אור ברסלב

המאיר לארץ על ארצות החיים· רבי מאיר ליבוש ב"ר יחיאל מיכל [מלבי"ם] וייזר

חלק א · סימן י

סימן ט

סעיף א

ס"ק א

ת״ל. כ"ד הרי״ף והרמב"ם והסמ״ג והסמ״ק והתו׳ והרא״ש וכ"פ בה"ג וס' התרומה, ובס' החינוך (פ' שלח ס׳ שס"ו) ומהר״ם מרוטנבורג בתשב"ץ קטן, ומרדכי בשם תוס׳ שאנץ, ומנחת יהודה (פ׳ שלח) בשם מהר"ם ור׳ פרץ, וכ"ד הכלבו והארחות חיים, וכ"ה בפסיקתא (פ' שלח) וכ״כ רי"ו (ני"ט ח"ג) ור׳ ישעיה הראשון בס׳ סם חיים, (דף י"ג דף ט״ו).

ס"ק ב

חייבת. כברייתא בהתכלת (דף מ״ג) דגם לר"ש בעלת ה' חייבת מרבוי׳ דאשר ולא כסוגיא דזבחים (דף י"ח) ועי׳ באר"י הארכתי לישב הסוגיות הסותרות אהדדי, והוא רק לחדד התלמידים, ועם האמת הסוגיות אין מסכימים זה עם זה, אשר זה כחו של הר׳ שמחה (והרמ״מ) [ארצות החיים זולצבאך: והרא"מ], שסומך על הגמ׳ דזבחים, כי גם בספרי מבואר ארבע ולא ג׳ ולא ה' וסמי חדא מקמי תרתי, והנה מ״ש הרא״ש לפרש הספרי דמוציא בעלת חמש מלהטיל בכנף החמישי, כתבתי באר״י דע״כ סוגיא דזבחים לא ס״ל הכי דא"כ מאי מק׳ ב׳ הברייתות אהדדי, וכ״כ בבה"ז, אך הא לשטת הסוגיא דמנחות נשאר עדיין קושי׳ הגמ׳ דזבחים, דב׳ ברייתות סותרות אהדדי, תניא חדא ארבע ולא חמש, ותניא אידך בהיפך, וא״א לתרץ הא ר״ש והא רבנן, דהא במנחות סובר דגם לר״ש בת ה׳ חייבת, וגם א״א לומר דפליגי אי יתר כמאן דלית׳, כס״ד של הסוגיא דזבחים, דהא אחר שחדש דרביא קרא. אא"ל כן כלל: דגם אם כמאן דלית' הא רבי׳ קרא בין לר״ש מאשר ובין לרבנן מתכסה בה, וגם דא״כ ישאר ק׳ לפי פסק הלכה דקיי"ל יתר כמאן דאית׳ כמ״ש הרמב"ם (פ״ח מה׳ כה״מ ה"ד), וקיי״ל בת חמש חייבת, וממילא מוכרח דסוגיא דמנחו׳ סוברת בדברי הברייתא דתני ד׳ ולא חמש, כפי׳ הרא״ש, דמיעט מלהטיל ציצית בכנף החמישי, וממילא אין ראיה מהספרי שהוא בעצמו הברייתא שהובא בזבחים שממעט בת חמש, וממילא אין כאן רק סוגיא דמנחות נגד סוגיא דזבחים, גם כן מוכרח מסוגיא דשבת (דף כ"ד ע״ב) שמק׳ לתנא דבי ר״י מ״ש לענין טומאה דמרבה שאר בגדים דכתיב או בגד, לענין ציצית נמי נרבה שאר בגדים מאשר תכסה בה, ומשני דלאתויי כסות סומא אתי כר״ש, הרי דתנא דבי ר״י סובר כר"ש, ואעפי״כ ס״ל לר״י במנחות (דף ל״ז ע״ב) דבת חמש חייבת בציצית וזה דוחק לומר דלר״י לשטתו שסובר ארבעתן ארבע מצות, ידעינן גם זולת הריבוי דבת חמש חייבת, ז״א דהא קרא כתיב על ארבע ולא שלש ולא חמש, ובודאי צריך רבוי גם לר״י, רק אחר שיש ריבוי שחייבת בציצית ממילא ידעינין דלר״י חייבת בכל חמש כנפות כיון דכל חדא מצוה באפא נפשא, דאלת״ה תקשי לרב יהודה, שפוסק שם בשם שמואל, הלכה כר״י, וס״ל (בדף מג) דלילה זמן ציצית, וממילא לא צריך לדידי׳ אשר תכסה בה לרבות כסות סומא וע״כ דאשר תכסה בה, בא לאתויי בעלת חמש וק׳ ל״ל רבוי, הא ס״ל כר׳ ישמעאל דארבעתן ארבע מצות וע״כ דגם לר״י צריך רבוי', ממילא כיון שר"י סובר כר״ש דכסות לילה פטור, ואשר תכסה בא לאתויי כסות סומא, ואעפי"כ מחייב בעלת חמש, ע"כ יליף לה מאשר, וכסוגיא דמנחות, וזה ראי׳ שאין עלי׳ תשובה, כלפי שנאי דהרא״ם והרא״ש, [עוד תמוה לדעת הרא"ם והרא"ש דמ״ש בסוף הקומץ טלית בעלת חמש א"ב היינו שלרבנן פטור לגמרי (עי׳ סק״ה) א״כ מאי מקשי בזבחים ב׳ ברייתות אהדדי הול״ל דהך ברייתא דמחייבת בעלת חמש ס״ל כר"י דהם ד׳ מצות וברייתא הפוטרות ס"ל כרבנן].

ס"ק ג

לפיכך. מה שהוספתי הוא לשון הרמב״ם, ומלשונו נראה שיליף לה מקרא, וכ"כ בל״ח, וכ״מ בתשובת ר״מ מינץ (סי י״ג) אבל הכ"מ כתב שכן הוא מסברא, וכ״מ

לשון הלבוש ויש להחמיר אם אפשר אבל אם כבר נעשה בכנף הקרוב וא״א לתקן כגון שהגיע זמן תפלה יכול לסמוך על הלבוש והכ״מ ולברך עליו (ויש עוד נ"מ למ"ד דבעשה ה׳ ציצית עובר על בל תוסיף כמו שפירש רש״י (פרשת ואתחנן) אם עשאם בכנף הרחוק, להרמב״ם שהוא מדאורייתא אינו עובר ולהכ"מ והלבוש עובר דהוה מקום ציצית).

ס"ק ד

ויש. כ"ד הר״א ממיץ ורבינו שמחה, וכן פסק הרוקח (ס׳ שס״א) ובתומת ישרים (ס׳ קע״ד) בשם העיטור כתב שהצרפתים כתבו דבעלת ה' פטור, וידוע דרך העיטור לכנות לרש״י רב הצרפתי, נראה שכיון עמ"ש רש"י (פ' שלח) ארבע כנפות, ולא ג׳ ולא ה', ופי' הר"א מזרחי (שם) דסובר דבעלת ה' פטור כסוגיא דזבחים, וכ"כ הכנה"ג (ר"ס זה) בשם רש"י, אבל בנח"י פי׳ דברי רש״י פטורה מכנף החמישי עיי"ש, והוא כפי' הרא"ש והתשב"ץ הנ״ל בדברי הספרי, וכן נראה מהפסיקתא זוטרתא (שבפ׳ שלח) פסק להלכה דבעלת חמש חייבת, (ובפ׳ תצא) הביא בסתמא דברי הספרי, ארבע ולא ג׳ ולא ה׳, וע"כ מפ׳ לענין שא״צ להטיל בכנף החמישי.

ס"ק ה

וע״כ. כ"כ הב"ח ועי׳ במג"א כתב כן בשם בה"ז, וע"ת חולק על הב"ח בזה, וראיתי בספר יראים להרא"מ הביא ראיה לדבריו ממ״ש (בסוף הקומץ) האי מאן דבצרי׳ לגלימא לא עביד ולא כלום שויא בעלת חמש ומוכח שבעלת חמש פטור, וראייתו תמוה, דהא אח"כ אומר (שם) האי מאן דציירי׳ לגלימא לא עביד ולא כלום, ופי׳ שלא הועיל ובאמת הסמ״ג והמרדכי הביאו מזה ראי׳ להיפוך שבעלת ה׳ חייבת. ונראה כוונת הרא"מ, שראייתו הוא, ממה שמציין מימרא זו על ר"ע, ואח"כ מתחיל הפסקא ר"י אומר, מזה הוכיח שפי׳ לא עביד ולא כלום היינו שפטור לגמרי וממילא שייך לציינו דוקא על דברי ר״ע, שלדידי׳ פטור לגמרי לדעת הרא״ם. [שפי׳ מה שכת׳ שם מאי ביניהו, (ר"ל בין ר"י ור״ע) ואמר טלית בעלת חמש איכא בינייהו, פי׳ של מאי בינייהו היינו במאי פליגי כמו מאי בינייהו שבסנהדרין (דף י״ג) ברכות (דף יח) ואמר דפליגי בטלית בת חמש אם חייב אם פטור, כמו שפי' בהגמיי׳ לדעת מהר"ם, וכן מצאתי בשו״ת בשמים ראש (ס׳ ש"ע) תשובת רבינו שמחה לר׳ קלונימוס בענין זה, שפי׳ כן] ועז"א לר״ע בבצרי' לגלימא פטור מציצית, מ״מ אין בראיה זו כדאי להכריע, די"ל גם לדידן פרושו דלר"ע לא עביד ולא הועיל כלום, משא״כ לר"י הועיל שצריך להטיל ציצית בכנף החמשי, וע״ז ציינו דוקא על דברי ר״ע. והנה מ"ש בשם הגמ״יי שפי׳ לדעת הרא״מ, מ״ש מאי בינייהו היינו במאי פליגי דבריו תמוהים, דמה יעשה במ״ש שם אח״כ דר"ה איכא ביניהו, ופרש״י דכ"ע ס״ל דר״ה, רק דלר"י ביוצא בטלית בת שלש הוה מצויצת כהלכתא, וא״כ פרושו מאי נ"מ לא במאי פליגי, אמנם ראיתי בשאלתות דרב אחאי (פ׳ שלח) וז"ל אי נמי הני קרנאתה דגלימא כולהו מצוה חדא נינהו ומעכבן אהדדי, או דלמא כל חדא וחדא מצוה באנפי נפשא ולא מעכבא אהדדי. למאי נ״מ למיפק בה בשבתא כי לית בה כולהו ארבע׳ וכו', פליגי בה ר״י ורבנן וכו׳, הלכתא מאי. ת"ש דאמר ר״ה היוצא בטלית שאינה מצויצת כהלכתה בשבת חייב חטאת, [וכן בה"ג ה׳ ציצית ורש״י בס׳ הפרדס כתבו היוצא בטלית שאינה מצויצת חייב אלמא ארבעתן מ״א עכ״ל], לפ"ז נראה שמפ׳ דר״ה איכא בינייהו היינו במאי פליגי, וכדברי הרא״מ והרבינו שמחה, ור"י לית לי' דר"ה: אבל הלא זה גופא טעמא בעי, למה לא פי׳ כרש״י דכ"ע ס"ל דר״ה בנפסק חוט, או כשנפסלו כל הציצית, רק בשנפסק ענף אחד, בזה לר״י עדיין קיים ג׳ מצות, ונראה דהשאלתות ס״ל כדעת הרמב"ם (פרק יט מה׳ שבת) שפי׳ הטעם דיוצא בטלית שא״מ כהלכתה חייב חטאת ולא בטלי לגבי בגד משום שדעתו להשלים עליהם, וממילא זה דוקא בנשאר ענף אחד שלם, אבל אם הענף בעצמו נפסל, א״א להשלים עליו דאפי׳ בנפסק חוט אחד מעיקרו ונשארו חוטין שלמים, י"ל דסובר השאלתות דבזה פטור דא"א להשלים על החוטין כמו שהם, כי מוכרח להתירם ולחזור ולעשותם ולא חשיבי ובטלי לגבי בגד, וממילא לר׳ ישמעאל לא משכחת הא דרב הונא כלל, ושפיר פשיט מדרב הונא דלית הלכתא כר׳ ישמעאל, דלדידי׳ ל"מ הא דר״ה רק בנפסק ענף אחד שחייב על הציצית האחרים ולר״י פטור, ובזה נכון הראי׳ השנית שהביא השאלתות שם דלית הלכת׳ כר״י מרבינא דהוה אזיל בתרי׳ דמר רב אשי, וקשה מאי ראי׳ דלמא הי׳ המעשה שנפסל הענף עצמו שנעקר חוט מעיקרו, וצריך למשדיי׳ בשביל אותו הענף הנפסל, אך הוא גורס אפסקא לי׳ קרנא דגלימא, ממילא כל הקרן אפסיק, והולך בגי׳ זו לשטתו שס״ל דאין חייב חטאת רק אם נפסק כל הקרן, ולפ״ז יהי׳ דעת הרבינו שמחה כדעת השאלתות, [וכן באגודה גרס קרנא דחוטא וכן הביא הברכ"י בשם פי' רש״י כ"י ובשם פי׳ ר"ג מאור הגולה כ״י שגרסי אפסקא לי׳ קרנא דחוטי, אמנם ראיתי בפי' ר׳ ישעי׳ כ״י גרס חוטי דקרנא ושם הביא הראי׳ דלית הלכתא כר״י מרבינא כמו שהביא השאלתות וצ״ע] ומ"מ עדיין קשה ממ״ש סדין בציצית איכא בינייהו דהפי' הוא מאי נ"מ, וכמו שהעיר בזה ר׳ יצחק די מולינא המגי׳ בבשמים ראש, ומ״ש בכסא דהרסנא בזה, אין בו טעם ולא ממש, וצ״ל דס״ל לרבינו שמחה דהא כדאי׳ והא כדאי׳ וצ"ע, [וע״ד החידוד י״ל בזה שגם מ״ש סדין בציצי׳ א״ב יהי׳ פי׳ דפליגי בסדין בציצית ג״כ דר״י לית ליה גזרה דסדין בציצית והוא. דרב יוסף שאמר סדין בציצית א"ב יסבור כמ״ד שהגזירה היה שמא יקרע סדינו ויסבור הרבינו שמחה כדעת רש״י ורמב"ן דשוע טוו ונוז היינו שיהיה הצו"פ שועים וטוים וארוגים יחד ובל״ז לא הוה חיבור לענין כלאים וכבר הזכרתי בחדושי הלכ' כלאים (סי׳ ש') אשר הרעישו עליהם האחרונים דא״כ כלאים בציצית היכא מ״ל הא התכלת והלבן שועים וטוים כ"א לבדו, וישבתי זה דס"ל דמגוי דהוה חיבור לענין ציצית דבעי צו״פ יחדיו גדילים הוה חיבור לענין כלאים דוגמת מ״ש הגהת מרדכי בפרק בתרא דעירובין לענין קשר של תפילין לדעת ר׳ אליהו והשתא לפ״ז אם יקרע סדינו ויתפרנו ויניח סוף החוטין התלוים שם לשם ציצית לפי' רש״י שם (עי׳ לקמן סי׳ ט"ו) הלא אינו ציצית כלל וממילא לא הוה חיבור גם לענין כלאים, והשתא בשלמא לר״ע שהם מצוה א' הא יהיה הציצית האחרים כלאים דבהם שייך לומר מגוי דהוה חיבור לענין ציצית דהא ג׳ הציצית מצד עצמם כשרים אבל לר״י גם שיהיה כלאים הא מצוה בפ"ע הם וגם שא' מהם פסול השלשה האחרים כשרים וא״כ לר״י לא שייך הגזרה דסדין בציצית וא״כ גם הך א״ב פי׳ במאי פליגי, אבל עם האמת ז״א דהא הרא״ם בס' יראים דעתו לענין שעטנז שלא כשיטת רש״י וגם בפי׳ שמא יקרע סדינו פי׳ כשיטת רב עמרם והדק״ל לדעת הרא״ם וצ"ע].

סעיף ב

ס"ק ו

יש לה. מימרא דרב שישא (פרק הקומץ בסופו).

ס"ק ז

וה״ה. הב"ח נסתפק בזה ממ״ש המרדכי (בה"ק) ושאלתי לר׳ אם דוקא נקיט בעלת ה׳ אבל בעלת ו׳ לא אשכחן בתלמוד ומה תהיה עלי׳ אם בצרי׳ מב' קרנות ושויא בעלת ו׳, והשיב דלא מחייב בציצית דלא משתמיט בשום מקום למחייבי׳ ולקמן משמע קצת דלר"ש דאמר בברייתא (דפרק התכלת) מרבה אני בעלת חמש שיש בכללה ד' משמע דמהאי טעמא אפי׳ טובא עכ"ל, ופי' הב״ח דדוקא בחתך כנף אחד מהני דיגיד עליו ריעו שגם זה כנף הוא אבל בחתך שני קרנות ל"ש יגיד עליו ריעו דהם תרי לגבי תרי והמעיין יראה שא״א לומר כן כלל דא״כ מאי זה שמוציא מהתכלת דשם לא מיירי בבצרי׳ לגלימא ועוד דהא מבואר במרדכי דגם בחתך בטלית בעלת ג׳ מועיל לשויא בעלת ד' אע"ג דגם בזה ל״ש יגיד עליו ריעו רק המרדכי על כל טלית בעלת ו׳ נסתפק וכן המג"א כתב שלא כב"ח בזה.

ס"ק ח

וכן. מרדכי הביאו הד"מ.

סעיף ג

ס"ק ט

וקשרם. הקומץ (דף לז) מימרא דרב משרשי'.

ס"ק י

אפי'. (שם) מימרא דרב דימי מנהרדעי.

ס"ק יא

ואם תפרו. בלבוש כ' דאם י״ל כנף גם עכשיו, יטיל הציצית בכנף של עכשיו, ולא אבין הא כיון דאמרי׳ דאף דתפרו כמאן דשריא דמי, הלא יש לעשות הציצית בכנף הקודם כמו בתפרו מעוגל, אמנם הלבוש הולך לשטתו, למה שאבאר דעתו (בס״ק כ׳) דסובר גבי פלוגתא דטלית כפולה, דלת"ק מטיל בכפולים ולר״ש פטור לגמרי, ומסופק הלכה כמי, וע״כ פסק דיטיל מספק ולא יברך ממילא גם כאן שדינו בתפרה כדין טלית כפולה בלא תפרה. לזה מטיל בכפלים, ולא אכפת מה שסופו לחזור, אבל המג"א שהסכים ג״כ (בס"ק ד׳) ללבוש, יש לתמוה דהא (בס״ק ז׳) פי׳ שהספק הוא בטלית כפולה אם יטיל בכפלים או בפשוטי', ממילא גם כאן יש ספק זה, ולמה כתב שיטיל בכפלים, גם מ״ש דכן משמע בתוס׳ (סוף פרק הקומץ) לא זכיתי להבין כוונתו, דמ"ש בתוס׳ שם לדחות לשון א׳ של רש"י שפי׳ דחייטא לגלימא בטלית כפולה ותפרה, דלא היה לו לפרש כן, דהא לקמן (דף מ"א) תניא טלית כפולה חייבת ור״ש פוטר, ושוין שאם כפלה ותפרה שחייבת, אלמא שחייבת במקום הכפולים להטיל שם ציצית ולא אמרי׳ דכמאן דשרי דמי ויועילו ציצית הקודמים עכ"ל, פשוט דהתוספת ס"ל דהא דר״ש פוטר היינו מן קרנות הכפולים, אבל צריך להטיל בפשוטים כדעת הב"י, לז״א דאם כמאן דשרי דמי ממילא מועילים ציצית שבפשוטים ואין צריך להטיל בכפולים ממילא מבואר דעת התוס׳ להיפוך, דאם כמאן דשרי דמי צריך להטיל בפשוטים, (ודברי הפ"מ קשים לשמוע) והשתא למה שאבאר (בס״ק כ') בדין טלית כפולה שצריך להטיל בפשוטים, ממילא ה"ה כאן. [וכן מצאתי בערוך (ערך צארי) שכתב על הא דציירי לגלימא וז״ל שהיתה טליתו ארוכה וכפל הכנף וחברו ושם בו ציצית לא עביד כלום דכמאן דשרי דמי וחשוב כמו דהוה הציצית באמצע הכנף והוא צריך להניחם בסוף הכנף כמלא קשר אגודל עכ"ל ובודאי אין הפי׳ בדבריו שכפל כל הטלית וכפי׳ ראשון של רש״י דהא רש״י ותוס׳ דחו פי׳ זה ממ"ש (בדף מא) אך כוונתו שכפל הכנף לבד מבואר בהדיא דכה״ג שתפרו מרובע צריך להניחם בסוף הכנף].

ס"ק יב

ואם. בזה אני מסתפק אם אמרי׳ הסברה אם איתא דלא מבעי׳ לי׳ לפסוק ולשדי׳ גם לקולא, ויהיה דינו כטלית בלא כנפות או לא, ונראה דתליא במ״ש (בס״ק הקודם), דלדעת הלבוש והמג"א דיעשה הציצית בכנף של עכשיו גם כאן הוה כטלית בת ד״כ ואזלינין בתר השתא, ולמ״ש שצריך לעשות בכנף הקודם דכנף של עכשיו כמאן דליתא דמי, ה"ה כאן אין כאן כנף כלל ולכן יעשה ציצית מספק ולא יברך.

סעיף ד

ס"ק יג

וכנפי׳. מימרא דרבא בהתכלת (דף מ׳ ע״ב) ואף שבמרדכי בשם תוס׳ שאנץ ומהרי״ק (שורש קמ״ט) בשם ר׳ יחיאל ובנו של ה' חיים כהן, שצדדו לומר כר׳ אחאי דאזלינין בתר כנף, [וכן ראיתי בפסקי ר׳ ישעי׳ כ״י (בפ׳ התכלת) כתב דכיון דלא אתמר הלכתא לא כמר ולא כמר אזלינן לחומרא וכן משמע לכאורה דעת הי״מ שהביא בא״ח דאין לתת טלאי במקום שמכניסין בו הציצית וכו׳ וסה״ת כתב דמקרי מין כנף מ״מ], הכרעת הש"ע עיקר שכ"ד כל הפוסקי׳.

ס"ק יד

אפי'. לבוש וכ״מ מדברי רש"י.

ס"ק טו

ואפי'. כן נראה ודוגמא לזה במשנה דכלים (פי"ו) ונגעים (פי״א) בעושה כלים מן הגדל בים שאינו מקבל טומאה, וחבר להם מן הגדל בארץ עד שבין שניהם יש כשיעור, גם עור הים מקבל טומאה ונעשה כאילו הכל עור חיית יבשה וה״ה כאן ועי' מ״ל (פ"א מהל' כלים ה"ג) ומ"ש בחדושי שם בזה.

ס"ק טז

אע״ג. מג״א.

ס"ק יז

וכן. מג"א.

סעיף ה

ס"ק יח

היה. מנחות (דף מ׳ ע״ב) ומה שהוספתי הוא לשון הלבוש.

ס"ק יט

ואפי׳. מג"א ועי׳ לקמן (סי׳ י״א) דכל שמעכב בדין עשיית הציצית להקרא קשר מה"ת מעכב לענין דצריך להתירו שלא יהי׳ בכלל תולמ״ה, והנה בלבוש כתב, דאם השלים הטלית והציצית ואחר כך התיר הקשר הרביעי פסול, והמג"א חולק עליו [וכן ראיתי בשאלתות (פ' שלח) כ׳ הטיל לבעלת ג׳ והשלימ' לד' הנך ג׳ פסולים משום תולמ״ה מבואר שהרביעי כשר] וכן בא״ז בשם לחם רב שתמה עליו מה בכך שענף אחד פסול הא אח״כ תקן המעוות ונראה דהלבוש מיירי שהשלים גם הענף הרביעי קודם שהתיר הפסול ולדעת הרמב"ם (בסעיף שאח״ז) בנתכוין להוסיף פסול אמנם הא בארתי שם להלכה שלא כדעת הרמב״ם לכן השמטתי דבר זה.

סעיף ו

ס"ק כ

אבל. על מחלוקת המחבר והרמ״א, שפסק הרמ"א דיטיל ציצית ולא יברך וכן פסק הלבוש. תמהו כל האחרונים. מה תקן במה שלא יברך, הא עדיין שמא כהמחבר, וצריך להטיל בפשוטים ואיך ילבש בגד זה אמנם הרואה שורש מחלוקת הש״ע והרמ״א שעמ״ש במנחות (דף מ״א) טלית כפולה חייבת ור"ש פוטר, פסק הב״י כר״ש, ופי׳ דפוטר מלהטיל בכפולים אבל צריך להטיל בפשוטים, והרמ"א בד״מ השיג על פי׳ זה ופי׳ דר״ש פוטר לגמרי, ופסק כת"ק, ממילא לדעת הרמ״א אם נפסוק כר״ש פטור לגמרי מן הציצית, וממילא מה שחושש בהגה לצאת גם דעת הפוסקים כר״ש, הוא רק לענין הברכה, אבל לענין שיטיל בפשוטים א"צ לחוש דהא לפירוש הרמ״א ליכא למ״ד שיטיל בפשוטים דהא ר״ש לגמרי פוטר [וההגהה הנמצאת על הש״ע שפוסק כר״ש, (אבל צריך להטיל בפשוטים) הוא לפי סברת המחבר ופרושו בדעת ר״ש, אבל לפי סברת הרמ״א פטור לגמרי לר״ש] וכן הלבוש כן דעתו דר"ש פוטר לגמרי, ושפיר פסקו דיטיל ציצית מספק ולא יברך, וקמה סערת האחרונים לדממה עתה ניסד אבן בוחן להלכה, הנה הרמב"ם והר״א ממיץ והנ״י והרוקח פסקו כר״ש, וכן הוא בפסיקתא זוטרתא (פ׳ שלח) [וצ"ע דבה"ג ואגודה (פ׳ התכלת) הביאו ת״ק ור״ש ושוים שאם כפלה ותפרה שחייבת ולא הביאו עובדא דרבב״ה וי"ל כיון שהביאו מ״ש ושוים שאם כפלה ותפרה שחייבת מבואר שפסקו כת״ק אך צ"ע דהב"י מדקדק על הרי״ף והרא"ש אם סברי כר״ש אמאי לא הביאו הא דאעפ״י שנקטו בסיכי וכתב דזה נלמד מעובדא דרבב"ה עיי״ש והשתא לבה״ג שלא הביא הא דרבב"ה היל"ל אע"ג דנקטי בסיכי וראיתי לר׳ ישעי׳ הזקן כ"י כתב על מעשה דרבב"ה מהא שמעינן דהלכה כר״ש והוא לא הביא שם דא"ל זיל רמי לה משמע דל"ג לי׳] וכבר כתבתי באר"י (סק"ב) דלפי׳ ב"י שר"ש אינו פוטר רק מן כנפות הכפולים, אבל צריך להטיל בפשוטים, מוכרח דהלכה כר״ש דהא רבה ברי׳ דרב הונא סובר כן, רק הרמ״א לשטתו שפי׳ דר״ש פוטר לגמרי ואין הכרח מרבה ברי׳ דר״ה, ובאמת ממעשה דרבה ברי׳ דר״ה מבואר דר״ש אינו פוטר לגמרי, דהא א״ל זיל רמי לה, וכן בתוספת (סוף פרק הקומץ) שהבאתי למעלה (ס"ק י״א) מבואר דר״ש מחייב להטיל בפשוטים, כפי׳ הב"י ממילא מוכרח דהלכה כר״ש דהא רבה סובר כן, וממילא מוכרח שגם הרי"ף והרא"ש (שעליהם נשען הרמ״א שאין הלכה כר״ש) פסקו כר״ש מדהביאו מעשה דרבה ברי׳ דרב הונא כמו שהוכיח הב"י, ולא נשאר להרמ״א לסמוך אלא עמ"ש הטור שהרא״ש חולק על הרמב״ם, וכבר כתבתי באר״י שיל״פ שגם הטור פוסק כר״ש, ממילא כל הפוסקים מסכימים דהלכה כר״ש דיטיל בפשוטים, העיקר כפסק המחבר.

ס"ק כא

ואם. כן העליתי באר״י לחוש לדעת הנ״י שפוטר בהא לגמרי, ולכן יעשה ציצית מספק ולא יברך, ובברכ"י הביא בשם תשובת הרדב"ז (כ"י ס׳ שני אלפים רס"ט) שכתב הנמוקי כתב שהלכה כר״ש, ואינו מחוור, דיחיד ורבים הלכה כרבים, ותו דאי הכי הריף הול״ל דהלכה כר״ש, וכ"נ מהרמב"ם דהלכה כת"ק, וכ"נ מהג״מיי, והשיג הברכ"י דהא מהרמב"ם מוכח דפסק כר״ש, וכ"מ מהש"ס מעובדא דר״נ כמ"ש בהגמ״יי, ומה שחשב שט"ס בנמוקי, אשתמטתי׳ שכ"כ ברוקח (סימן שס"א) וכן כתב בהגמ״יי בהדיא עכ"ל, ולפענ"ד דברי הרדב"ז נכונים, דמקשה לפי׳ הנ"י שפי׳ טלית כפולה שאינה ראוי׳ ללבישה, וממילא ר״ש לגמרי פוטר, מהשתא דייק מדכתב הרמב"ם אין מטילין ציצית על כנפי׳ כמו שהוא כפולה, משמע אבל מטילין בפשוטים כמ"ש הב״י והוא כהת״ק, וכן הריף מדהביא מעשה דרבה בר"ה ע"כ סובר כת״ק, וכ״ז לפי׳ הנמוקי, אבל בטלית כפולה מרובעת שראוי׳ ללבישה שלפי' הב"י לא פטר ר״ש רק מן כנפות הכפולים אבל צריך להטיל בפשוטים, ממילא פסקו כולם כר״ש, מעתה הרוקח והרא״מ שפסקו כר״ש עולה יפה לפי פרושם, אבל לפי׳ הנ"י אין פסקו נכונה דלפי פרושו עולה שכל הפוסקים פסקו כת״ק, וזה כוונת הרדב"ז ועי׳ באר״י.

ס"ק כב

אא״כ. כ״כ הרמב"ם [וצ״ע בלשון האגור שכתב בשם הרמב״ם שצריך לתפור כל הג׳ רוחות] ועי׳ ב"י.

ס"ק כג

ואפי'. שם בגמרא דנקטה בסיכי, [ועי׳ ביצה (דף ט״ו רש"י בד״ה בסיכי)].

ס"ק כד

הטיל. מנחות (דף מ׳ ע״ב).

ס"ק כה

אם. כ"ד הרמב"ם ועי׳ באר״י (ס״ק (ב') [ג']).

ס"ק כו

ויש. כדעת רש"י בפי׳ הסוגיא והרא"ש וטור ורי"ו, דמ״ש הב״י דהרא"ש והטור אחד הוא חלקו עליו האחרונים כמ״ש הכנה"ג (כללי קים לי אות נ"ט) ומ"ש דרש"י פרשן ולא פסקן, וכ"כ גם הרדב"ז (ח"א סי׳ ק״ט) הא כבר כ׳ הרא"ש (פר׳ בהמה המקשה) דרש"י מקובל מגאוני עולם ר"י בן יהודה ור' יעקב בר יקר גם הלק״ט (ח"ב סי׳ קי״ו) תמה על הרדב"ז בזה, וכ״כ ברכ"י בשם ר׳ יחיאל קשטלץ בתשובה כ"י, ועיין בכנה"ג, מלבד זה תמהני שלא הביא דעת הראב"ד בהשגה (שם) שחולק ג״כ על הרמב"ם בזה, וכן בתוס׳ (ריש פרק התכלת) מבואר דבהטיל למוטלת אע״ג דעובר על בל תוסיף אין המצוה נפסלת בכך, וכ"כ התוס׳ פ׳ לולכ הגזול (דף ל״א) דלמ״ד לולב א״צ אגד אין המצוה נפסלת ע"י התוספת, [וכ"כ בשו״ת רשב"א (ס׳ תסח)], ובסנהדרין (דף פח) כתבו, שגם על בל תוסיף אינו עובר, וגם נ"ל שהרמב"ם שס״ל דבל תוסיף פוסל גוף המצוה, אזיל לשיטתו שכ"כ כן (בפ״ז מה׳ לולב) והראב"ד השיג עליו שם ג״כ, והשתא למ״ש הכ"מ בשם הרא"ש ור׳ אברהם בנו, שהרמב"ם חזר (שם) י״ל דה״ה כאן, ואף שבאר"י כתבתי ישובים על דברי הרמב"ם, מ״מ לא נוכל לבנות על יסודות הפלפול, עם אבני החידוד,

מגדל בנוי להלכה לתלפיות ממילא הלכה כפסק הרמ״א [וכן האגור פסק כהרא״ש וכן באגודה], ולא כלבוש שהביא שני הדעות ולא הכריע.

ס"ק כז

בין. א"ר דלא כט״ז, ועי׳ באר״י (סק"ד).

ס"ק כח

ל"מ. המג"א ובא״ר וא״ז ובלבוש לדעת הרא״ש, וכן באמת דעת הב"י דחתך אחרונות פסול, [וכן ברי״ו כתב כשרה אחר שפסק הראשונות משמע שבהפך פסולה], וכ"ד הרמ"א כמ״ש הנ"ץ בכוונת דבריו, וכן מבואר בהדיא בראב"ד שכתב דסתמא תנא הטיל למוטלת כשר.

ס"ק כט

היינו. רצוני דבאמת אין המצוה נפסלת בכך, כמ״ש הראב"ד וכמ״ש (בס"ק כ"ו) דבל תוסיף אינו מגרע המצוה היכא דהאי לחודי׳ קאי והל"ק, כמבואר בהנחנקין (דף פ״ח), מ״מ אסור ללבשו משום איסור בל תוסיף [וכ"כ הרשב"א בתשובה (ס׳ תסח וסי׳ תשכח)] דאף למ"ש התוס׳ שם דגם על ב"ת אינו עובר, מ״מ כתבו שאסור מדרבנן, וגם הא בסוכה (דף ל״א) כתבו שעובר על ב"ת, וכ"ד רוב הפוסקי׳ ועי׳ בהג״מ (פ״ז מה׳ לולב) וברמב"ם וראב"ד (פ׳ מה׳ ממרים).

ס"ק ל

וכן. כ"כ הט״ז (סק״ו) והמג"א (סק״א) רשם משם לכאן, וגם כאן למ״ש הרא"ם, דעובר על ב״ת ממילא לא הוה מעשה, וכ״כ בתשובת מהר״ם מרוטונבורג (סי׳ תר"ן) ולמ"ש (בס"ק ג') לדעת הכ"מ דאין צריך דוקא בארבע כנפות המרוחקות מן התורה, ממילא באיזה מהם שחתך כשרה באחרות, כמו בהטיל למוטלת.

סעיף ז

ס"ק לא

אם. הגמ״יי וכפתור ופרח בשם מהר״ם מרוטונבורג ורבינו שמחה וראייתם ממ"ש בספרי זוטא אשר תכסה בה פרט לחלוק ופי׳ ר"י שעשאו סתום למעלה וכ״כ הרשב"א בתשוב׳ (סי׳ תל״ד) [וכ"כ באגודה פ׳ התכלת בשם ר׳ שמחה בעל סדר עולם].

ס"ק לב

ואם. כן פי׳ מהרי״ק (שורש קמ״ט) דברי הרשב"א בתשובה הנז׳ שדוקא ברובו סתום פטור וכן מבואר מהטור (בס׳ ח׳), אם יש לו ציצית בחלוקו וי"ל גם כוונת מהרי״א ברובו פתוח וסרה תלונות ב"י וכן מ"ש בארחות חיים גנולא וקוטא חייבת מיירי ברובו פתוח ומ"ש הרשב"א כגון גנולא וקוטא מיירי ברובו סתום כל חד כי אתרי׳.

ס"ק לג

ואם. מג״א.

ס"ק לד

בשבת לר"ה. ע״ת וא"ר וכ"נ דאף למ״ש (בס׳ תפ״ט) כר״ן דאין עושין ספק דרבנן לכתחלה בזה י״ל למ״ש (באר״י סי׳ י״ג) באורך דאם מספק חייבת בציצית י״ל דהוה תכשיט ולא הוה משוי אף לדעת הרמב"ם דספק מדרבנן אסור, הא בארתי דאם חיוב ציצית דרבנן מותר לצאת בו אפי׳ לר״ה, ואם כן יש לצרף סברה זאת, אל דעת הרא״ש (בס' תפט) דעושין ס׳ דרבנן לכתחלה בשגם למ״ש (בס״ק ה׳) בדעת השאלתות, י"ל בה"ג גם אם הציצית פסולים באמת, אין דעתו עליהם ובטלים גבי בגד, כ"ז יש לצרף שמותר לצאת לכרמלית עכ"פ.

ס"ק לה

ואין מברכין. לבוש.

ס"ק לו

ויש. א"ר ונראה שתלוי בשני תרוצי תוס׳ בעירובין (דף י׳ ע״ב) גבי עור העסלא, דלתי׳ השני דבכלים לא אמרינין דאתא אוירא דהאי גיסא ודה״ג ומבטל לי׳, ה"ה כאן לא אמרי׳ זה, אבל לתי׳ הא׳ דדוקא באויר שאנו חושבים אותו לסתום אמרי׳ כן, ה"ה כאן ועמ״ש באר"י (ס' טז) ועי' לקמן (סימן שסב סעי׳ ח).

סעיף ח

ס"ק לז

קאפא. ב״י בשם מהרי״ק (סי׳ קמ״ט).

ס"ק לח

בגדים. ב"י כתב דבגדים שלנו שיש להם ד״כ, אמאי אין מטילין בהם ציצית ומיהו במלבושים של מטה יש לדחוק דכיון שאנו חוגרים אותם הו"ל כסתום משם ולמטה עכ"ד, ובהשערה ראשונה יש (לדחות) [ארצות החיים זולצבאך: לדמות] זה למ"ש (פ׳ ח׳ מה׳ כלי המקדש ה' ד') דמרושלים והיינו בגדי כהונה שארוכים יותר מדאי וסלקם ע"י אבנט כשרים דאבנט מגיז גייז, וכן אם הם כמדתו וסלקם ע״י אבנט פסולים כרב בזבחים (דף יח ע״ב) וכן גם כאן הוה כסתומי׳ ע״י האבנט מ״מ צ״ע אם לסמוך ע״ז לדינא, דהא לענין כלאים מבואר ביור״ד (סי׳ שין סעיף ד׳) מתוספתא (דפ"ט דכלאים) דלובש אדם חלוק של צמר על של פשתים אע״פ שאפונדתו חגורה עליו מבחוץ ומבואר בתשובת הרשב"א דנהגו היתר אפי׳ (בשגר) [ארצות החיים זולצבאך: בשחגור] בחוזק בפרט שהב״י כ' עוד טעמים אחרים ע״מ שאין מטילין ציצית לבגדים אלה וכבר נהגו לחגור על הטלית קטן באין מוחה.

ס"ק לט

אבל. יש לדמותו למ״ש לענין כלאים דאם קושר קשר של קיימא, מבטלו מתורת ד׳ כנפות.

ס"ק מ

וגם. עי׳ בלבוש, ובת"ה (סימן רצה) כתב דרק אם קבועים בחוזק דבלא"ה לא הוה חיבור כמ״ש הכנה"ג בשם ס׳ זכרונות ולבוש גופי׳ ביור"ד (סי׳ ש׳ סע״ג) וכ"נ ממהרי״ק (שורש קמט) כן העלה הא״ר וכן עיקר.

סעיף ט

ס"ק מא

והכנפים. עיטור ומהרי"א, והוא בספרי.

סעיף י

ס"ק מב

וי"א. דברי הש״ע תמוהים שהחליט דאפי׳ במכסה רו"ר פטור, והנה בספרי (פ' תצא) ובפסיקתא זוטרתא (שם) אשר תכסה בה פרט למעפורת שאינו מכסה רו"ר, מבואר דאם מכסה רו"ר חייב, וב"י כתב בשם העיטור מעפורת סודר שאינו מכסה רו״ר, ומהרי״א וכפתור ופרח, נרא׳ דמפרשי מעפורת סודר הראש אפי׳ מכסה ראשו ורובו פטור, וכ"כ בפי׳ בס׳ א״ח, וכתב עוד דבה״ג וא״ח מהרי״א וכו״פ, דרשו כסותך, ובעל העיטור דריש בה, וכל דבריו תמוהים דהא בכו״פ (סימן ס) כת׳ מסתברא מצנפת המערב שמכסין ראשיהם באמצעיתו, וב׳ ראשיהם מושלכים על כתפיהם ועל גופם אין לפוטרם, רק מצנפת של ארץ כנען וא״י שמקפלים אותו סביב כעטרה לא (ירצה) [כפתור ופרח: יראה] ממנו זויות תהי׳ פטורה עכ"ד, ולא הזכיר כלל שצריך אפי׳ לכסות רו"ר, ויותר קשה דהב"י בעצמו הביא אח״כ דברי כו״פ הללו וכפל ושלש דלהכו״פ כל שמכסה גם גופו חייב, (וכבר עמד בזה בל״ח), ומה שתי׳ בא"ר דהב"י מיירי תחלה שיש בו כדי לכסות אבל הוא אינו מכסה א״ע, ז"א דהא כאן בשלחנו הטהור באר בהדיא דאפי׳ מכסה א״ע פטור, ויותר קשה דבארחות חיים (ה׳ ציצית אות ה׳), וז״ל כתב בה״ג שדרו ממתיבתא דסוריא מצנפת אינה ראוי׳ לציצית דאין ראוי לציצית אלא כסות החופה רוב גופו של אדם, ובספרי ממעט כסות הראש מכסותך דהאי לאו כסות הוא, אע״ג שיש בו לכסות ראשו ורובו של קטן פטורה ומשמע הא אם מכסה בו רו״ר של גדול חייבת, וממילא גם מ"ש הב"י, דאינך שדרשו כסותך ממעט אפי׳ יש בו לכסות רו"ר, אאל״כ דהא הבה"ג והא"ח דרשי כסותך ואעפ״כ לא ממעטי אלא באין מכסה בו רו״ר, וקמ"ל דאף על פי שיש שיעור לכסות רו״ר של קטן דבשאר כסות חייב בכה״ג, מ״מ במצנפת פטורה משום שהוא כסות הראש וכסותך ולא כסות הראש, אבל אם מכסה ראשו ורובו של גדול אז אינו כסות הראש כיון שמכסה גם הגוף, ובאמת לולא דמסתפינא הייתי אומר למאן דדריש בה אינו סובר המיעוט משום כסות הראש ואין המיעוט בה פרט למעפורת רק המיעוט הוא (ארצות החיים זולצבאך:הוא) בה פרט לשאין מכסה בה רו״ר כי מעפורת פרש״י בשבת (ט' ע"ב) חולין (קכ"ג ע"ב) ורמב"ם והרא"ש בפ' המשניות (רפ״ט דכלים ופכ״ח מ״ח), מעפורת סודר, ויתחפש באפר, (מלכים א׳ כ"ב) ת״י ואשתני במעפרתא ועי׳ בהשגת הראב"ד (פכ"א מה' כלים ה"ב) ואף שהערוך (ערך מעפורת) בשם י״א ורלב״ג ורד״ק במלכים (שם) פרשו סודר הראש מ״מ י״ל דאין המיעוט משום שהוא סודר הראש רק משום שאין מכסה בו רו״ר, וע״כ לא באר בכו״פ דצריך שיעור לכסות בו רו"ר, אבל זה נגד כל הפוסקים, אבל אם יש שיעור לכסות בו רו"ר והם מופשלים על כתפיו נראה דהעיקר כמו שמבואר מלשון כו"פ וא"ח ובה"ג וכדעת העיטור דחייב בציצית.

סעיף יב

ס"ק מג

הואיל. עי׳ בלבוש באורך ועי׳ בב״י וד"מ כולם האריכו לתת טעמים על שאין נותנים ציצית בהרבה בגדים, ב״י כתב דיהיו הציצית נגררים על הארץ, ועי׳ לקמן (ס׳ כ״א), ובשם המרדכי כתב דאין חייבים רק אותן שהם דרך לבישה, לא אותן שהם דרך העלאה אבל המרדכי עצמו סיים ולא הודה לי רבי, עוד קשה דכל טליתות שלנו דרך העלאה הם, ועי׳ ביור"ד (ס׳ שא) דלא מקרי דרך העלאה שכן דרך לבישתן, עוד כתב דלא מחייב אלא כסות הבא להגן מן הקור והחום לא אילו שהם מפני הכבוד ומפני שטעמים אילו אין להם סמך לכן יזהר כל אדם לעשות קרן אחד עגול וע' בתשו׳ מהר״ם ב״ב (סרפ״ז).

ס"ק מד

והטלית. עי׳ בהלק"ט (סכ"ג) דהאשה טפלה כיון שהיא פטורה עיקר הטלית הוא משום החתן ומ״ש בגנת ורדים (כלל א׳ סי' כב) שאינו משום כבוד רק משום חופה, ליתא דהא עיקר הטלית נעשה ללבישה וברוקח (סי׳ שנג) ובספר המנהיג (סי׳ קח) דסמך להשלכת הטלית על החתן והכלה מדכתיב גדילים תעשה לך וסמך כי יקח איש אשה הרי דלשם מצוה לובשו, ובל"ז כבר כתב העיטור בראיות שעטיפת הטלית אינו החופה, וממילא הוא רק ללבישה דמצוה, וכ"כ בכסא אליהו שכן המנהג בירושלים שהחתן מברך, כן הסכים פרי האדמה (פ״ט דברכות ה"ט) והברכ"י, ומ"ש בכסא אליהו ע"ד הכנה״ג שהביא ראי׳ (מס׳ ח׳ סעיף ה׳) אם שנים או שלשה מתעטפים בטלית א׳ שהלא הפי׳ הוא כ"א בטלית שלו, ראיתי בשו״ת להרב כנה״ג (חלק א״ח סי׳ נג) שהקשו לו בעצמו קושיא זו, וכתב דברמזים להב״י כ׳ מתעטפים בטלית אחד, וכן בארחות חיים עצמו כתב מתעטפים בטלית אחד כאחת.

ס"ק מה

וטוב. כ"כ הכנה"ג בשם השואל וכ״כ בתי כנסיות (סי׳ ח) בשם מהר״ש בן עזרא, וטוב לעשות כן משום ספק ועי׳ שבות יעקב (ח״ב סי׳ כג) כתב דיטול טלית שאולה ועי' פה״א (שם):

תוכן העניינים

המאיר לארץ על ארצות החיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה