המאיר לארץ על ארצות החיים· רבי מאיר ליבוש ב"ר יחיאל מיכל [מלבי"ם] וייזר
חלק א · סימן ו
סעיף א
ס"ק א
יברך. ברכות (דף ס' ע״ב) ב"ק (דף י"ז).
ס"ק ב
שבריאת. כ״כ הטור, ופי׳ ב״י שר״ל כפשוטו על חכמה של יצירת האדם בכלל ועי׳ מ״ש באר״י (סק״א).
ס"ק ג
וי״מ. כן פרש״י שם והוא במד׳ בראשית רבה על פסוק כי גדול אתה ועושה נפלאות.
ס"ק ד
וי״מ. כן פי׳ תוס׳ והוא מהתנחומא. ובסנהדרין (דף מ"ד) למה נברא אדם בע״ש כדי שיכנס לסעודה מיד, ר״ל יען שעיקר הבריאה היה בשביל האדם לזה נברא אחרון בשכבר הוכנו כל פרטי הבריא׳ אשר קדמו רק בעבור צורך האדם, כענין התכלית שהוא ראשון במחשבה ואחרון במעשה ויען שלא יקרא פועל בחכמה רק הפונה אל תכלית כמ״ש המחקרים ממילא במה שנברא האדם אחרון שיכנס לסעודה מיד בהורות כי כל אשר ברא לעשו' לא נבר׳ אלא בשבילו נתגלה בו החכמה של כלל הבריאה, אשר הוא התכלית אליה. אמנם מאמר זה יעמוד בסוד קדושי׳ הידוע בסוד האכילה הבא להעלות הרוחנות המפוזרים בחלקי דצ״ח להשיבם למקורם וזה השולחן אשר לפני ה׳ כקרבן אשה על המזבח, וברא בו כח הדוחה הגו סיגים מכסף מברורי עולם התהו, וידוע דכולהי במחשבה אתברירי שהוא כח החכמה העליונה, חכמה מוחא איהו מחשבה מלגאו וע״ז שפיר קא מברך אשר יצר את האדם בחכמה.
ס"ק ה
חלולים. כן בגי׳ שלפנינו בגמרא שם (ובדף כ״ד ע״ב) ורי״ף ורא״ש בשני המקומות הנז׳ והטור נתן רמז חלולי׳ חלולים גי׳ רמ"ח נגד רמ״ח איברים שבאדם והב״י פי׳ דעתו דאין לגרוס חללים משום דאין שייך בריאה על ההעדר, ומה שהק׳ הב״ח דהא כתיב בורא חשך עי׳ ברד״ק (ישעי׳ מ"ד) תראה דלא ק״מ ועי׳ בס׳ בני חייא מ״ש בשם מהו׳ זרחיה זוטא, ומ״ש מהר"ם דלוזנא במעריך, ור׳ יעב"ץ בס׳ לוח ארש (דף ו׳ ע"ב) ואבודרה״ם כתב שא"ל חלולים רק חלים ע״מ מלים והוא שם דבר ונבלעה הלמ״ד השנייה בדגשת הלמ"ד הראשונה, (ט״ס דלעולם הדגש משלים אות החסר שלפניו, וצ"ל דנבלעה למ״ד הראשונה בדגשות השנייה) ואיני מבין דבריו כלל וכי יבואו כל משקלי הכפולים ע״מ מלים או פתים ספים, הלא מצאנו ג״כ הרים גלים גנים פ׳ הפעל בפת"ח גם מ״ש שם שחלולים, הוא שם הפעל, מה יעשה בשדוד ברבים שדודים ר״ל אנשים שדידים וכן כאן איברים חלולים ויבא ג״כ במשקל השלמים אהוב אהובים וכן חלול חלולים, ואכ״מ להאריך יותר.
ס"ק ו
פי'. בא לישב הכפל נקבים נקבים וע״ז בא לומר איברים משונים שיש נקבים בכל אחד.
ס"ק ז
שאם יסתם. כן גי׳ הרמב״ם והש״ע ולגי׳ זו מפרש תחלה מאי דפתח בי׳ ולהגורסים יפתח קודם ליסתם לפי׳ זה יפרש תחלה מאי דסליק מיניה.
ס"ק ח
כלומר. כ"פ הטור לישב קושית מהר״ם מרוטנבורג על הגר׳ אפילו שעה אחת דהא סותם פיו הרבה שעות וחיו יחיו.
ס"ק ט
שכשהוא. נדה (דף ל׳).
ס"ק י
אפי'. כן גי׳ רי״ף ורמב״ם וטור אבל בגמ׳ שלנו ליתי׳ וכן בכלבו ואבודרהם בשם מהר"ם מרוטונבורג שאין לגרוס אפי׳ שעה א'.
ס"ק יא
ולפי. כ״כ המדקדקים דאחד מורה על אחד פרטי כמו אחד ההרים שדרשו שהר המוריה היה וכן אחד העם וכיוצא [אך זה דוק' במספר מחובר אל המתואר לא במספ' מופשט מן המתואר] [אמנם לפמ״ש בחבורי התורה והמצוה באילת השחר (כלל ס״ט) יש הבדל בין אחד בפת״ח שבא אחרי׳ ה׳ הידוע שרק אז מציין הנודע והמיוחד אבל אם אחרי׳ מ׳ הוא שם הכללות ומורה כ״א שיהיה וא״כ עולה הפך מדברי המדקדקים עיי״ש והבן].
ס"ק יב
וי״ג. כ״ג רש״י ורי"ף ורא״ש ועי׳ (סק״ז).
ס"ק יג
וכן. עי' (סק״י):
ס"ק יד
ועוד. כן פי׳ הב"י דלפי׳ הראשון שאם יסתם אין שייך לעשיית צרכיו, וגם לפי׳ הראשון אין דומה שאם יסתם דלא קאי רק על א׳ מהם לשאם יפתח דקאי ע״כ אחלולי׳ אבל לפי׳ זה ניחא ומאד נכונים בזה דברי המעדני יו"ט (פ"ט דברכות) שכתב דהאי שעה א׳ אין פירושו שעה זמנית משעות ההשואה רק כמו בכל עת ובכל שעה שבנוסח בהמ״ז ונוסח ברכת שים שלום דהיינו עת ידוע.
ס"ק טו
ואפשר. ב"י, דלפי׳ א׳ עדיין אינו מענין עשיית צרכיו ממש.
ס"ק טז
רופא חולי. כן גרס הרא״ש אבל בגמרא וברי״ף ליתא [וכן ברי"ו (נ"ג ח״א) ואגודה ורמב״ם ובה״ג ליתא וכתב ב״ח ושל״ה ומט״מ וב"ח בשם רש״ל ורמ״פ שא"ל חולי כל בשר וכתב המג״א דכן משמע באגודה וכ״מ בגמרא אמר שמואל שוינהו אבא לכ"ע קצירי, אך במעיו״ט כתב שיש לחלק בין רופא חולים ובין חולי כל בשר, וגם הט״ז החזיק בגי׳ זו.
ס"ק יז
מפני. התוס' שם ע״פ המד' הנ"ל (סק"ג):
סעיף ב
ס"ק יח
להמתין. כלבו בשם הר״מ וב״י כתב בשם מהרי"א שהק׳ הא מפסיק בין נטילה להברכה וכ׳ שנדחה עם שאר ברכות השחר ועי׳ מ"ש מהר״י מולין, וכתב עוד הב״י דלטעם הרשב״א לעיל (ס״ד סע"ט) ניחא דהוה כברכת הודאה ועיי״ש באר"י (סק״ב).
ס"ק יט
ובני. אגור וכ״כ בד״מ שהוא בעצמו נהג ג״כ כבני ספרד [וכ״כ הרדב״ז (ח״א סי׳ רכ״ב) והש״צ בשם הרב] והטור כ׳ דהברירה ביד כל אדם [וכ"כ הב״ח ומטה יהודה (פ' מ"ו) ורש"ל בתשובה (סי׳ נ׳ וסי׳ ס״ב) שהוא ברך ענט"י בביהכנ"ס].
ס"ק כ
ועכ״פ. כלבו ובד״מ רצ' לתת סמ׳ לבר׳ ב״פ ע"פ דברי האבודרהם לעיל (ס״ד סעי׳ א') לפמ"ש בו הד״מ שם ולמ״ש שם אא"ל כן ובל"ז כתב' שם במ"ל (ס״ק כ׳) דאין לברך על נטילה משום ר״ר ועי׳ בתשובת רמ״א (סי׳ קל"ב).
ס"ק כא
ומי שלומד. מהרי״ל הביאו הד״מ ועי׳ בספר עמק ברכה האריך מאד בזה, להוכיח דאין להפסיק רק בהליכה לבהכ״נ שהוא צורך הברכה, אבל לא בשיחה ושאר מילי, ולסברת הב״י בשם הרשב״א הנ"ל (ס״ק י״ח) היה אפשר לצדד שמותר, אך להרא״ש ולדידן שתופסי' ב׳ הטעמים כנ"ל באר״י (ס"ד סק״א) אין להפסיק, ובשו״ת פאר הדור להרמב"ם (סי ק"ד) כתב ש״ץ המברך ענט״י על סדר הברכות הוה ברכה לבטלה כיון שכבר נטל ידיו וכל המצות מברך עליהם עובר לעשייתן.
ס"ק כב
וי״א. עמק ברכ' ועי׳ באר״י (סק״ג).
ס"ק כג
ואפי׳ הש״ץ. בעמק ברכ' ובט״ז (סק״ה) למדו זכות על הש״ץ, שמדמים לה לתפלת י"ח לקמן (ס׳ קכ״ד) בשם תשובת הרמב״ם והמג"א (סק״ו) חולק ע"ז עיי"ש וכן בשו"ת יד אליה (ס״ס למד) דבתפלת י״ח שאני דהש"ץ הוא במקום הכהן המקריב עיי״ש וגם ע״פ כוונת האר״י חזרת הש״ץ התפלה הוא ענין אחר וגבוה בכוונתו מתפלת לחש, לכן העיקר שלא יברך שנית וכ״כ ע״ת וי״א, ועי' בשו"ת ח"צ (ס׳ כ"ב).
סעיף ג
ס"ק כד
ברכת הודאה. כ״כ התוס' ברכות (דף י״ד ומ"ו) ופסחים (ק״ד), ובמרדכי (שם) והטור מביא בשם הרא״ש מפני שהיא ברכה הסמוכה לחברתה וכ״כ בכלבו (ס״א וס״ב) [ובש״ג (פ' הרוא') בשם מורו הזקן וכן בשיבולי הלקט (ס"א) בשם הר' ישעי' ורב נטרונאי גאון ובשם מורו וכ"כ בשו״ת הרדב״ז (ח״א ס' רכ״ב) וכ"מ בסמ"ק (ה' ברכות) דאלהי נשמה סמוכה לברכת אשר יצר וכן בשו״ת הרשב״ש (סי' קמ"ה) (ובשבולי הלקט בשם י"מ שהוא סמוכה לברכת המפיל וכן בכה"ג בשם הראב״ד והרד״א הקשה עלי' שהרי צריך לקיים מצות עונה ועי' בכנה"ג)] ומזה הוציא דיש להסמיך אותה לברכת א"י אך זה נכון לדעת הרמ״א (ס"ד סע' א') ויכול לברך א״י גם בלא עשה צרכיו אמנם בתוס' ברכות (מ"ז) השיבו ע״ז דהא אם לא בא מן הנקבי' אינו מברך א״י (ועי' באר"י שם סק״ב) וכן הטור כ׳ [והש"ג פ' הרואה כתבו] ע״ז דמסדר הגמ׳ נראה שפתח באלהי נשמה, ועי' ב״ח תמה איך חלק הטור ארא״ש אביו ותו דהרא"ש גופי' בפסקיו כתב כלשון הגמ' תחלה א״נ ואח"כ א״י ותי' דבתשובה הוא רק מדת חסידות (ולפ"ז הי״א שכתב הטור הוא דעת הגאונים לא דעת הרא״ש ונסתלק כל מ"ש בס' כסא אליהו) וכ״כ הלבוש וכ״כ בפני׳, [וכן בה״ג ורי״ף ורמב״ם חשבו בסדר ברכת השחר לאלקי נשמה קודם א״י).
כה] ומ"מ. ב"ח ולבוש ומג״א (סק״ח).
סעיף ד
ס"ק כו
יש נוהגים. ב"י בשם האגור והרמ"ע מפאנו (ס' ק"ו) [וכ״כ בשו״ת הרשב״א (ס׳ תנ״ח) לענין ברכת ספירת העומר], אבל מהר"ם מטראני (ח״א ס' קי״ז ק"פ), והרשד״ם חא"ח (ס״א) קראו תגר ע״ז ועי׳ בס' בנימין זאב (קע"ו קע״ז קע״ח) כנה״ג, [ועי' תשב״ץ (מ"ב סי' קפ״ו) ועי' תשובה מאהבה (ח״ב סי׳ רי"ב) שהעלה, שלדידן שנוהגים שלא לצאת בברכת הש״ץ לכ"ע מותר לעשות כן].
ס"ק כז
וע"כ. כנה"ג בשם משא מלך.