו שתפרה והטיל בד' פשוטים דינו כהטיל ציצית על ציצית דקודם שחתך אחת מהם שניהם פסולים ולפ"ז למה שמצאתי בתשובת מהר״ם (סי' תר"ן) ובראב״ן (ס' ס"א) שפרשו הטיל למוטלת היינו שהטיל חמש ציצית בטלית בת ה׳ כנפות מבואר דגם יתר הציצית פסולים כל עוד שלא חתך וה״ה בזה פסולים גם הציצית שבכנפות הכפולים אף שנעשו בהכשר אך באמת נראה דלהת״ק דמטיל בכפולים ובשני פשוטים דאמרינין דהוה כמו שתפרה כך ממילא עיקר אזלינן בתר חלק העליון כנ"ל (סי׳ י׳ סע״ד) דהתחתון טפל לעיקר הבגד ולא אכפת לן בשני ציצית של התחתון ואם מהפך את הטלית ואין ידוע איזהו העליון ואיזהו התחתון בזה שניהם פסולים כמו בהטיל ציצית על ציצית כנ"ל. אך כ״ז להת״ק דמטיל בכפולים, אבל למה שהעליתי באר״י (שם סק"ב) דיטיל בכפולים ולא יברך דיש ספק שמא פטור לגמרי ממילא צריך להתיר כל הציצית ולחזור ולעשותם מחדש.

סעיף ד

ס"ק לד

נקרע. בהתכלת (דף מ״א) אמר רחבא אר״י טלית שנקרעה חוץ לג' יתפור תוך ג' לא יתפור תנ״ה תוך ג' רמ״א לא יתפור וחכמים או' יתפור כ"ה בגרסא שלפנינו.

ס"ק לה

ופרש"י. (שם ובדף מ') ולדידי׳ מאי דמביא סייעתא לרחבא מר״מ אע״פ דחכמים פליגי עלי׳ פי׳ בהגמיי׳ החדשות משום דהלכה כר"מ בגזרותיו וסוגיית הגמ׳ (דף מ') גזירה שמא יקרע סדינו ע״כ כרבנן דלגבי מ״ע לא עשו סייג אבל משום איסור כלאים עשו סייג וא"ל אמאי פטרו סדין מן הציצית הי׳ להם לגזור שלא לתפור י"ל דלא רצו לגזור משום סדין בשאר מיני בגדים אך לפ״ז ק"ל אמאי פסקו כר״מ כיון שרבא שמפ׳ גזרת סדין בציצית משום שמא יקרע ס״ל כרבנן יש לפסוק כרבא שהוא בתראה לכן היותר נכון בעיני דאף לר״מ אע״ג שגזר שלא יתפור מ"מ חיישו שמא יעבור ויתפור ולפ״ז האי סוגיא אתיא בין כר״מ בין כרבנן וכ"מ מדברי התוס׳ (שם ד"ה שמא) שכתבו אפי׳ לרבנן גזרינן משמע וה״ה לר׳ מאיר וזה דלא כפ"מ בא"א (סק"ד).

ס"ק לו

ולזה. עי׳ באר״י (סק״ד) מ״ש לישב קושי׳ התוס׳ על רש״י בזה וכתב הב"י שהרא"ש תפס שטת רש"י ועי׳ (בס"ק מ״ג) שמוכרח שגם הרי"ף ס"ל כן.

ס"ק לז

ולמעלה. הגמיי' (פ״א מה׳ ציצית) ובת״ה (סי׳ מו) וכמ״ש בש"ע (סעיף ו') ולא כפרישה שס״ל שגם למטה מקשר גודל אסור משום שמא ינתקו למטה וז״א ומה שהקשה דא״כ אמאי לא אמר חוץ לג׳ ולמטה מקשר גודל יתפור, י״ל דממילא נשמע דזיל בתר טעמא ועי״ל כיון דיש בזה פלוגתא במנחות (מ״ב) דלת״ק דראב״י א"צ שתהי׳ נוטפות על הקרן, נקיט מלתא דפסיקא ועי"ל דס״ל לרש״י כדעה א׳ (סי׳ י"א סע״י) דא״צ להרחיק מלא קשר גודל רק מארך הבגד לא מרחבו ולזה לא יכול לומר בתוך קשר גודל יתפור דהי׳ צריך לחלק בין ארך הבגד לרחבו.

ס"ק לח

ע״י. כן פי׳ המג"א (סק"א) והט"ז (ס"יב ס״ק ג׳), ויש גורסין ו׳ חוטין.

ס"ק לט

וחוט. מג״א והנה רש״י כתב משום תולמ״ה והתוס׳ כתבו דלמה שפי׳ (בדף מ״ג ע״ב ד״ה מן הקוצים) דאאל"פ משום תולמ״ה דרב ס"ל קציצתן זו עשייתן, וצל"פ משום תלי׳ לשמה, ולזה כיון דבש״ע (סי״ד סע״ב) פסק הטיל בלא כוונה כשרה לזה פי׳ המג"א משום טוי׳ לשמה, וזה תימא דהא לדידן ל״א קציצתן זו עשייתן ודברי תוס׳ צ"ע, ועוד להש"ע ולרמב"ם שפי׳ מן הקוצים משום מין כנף או ביזוי מצוה בל״ז אין הכרח לזה וצ״ע, והרא"ש בתשובה [וכן בא"ח והר׳ ירוחם] פי׳ באמת הטעם משום תולמ״ה.

ס"ק מ

ולטעם. הרא״ש בתשובה (כלל ב'). [ואף שאין בו ציצית אסור מהר״י ברונא (ס׳ קעא)].

ס"ק מא

ולפ"ז. כ״כ הרא"ש.

ס"ק מב

ויש. כ"ה באר״י (סק״ד).

ס"ק מג

ורב עמרם. לדידי' קשה אמאי פסקו כר"מ, כיון שאינו משום גזירה רק מדינא, הגם שלפי׳ זה ע״כ רבא שאומר הטעם שגזרו על סדין משום שמא יקרע סדינו כר״מ ס״ל, עדיין קשה עמ״ש תנ"ה, ומייתי סייעתא לרחבא מר"מ, ונראה שלזה בנ"י וברא״מ גרסי בהיפוך וחכ"א לא יתפור ולק״מ, והשתא לגר׳ רי״ף ורא״ש חכ"א יתפור צ״ל דמפרשי כפרש״י. [ועי' בשו״ת הרדב"ז (ח״א סי' שלב].

ס"ק מד

דטעמי'. להב"י יש ג' שטות בדעת רב עמרם וכמו שיתבאר, ושטה זו הוא פי' הרא"ש, כמו שהבין הב"י בדבריו דתוך ג' וחוץ לג' קאי על רוחב הרצועה ולפי דבריו אסור לתפור בהטלית רצועה פחות מג' דלא הוה חיבור.

ס"ק מה

ולפ"ז. רבינו ירוחם, [וכן העלה הרדב"ז שם לדינא ועיי״ש שהוכיח שדעת הרמב"ם כרב עמרם] וכתב ב"י דכן נראה מדברי המרדכי ועי' (בסק"נ).

ס"ק מו

וי"א. כן פי׳ הנ"י שמפ' ג״כ כרא״ש דקאי על שיעור הרצועה אלא ס"ל דזה דוקא לענין שיתבטלו ציציותיו מבגד זה, ומלשון ושוים משמע כפי׳ זה והבן, והב"י הוכיח כן דעת הרמב"ם (פ"א מה׳ ציצית). [וכן ראיתי לר׳ ישעי׳ הזקן בפסקיו פ׳ התכלת כ״י שפי׳ כשטה זו].

ס"ק מז

וכן. עי׳ בט״ז (סק״ד) שהאריך לחלוק על פי׳ הב"י והעלה דדעת הרא"ש כתוס' וליכא למ״ד דתפירה לא חשיב חיבור, וזה נראה עיקר לפענ"ד, דאפי׳ אם הי' דעת הרא״ש כפי׳ הב"י, הוא סותר הלכה מפורשת ברמב"ם (פי"ב מה׳ טומאת צרעת הי״ב) וז״ל התופר מטליות שאין בכל אחת מהם שלש על שלש ועשה מהם בגד הרי זה מטמא בנגעים שהתפור כארוג וכולו בגד אחד הוא עכ"ל והוא ממשנה דנגעים (פי"א) הרי דגם בתופר פחות מג׳ על ג׳ הוה כארוג, ואין לחלק דדוקא בתופר כל הבגד בענין זה, אבל אם כל הבגד שלם ותפר בו מטלית אחד פחות מג׳ לא הוה חיבור דמבואר במ"ל (שם הלכה ו׳) בחלוקה השנית דאין חילוק בזה עיי״ש, וכן הב"ח היקל בזה וכ"כ הכנה״ג בשם הרדב"ז.

ס"ק מח

אבל. מג״א בסוף הסי׳ דכן נוהגים ומ"מ נראה דאם הטלית שלם ותופר כנף של עור או משיחה לתלות עליו הציצית אפי׳ הוא פחות מג׳ על ג׳ מותר דכיון דזה בעצמו חומרא הבו דלא להוסיף עלה ולא כפ״מ בא״א (סק״ו).

ס"ק מט

ואם. זה מבואר מדברי הב"י לשטה זו וכ"כ הלבוש וכ״נ מתשובת מהר"מ מינץ ולא כנ"ץ כמ״ש בא"ר ועי׳ בתשובת מהר"א ששון (סי׳ רל"ב).

ס"ק נ

וי״מ. כן פי׳ התוס׳ ולדברי הט"ז (סק"ד) גם הרא״ש והנ"י מפרשי כתוס׳ עיי״ש וגם מ"ש הב"י שדעת המרדכי כרבינו ירוחם תמוה לי הא במרדכי כתב אם הקרע למעלה מג' ועדיין מחובר בבגד מותר לתפור משמע הא למטה מג׳ אפי׳ מחובר אסור וזה דלא כרי״ו, והשתא מוכרח דמרדכי כתוס׳, ומ״ש למעלה מג׳ היינו שעדיין מחובר ג׳ דאל״כ יהי׳ דעת המרדכי דלא כמאן וכ״ד הת״ה (ס׳ מ״ו) ודלא כע״ת.

ס"ק נא

וירא שמים. הש״ע השמיט דעת התוס׳ רק הלבוש הביאו ולמ"ש יש לחוש ביותר לדעה זו ג״כ שלהט״ז כ"ע ס״ל הכי.

סעיף ה

ס"ק נב

כשר. ב"י וכן מצאתי בתשובת מהר"ם מרוטנבורג (ס׳ ס״ח).

ס"ק נג

באותו המין. כמ״ש באר"י (סק"ד).

ס"ק נד

וי"א. כ״כ הט״ז (סק"ה) ודבריו נכונים כמ״ש לעיל (סק״מז מ״ח) וכ״ש בזה שגם הרא"ש עצמו מודה כיון שמחובר למעלה וגם המחבר מסתפק בזה גם להרא״ש דשמא בזה מודה וע"ז כתב בב״י לכולהו פ׳ איכא לספוקי ולא כהבנת הט״ז וזה כוונת המג"א (סקי״ב) ומ״ש להנ״י הוא ט״ס.

ס"ק נה

ולפמ"ש. ועי׳ שם (בס"ק כ') והא דכתב רש"י ושוים שמביא תכלת משום דצריך לחזור ולעשותה והא משכחת בה״ג דא"צ לחזור ולהתיר הקשרים י״ל משום דרש"י סובר דאסור לתפור שם, ואף דיכול לתפור באינו מינ׳ מ״מ הא האי ושוים קאי אמ״ד לא יתפור.

סעיף ו

ס"ק נו

התופר. הגמ"י בשם מהר"ם.

ס"ק נז

ותופרן. בת"ה (סי׳ מ״ו) וכמ״ש באר״י (סק"ד).

ס"ק נח

במדינות. עי׳ במג״א (סק"יג).

ס"ק נט

לדעת רש"י. אבל לדעת מהר"ם אין חשש כיון שהטלית שלם. ת״ה (שם) ועי׳ לעיל (סי׳ י״א סעיף ט"ו).

ס"ק ס

אפי׳. דאף שלתי׳ האחרון (בסק״לז) יהי׳ מוכח מהגמ' דברוחב הבגד אסור לתפור אפי׳ למט׳ מקשר גודל מ״מ כיון שמחמירין כדעה לעיל (ס"יא סע״י) להרחיק מלא קשר גודל גם מרחבו, שוב אין חשש שמא יצרף חוט התפירה.

ס"ק סא

ואפילו. עי׳ באר״י (ס״יא סק״יב) מ״מ כיון שבל״ז יש ספק אם כרש"י אם כרע"מ אין להחמיר בזה.

ס"ק סב

וכן. כ״נ כיון שבל״ז אין לנו הכרח שלדעת רש"י אסור לתפור אפי' כשיש ציצית בבגד דמן הסברה י"ל דאין אסור רק באין ציצית אבל ביש ציצית שנחוש שיפסלו הציצית ויעשה אחרים ויצרף חוט התפירה הוא חששה רחוקה אלא שהב״י כתב כן לשטת רש״י (בלי ראי׳ [ובאמת מצאתי בא"ח (סי׳ ק״כ) שדעתו כרש"י וכתב וצ״ע אם הי׳ מצויץ כהלכתו קודם שיקרע הרי נסתפק בזה], ומ״ש הב"י ד״ה נקרעה על דברי הנ"י וי״ל אלא דלרש״י אפי' תופרו ואח״כ הטיל ציצית אסור לשון אפי' הוא שלא בדקדוק) ועכ״פ כה״ג שנחוש שיפסלו גם הציצית האחרים ויעשה ציצית משי פשיטא דאין לחוש בזה.

תוכן העניינים

המאיר לארץ על ארצות החיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה