אור ברסלב

המאיר לארץ על ארצות החיים· רבי מאיר ליבוש ב"ר יחיאל מיכל [מלבי"ם] וייזר

חלק א · סימן ז

סימן ו

סעיף א

ס"ק א

יברך א״י. כ״כ סמ״ג והגהת מיימני [ואגודה ושבולי לקט] לדעת ר' יצחק, וסמ״ק (סימן קע"ט), לדעת ר״ת והכלבו בשם ר' פרץ והגמ״יי (פ"ז מה״ת) בשם מורו בתשובה שהוא מהר״ם בר ברוך (ועי ב״ח) וכן מבואר בתשובת הרא״ש ובתשובת הרשב״א דאף אם לא שפשף צריך לברך א"י, ואף בקטנים ושלא כדעת הר' מאיר שהביאו הפוסקים שלא היה מברך א"י בקטנים.

ס"ק ב

ולא ענט"י. כן דעת הרשב״א בתשובה [סי ק״ץ וסי' תשנ״ד)] בשם הר׳ יונה שאין לברך אפי׳ שרוצה להתפלל מיד והב״י הסכים לדעתו [וכן הסכים הרדב״ז ח״ד דף רצ״ג) עי' באר״י וכן הביא הא"ח בשם ר״ת ורשב״א והסכים כן], אמנם ראינו שהכלבו כתב בשם א׳ מן הגאונים דבלומד או מתפלל מיד צריך לברך על נטילת ידים בין לגדולים בין לקטנים וכ״כ במרדכי פ' אילו דברים וסמ״ק סי׳ קע"ט בשם רבותיו (ומ"ש בסמ״ק וצ״ע בסמ"ג שאין מברכין לברכת א״י שהוא דבר של קדושה המעיין במרדכי וב"י יראה דלק״מ) וגם הרא״ש נהי שסובר בפסקיו ובתשובותיו (כלל ד') שאם לומד אח״כ א״צ לברך מ"מ ס״ל דבמתפלל אח״כ צריך לברך ענט״י וכן מבואר דעת הרמב"ם (פ״ו מה' ברכות ה״ב) והשתא קשה על הב"י איך שבק כל הני רבוותא ופסק כהרשב״א דיחיד הוא נגד כל הפוסקים הנז' אמנם אחר העיון כל קוטב פסק הב״י סובב הולך עפ״י דברי מהרי"א שהביא הב״י בשמו שכתב דלדעת ר״ת א״צ לברך על נט״י רק לתפלת שחרית וא״כ השתא לעומת הפוסקים המובאים למעלה מצאנו שהסמ״ג וסמ"ק והג״מיי וכלבו ותוס' ישנים יומא (דף ע״ז) כולם הביאו דברי ר״ת לראש פנה ואבן בוחן ואחר שנא' כמהרי"א דלדעת ר"ת א״צ לברך ממילא כל הני רבוותא ס"ל כדעת הרשב״א ושפיר פסק הב״י כוותייהו אמנם כשתעיין בדברי הפוסקים המביאים דעת ר״ת הן לא כתבו בשמו רק שלקטנים א״צ לברך על נט״י אפי' בשפשוף אבל מנין לנו ללמוד מזה לענין גדולים שלא זכרוהו כלל אך הב״י לשטתו שכתב על דברי הטור שכ' י״א שלקטנים מברך א"י לבד ולגדולים ענט״י וא"י וי״א בין לגדולים בין לקטנים ענט״י וא"י ופי' ב"י בשם מהרי״א דגם לדעה א׳ דוקא בלא שפשף אינו מברך ענט״י אבל בשפשף מברך גם בקטנים והב״ח פי' דבריו דא"ל דלדעה זו אף בשפשוף א״מ מידי דהוה אהיו ידיו מלוכלכות בטיט וצואה א״כ גם לגדולים אין לברך ודעת הב״י דאין שום סברה כלל במציאות לחלק בין גדולים לקטנים [וכ״כ הרשב״א בתשו' (ס' תקצ״ה) שאין לחלק בזה] ולפי דעתו ממילא דברי מהרי״א מוכרחים דאחר שהר"ת ס״ל דאין לברך בקטנים אף בשפשוף ה"ה בגדולים אמנם ראיתי בדרישה שדא נרגא בפי׳ זה של הב״י ומפרש דלדעה הראשונה אף בשפשף א״צ לברך מידי דהוי אהיו ידיו מלוכלכות בטיט וצואה ואף על פי כן לגדולים מברך כיון שיצא מגופו דבר טמא וגרוע אפי׳ מקטנים ושפשוף והראיה דהא בגדולים אתה מזקיקו ליטול ידיו אפי' שהם נקיות ולא נגע בשום דבר משא״כ בקטנים דצריך דוקא שפשוף עכ״ד, וכן כתב האגור בשם ר' אלחנן לחלק דלגדולים מברך וממילא אחר שר"ת מיירי רק בקטנים למה נאמר דס״ל כן גם בגדולים וכן בהגהות ר' ליב חנליש הסכים לדברי הדרישה בזה וא"כ נהי שיש ישוב לדברי הב״י בקטנים שא"צ לברך אפי' בשפשוף מ״מ בגדולים ועומד להתפלל מיד הרי דעת הרמב״ם והרא״ש והמרדכי וסמ״ק בשם רבותיו וכלבו בשם א׳ מן הגאונים והר׳ אלחנן ואביו של האגור כולם מסכימים עכ״פ לכל היותר שיברך כשעומד להתפלל מיד, [וכן הביא בתשובת הרשב"א (סי' א׳ קכ״ד) בשם ר׳ מאיר בתשובה וכן בשו״ת רשב״א (סי׳ קץ וסי׳ תקצ"ה) בשם ר׳ אשר] וכ"נ דעת הרא״ה בבדק הבית (שער ו) וכן הביא בתשובת המיוחסות (לרמב"ם) [ארצות החיים זולצבאך: לרמב"ן] (ס׳ קצ"ג) בשם הראב״ד דאף משום ברכת א״י צל"ב על נט״י וכ״נ דעת הטור (בס׳ תע״ג) [וכן באגודה ברכות (סי׳ ר"ט) שעל גדולים יברך ענט״י וא״י ועל קטנים א״י לבד אם לא כשרוצה ללמוד מיד ובש״ג (פ׳ הרואה) דכל שרוצה לטהר ידו יברך ענט"י וכן בס׳ עמק הברכה פסק כהרא"ש דבתפלת מנחה יברך ענט״י וכן בשבולי לקט בשם רב נטרונאי ור״י בר״י, וכ"כ בשו"ת מהר״ם ב״ב (ס׳ מ״א)] הרי עשרה עשרה גדולי הגאונים בשכל הקדש מסכימים לברך והרשב״א יחיד לגבייהו, אבל יען שכבר תקע כן יתד נאמן בש״ע וכל האחרונים החזיקו כן ונתפשט (המהנג) [ארצות החיים זולצבאך: המנהג] חלילה לי מדבר דבר ומי אנכי להכריע אבל זאת נראה דאם נלוה אל זה עוד ספק כגון שאוכל דבר שטבולו במשקה תיכף יברך ענט״י דאף שכבר צדדתי במק"א דל״א ס״ס בברכות מ״מ בכה״ג דבל״ז רוב הפוסקים ס"ל דיברך יש לסמוך בדאיכא עוד סברה בזה.

סעיף ב

ס"ק ג

הטיל. בס' ה"ב הק׳ הא מבואר בב״י דאף בגדולים א"מ ענט"י וכ״ש בקטנים ושפשף דא"מ רק א״י ומאי משמעינו בלא שפשף הא אפי׳ בשפשוף א״מ נט״י ותי' דבא לאשמועי' בלא שפשף אעפ״כ א״י מברך עכ"ד ולא הבין פשט הפשוט שקמ"ל דבלא שפשף א״צ נט״י כלל רק משום נקיות אבל בשפשוף צריך נט״י אע״ג שא״מ מ״מ נטילה צריך ופשוט כ׳ ס"ח (ס׳ תתס"ו) כשלוקח קינוח בידו לקנח עצמו אע״פ שלא עשה לא גדולים ולא לקטנים צריך נט״י א"ר.

סעיף ג

ס"ק ד

ואין. ב״ח ונ"ץ וע״ת ושל״ה ומג״א אבל בלבוש כתב כש״ע וכ״פ ט״ז וא״ר ויש להקל בספק ברכות [וכן העלה בשו״ת קול אליהו (ח"ב ס"א)]

סעיף ד

ס"ק ה

ומי. רש״ל בתשובה (ס׳ נ״ז) ועי' בא״ר הטעם משום דברכת א״י תדיר יש להקדימה לא משום הפסק בין נטילה לא"י דאין א״י תלוי בנטילה כלל [והמג"א הביאו (בס׳ קס"ה ס"ג) ועי' מטה משה (ס' שס״ה) משום דיכול להיות כמה ימים בלא ברכת בנ"ר כגון שאוכל ושותה תוך הסעודה ובזה ל"ק מה שהקש׳ בס' הלכה ברורה והשות' סם המשלשל דעת הלק״ט (ח״א ס׳ פ״ו דלא יברך אלא פעם אחד והיד אהרן חולק עליו שיברך בכל פעם וכ' ברכ"י דכן המנהג ועי׳ בשו״ת קול אליהו (ח״ב ס״א) האריך בזה] ועי׳ לקמן (ס' קס״ה וס' קע"ג) עוד מדינים השייכים לכאן.

תוכן העניינים

המאיר לארץ על ארצות החיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה