המאיר לארץ על ארצות החיים· רבי מאיר ליבוש ב"ר יחיאל מיכל [מלבי"ם] וייזר
חלק א · סימן ב
סעיף א
ס"ק א
כשברא. לשון התוספתא (פ"ב דברכות).
ס"ק ב
ואף. לשון הרמב"ם (פ״ה מה' דעות).
ס"ק ג
והם. פשוט בעיני כיון דקרי להו מקומות המכוסים, והוא בידו עד הפרק וצוארו עד החזה:
ס"ק ד
לא. הר״י בספר היראה והטור, (משבת דף קי״ח) הובא לקמן (סי' רל"ט סעיף ב') בפשיטה, וה״ה בלבישה, והגם שר' יוסי התפאר בזה עי' לקמן בארץ יהודא (סי' ח׳ סק״ד) דבכל אלה לאו דוקא ת"ח, ועי' בירושלמי (דהוריות) במעשה דקמחית, ואמרי חלוקי וכו', אך ביומא (דף נ"ו) לא נזכר אמרי חלוקי.
ס"ק ה
ונראה. הפ"מ בא״א נסתפק בזה, וכתב דק"ו מק״ש עיי"ש, ואין זה מוכרח דק"ש לא תלוי בצניעות כלל רק משום לא יראה בך ערות דבר ולקמן (סי' ע״ד סע״ד) דנשים ערומות מותרות לקרות אם פניהם טוחות בקרקע אע״ג דלענין צניעות קפדינן בכל הגוף, ולפ"ז מה דמתיר בסוכה (דף יו"ד) בכילה לענין ק"ש, פי׳ רש״י משום דאין לבו רואה את הערוה, ולא מיירי מצניעות כלל עיי״ש, וראיה ברורה מתוספתא (פ״ב דברכות) אע"פ שאמרו אין שבחו של אדם להיות ערום, מכסה עצמו בתבן ובקש ובכל דבר וקורא, אף על פי שאין שבחו ערום חוגר על מתניו וקורא, כונתו אע״ג שלא יצא ידי צניעות במה שחוגר על מתניו מ״מ לענין ק"ש מותר, דלא תלוי בצניעות כלל, רק ברואה את הערוה, וכיון שאין ראיה מק״ש הדר דינא דאסור לשכב ערום בכילה.
ס"ק ו
אבל. שבת (מ״א) וכרבנן דבי רב אשי, מג״א (סק״ב) ועי׳ ביור״ד (ס׳ רמ״ב) כתב ועכשיו שמכסין ערותן במרחץ מותר לרחוץ עם רבו וכיון שבפסחים (דף נ״ח) אוסר לרחוץ עם רבו משמע שבימי האמוראים לא היו מכסים, וצ״ע ועי׳ בדרישה (שם) ובאבן העזר כתב דאין חיוב לכסות ודייק לה מן הגהת אשרי עי״ש.
ס"ק ז
כיון שבל״ז. של"ה מג"א שם.
סעיף ב
ס"ק ח
אל. הר״י בספר היראה והטור כמ״ש בחגיגה (ט"ז) תענית (יא) וא״ת מי מעיד וכו'.
ס"ק ט
מלוא כה״כ. (ישעיה ו׳) ברכות (דף מ"ג ע"ב) קדושין (לא).
ס"ק י
יכוין. קה"י (פס״ג).
ס"ק יא
ויזהר. כתבי האר״י ז"ל מג״א (סק"ג).
ס"ק יב
וישים. שם, ושם.
ס"ק יג
ילבש. ויכוין כי הכל נכלל בימין ומן הימין בא לשמאל.
ס"ק יד
ולא. ברכות (דף נ״א). [ומובא בד״ח (פ״ט דברכות ס״ק ס"ט)].
ס"ק טו
שאין. ב״מ (דף קי״ג ע"ב).
ס"ק טז
ומי. פסחים (דף קי״ב).
סעיף ג
ס"ק יז
כדרכו. שבת (קי״ד) ועי׳ באר״י (סק״א) כתבתי טעם על שראשי הפוסקים השמיטו זה, וכתב הט"ז, דאע"ג שלא הזכירו זה רק גבי ת"ח, למד הטור דבר זה לכל אדם, דאחר שת״ח צריך להפוך גם אחר הלבישה, יש לכל אדם לזהר עכ״פ קודם הלבישה, וכ"מ מפרש״י, דמנ״ל לפרש גם בשכבר לבשה, וע"כ משום דקודם לבישה צריך כל אדם לזהר, ולכאורה י"ל דגם שאר בני אדם צריך לזהר אף אחר לבישה ונקיט ת״ח עפמ"ש בבב״ת (דף נ"ז ע״ב) טלית של ת״ח כל שאין חלוקו נראית מתחתיו ממילא הוא אצלו המלבוש הפנימי ואעפי״כ מקפיד עליו זה הוא הרבותא, ועי' בשבת (דף ק"מ) כתונתא כיתא נאה, משמע שמתכבד בכתונת, ושם (דף ע"ז) לבישא, לא בושה, משמע שאינו מתכבד רק במלבוש העליון, עי' רש״י, אך שם מיירי בת״ח, כמ״ש אצל זה, סודרא סוד ה׳ ליראיו, ודעת הפרישה שגם שאר כל אדם צריך לזהר אף אחר הלבישה וכ"ד הבכ"ש, ומ״מ אחר שבזה״ז הכל הולכים בבגד עליון ובבתי שוקים ואין חלוקו נראית, אין להחמיר כ״כ.
ס"ק יח
וגם. דו״פ.
ס"ק יט
וכ״ש. פ״מ בא״א.
ס"ק כ
כתב הרמב״ם. (פ"ה מה' דעות ה"ט) וטוש״ע השמיטו דינים אילו. ולכאורה י״ל משום דכל מימרות דבשבת (קי"ד) ר' יוחנן אמרם, והולך לשטתו דס"ל שם (דף קי״ג ע״ב) תחת כבודו יקד יקוד תחת בגדיהם היו נשרפים דס"ל דמאני מקרי מכבדותי' והטוש"ע יסברו כרשב״נ דפליג עליו שם וס״ל דמנא לא מקרי מכבדותי', מ״מ הא בב"ק (דף ס') מקשי מהא דר"י קרי למאני מכבדותי' ולכן נראה שהטור לא כתב רק דינים הנוהגים בכל אדם, ואני הבאתים פנימה לבל יפול צרור ארץ ממרגליות חז״ל היקרים.
ס"ק כא
ואסור. שבת (דף קי״ד) ועי' בארץ יהודא (סק״א) מ"ש בזה.
ס"ק כב
ולא. נראה שהוציא זה ממ״ש בשבת (דף קמ״ה): דאמרי רב אמי ורב אסי מפני מה ת״ח שבבבל מצוינים מפני שאינם בני תורה, ואע״ג דר' יוחנן כעס עליהם ואמר מפני שאינם בני מקומם י״ל ר״י לשטתו שאמר בסנהדרין (דף כ"ד) למה נקרא שמה בבל שבלולה במקרא ובמשנה ובתלמוד, ורב אמי ורב אסי לשטתם בסנהדרין (דף ק״ט) שאמרו דבבל בורסיף סי' רע לתורה, ומפרש בורסיף בור שאפי, בור שמשכח תלמודו, ובורסיף היינו בבל, כמ"ש בשבת (דף ל״ו ע"ב) ובסוכה (דף ל״ד) דבבל בורסיף אשתני שמייהו, ועי' במד' (פ' נח) ההוא תלמידא דהוה יתיב קמיה דר׳ יוחנן ואסבר לי׳ ולא סבר, א"ל מהיכן את א"ל מן בורסיף, א"ל לדידי לא תאמר בורסיף ר"ל משום דס״ל דבבל אינו בור שאפי, ולזה תפסינן עיקר כרב אמי ורב אסי, דסוגיא דסנהדרין (דף ק״ט) כוותייהו, וגם דאנן לא פסקינן בשבת (דף קכ״ח) ובב״מ (דף יוד) דכל ישראל ראוים לאותו אצטלא, כמ״ש בש״ע ח״מ (סי צ"ז סעיף כ״ז) וכן מבואר בתוספתא (סוף פ״ב דברכות) הלל הזקן אומר אל תֵרָאֶה ערום אל תֵרָאֶה לבוש.
ס"ק כג
ולא יהי'. כתב הכ״מ שלמדה הרמב"ם, מבב"ת (דף קנ"ז) חלוק של ת״ח כל שאין בשרו נראית מתחתיו וזה דוחק דשם מיירי בכמות החלוק לא באיכותו, כמו טלית שאצל זה, ולי נראה שהוציא זה ממ״ש ביומא (דף ל"ט ע״ב) בר״א בן חרסום, שעשתה לו אמו כתונת כזה ולא הניחוהו אחיו הכהנים לעבוד בו.
ס"ק כד
ולא יהיו. שבת (דף קי״ג) ישלשל טליתו מתקיף לה רב ספרא והא מתחזי כרמות רוחא, כיון דכל יומא וכו', ועז״א אלא בשבת.
ס"ק כה
עד עקבו. נראה שדמה זה למ״ש (בפ״ח מה׳ כלי המקדש) לגבי בגדי כהונה ג"כ כן, וכתב שם הכ"מ, שלמד כן מסברה כיון דבעינן לא ארוכי' ולא קצרי' ובל"ז לא נקרא לכבוד ולתפארת, וממילא ה״ה כאן.
ס"ק כו
ונראה. כמ״ש אזלית בקרתא אזיל בנמוסא.
סעיף ד
ס"ק כז
ינעול. שבת (דף ס״א) בברייתא ובאר״י (סק״ב) הארכתי לישב דעת הטור, שפסק כמר בריה דרבינא הא רב אשי שהוא בתראה אמר חזינא לי׳ לרב כהנא דלא קפיד, והלכה כבתראי וכל המפרשים נדחקו בזה, וי״ל עוד, דבמדת חסידות מנקט לחומרא עדיף, עי' בר"ן (פ׳ ע״פ גבי בעיא דב' כוסות, וגבי בעיא דמנחה גדולה, וכן בברכות (דף נ״א) באיבעי' שמאל מאי שתסייע לימין פסקינן לחומרא, ועי' במס' סופרים (פ"יג ה"ג) אבל כעת נראה דרב אשי לא נקרא בתראה כלל נגד מר ברי' דרבינא, כי גם רבינא אביו היה בזמן אחד עם רב אשי, כמ״ש במכות (דף כ"ז ע"ב). רבינא הוה יתיב אחורי דרב אשי, ביצה (דף ו׳) רבינא הוה יתיב קמי' דרב אשי, עירובין (דף ס״ג) שהיה תלמיד חבר לרב אשי, והיכא דרבינא ורב אשי פליגי, פסק ר"י כר״א, והרא״ש (פ״ק דביצה) כתב דה״ג ור״י טוב עלם פסקו כרבינא, ומכ"ש שמר ברי' דרבינא לא הי׳ קודם לרב אשי, ואע״ג דביבמות (דף כ"א) איתא דרב הלל ראה שניות דמר ברי׳ דרבינא וא"ל רב אשי לאו מר ברי' דרבינא חתום עלה. י״ל שהיה זה בחייו, ותמצא בשבת (דף ק״ט) א"ל רבינא לרב אשי לא סבר מר להא דרב הלל. [ושו״ר שכ"כ בד״ח פ׳ הרואה (ס״ק ע"ב) דרבינא הוה בתראה נגד רב אשי].
ס"ק כט
ובמנעלים. כדעת התו׳ (שם).
ס"ק ל
וגם. דלא כדרישה בשם מהר״ל מפראג, שכתב לתרץ הקושיא הנ"ל (סקכ"ח) על הטור ופי׳ מ״ש רב אשי חזינא לרב כהנא דלא קפיד, היינו אם הגיע של שמאל תחלה לידו, וז״א, דכיון שהלכה כברייתא בודאי יש להקפיד, כמו שהקפיד ר״י לשטתו על רב שמן בר אבא שהביא לו של ימין, וכן מ״ש הא"ר ע״ז אין מחוור.
ס"ק לא
ובאנפלאות. דלא כמ״ש בש״ע הגאון ר' זלמן מליטא, שדין זה נוהג גם באנפלאות של לבד, ולא נראה כן ממ״ש הלבוש בטעם מ״ש כתפילין כך מנעלים, עפ"י מ״ש במדרש, דבזכות שרוך נעל זכו בניו לרצועה של תפילין זא״כ אין לנו רק במנעלים לבד, וזכר לדבר בשבת (דף כ״ג ע״ב) תינוק שיש לו געגועים על אביו נוטל רצועה ממנעל ימין וקושר בשמאל וסימנך תפילין, ושם מנעל דוקא ועי׳ לקמן (ס׳ קכ״ח סע״ה, ס׳ תקנ״ד סעיף ט"ז, ס׳ תרי"ד סע״ב).
ס"ק לב
ואטר. בבכ"ש נסתפק בזה ועי' באר"י (ס״ד) העליתי שיקשור ימין תחלה.
סעיף ה
ס"ק לג
כשחולץ. ברייתא שבת (דף ס״א) והר״י בספר היראה.
ס"ק לד
ואין. מס׳ דרך ארץ (פרק י״א).
ס"ק לה
תלמיד חכם. שבת (קי״ד) ברכות (מ״ג ע"ב) ועי׳ ביומא (דף ע"ו).
ס"ק לו
ובימות. כ״ה באר"י לישב דברי הרמב"ם (פ״ה מה' דעות) וסתירה אשר ברי"ף.
סעיף ו
ס"ק לז
אסור. קדושין (ל״א) ברכות (מ"ג).
ס"ק לח
ארבע אמות. כ"ה בקדושין (שם) אסור לילך בקומה זקופה ד"א, אבל הטור לא כתב ד׳ אמות רק גבי גילוי הראש, והט״ז (סק״ד) כתב שהטור לא גרס בגמ׳ ד׳ אמות, וכבר השיגו היד אהרן דברא״ש וקיצור פסקי הרא״ש גרס ד' אמות אך בגירסת הרי״ף והרא״ש בברכות (פ׳ ו') לא גרסי׳ ד׳ אמות וכן ברמב"ם (ה׳ דעות) לא גרס ד״א אבל בגמ׳ פ' כיצד מברכין איתא אפי' ד' אמות ועי׳ ברכות (דף ט"ו) פסחים (מ"ו) חולין (קנ"ג) אפי' מיל אינו חוזר, ומינה מיל הוא דאינו חוזר הא פחות ממיל חוזר: וכן ביור״ד (סי ל"ה סע״ג ס׳ ל״ו סע"ח בהגה) דלישנא דאפי׳ דוקא וכ"מ מחולין (דף קי"ט) כמ״ש הפר״ח שם, אבל למ"ש הט"ז (שם)
י"ל דגם כאן לישנא דאפי׳ לאו דוקא
ס"ק לט
ומצד. כ"כ הב"ח, והנה רש"י פי׳ הטעם דאשתרבובי אשתרבוב שכינה למטה, והזוקף נראה כדוחק רגלי שכינה, והר"ן כתב שנראה כפורק עול, ועי' בסנהדרין (דף צ') ועיניו לא נשא אל גלולי בני ישראל שלא הלך בקומה זקופה משמע כר"ן. והפ"מ כתב דלרש"י יש לאסור אפי׳ פחות מד״א ולהר״ן צריך ד"א ובספר חסידים (ס׳ נ״ג) לא משמע כן. וראיתי ברש״י ופי' המשניות להרמב"ם (פ״ו דאבות) עמ״ש שם ומה דוד שלא למד מן אחיתופל אלא הלכה אחת, הביאו בשם מדרש, דאחיתופל ראה את דוד שנכנס לבית מדרשו בקומה זקופה, א"ל הלא כבר נאמר שצריך לכנס לשם במורא, כדי שתהיה יראת שמים עליו, משמע דבלא״ה אין איסור, וי"ל דקומה זקופה דכאן, אינו קומה זקופה ממש רק מיעוט מורא דהא צ"ל ביראתך, עי׳ ב"י לקמן (ס׳ כ״ו) בשם הזהר.
ס"ק מ
וכבודו. ירושלמי (פ"ק דברכות) ופסיקתא רבתי (פי״ז) אתעיר יקרי מן קדם איקרי דבריי, איקרי לא חשוב כלום מן קדם איקרי דבריי.
ס"ק מא
כתב הרמב"ם. (פ"ה מה׳ דעות.
ס"ק מב
ת"ח. דבריו טובים מצד הסברה, גם בסוטה (דף כ״ה) חשיב עשרה פרושים, פרוש נוקפי, פרוש מדוכאי, פירוש קוזאי, ועי׳ רש״י שם, וכן במס׳ דרך ארץ (פ״ב) הבועטים ברגליהם והמהלכים בראשי אצבעותיהם עליהם הכתוב אומר אל תביאני רגל גאוה.
ס"ק מג
ולא. שבת (דף קי"ח) קדושין (דף ל״א) ועי׳ בארץ יהודה (ס׳ ח׳ סק״ד) הארכתי בזה דאינו אלא מדת חסידות כמ״ש הרש״ל בתשובה (ס׳ ע״ב) ובש"ות שבות יעקב ותשובת הרשב"ץ. [סי׳ תקמ״ט]. והכלבו והא״ח, וכמה פוסקים, וכ"כ המג״א (ס׳ צ״א סק״ג) וב״י שם בשם רי״ו [וכ"כ הפר"ח (בס׳ ס"ו)] וכן מבואר מדברי א״ח הובא (ס׳ קנ"א סע"ו), וכ"כ הד״מ (בס׳ ח') ומ״ש (בס' רפ"ב) סותר א״ע: וכן מ״ש המג״א שם, צ״ע שסותר למ"ש (בס׳ צ״א), וכן מ"ש הב"י (בס׳ ש"א), סותר א"ע, למ״ש (ס׳ קנ"א), והט"ז (שם) שהביא דבריו (בס"ק כ״ז) סותר למ״ש (בס׳ ח׳ סק״ג) דאע״ג שכתב שיש איסור גמור בזה (כו') [ארצות החיים זולצבאך: מצד ובחוקותיהם לא תלכו] זה לא שייך בזמן התלמוד, וצריך לדחוק דגם האיסור שזכרו בכל המקומות האלה הם ג״כ רק מצד מדת חסידות, ועי' ביור״ד (ס׳ ק״נ סע״ג בהגה) ועי׳ בשו"ת מהרי״ק (שורש פ"ח) הובא ביור״ד (ס׳ קע״ח בהג"ה) דכל שהוא משום כבוד (כנ"ל) [ארצות החיים זולצבאך: לית ביה משום בחוקותיהם לא תלכו].
ס"ק מד
בצניעות. כ״ה בארץ יהודה (שם) שכן לדע׳ הרמב״ם [ארצות החיים זולצבאך: ו]פרשתי בזה דברי הירושלמי (פ״ק דברכות).
ס"ק מה
אימת מלך. שבת (דף קנ״ו) כסי רישיך כי היכא דתהוי עלך אימתא דשמיא ומדרש הנעלם (פ׳ נשא).
ס"ק מו
וישב. ב״ח מדברי הרמב"ם (פ״ה מה' דעות) ובמורה נבוכים (ח״ג) ור״י בספר היראה, וכ"מ דעת הט״ז (ס׳ ח׳ סק״ג, ס' ע״ד סק״ב), אבל במג"א (ס' רפ״ב סק״ח) מבואר להיפוך.
ס"ק מז
וביותר. כנה"ג וע״ת, ובאה"ט בשם רש״ל, וכ״ה ברש״ל בשם מ״כ, דלא כבכ״ש שהשיג על באה״ט כמ״ש בברכ״י והרש״ל השוה לזה דע׳ מהרא״י.
ס"ק מח
ורוכב. ט״ז כאן (סק"ה) וביור״ד (ס' רמ"ב ס״ק י״א) מקדושין (דף ל"ג ע"ב) מובא ביור״ד (שם סעט״ז) ועי׳ בט״ז (ס׳ צ״ד סק״ד) מג"א (ס׳ ש"ה סק"י, ס׳ צ״ט סק״ה).
ס"ק מט
וקטנים. מג"א (סק"ו) מנדרים (ל׳) ועי׳ מ״ש באר״י (ס"ח סק״ד).
ס"ק נ
טוב. שבת (קנ"ו ע"ב) מג"א.
ס"ק נא
ולצורך. שמ״ח.
ס"ק נב
גם. ברכי יוסף, דלא כשמ״ח.
ס"ק נג
ומכסה. ש״ע לקמן (ס׳ צ״א) גבי תפלה וכ"ש כאן.
ס"ק נד
ואפי'. דלא כבאה"ט בשם ע״ת שכתב לאסור פארוק, משום מראית עין, ואין נראה דאף שהעלתי במק״א באורך דגם באיסור דרבנן חיישינן למראית עין כמ״ש בשבת (דף כ״ג) לקמן (ס׳ תרע"א סע״ח) במ"ק (דף ח') לקמן (ס׳ תקמ״ז סע"י) שם (דף י״ב) לקמן (ס׳ תקלח סע"ב) שם (דף י"ג) לקמן (ס׳ תקל״ג סע"ה, תקל"ד סע״ג, תקל״ט סע"יא) ובכתובות (דף ס') לקמן (ס׳ של"ו סע״ח) ובשבת (נ"ד) לקמן (ס׳ ש"ה) ודלא כרמ״א ביור״ד (ס' פ"ז סעיף ג' וסעיף ד') ובתו"ח (סוף כלל ס״ב) כמ״ש הש"ך (שם) ועי' ביור״ד (ס׳ ש"פ סע״כ וכ״א) מ״מ כאן שאין אסור אלא מצד חסידות ל״ח למראית עין.
ס"ק נה
אבל. כ"ה באר"י שם מקדושין (דף ל"ג) וסנהדרין (דף ק״ה).
ס"ק נו
ואפי׳. כ״ה (שם) מברייתא (דמס׳ כלה).
ס"ק נז
ויבדוק. ברכות (ט״ו).
ס"ק נח
ויכסה. אור זרוע, והוא במד׳ רבה (פ׳ מצורע) שגופו מעלה חטטין.
ס"ק נט
ולא. שבת (דף קכ״ט) פסחים (דף קי״ב) ורבה (שם) וקשה ממ״ש בשבת (דף קנ"ב) בהאי צדוקי דחזא לר״י בן קרחה דלא סיים מסאני, וי״ל שמפני זה אמר בפסחים (דף קי״ב) שבעה דברים צוה ר״ע את ר״י בנו וכו' אל תמנע מנעלים מרגליך, וידוע שר"י בן קרחה היה בנו של ר"ע, שנקרא קרחה ע"ש שר"ע הי׳ קרח, ומפני שידע בו שלא היה נזהר בזה הוצרך להזהירו וצ״ע בתענית (דף כ״ג ע״ב) דאבא חלקי' הלך בלא מנעלים, אך למ״ש המעדני יו״ט דבמקומות הערב שדרכן בכך מותר, י״ל שהיה שם דרכן בכך, ועי׳ לקמן (ס׳ צ״א סע״ה וס' ש״א סעט״ז בהגה). והנה שם אמרו לעולם ימכור אדם קורות ביתו ויקח מנעלים לרגליו. נראה מה שתפסו קורות ביתו, משום דבמד׳ (פ׳ מצורע) איתא בעצלתי׳ ימך המקרה על המונע מלבושים מראשו מגופו מרגליו שגופו מעלה חטטין, אך פי׳ הפשוט של הפסוק הוא, קורת ביתו ממש, שמתוך שעצל לתקנם לסוף תשבר התקרה והמעזיבה, לז"א דאדרב' גם ימכור קורות ביתו לגמרי ויקח מנעלים, דעיקר כדרשת המדרש.
ס"ק ס
ובמקומות. מעדני יו״ט הביאו א״ר, ועי' ס״ק הקודם.
ס"ק סא
ומשום. של"ה הביאו א"ר ועי׳ לק' (ס' מ"ו) וכ"כ בע"ת.
ס"ק סב
ובעל. שם ושם כמו שמצינו בדוד (שמואל ב׳ ט״ו) אף שביומא (ע״ז) מדחי דלמא מסוסיא ומרטקא אין מקרא יוצא מידי פשוטו.
ס"ק סג
וירגיל. ברכות (ס"ב) הוריות (י״ב ע״ב) תמיד.
ס"ק סד
זריזות. במקום שאין בהכ״ס בעיר ונקיות אפי׳ במקום שבהכ"ס בעיר: