אור ברסלב

המאיר לארץ על ארצות החיים· רבי מאיר ליבוש ב"ר יחיאל מיכל [מלבי"ם] וייזר

חלק א · סימן יב

סימן יא

סעיף א

ס"ק א

אם. מנחות (דף ל"ח ע"ב) לפר״י והרא״ש דמ״ש בני ר׳ חייא גרדומי תכלת כשרים היינו כל הציצית.

ס"ק ב

דבר. אבעי׳ שם בגמרא לפרש״י.

ס"ק ג

המגורדמין. כ"כ הב"י ודקדק כן מדברי המרדכי. [וכ״מ באגור ורי"ו].

ס"ק ד

סגי. ב״י מדברי סמ״ג והמרדכי.

ס"ק ה

וי"מ. כ"פ המג"א את דברי המרדכי.

ס"ק ו

וע״כ. כ"נ דהא הב"י כ׳ דלזה השמיטו הרי״ף והרמב"ם בעיא זו משום דספיקא דרבנן הוא אזלינן לקולא, וכ״ש אם יש ספק בפי׳ דברי הגמ׳, תפסינן הפי׳ המקיל דהא יש כאן ס"ס שמא די בכדי עניבה על חוט א', ואת״ל דצריך על כל החוטין שמא כפי׳ הב"י וזה דלא כא״ר.

ס"ק ז

אם. הב"י נסתפק בזה, והנה מלשון הגמ׳ שאומר כ"ש דמנכר מצוותיהו, י״ל דהא בה"ג לא מנכר, ועי' בשו״ת בית יעקב (סי ק״י) שהוכיח מחולין (דף ל') דע"י צרוף לא בעינן מנכר מצוותיהו והמעיין יראה שאין ראיה משם, וכן מ״ש דלרש"י דעניבה הוא מן הענף מצטרפים, ולר"ת דבעי מן הגדיל א״מ דהוה כתפרה לגבי טלית, לא ידעתי מה ענינו לתפרה, דלפ"ז גם אם נשאר כדי עניבה מצ"א ג״כ לא יועיל, אמנם רש"י בס' הפרדס והשאלתות ובה״ג כתבו ואי אגרדם ובצרי להו מארבע ואית בהו כדי עניבה כשר, הרי דלא הקפידו רק שיהי' בארבע חוטין כדי עניבה ולא שיהי' בהשמונה כדי עניבה מבואר דצירוף מהני, וכן למה שהוכיח הד"מ כן לדעת הר״ת, ממילא י״ל דה״ה לדידן ועי' בס"ק שאח"ז.

ס"ק ח

יש. כבר הארכתי במק"א אם יש לסמוך לענין ברכה אס"ס, ובפרט למ״ש (בס׳ ח' סק"ז) דכאן יש חזקת חיוב, ובזה יש ג״כ פלוגתא דרבוותא אם סמכינן אס״ס במקום חזקה, מ״מ למ״ש בס״ק הקודם שבזה הדעת נוטה שמצרפין יש להקל עכ"פ בשיש עוד ספק.

ס"ק ט

וכן. זה ק״ו מהקדם דשם כיון שאין אנו דנים על האיסור רק על החיוב כמ״ש המרדכי בשם ר״י שאין איסור לילך בבגד ד"כ בלא ציצית ממילא יש חזקת חיוב ובכאן אין כאן חזקת חיוב דלגבי תיקו לא מהני חזקה דבשביל החזקה לא ישתנה הדין, בפרט שהב״י כ׳ בשם ריף ורא״ש להקל בל״ז ספ' זה כנ"ל ((ס"ט) [ארצות החיים זולצבאך: ס"ק] ז׳).

ס"ק י

ולפי. מהרי"א [ועי' בגו״ר כלל א׳ ב׳ שאם א"י אם נזהר בעת עשייתן ונמצא חוטין פסוקים אמרינן דמן הסתם לא נזהר דספק דאורייתא לחומרא].

ס"ק יא

אפי'. ברכ"י בשם פרי צדיק.

ס"ק יב

ולר״ת. מפרש גרדומי תכלת היינו תכלת לבד, וכתב המרדכי שהסמ"ג תפס שטת ר״ת וכ״ד הר"א ממיץ בס׳ יראים. [וכן באגור ורי״ו בשם סמ"ק וסמ"ג כר״ת וכן בכלבו ובא״ח].

ס"ק יג

אפי'. ד"מ ועי' לעיל (ס״ק ז').

ס"ק יד

והטעם. פשוט בתוס' שם ובפוסקים, ולכאורה לסברת העיטור שכתבתי בלב הארץ (ס״ט סעיף ג') דשנים שנותנים במקום תכלת צריך שיהיה צמר דוקא כדי שלא יחסרו הציצית אלא צבע חלזון והשתא בטלית של משי שנותן בו שני חוטי משי ושני חוטי צמר, ונפסק א׳ מן חוטי הצמר, ואחד מחוטי המשי יש לפסול אע״פ שנשתיירו שני חוטין שלמים דהא כאן ניכר שהצמר הוא במקו' התכלת והמשי הוא במקום הלבן, ויהיה דינו כמו בזמן תכלת, אם נפסק חוט א׳ מתכלת וחוט א' מלבן שפסול, אמנם כיון שבל״ז יש ספק אם כדעת ר"ת אם כדעת הרא"ש בפי' גרדומים, וגם סברת העיטור הרא"ש חולק עליה אין להוסיף חומרות בזה.

ס"ק טו

ונוהגים. אגודה (סי' ט"ו).

ס"ק טז

יש. דהא בארתי באר"י דדעת הרמב״ם עולה כדעת הרא״ש וכן מורה דעת החינוך (ס' שפ"ו) וכ״מ דעת רש״י בס' הפרדס והבה״ג והשאלתות מסתימת דבריהם, שאפי' נפסקו כולם כשר ועי' באר"י העליתי שכן מוכח מדברי רש״י בפי׳ ג״כ, וגם מ״ש המרדכי שהסמ״ג תפס שיטת ר״ת באמת הא כל יסודו דר״ת נבנה ע״מ דאמרינן דאנו נותנים שני חוטין במקום לבן ושני חוטין במקום תכלת, ולזה א׳ מגין על חברו, והשתא לדעת הרמב"ם (פ״א מהל׳ ציצית) שכתב דלוקחים שבעה ראשים לבנים, ורק ראש א' של תכלת, ממילא אא״ל כלל שנותנים עתה שנים במקום תכלת והשתא הסמ״ג כתב עושה שני חוטי לבן ושנים תכלת או שבעה לבנים וא׳ תכלת הרי מספקא ליה בנתינת הלבן והתכלת אם כרמב״ם או כדעת יתר הפוסקים ואיך יוכל להחליט פה כפר"ת, והשתא אחר שגם להרמ"א דעת ר״י והרא״ש מחוורת להלכה רק שנוהגים להחמיר כר"ת והבו לה להחמיר בודאי לא בספק.

ס"ק יז

יש. דהא דעת הרמב"ם והרבה פוסקים שגם תחלתן כן שיעורם, בפרט למ״ש בע"ת שם בשם לבוש דאף לדעת ר״ת דצריך י"ב גודלים הוא משום נוי ציצית, אבל חיוב המצוה מדאו' הוא רק ד' גודלין ואף למה שפי׳ בא"ר וזוטא דברי הלבוש דמדאורייתא סגי בכל שהוא רק שחכמים נתנו שיעור ד׳ גודלין או י״ב גודלין מ״מ עכ״פ יש כאן ס״ס בדרבנן שמא הלכה כר"י והרא״ש ושמא הוא מחוט אחד.

סעיף ב

ס"ק יח

כשר. כ״ה בגמרא והביאוהו רא״ש ועיטור ורי״ו אך הרי״ף ורמב"ם השמטוה ועי' ב״י.

ס"ק יט

ודעת. המג״א תמה על הב"י שכ׳ לשער בבינונים מדוע נטה מדברי העיטור ונראה דהב"י לשטתו שהוכיח דרי״ף ורמב״ם השמיטוהו משום דלא ידעי שעורא ומ״ש הדרישה אינו מוכרח.

סעיף ג

ס"ק כ

כדי. תוס׳ בשם רש"י [וכן הביא האגור בשם מרדכי קטן בשם סמ״ק ור"ש וכ"ד האגור וכן הוכיח באגודה פ׳ התכלת ממ״ש ש״מ צריך לקשור על כל חוליא וכולי כיון דאשתרי עלאי וכו'].

ס"ק כא

ולר״י. כ"כ רא״ש וסמ״ג ורי"ו ולדברי המבי"ט בקרית ספר (ריש הלכות ציצית) גם הרמב״ם פסק כוותיהו, וכן מוכח סוגיית הגמ׳.

ס"ק כב

ויברך. כ"מ דעת הב"י, וכ"כ יד אהרן, אך מג"א וא"ר כתבו שלא לברך, וברכ"י בשם פרי צדיק שהעלה לברך ולבוש כתב כיון שנשאר כאן שעורא דאורייתא דבפחות מזה השיעור יכול לעשות כריכה וקשר, ומי״ט הגיה דצ״ל אין יכולים, ועי׳ בא"ר שנדחק בזה, ולפ״ד נראה כוונתו דכיון דפסקינין כרב דצריך גדיל ופתיל מדאורייתא וא״כ אם אין בו רק שיעור לעשות כריכות וקשר אין יכולים לעשות בו רק גדיל ופסול מדאוריי׳ ועז״א דבפחות מכדי עניבה יכול לעשות כריכה וקשר ממילא אם נשאר כדי עניב׳ יש בו גדיל ופתיל ויש כאן שעור׳ דאו׳ [והלק״ט (ח״ב סי' קי"ח) כתב דמי שנפסקו לו ואין לו ציצית אחרים יתיר שלשה חוליות עם שלשה קשרים העליונים כדי שיהיה גדיל ופתיל עד שימצא אחרים ואין בזה תעשה ולא מן העשוי כיון שנעשו בכשרות ועוד די״מ אפי׳ נשאר כדי עניבה מן הגדיל].

ס"ק כג

וגם. דלדעת רש״י בל״ז יכול לצאת לר״ה בטלית שאינה מצויצת כהלכתא ובשגם כי רבים ס״ל דאין לנו ר"ה בזה"ז.

ס"ק כד

וכ"ש. וה"ה אם יש בו עוד ספק יש להתיר א"ר.

ס"ק כה

ואינו. הנה מלשונות הפוסקים יש פנים לכאן ולכאן, והנה אם נאמר דמתחילין לחשוב מן הכנף וכיון דזה פשיטא דאפי׳ אם יש בהם כדי עניבה קודם שהגיע לכנף אין מועיל (כש״כ) [ארצות החיים זולצבאך: כמ"ש] רבה ש״מ צריך לקשור על כל חוליא וחוליא ואם הכדי עניבה הוא קודם שמגיע לגדיל משתרי הקשר, וע"כ דצריך שישאר גדיל והשתא כיון דמרחיק הכנף משפת הבגד מלא קשר גודל שהוא קרוב לשלש אצבעות כנ"ל (סי׳ י״א סק"נ) ממילא שיעור עניבה יהיה שלש אצבעות, והשתא מלבד מה שימנע כלל לומר כפי׳ המג"א שפי׳ במרדכי שיהיה צריך לענוב על כל חוט בפ"ע כנ״ל (סק"ה) דיהיה לדעת הרא"ש שמכשיר באגרדמי כולהו, שבע עניבות שהם כפלים מכל גודל הציצית אלא אפי׳ לפי׳ הב"י דצריך עניבה א׳ עדיין יהיה גדול מהגדיל לדעת רש״י שהגדיל הוא שני אצבעות וכ"ש להרמב"ם שהוא אצבע ושני שלישי אצבע אם לא נצייר באופן שכפלו הטלית ע״י שמתכפלים החוטין וזה דוחק, סוף דבר אני מסתפק בזה ולכן יש להחמיר.

תוכן העניינים

המאיר לארץ על ארצות החיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה