אור ברסלב

הלכות קטנות· רבי ישראל יעקב חגיז

חלק ב

חלק א

תשובה א

אלכה נא להקריב

חלק שני משו"ת הלכות קטנות

לך אזבח זבח תודה ובשם ד' אקרא

עיין בהקדמת א"א ז"ל שהודפסה בח"א הכי קרא שמו יעקב ישראל אשר הוסב שמו בחוליו ונתן תודה לאלהינו ית' וית' על כל הטובות שגמל אותנו כן יגמול תמיד נס"ו:

א) שאלה מי שברך הגומל בקהל עם וחזר והלך לביהכנ"ס אחר מהו:

תשובה אפשר דכל כי האי ליזל ולברך וכי היכי דחייב להודיע צערו לרבים (מו"ק ה' ע"א) כש"כ דחייב להודיע שבחו של מקום לרבים ולברכו וכדאיכא פנים חדשות וכההיא (ר"ה כ"ח ע"ב) דנזדמן לו צבורא אחרינא. וכיון דברכה לבטלה הויא מדרבנן כמ"ש הר"ן ובתוס' (קפ"ט) [ר"ה ל"ג. ד"ה הא] גם הוכחתי בלחם הפנים הוא פירוש הש"ע והב"י שלי דלהרשב"א [המובא בח"א סי' רכ"ח] לאו דוקא דברכת שהחיינו רשות אלא ה"ה כל ברכת הודיה כמ"ש ואין לחוש כ"כ:. ועוד הא אמרינן ברוך ד' אלדי ישראל. ואמרינן התם שמע ישראל מלכות (ר"ה ל"ב:) ולרב דלא בעי מלכות (ברכות מ' ע"ב) הא אמרינן ברוך אתה ד' למדני חקיך. ועמש"ל סי' ח' אלא שיש לדחות דבקורא כקורא בתורה אין קפידא גבי קדושה דיוצר ודסדרא (או"ח סי' נ"ט ס"ג) ומ"ש ומיהו יש קצת סמך מההיא (שם ט' ע"ב) דקורא מכאן ואילך לא הפסיד כאדם הקורא בתורה:

ועוד יש להביא ראיה מההיא (שם נ"ד:) דבריך רחמנא דיהביך לן וא"ל פטרתן הרי שמצאוהו חברים אחרים ובטרם יקרב אליהם יברכו תאמר שהוא ברכה לבטלה א"כ הי' צריך להכריז בבהכנ"ס שכבר אמרו עליו ברוך. נולד מזה שכשם שאחרים מברכין עליו כל שרואהו ה"נ יכול לברך בפני אחרים. ועוד הרואה את חבירו אחר ל' יום שמברך שהחיינו אפילו אלף רואין אותו כל אחד מברך דפנים חדשות באו לכאן דומיא (כתובות ז':) דברכת חתנים. (עי' עקרי הד"ט או"ח סי' י' אות כ"א ושדה חמד אסיפת דינים מערכת ברכות סי' ב' אות י"א):

תשובה ב

ב) שאלה למה חלקי הטומאה מתאחין ולא יפרדו:

תשובה גבי ההיא (שבת קכ"ח:) דאין מרחמין על בהמה טמאה שילדה בשבת כדי שתקרב ולדה אמרי' גמירי דלא מרחקא ואי מרחקא תו לא מקרבה. והכוונה שקשר רשעים צריכים להתחזק זה עם זה שאם יתרחקו אין מי שיקרבם אבל מצד הקדושה אף אם יתרחקו לשעה יש מי שרוצה בקיומם ע"ד בא ליטהר וכו' (ע"ז נ"ה.) ולכן הזהירה תורה ולא תקיא הארץ אתכם בטמאכם אותה כאשר קאה את הגוי שנתמלאת סאתם ומחמת טומאתם קאתה אותם ושוב לא היה להם תקנה דגמירי דטמאה כיון דמרחקא שוב לא מקרבה ולפיכך חסד עשה הקב"ה עם ישראל שהקדים ב' שנים לונושנתם (סנדרין ל"ח.) שלא ידחו מחמת טומאה ישנה ששוב ח"ו לא היה להם תקנה ונושנתם בגימטריא טומאה ישנה במילוי אותיות כמספר הניתן ליחשב בסטרא אוחרא:

תשובה ג

ג) כונת עז כנמר קל כנשר רץ כצבי וגבור כארי (אבות פ"ה) תשובה גבול יצה"ר הוא הד' יסודות דרך משל, כשגובר יסוד האש ומתלהב באדם וכלפי שמים ימלל וירוץ לדבר עבירה נורא בי עמרם (קדושין פ"א:) כשגובר יסוד הרוח יחשוב מחשבות רעות והרהורי עבירה מושכי העון בחבלי השוא כשגובר יסוד העפר ירדוף אחר התאוות לעדן את בשרו:

וכשיגבור יסוד המים יתגאה על בני אדם ויעיז פנים כנגדם ויהרוג וישלול אין מציל כדכתיב (נחמי' ט') מים עזים וכתי' המים הזדונים (תלים קכ"ד) וכנגד ארבע אלו יש תקון בתורתנו הקדושה התורה נמשלה לאש אש דת למו. הלא כה דברי כאש. ולמים (תענית דף ז') לעפר אין ד"ת מתקיימים אלא במי ששם עצמו כעפר וכו' צדיקים נדמה להם כהר (סוכה נ"ב.) והסירותי את לב האבן. וכפשיט יפוצץ סלע את הכל התורה מתקנת (עי' קדושין ל':) לרוח. רוח ה' דבר בי (ש"ב כ"ג) הנמר גובר בו יסוד המים לפיכך הוא עז: הנשר יסוד הרוח: הארי יסוד האש: הצבי דע כי הוא גס וכבד בשר הרבה אלא שהב"ה דחק את בשרו בתוך עורו עד מאד שמחמת כך הוא רץ והוצרך לו זה לפי שהוא גדל בהרים במדברות ואם לפי כובד בשרו היה מהלך לא היה מגיע למקומות הצריכים לו להתפרנס ולברוח מפני החיות ומאחר שנשאר בשרו דחוק בתוך עורו אין מונע ממנו המרוצה לכך אמרו ז"ל (גיטין נ"ז) צבי אין עורו מחזיק את בשרו הרי לך שהצבי לכובד בשרו הוא כנגד יסוד העפר וכנגד ד' יסודות אמר שירגילם לעשות רצון אבינו שבשמים:

תשובה ד

ד) שאלה מי שיש לו עבדים עברים או משרתים שצריך שישמשוהו ג"כ בבוקר כיצד יעשה משום במה נחשב הוא (ברכות י"ד.):

תשובה יזהרם מבערב רחצו הזכו ויברכו מאשר יצר עד ואני אברכם ויקראו פ"א של שמע עד ובשעריך וילמדם לקבל עליהם עמ"ש ליחד שם אלהינו ושכולנו גדולים וקטנים משועבדים לאלהותו ית' כי משגיח בד' פינות העולם ואב א' לכולנו. ואח"כ יצו עליהם במפגיע עד שיתפללו כי אז אפים ארץ ישתחוו לו (עי' שבו"י ח"ב סי' כ"ב ופח"י ע' נטילה):

תשובה ה

ה) שאלה ע"ד אותו שרץ המים שהיו בו קשקשים שאסרתי אותו בח"א סי' רנ"ה לפי שלא היה לו סנפיר והיו לו ידים ורגלים כבני אדם נסתפקו אם היו לו סנפירין מהו.

תשובה שם כתבתי דאפשר דמותר ואפשר שגם בזה לא בחר ה' מאחר שהוא דג חלוט וסימניך (כלים פ' י"ז מי"ג ועי' תויו"ט שם רפ"י) כל שבים טהור חוץ מכלב המים מפני שהוא בורח ליבשה ועוד ראיה דהשלך יש לו קשקשים וכנפים ושט במים ואינו דג. לשם פרשתי הא דתנן (נדה נ"א:) כל שיש לו קשקשת יש לו סנפיר ואמרי' אי הכי לכתוב רחמנא קשקשת ולא בעי סנפיר ומשני יגדיל תורה ויאדיר וקשה וכי משום זה ימלא תורתו קשקשים וכתבתי שם דאפשר דלרבות אתא הורה לנו דכל שיש לו קשקשת יש לו סנפיר לאפוקי היכא דאין שם סנפיר דלא וזה אין לו סנפיר דידים ורגלים כבני אדם יש לו ולהלך בהם על הארץ ואפי' יהיו לו סנפיר יוצא מכלל דג טמא מההיא דפי"ז דכלים דעור הדג טהור ועור של כלב המים טמא מפני שכשרוצין לצודו בורח ליבשה כ"ש זה שנבראו לו כלים שמחכמת הבורא ית' לא נבראו לשום דג לפי שאינו צריך להם מכלל שזה יוצא ליבשה.

וא"ת אמאי לא חשיב זה בהדי כלב דאין צורך דעורו מאוס. ועוד כיון שדרכו לצאת תמיד. מיהו זכורני באיטלייא הראו לי כלב הים והיו אומרים עליו שדרכו היה לצאת ולהשחית בכרמים. י"ל אין למדין מן הכללות אפי' במקום שנא' בהם חוץ (קידושין ל"ד.):

תשובה ו

ו) שאלה מה שמסננין המים בסודר מיוחד מהו.

תשובה פעמים שהוא מתהפך ויותר היה ראוי לשתותן מבלי סינון זה כי קודם סינון ספק פרשו ספק לא פרשו אבל כשסיננן נדבקו בבגד ואם מתהפך נופלים למטה וצריך לעשות שפה למסננת שלא יתהפך:

תשובה ז

ז) שאלה המלעיג על דברי חכמים מה דינו:

תשובה כל הקודם להורגו זכה והרי הוא בכלל המינין שמורידין ולא מעלין (ע"ז כ"ו:)

תשובה ח

ח) ט) שאלה הנופל למשכב מהו שיברך.

תשובה אומר דיין האמת בשם ומלכות וכן על כל מה שהוא מצטער עליו אבל לא ראיתי נוהגין כן גם יש לברך מן הדין על נכנס לבית האסורין אבל ים ומדבר דמדעתו לא אם לא שהוא מוכרח כדי להביא טרף לביתו וכההיא דס' החסידים דא' שהוכרח לישא אשה שלא היתה הגונה לו מפני דוחקו שמברך ב' הטוב על הממון ודיין אמת אל הלקח דבר שאינו הגון ומכאן ראיה למש"כ בסי' א' ועיין סי' [קפ"ט] (עי' מג"א סי' רכ"ב ולעיל בח"א סי' ז'):

דהרי לך בהדיא ובמה שגיליתי לך אוזן בחלק א' (בסי' רס"ד) דבברכות ההודיה אין קפידא לברך וכל א' לפי תבונתו ותבונת לבו לשבח את ה' יש לו לברך שהרי התקין ברכת דיין האמת לאותו נושא אשה מה שלא הוזכר בגמ' וטעמא דאקרא חדתא רשות (עירובין מ':) לאו דוקא אלא כל מיני שבח במשמע: וקרוב לזה יש להוציא מדברי רשב"א והם אמרו (ברכות כ"א.) הלואי שיתפלל אדם כל היום כולו מיהו מדברי הרמב"ם (פ"א דתפילה ה"ח) משמע דבעי טענה כל דהו:

תשובה י

י) שאלה מכה של חלל שאחז"ל (ע"ז כ"ח.) אי הוי דוקא מכה תשובה כל כאב חזק כגון קולגנא שקורין קוליקא וכן כאב חזק שבכסלים שקורין דולור די איגאדה שמצוין הרופאים שישמרו הכחות כדי שמרוב הכאב והצער לא ישאר התולה בידים ותפרח נשמתו כל זה בכלל מכה של חלל היא אבל מיחושים בעלמא לא מיקרו מכה של חלל כמש"כ הר"ן (פי"ד דשבת בשם הר"י והרשב"א ועי' או"ח סי' שכ"ח ס"ג וס"ז):

תשובה יא

יא) שאלת הא (פסחים מ"ט.) דקפדי דכהנת לא תנשא לישראל אם יש בו מזרע כהן מהו תשובה היה מקום לומר דמי שאכל שום וריחו נודף יחזור ויאכל שום אחר (ברכות נ"א.):

וי"ל דמצא מין את מינו. מיהו מההיא דר' (כתובות ס"ב:) לא משמע הכי דאיעסק ליה לבריה בדר' חייא ולא עלה יפה שזה היה מן האב מדוד וזה מן האם:

תשובה יב

יב) שאלה מהו הגבול שגבלו הראשונים לימי האבל.

תשובה יום א' אונן ג' לבכי ז' להספד שלשים לגיהוץ ולתספורת (מו"ק כ"ז:) וי"ב חדש למיני שמחה. לפי שאיבד המת השעות והימים והשבועות החדשים והשנים. אנינות יום א' דאפשר לו להתקיים אפי' שעה א' ואח"כ יום ב' שלם. בכי כנגד הימים דביום ג' מקצת יום ככולו (עי' גינת ורדים יו"ד כלל ה' סי' ד' ולחם יהודה על רמב"ם פ"ה דאבל ה"ח. וחכ"א בקונ' מצבת משה סי' ד' ושד"ח אבילות סי' ח') כנגד השבועות ז' להספד שלשים במספר ירחים וי"ב חדש כנגד השנים:

תשובה יג

יג) שאלה הא דקאמר התם פ' מי שמת (ד' קנ"ח:) ש"מ בן עזאי ת"ח לרע"ק הוה מנלן.

תשובה לשם פי' רשב"ם משום דקא"ל שבאת לחלוק עלינו את השוין ולא קאמר ליה דקאמר מר ירצה לדמותה לההיא דפ' תפילת השחר (כ"ז:) ר' ירמי' א"ל לרב מי בדלת ודייקינן התם מדלא א"ל מי בדיל מר ש"מ תלמיד חבר הוה:

ובמחילה אלף פעמים שלא נמצא בכל המשנה שידבר התלמיד בתנאים כן אמת שקודם שידבר לפניו היה אומר לו תרשני לומר דבר ממה שלמדתי (ע"ז ט"ז.) אבל לא הוצרך לא במשנה ולא בברייתא לפרש דרך דבורו שהיה מדבר עם רבו כי ידוע היה אבל הכוונה דא"ל על הראשונים אנו מצטערים אלא שבאת. כלומר באת לעולם להרבות לנו את המחלוקת ואין דרך לדבר כך בפני רבו:

תשובה יד

י"ד) ט"ו) ט"ז) שאלה למה איחר הכתוב (בסוף פ' תצוה) מעשה מזבח הקטרת אחר כל המעשים:

תשובה מ"ח הרב המובהק מוהר"מ גאלנטי נר"ו תירץ) דאיתא בזבחים (נ"ט.) שאם נעקר מזבח החיצון ממקומו אין לעשות הקרבנות אבל המזבח הפנימי אין מעכב (ויתנו הקטרת במחתה דומיא דלפני לפנים ביה"כ) לפיכך נעקר ממקומו לומר שאינו מעכב והרמב"ם פסק דין זה (בפ"ג מהל' תו"מ):

ואפשר לומר דאז"ל (יומא ע"ב:) דזר דארון כנגד כתר תורה ובשולחן כנגד מלכות ובמזבח פנימי כנגד כהונה והכהן מכפר וסומך כפרה לכפרה לכך סמך מזבח שרומז לכהונה לקטרת:

אמר המני"ח: עיין בס' קרבן מנחה" אשר לו דכתב זה שם סי' נ"ב:

עוד דתנן בהתכלת (מ"ט:) שאין מחנכין את מזבח הזהב אלא בקטרת הסמים לכך בשעת חינוך הזכיר עשיית מזבח מקטר קטרת שלא יחנכנו בדמים אלא בקטרת מה שלא הזכיר עשיית מנורה ושלחן בשעת חינוך משום דשלחן אינו ראוי אלא ללחם הפנים ומנורה אינה אלא לנרות משא"כ במזבח הקטרת שראוי ג"כ לדמים עוד שמעתי משם ת"ח א' שמו הרי"ף מהא דתנן בהתכלת אין מחנכין את המזבח אלא בקטרת התמיד של בין הערבים בזה יתורץ יפה דלזה אחר שהזכיר עשית תמיד של בין הערבים הזכיר עשית מזבח מקטר הקטרת לומר שתחלת חנוכו בקטרת של בין הערבים:

תשובה יז

י"ז) שאלה הכותב לחבירו ולא כתב לו יצ"ו או שיחיה וכו' מהו:

תשובה דבר זה נתעורר ממה שבא בתשו' הר"י מינץ ז"ל (בסי' י"ג) שאותו רב (ר"י מרגליות) משמע שנדהו לאותו ר"פ (ר"י פולק) שלא כתב לו פ' שיחיה אבל זה אפשר דדוקא במקום קפידא כההיא וכן בכל מקום שיש נדנוד עברה וזעם והדבר מסור ללב ואין לב"ד עסק בזה:

תשובה יח

י"ח) שאלה איך אנו מברכים ע"ד רז"ל אקב"ו:

תשובה איברא דהוה חזי לברוכי אשר קדשנו לשמוע דברי זקננו כההיא דירושלמי (מובא בתוס' מנחות ל"ו: ד"ה ושמרת ונדה נ"א: ד"ה ולבני) אשר קדשנו לשמור חוקיו שהיא ברכה כללית ולא תקנו א"ק להסיר תפילין כי אינו בכתובים (ועיין לקמן) נהי דאיכא לא תסור ומצות ועשית ע"פ הדבר אבל למה פרט אקב"ו להדליק נ"ח. ונתישב אצלי במה שראיתי בויניציאה כששליח אחד מן הערכאות מכריז איזה דבר אומר מעלת הדוכוס מודיע אתכם שלא תעשו כן והוא לא ידע מאומה אלא מאחר שהערכאות הושמו ע"פ רשותו מכריזין הדבר בשמו וההיא דלשמור חוקיו הוכחתי בלחם הפנים דדוקא כשחולצם בלילה למ"ד לילה לאו זמן תפילין או למ"ד מדרבנן שלא יפיח בהם (צע"ק מתוס' הנ"ל) וברכת לשמור חוקיו קשה מ"מ דלמה לא התקינו לחלוץ תפילין לזה י"ל משום דמחזי כמברך לבטל את המצוה וק' למה לא התקינו כן לסותר סוכתו (עי' תוס' סוכה ל"ט ע"א ד"ה אבל):

תשובה יט

י"ט) שאלה איך ולמה היה שונא לבן את יוצאי ירכו ויאמר להשמידם:

תשובה דבק היה בע"ז שלו ובקש לעקור מתוכו כל שרש דבר נמצא בו מרשימו של אברהם שעבד את ה' וזהו ע"ד שאומרים שיורד דבר קדוש למקום שאינו לשידבקו בו הניצוצות של קדושה כך סבר להפך שיבא מזרעו של אברהם וילקט כל כיוצא בו שנשאר במשפחתו ואח"כ יעקרם לבן וישאר הוא לאלהיו:

תשובה כ

כ') שאלה בשבת רוחצים פניהם ידיהם וזקניהם במי הוורד מהו:

תשובה קורא אני עליהם וגם את הזקן תספה דהרמב"ם הל' דעות (פ"ה ה"ט) פסק דשערו ככסותו דמי וכשם דבכסותו אסור משום אולודי ריחא כדאמרינן בביצה (כ"ג.) לא ליסחוף איניש כסא גם בשערו איכא אולודי ריחא (עי' באה"ט ושער"ת ס"ס תקי"א באו"ח והד"ט או"ח סי' י"ד אות ד'):

תשובה כא

כ"א) שאלה אומרים שכשרוצים לזרוע הדלועים שורין הזרעונים עם שומין כדי שיצמחו במהרה מהו:

תשובה בימי חרפי נסתפקתי בכיוצא בזה שנמצא בספרי הרפואות שהרוצה לעשות היין שיהיה בו כח ההרקה או בפת ישקה במקום השרשים במי הקולוקים טידא ויעלה לו כך. והיה נראה מההיא (כלאים פ"ג מ"ה) דנוטע אדם קישות ודלעת לתוך גומא א' דלא חשו חכמים ליניקה כל שלא נזרעו יחד דמותר וממה שבא בעץ החיים' גבי כל סאה שיש בו רובע ממין א' ימעט (שם רפ"ב) וההיא דאין תוחבין זמורה של גפן לתוך האבטיח שתהא זורקת מימיה לתוכו (שם ספ"א) התם ב' מינין זרועים יחד:

תשובה כב

כ"ב) שאלה הא דא"ר זירא בנות ישראל החמירו על עצמן שאפי' רואות טפת דם כחרדל יושבות עליו ז' נקיים (נדה ס"ו.) מאי היא:

תשובה איברא דאי במרגשת מדאורייתא הוא ואי באינה מרגשת כתם הוא ואדרבה עד שתראה כגריס מחינן לה אם תשב ואם להורות למה שהחמירו עתה ליחשב כזבה גמורה בכל זמן שרואות ולישב ז' נקיים מה ענין כחרדל פשיטא. ואפשר להורות בא שאפי' במרגשת ורואה בתוך ימי נדות דס"ד דוקא כשרואה בשופע שדרך זבות שבא הרבה כמעין הזב והנובע היה ראוי לחוש אבל תרתי בתוך ימי נדות ודבר מועט כחרדל קמ"ל דשפיר עבדי:

תשובה כג

כ"ג) שאלה מה נשתנה בגט שמתחילין שבקית ופטרית וכו' ואח"כ ופטרית ושבקית וכו' ואח"כ ותרוכית ושבקית:

תשובה אפשר לדרשא אתי וסימניך שפ"ת פש"ת תש"ף כלומר שפת ממקומיך לשון דשף מדוכתיה (חולין מ"ב:) שנתן בדעתו לגרשה לפי ששפה ממקומה ולא התנהגה בדת משה ויהודית ולא חזרה בה אלא פשת המספחת לכך תשו"ף ותטלק ממני ותיקון סופרים הוא זה. (עי' לק' בקונטרס לגיטין סי' ד'):

תשובה כד

כ"ד) שאלה ברך על עצי בשמים עשבי מהו:

תשובה אינו דומה מברך על פרי האילן פרי האדמה דלמ"ד (ברכות מ'.) יצא דהתם הוי טעמא דעיקר אילן ארעא הוא אבל מה ענין עשבים אצל אילנות. (עי' באה"ט או"ח סי' רט"ז ס"ק ט"ז בשם הב"ח). צ"ע במה שפירש רש"י תדשא הארץ דשא שאין לומר דשא פלוני שדשא הוא לבישת הארץ כשהיא מתלבשת בדשאין אבל כל מין ומין נקרא עשב פ' ולפי זה קשה למה א"ר יהודה (שם ל"ה.) דעל מיני ירקות אומר מיני דשאין דבדשאין אין שייך רבוי שהוא בעצמו הוא הרבוי כמו מים. שמים. הי"ל ב"מ עשבים. איברא דאשכחן מים רבים לפי שחלוקות בעולם ולפ"ז אתי שפיר:

תשובה כה

כ"ה) שאלה הא דפ"ק דבתרא (ד' ט'.) בודקין לכסות ואין בודקין למזונות עני הבא לפנינו בקרח בלילה ועד שיבדקו אחריו יצטער מהו:

תשובה יכסנו משלו מיד ואם בדק ולא מצא יניח בגדו אצלו משא"כ במזונות שאין לו לבדוק אפי' אחר נתינה:

תשובה כו

כ"ו) שאלה מהו לפרוס סדין בפני הנר לשמש בשבת:

תשובה בספ"ב דביצה (דף כ"ב.) מתיר וידוע שאין בין י"ט לשבת אלא אוכל נפש בלבד הא לשאר מילי אפי' בשבותין שוה. ועיין ב"י ס"ס שט"ו דדייק כל מחיצה שאינה לצניעות אלא להתיר וכו' מכלל שאם עיקרה לצניעות אעפ"י שיש בה היתר מותר. וכן הביאו הרי"ף וב"י הא דאפשר במחיצה אע"ג דהרא"ש השמיטו לא שבקינן גירסת כל הגמ' שלנו ופרש"י וגירסת הרי"ף משום אישתמיטותיה דהרא"ש וצ"ל דלא חשיבא מחיצה המתרת כל שעיקר עשייתה משום צניעות והא דאסור לשמש לאור הנר צניעותא הוא וכל כי האי מותר כההיא (עירובין צ"ד. ועי' בכורות מ"ד:) דשמואל. ובפירוש אומר שם ספ"ב דביצה אין לו בית אחר ומשני יעשה מחיצה (עי' באה"ט או"ח סי' שט"ו סק"ב):

תשובה כז

כ"ז) שאלה בית שיש בו אור היום ובמקום אפל יש שם נר מהו לקרות לאורו:

תשובה ר' ישמעאל קרא והטה (שבת י"ב:) ששכח שהוא שבת כ"ש הדיוט ומה יועיל אור במקום עברה וה"ה היכא דיש נר מותר ונר אסור שלא יקרא לאור האסור (עי' פח"י ערך נר שבת ועי' תוס' שבת כ"א. ד"ה מפני):

תשובה כח

כ"ח) שאלה הא דא"ר יהודה דנפיק ביומי דניסן וחזי אילני דקא מלבלבי אומר ברוך שלא חיסר בעולמו כלום וכו' (ברכות מ"ג:) אי הוי פרח או ציץ:

תשובה בפי' הש"ע הוכחתי דבכלל לבלוב הוי הפרחים דהיינו השושנים וגם הניצנים שהם כמו לולבי גפנים (עי' רש"י פר' קרח ע"פ ויצא פרח ויצץ ציץ וברא"ם שם וקה"י ח"ב סי' שי"ג) ושם מוכח דאין לברך אלא על אילני מאכל. ומאמרו יוצא בימי ניסן משמע דעל פרחי השקדים שממהרים הרבה קודם ניסן אין לברך גם אין לברך אלא על ריבוי אילנות ודייק שם מדברי הרמב"ם (פ"י דברכות הי"ג) היוצא לשדות ולגנות. עוד דייק שם דמשגדלו הפירות אין מקום לברכה זו. (עי' באה"ט או"ח סי' רכ"ו ושו"ת השיב משה או"ח סי' ח'):

תשובה כט

כ"ט) שאלה מאי דקאמר אם נאמר בכל מאדך ל"נ בכל נפשך וכו' (ברכות ס"א:) דאם התנא עצמו מסופק מש"ה נכתב:

תשובה המקשה היה מפרש בכל מאדך בכל מדה ומדה שהוא מודד לך הוי מודה לו ושם נכנס ג"כ נטילת נשמה ולהכי פריך מאי נפשך ומאדך. עד שביאר לו דמאדך היינו ממונך שיש לך אדם וכו':

תשובה ל

ל) שאלה אי איכא במי שמשוה הבכור לפשוט משום אעבורי אחסנתא (ב"ב קל"ג:):

תשובה אפשר דכיון דאימעיט חלק בכורה מדין ירושה שאינו נוטל בשבח ולא בראוי כבמוחזק (בכורות נ"א:) דמתנה קרייא רחמנא (שם נ"ב:) דאינו בכלל זה:

תשובה לא

ל"א) ל"ב) שאלה פועל ששלח שלוחו לתבוע שכרו מב"ה אי עובר עליו ועוד אם זכהו בה ע"י אחר אי עבר תו:

תשובה אפשר דלאו כל כמיניה לשוויי שליח לחיוביה לזה. ואין זה בכלל שלוחו כמותו וכעין ראיה ההיא דהמקבל (ד' ק"י:) צא ושכור לי פועלים אין א' מהן עובר זה לפי שלא שכרן וזה לפי שאינן שלו ואפשר כמעט הוי בכלל אין שליח לדבר עבירה:

ולענין אם זכהו ע"י אחר מהו. יש צדדין בזה ומסתברא שכל שביד הפועל לילך וליקח שוב אינו עובר בין נתרצה פועל בין לא נתרצה דהא ליכא לא תלין אתך (עי' פת"ש חו"מ ס"ס של"ט):

תשובה לג

ל"ג) שאלה מי שברך ונתן אוכלין לתוך פיו קודם שהחיך יטעם לאכול מהו שיוכל לדבר במה שאינו ענין סעודה:

תשובה מההיא (ברכות י"ד.) דמטעמת אינה צריכה ברכה אין ראיה דהתם למ"ד אפי' בבולעת עד רביעית וטעמא דלאו לאכילה מיכוונא אבל במתכוין לאכול ונתן אוכלין לתוך פיו תחלת אכילה היא ושוב אין שם חשש דומיא דהא דאמרינן (או"ח סי' תל"ב) דאין להפסיק בין ברכה לתחילת הבדיקה (ע' באה"ט או"ח סי' קס"ז ס"ק ט'):

תשובה לד

ל"ד) שאלה אם מותר לערב נייר עם צמר:

תשובה נייר שבא בגמרא הוא של מיני עשבים ונייר שלנו הוא שמניחין בלאי פשתן עד שמתעפש קצת וכותשים אותם מוכין ובדפוסין שיש לזה נעשה הנייר. מצאתי בילקוט סוף רמז ל"ה הביא מפרקי ר"א שקין הביא זרע פשתן והבל צאן שלא נגזז אמר הקב"ה ח"ו לא יתערבו מנחת קין והבל לעולם אפי' באריגת בגד שנא' לא תלבש שעטנז ואפי' היא מרוקבת לא תעלה עליך שנא' ובגד כלאים שעטנז לא יעלה עליך. ואעפ"י שאין למדין מן האגדות (ירושלמי פ"ב דפיאה ה"ד ושו"ת רמ"ע סי' ל"ו ושד"ח כללים א' סי' צ"ה וק"נ. ועץ חיים ברכות פ"ה מ"ד). מיחש מיהא חיישינן כ"ש שיש לומר דלא גרע מלבדין (בפ"ט דכלאים מ"ט) ואפשר דס"ל לפר"א דאפי' לארוג צמר ופשתין אסור דלא כש"ס שלנו ואולי דייק לה מצמר ופשתים יחדיו מ"מ אפי' באריגה. ומ"ש אפי' מרוקבת חתני ה"ה הדיין כמוהר"מ ן' חביב נר"ו אמר דדייק לה מדכתי' לא יעלה ולא כתיב לא תלבש משמע שהוא באופן שא"א בדרך לבישה אלא בהעלאה וכגון שהוא מרוקב. ואולי איזה נוטריקון דריש משעטנז כמשז"ל (יבמות ה':) שוע טווי ונוז. ויוצא משעטנז עטן שנתינת הזתים בכלי נקרא מעטן (ב"מ ע"ד.) כדי שירקבו קרוי עוטן (עי' מנחות פ"ו. ועי' שיבת ציון סי' ל"ט. ובשו"ת שבסוף ס' חיי אדם):

תשובה לה

ל"ה) שאלה אם מותרות האשכנזיות לינשא ב' לספרדי א':

תשובה אפשר כשם שלא הוזהרו כשרות לינשא לפסולים (יבמות פ"ד:) ה"נ תקנת רגמ"ה אקרקפתא דגברי מנח משום תיקון דידהו אבל אשה בכל דהוא ניחא לה ולתקוני אתי ר"ג ולא לעוותי וכן הורה הרב אור שרגא נ"ע והלכה רווחת ואין פוצה פה אעפ"י שיש לפקפק (עי' שו"ת בית שלמה אהע"ז סי' ה'):

תשובה לו

ל"ו) על ענין מה בין זורע למבשל שכתבתי בח"א (סי' רס"ו) ולא נתברר יפה החילוק הוא שכן הוא המטיל זרעים בארץ כאדם היורה ש"ז לתוך מעיה של אשה שנגמרה מלאכת הזריעה אבל נותן בשר ע"ג גחלים לא היה שם שום שינוי עד שתצלה ודו"ק. צ"ע אותם בעיות דהזהב (נ"ו:) חטין שלא השרישו אי כמונחין בכדא. מיהו בח"ג מה"ק שלי הוכחתי דמשמע דאין הזורע חייב עד שיזרע דבר שישריש או ינץ בו ביום (עי' מנ"ח סי' רצ"ח אות ח' ד"ה והנה):

תשובה לז

ל"ז) שאלה ההורג חרש ושוטה מהו:

תשובה מההיא (ב"ק פ"ז.) דפגיעתן רעה אין ראיה דהתם לענין חבלה דין הוא שישלם מה שהזיק דממונם הוא ליורשיהם ומצינו (שם קי"ט ועי' תוס' ע"ז כ"ו: ד"ה אני) באותם שמורידים ולא מעלים דממונם יש בו משום גזל אבל ההורגן כיון דאינן בני מצות פטור ולא יהיה יפה כחן מטריפה דההורגו פטור בדיני אדם (סנהדרין ע"ח.) ואע"ג דהמזיק טריפה פשיטא שישלם לו החמשה דברים עיין לקמן] סי' נ"ב (עי' שו"ת מהרי"ל סי' קצ"ו ומנ"ח סי' ל"ד) ואפשר דנותן דמיו כדין עוברים וקשה שלא הזכירו כן בטריפה (עי' קצוה"ח סי' ת"י ס"ק ד' ומנ"ח שם):

תשובה לח

ל"ח) עוד נשאל אם מחללין עליהם את השבת:

תשובה כפי מה שכתבתי בספרי החשוב "צרור החיים" שמו לתרץ ב' המאמרים (יומא פ"ה:) חד אמר חלל עליו שבת א' כדי שישמור שבתות הרבה וחד א' [וכו'] נפקא מינה לחיי שעה ואמרתי כפי רז"ל (סוף תמיד) שהעה"ב נקרא עולם שכולו שבת וכפי דעת המקובלים שמי שלא השלים ימיו ורגעיו צריך שיתגלגל ט' חדשים בבטן המלאה לבא לאויר העה"ז מלבוש בגוף להשלים חוקו אפי' שעה א' ובתוך כך מאבד כל שבתות עה"ב הנקרא כולו שבת א"כ בכל גוונא מחללין אפי' על חרש ושוטה. אבל לא מפני שאנו מדמין ומטעימין הדברים בדרושים נעשה מעשה לענין דינא אע"כ יש להתפלל שלא יחלה א' מהם בשבת כי יתרשל כל אדם ואינו כשאר פיקוח נפש דהשואל מגונה. דהתם גברא בר חיובא הוא אבל הכא מי הכניסו. בפ' מי שהחשיך (קנ"ג ע"א) גבי נותן כיסו לגוי. חמור. וחש"ו. מניח ע"ג חמור הני אדם פירש"י ויש במינו שחייב במצות ואתי לאחלופי והאי טעמא לא שייך אלא לחרש ושוטה דקטן אצ"ל משום שיש במינו אלא דאיהו גופיה אתי לכלל מצות כדאמרינן בכמה דוכתי אלא י"ל דהאי טעמא לא שייך אלא לח"ש ומשמע דאין נקראין אדם אלא משום דאתי לאחלופי כלומר בצורת אדם כמו הקוף (עי' ב"ק נ"ד ע"ב וברש"י ד"ה מין בן דעת) ומטעם זה יש לומ' דאין מחללין עליהם שבת ומדברי רש"י יש לחלק בין חרש לשוטה דלית ליה דעת כלל אבל חרש דעתא קלישתא אית ליה כדאיתא ביבמות (קי"ג.) ע"כ וכפי הנודע החרש אין לו גרעון אלא חוש השמע ומפני שאינו שומע אינו לומד מבני אדם ומצינו חרשים פקחים עד מאד וכאן היה חרש א' כהן הוה חייט גדול שבעיר והיה לוקח סידור בשעת התפילה והיו רומזים לו ויודע ובקי בו ועומד בשעת התפילה ונושא כפיו והיה נקל ללמדו לזה כגון שיכתבו לו אלף ב' ואח"כ יביאו לו לחם ויורו לו הלמ"ד והחי"ת והמ"ם וכעז"ה וקשה הדבר למה נחשב כבהמה דאטו משום דעתא קלישתא לא יקרא אדם ומאי שנא מההוא (שם ק"כ:) ששחטו בו רוב שנים. ונראה דכל שחסר א' מן החושים החשובים רוחניים כמו הסומא החשיבוהו ללא אדם כמו שאמ' (איוב מ"א) למה נחשבנו כבהמה וכתי' (ישעי' ו') ועיניו הכבד ואזניו השע ולפיכך איכא למ"ד (ב"ק פ"ז.) דסומא פטור מן המצות כמו חרש ונראה דזה תלוי אי דרשינן (מנחות מ"ו) וראיתם אותו פרט לכסות לילה אבל סומא חייב כפי זה חייב הסומא מדאורייתא בכל המצות דבנין אב הוא. ולמ"ד וראיתם אותו פרט לכסות סומא פטור מן התורה (עי' מלא הרועים ערך סומא אות ו' ושד"ח ד"ח סי' ס"ט וניחא דלא גזר ר"י משום כסות לילה כלאים בציצית שבת כ"ה:. מאחר דאיהו דריש פרט לכסות סומא) ואפשר דחרש נמי דינו כסומא דסומא חסר לו חוש הראות שאינו יכול לעסוק בתורה שבכתב אלא בלשון תרגום (או בלשון אחר) כמו רב יוסף (עי' תוס' ב"ק ג': ד"ה כדמתרגם ובח"א סי' רי"ז) ה"נ חרש חסר לו חוש השמע שאינו יכול לשמוע ד"ת אבל כבר אמרתי שיכול הוא ללמוד ולעיין בלבו דהרהור כדבור דמי כהנהו אילמי דבי ר' (חגיגה ג'.) כמו שהוכחתי לעיל. א"כ דין חרש כדין סומא דתלוי במחלוקת ומסתפינא למימר הכי דבכל מקום חש"ו שנויים יחד ולפחות קשה למה לא חייבוהו חכמים כמו למ"ד סומא פטור מדאורייתא כתבו בתוס' (ב"ק שם ועי"ש בש"מ בשם הרשב"א) דמדרבנן חייב והדבר צל"ע (עי' באה"ט או"ח ס"ס שכ"ח ועי' שבת קכ"ח: דקאמר הש"ס לא צריכא בסומא ובאו"ח ר"ס ר"ל משמע דאף למ"ד סומא פטור מה"מ מחללין עליו השבת א"כ ה"ה חרש ושוטה. ועי' במנ"ח סי' ל"ב במוסך השבת אות ל"ט שיבת ציון סי' ד' וחת"ס או"ח סי' פ"ג):

תשובה לט

ל"ט) שאלה הנותן בפורים לעני א' שיעור ב' מתנות אם יוצא:

תשובה מההיא (מגילה ז':) דקיימת בנו ר' ומתנות לאביונים דשדר ליה אטמא דעגלא תילתא משמע קצת דיצא דהוה בה שיעור כמה מתנות אע"ג דכתי' ומתנות לאביונים ה"נ אשכחן ונתן לכהן הזרוע וגו' ואם נותן לכמה כהנים יצא אף אנו נאמר דאם נתן שיעור ב' מתנות לאביון א' יצא אלא שלכתחילה טוב שישמח הרבה ולא יהיה כההוא דמשגר מתנותיו לכהן א' (ערובין דף ס"ה.) דאע"ג דיצא לא טוב עשה ודייק לשון רש"י (שם במגילה) דקאמר דיו לכל א' וא' מתנה א' (עי' באה"ט ושער"ת ר"ס תרצ"ד):

תשובה מ

מ) שאלה ת"ח שיודע בדבר שהוא מותר אם יוכל להקל על עצמו שברור לו שלא יבא לטעות ולהקל על אחרים:

תשובה להפך מצינו (ביצה כ"א:) מחמירין על עצמן ומקילין לכל ישראל בספ"ק דנדה (ד' י"ב:) גבי ההולכין לבית האבל ולבית המשתה אם נשיהם להם בחזקת טהרה בלשון דילמא אינהו קא מחמרי אנפשייהו מביא רש"י לישנא אחרינא שרצו לפרש מקילי אנפשייהו ומחמרי לאחרים כתב שם וחלילה לעשות כן ע"כ. ואפשר דהיינו היכא דיוכל לבא לידי איסור כההיא דנדה מכוער הדבר שיקל לעצמו ויחמיר לאחרים אבל בדבר הפשוט לו שאין שם חשש אלא שצריך להראות לאחרים שלא יקלו באיסורים אז בינו לבין עצמו מותר (עי' שו"ת יד אלי' סי' נ"ה):

תשובה מא

מ"א) שאלה עבד שנכתב בידו גט כתובת קעקע ויצא לר"ה בשבת מהו:

תשובה אם יצא כדי לינתן לה וכההוא דתנן (גיטין י"ט.) וכותב על היד של עבד ונותן לה את העבד חייב דאחשבה לידי' ואם לאו הויא לה הוצאה שאינה צריכה לגופה ופטור ואם כבר ניתן לה פטור לכ"ע דבטל אגב ידא עיין סוף מקואות חץ שהוא תחוב באדם בזמן שהוא נראה חוצץ ה"נ הכתב נראה ולא דמי למוציא שלהבת (ביצה ל"ט.) דפטור דשלהבת רוחנית.

תשובה מב

מ"ב) שאלה א' הניח תפלה של יד וכשבא להניח של ראש קודם שתגע הקציצה בבשר אחר שהגיעה לאויר הראש הפסיק בדבור מבעיא אי אמרינן הכא כיון דסופו לנוח כמונח דמי או לא. עיין אם שייך בכה"ג קלוטה כמי שהונחה. ועיין פ' הזורק (צ"ז.) ופ"ק דשבת (ד':) ובגטין פ' הזורק (דף ע"ט.) כיון שהגיע הגט לאויר הגג ה"ז מגורשת ובפ"ב דזבחים דף כ"ה. אויר כלי ככלי דמי. ושם אויר שסופו לנוח כמונח דמי ובדף כ"ו אויר פנים כפנים דמי ושם ספ"ק דף ט"ו בעיא דנקטעה יד כהן קודם שהגיע דם לאויר המזבח ושם דף י"ט ע"א אם נכנסה לו רוח בבגדו והבדלתו מבשרו בשעת עבודה מהו והיינו שעבד עבודה קודם שנח הבגד ועיין חילוק דבר שנעתק והוא באויר דבהא איכא למימר שסופו לנוח אבל כשהוא בידו כגון בנ"ד י"ל דלא אמרי' בכה"ג שסופו לנוח (עי' באה"ט סכ"ה סק"ח והד"ט או"ח סי' ב' אות ס' ושו"ת בר ליואי אהע"ז סי' ס"ז):

תשובה מג

מ"ג) שאלה כיצד ע"י שאלת חכם יפטר ממלקות וממיתה:

תשובה ממלקות הוא פשוט הנודר מדבר ונשאל עליו קודם שמתחוהו על העמוד וכן האוכל פיגול והביאוהו ללקות ונשאל בעל הקרבן עליו נשאר חולין בעזרה דלמ"ד הוי דרבנן ואפי' למ"ד דאורייתא (פסחים כ"ב.) אפשר דאין לוקין עליו. אבל לפטרו ממיתה ע"י שאלה אמרתי בימי חרפי שמי שהוציא בשבת כזית תרומה דחזיא לכהן חייב סקילה ואם נשאל עליה חזרה לטבלה ואמרי' בגמ' (שבת קנ"ד:) טבל למאי חזי נמצא שלא הוציא דבר דחזי למידי ופטור וצ"ע דקרי ליה לטבל ראוי בפ' כירה (דף מ"ג.) הואיל ואם עבר ותיקנו אי אמרינן מתוך לקלקלה ונראה דלא אמרינן להחמיר (עי' בח"א סי' קנ"א ולק' סי' רמ"ו ועי' פסחים ס"ב ע"א):

תשובה מד

מ"ד) שאלה אם מועיל שאלה בקדושין:

תשובה לכאורה משמע שאין לה רגלים אבל כי מעיינת שפיר תמצא שורש דבר במה דאמרינן בגמ' (קדושין ב':) דאסר לה אכ"ע כהקדש ובמה שכתבו התוס' רפ"ק (ז'. ד"ה ונפשטה) גבי המקדש חצי אשה דמדמה לקדוש דבהמה ושם מחלקין בין כשאומר לה בלשון הרי את לקוחתי או נשואתי לאומר בלשון הקדש הרי את מקודשת ע"ש ומ"ש בכתיבה מתגרשת וכו' (שם ה'.) היינו כשלא אמר לה בלשון הקדש א"נ שלא מצא פתח להתיר למפרע דאז מיגז גייז מכאן ולהבא ונקראת גרושה ואסורה לכהן אבל כשא"ל בלשון הקדש ומצא פתח ועקר והתיר למפרע או שהיא רחוקה מנא לך ונ"ל דאיתא בח"א (סי' כ"ט: לפילפולא בעלמא):

תשובה מה

מ"ה) שאלה חרש שמדבר ואינו שומע אלא ע"י שעושה כלי לאזנו כמין חצוצרות מהו:

תשובה נראה פשוט שחייב בשופר וכי מפני שכבדה אזנו משמוע יפטר וחרש שפטור היינו שאבד ממנו חוש השמע מכל וכל והרי אמרו (סוכה ל"ז: ובתוס' ד"ה דבעינן) לקיחה ע"י דבר אחר שמה לקיחה אף אנו נאמר שמיעה ע"י דבר אחר שמה שמיעה (עי' בס' חיי ארי' סי' ל'):

תשובה מו

מ"ו) מ"ז) שאלה הא די"א דבתר תחילת סעודה אזלינן ויאמר רצה והחליצנו במ"ש (באו"ח ס"ס קפ"ח) עד מתי:

תשובה מסתברא עד כדי שיתעכל המזון שאכל בשבת דאינו בדין שאם ישב לאכול כל הלילה ויום שלאחריו או יומים שיזכיר בבה"מ את יום השבת הזה דמיחזי כחוכא ואיטלולא ואין ענין הבדלה לכאן וכיון שבאנו למדה זו אין לך חילוק גדול מזה וב"י הביא דמזכיר של שבת עד שיתפלל תפלה של חול (ועי' באה"ט שם):

ואי לאו דמיסתפינא אמינא דלא אמרו בתר תחילת סעודה אא"כ שיאמר רצה והחליצנו וכו' השבת הגדול והקדוש ולא שיאמר הזה כי מה ענין האכילה שבמעיו לעשות מן החול קדש והא (ברכות כ"ז:) דצלי של שבת בע"ש (ובעי אי בדלת) אין בברכת אתה קדשת תיבת הזה אלא השבח של שבת שאפשר היה לאומרו בכל שעה. וא"כ הוא שלא יזכיר תיבת הזה אפי' אחר יום או יומים שנמשך בסעודה היה אפשר לאמרו והדבר צריך הכרע:

תשובה מח

מ"ח) שאלה לפעמים אומרים ג' וד' קדיש ביחד וא' מקדים לחבירו כיצד יענה אחריהם:

תשובה אם באים כל א' תוך כדי דיבור של חבירו יענה עם הראשון ויעלה לכולם (עי' ח"א סי' פ"ה) או ימתין עד האחרון ואם יש הפסק ביניהם נראה

שיענה אחר כל או"א:

תשובה מט

מ"ט) שאלה מעשה בתפילין שנמצא בהם קידור והיה אויר בין תיבה לתיבה שעור ששה או שבעה אותיות מהו:

תשובה מצינו (סוכה י"ז.) בסוכה שאויר פסול חמור מסכך פסול דאינו פוסל אלא בארבעה ואויר פוסל בג'. והכא שאם היה שם קלף היה פסול בג' אותיות כגון אשר או ט' יודין משום פ' סתומה כש"כ שבנקב פסול בז' אותיות (עי' בס' גן המלך סי' ג' והד"ט או"ח סי' ב' אות ס"ה):

תשובה נ

נ) שאלה סוכה שדפנותיה עשויות מסדינין דקין שהיתה הרוח מזיזה אותם אלא שהוא נתונה בחצר מוקף מחיצות גבוהות מהו:

תשובה מההיא דסוכה העשויה במבוי דבעינן פס ארבעה (סוכה ז'.) ואם נתונה בחצר אין צריך הוה משמע דכשרה וצ"ע עם ההיא דעשויה בעשתרות קרנים דל עשתרות קרנים וכו' (שם דף ב'. עי' באה"ט או"ח סי' תר"ל ס"ק י'):

תשובה נא

נ"א) שאלה אם מותר ליקח מן הסכך למלאות בדפנות, ואם מותר להפוך מה שלמעלה למטה ברצועה של יד ולעשות הקשר מצד של מטה דכיון דעלה שוב לא ירד:

תשובה אם להכשיר הדפנות נראה דאין קפידא דכולה מצוה חדא הוא. ונפיק מקרא דבסוכות בסכת. (סוכה ו':) ולענין הרצועה ראיתי מקפידים לשים סימן בטלית שלא יהפך את שלמעלה למטה ואפשר שלאלו יש קפידא אבל לענין דינא כל שהוא גוף א' מה למעלה מה למטה כל שאין דרך גדילתו בכך כגון שופר ולולב (עי' באה"ט או"ח סי' מ"ב ס"ק ב' ושער"ת):

תשובה נב

נ"ב) שאלה מאי שנא חרשו דנותן לו דמי כולו (ב"ק דף פ"ה. ותוס' שם ד"ה רואין) מסמאו:

תשובה אם הדברים כפשוטן היה משמע דכש"כ סמאו משתי עיניו דנותן לו דמי כולו דהא סומא איכא למ"ד (שם פ"ז.) פטור מן המצוות ובחרש (שמדבר ואינו שומע) לא פליגי. אבל מה שהיה עולה בדעת לומר דחרשו היינו שעשאו כחרש שדברו בו חכמים בכל מקום (נדה י"ג:) שהוא דומיא דשוטה ובו אמרו נותן לו דמי כולו וכן אם השטהו עיין סי' ל"ז (עי' בס' חיי ארי' סי' מ"ב מש"כ ע"ז מנובי"ק אהע"ז י"ג ובס' שדה חמד דברי חכמים סי' י'):

תשובה נג

נ"ג) שאלה מ"ש דזימנין אמרינן רובו של א' כמוהו כמו בשחיטת סימנים ובמקומות אחרים לא אמרינן:

תשובה דבר שיש לו שיעור או מדה או משקל או מנין אין אומרים רובו כמוהו ודי ברובו והראיה במ' סאה הוא טובל במ' סאה חסר קורטוב אינו יכול לטבול. (ר"ה י"ג.) אם לא מטעם ביטול כגון (יבמות פ"ב:) י"ט סאין שאובין דאזלינן בתר רובא כמו בסנהדרין אבל מטעם רובו כמוהו אין שם כלל אלא בסימנים שהרי אגמריה רחמנא שחוט רובא (חולין כ"ח:) אבל כגון (סוכה ל"ב:) שיעור לולב ד' טפחים הדס ג' שופר טפח שליא טפח (נדה כ"ו.) לא. ויש בענין שיריים אם נשתייר רובו שלם וצ"ע גבי רובו של כוס אי רוב רביעית סגי ואם יש גרדומין בלולב ושאר מינין כמו בתכלת ובאזוב. (מנחו' ל"ח:) ועי' בההיא (סוכ' ל"ו.) דהוי מטבל באתרוג (עי' תחילת חכמה שער הלכה סי' ס"ד וחת"ס או"ח ס"ס ק"מ וצע"ק עליהם מנזיר מ"ב ע"א):

תשובה נד

נ"ד) שאלה הא דבן י"ג ויום א' וכן בת י"ב ויום א' אם יש לומר שם מקצת היום ככולו:

תשובה מההיא דאמרינן בריש ר"ה (ב'.) מלך שעמד בכ"ט באדר וכו' מונין לזה ולזה משמע דבכל ענין אמרינן מקצת היום ככולו. וס"פ יוצא דופן (מ"ד.) משמע דיום א' שאמרו היינו לומר שיהיו הי"ב והי"ג וכו' שלמים מעת לעת. ובענין בל תאחר שם פ"ק דר"ה (ה':) לא אמרינן מקצת היום ככולו גבי שהומם בתוך הרגל נמצא דזימנין אין מקצת היום ככולו כמו זבה וזימנין בתחילה ולא בסוף כנדה ולפעמים בתחילה ובסוף כאבל. וגבי שביעית (ר"ה י':) יום שלשים עולה לכאן ולכאן (עי' מג"א סי' נ"ג ס"ק י"ג ועי' שו"ת גינת וורדים או"ח כלל א' סי' ח' ושו"ת כפי אהרן יו"ד סי' י' ובס' כרם שלמה יו"ד סי' ט"ו):

תשובה נה

תוכן העניינים

הלכות קטנות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה