אור ברסלב
הלכות סעודה פת הבאה בכיסנין

הלכות סעודה

פת הבאה בכיסנין

מדיני בציעת הפת, ועל איזה פת מברכים

פירוש פת הבאה בכיסנין

בגמרא (ברכות מב ע''א) מבואר כי ''פת הבאה בכיסנין, מברכים עליה בורא מיני מזונות''. ושלושה פרושים נאמרו בביאור המילה 'כיסנין': א. בצק העשוי ככיס, וממלאים אותו במיני מתיקה, כדבש ואגוזים ושקדים וכדומה. (רבנו חננאל, הערוך, הרשב''א, הטור) ב. בצק שלש את הקמח עם דבש או שמן או מי פירות או סוכר או מיני תבלינים. (הרמב''ם) ג. בצק שעושים אותו יבש עד כדי כך שכוססים אותה בפה, כגון בייגלה. (רב האי גאון)

והיינו שלכל אחד מהפירושים הנ''ל צריך לברך 'מזונות' על הסוג שלו, ועל שני הסוגים האחרים לדעתו צריך לברך 'המוציא'. נמצא שמי שאומר שפת הבאה בכיסנין היא עיסה שנילושה במיני מתיקה, לדעתו על פת יבשה או על פת שממולאת כמו כיסים, אין צריך לברך מזונות אלא המוציא, וכן להיפך.

מחמת הספק אנו מברכים על כל העוגות 'מזונות', וברכה אחרונה 'על המחיה'. (קכט)

עיסה עם מיני מתיקה ותבלינים

מה שאמרנו שעיסה שנילושה בשמן או מי פירות וכדומה, ברכתה מזונות, נחלקו מרן השולחן ערוך והרמ''א בגדר זה, ולכן: לבני ספרד, די שיהיה טעם התערובת ניכר בעיסה ואפילו מעט. אך לבני אשכנז צריך שיהיה הטעם מורגש מאוד, כמו מיני מתיקה, אבל אם ניכר הטעם מעט, מברכים 'המוציא', אפילו אם הרוב מי פירות.

על כן, מה שמצוי היום במטוסים, שמגישים לחמניות, וטוענים שהם נילושו עם מי פירות, ולכן כותבים עליהם שברכתם 'מזונות', אין זה נכון על פי ההלכה, מאחר ואין מרגישים בהם את טעם מי הפירות כלל, ואפילו בני ספרד צריכים לברך עליהם 'המוציא', וכל שכן בני אשכנז, והמברכים עליהם 'מזונות', אין להם על מה לסמוך כלל. ובשו''ת שבט הלוי כתב על זה, ושומר נפשו ירחק מזה. (הלכה ברורה ח תלז)

עיסה עם חלב

כשם שעיסה הנילושה בדבש או מי פירות וכיוצא, מברכים עליה מזונות, כך גם עיסה הנילושה בחלב, וניכר טעם החלב בעיסה, מברכים עליה מזונות. ואולם לפי המציאות כיום שהחלב של תנובה דל שומן מאוד, אף אם לש את הקמח עם חלב בלי מים כלל, מאחר ולא ניכר הטעם של החלב בעיסה, אין לברך עליה 'מזונות', אלא יטול ידיו ויברך 'המוציא' וברכת המזון, ככל לחם רגיל.

תזכורת: יש להזכיר, כי אסרו חכמים לאפות לחם עם חלב, אלא אם כן בתנאים מסויימים, כמבואר בהרחבה בחוברת 'כשרות המטבח', קחנו משם.

פיצה

פיצה המצויה כיום בחנויות, בין אם לש את העיסה במים ובין אם לש את העיסה בחלב, ברכתה 'המוציא'. וירא שמים לא יפסוק לפי מה שתולים בשלט בכמה חנויות: ''הפיצה ברכתה מזונות''.

ואולם עמך ישראל הגרים במושבים ומגדלים פרות, ויש להם חלב טרי וישיר מהפרה מידי יום ביומו, אם יערבו חלב כזה בבצק, באופן שיהיה ניכר טעם החלב, בודאי שבמקרה זה יברכו על הפיצה 'מזונות'.

וכיוצא בזה, פיצות שנעשו לפי מתכון שמערבים בעיסה לֶבֶּן או שמנת וכיוצא, וניכר טעמם בעיסה, בודאי שברכתם 'מזונות'.

ולכל המעוניין שלא להכנס לבעיית הברכה של הפיצות, יערב סוכר בתוך הבצק של הפיצה, באופן שיהיה מורגש טעם הסוכר בעיסה, ויברך עליה 'מזונות'.

אשר על כן, כל אשר יראת שמים נוגעת אל לבו, יזהר להקפיד ולהתבונן היטב היטב, האם הפיצה שבא לאכול ברכתה 'המוציא' או 'מזונות', כי פעמים שיצר העצלות שלא ליטול ידים ושלא לברך ברכת המזון, מתערב בשיקולים אלו, ומחליט שהפיצה ברכתה 'מזונות', כאשר על פי ההלכה ברכתה 'המוציא'.

קביעות סעודה על עוגות

האוכל עוגות בכמות של 216 גרם, צריך ליטול את ידיו ולברך המוציא וברכת המזון, שבכמות זו שיערו חכמים שדרך האדם לקבוע סעודה על זה. (קכט)

אדם שהיה בדעתו לאכול חתיכת עוגה, ותוך כדי האכילה נגרר באכילתו ורוצה לאכול כמות של קביעות סעודה, רשאי להמשיך באכילתו על סמך הברכה הראשונה 'מזונות', וברכה אחרונה יברך ברכת המזון. (קכט)

קביעות סעודה על עוגות דוקא כשאוכל 216 גרם מהעוגה לבד, אבל אם אוכל למשל 100 גרם עוגה ויחד עמה מאכלים נוספים, ובסך הכל הגיע לכמות של 216 גרם, אינו מברך המוציא וברכת המזון, אלא מזונות ועל המחיה. (קלג)

לחמניות מתוקות

לחמניות מתוקות שניכרת בהם מעט מתיקות, לבני ספרד ברכתם 'מזונות', אך לבני אשכנז ברכתם 'המוציא', אלא אם כן מורגשת המתיקות מאוד כמיני מתיקה.

על כן, ספרדי המתארח אצל חברו אשכנזי בשבת, ויודע שבעל הבית בוצע על חלה מתוקה, יודיע לו קודם לכן שיביא לו חלה רגילה שאינה מתוקה כלל, או שיביא עמו חלה ויברך עליה. ומכל מקום לצורך לחם משנה, רשאי לקחת חלה מתוקה ולצרפה, ויבצע על החלה שאינה מתוקה, ויאכל ממנה כביצה [54 גרם], ולאחר מכן רשאי לאכול ולהתענג על החלה המתוקה כרצונו בלי לברך עליה.

האוכל לחמניות מתוקות בכמות של קביעות סעודה [216 גרם], נוטל ידיו, מברך המוציא וברכת המזון. אבל אם אוכל מהן פחות מכמות זו, אף אם אוכלן בסעודה גדולה, ובסך הכל עם מאכלים אחרים יגיע לשיעור קביעות סעודה, מברך מזונות ועל המחיה. (יבי''א ח''י סימן יח)

ועצה טובה לכל אדם ירא שמים השָׁם דרכיו, שמזמין את חבריו ומכריו לסעודת מצוה כמו בר מצוה, פדיון הבן וכדומה, שישתדל שלא להביא לחמניות רגילות שברכתם 'המוציא' אלא לחמניות מתוקות שברכתם 'מזונות', כדי להציל את אותם אנשים שבעוונותינו הרבים אינם נוטלים ידים קודם אכילתם פת, ואינם מברכים ברכת המזון.

קביעות סעודה על אטריות

כל מה שבארנו שאם אוכל בכמות של קביעות סעודה, מברך המוציא וברכת המזון, היינו דוקא אם אוכל מיני דגן של מעשה אפיה, אבל אם אוכל מיני דגן שאינם מעשה אפיה, כגון אטריות מבושלים, או שאוכל עיסה מבושלת או מטוגנת כמו סופגניה, זלאביה, ספינג'ים וכדומה, אפילו אם אוכל מהם כמות של קביעות סעודה ויותר, אינו מברך 'המוציא' אלא 'מזונות' ו'על המחיה'.

והטעם בזה, כיון שלמדנו מהתורה שאין שם לחם על המאכל, אלא דוקא אם עבר עליו תהליך של אפיה, שנאמר (ויקרא כו כו), 'ואפו עשר נשים לחמכם בתנור אחד', אבל אם לא עבר עליו תהליך של אפיה, אין עליו שם לחם.

על כן, עוגה שאופים אותה, שם לחם עליה, ואם אוכל ממנה שיעור קביעות סעודה, מברך 'המוציא לחם מן הארץ', אבל אטריות שאין אופים אותם אלא מבשלים, לא שייך לברך 'המוציא לחם', מאחר ואינם לחם. (קלא, קלד)

תוכן העניינים

הלכות סעודה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה