אור ברסלב
הלכות סעודה מדיני בציעת הפת, ועל איזה פת מברכים

הלכות סעודה

מדיני בציעת הפת, ועל איזה פת מברכים

נטילת ידים לדבר שטיבולו במשקה

סדר בציעת הפת

יתפוס את הלחם בשתי ידיו, ואחר כך יברך: ''המוציא לחם מן הארץ'', ויבצע ממקום שהפת נאפתה יפה, ולא ידבר עד אחר שיבלע מהלחם, ואם דיבר בעודו לועס, אינו צריך לחזור ולברך. ומכל מקום אם שמע ברכה מחברו בעודו לועס, יענה אמן. (קב, קה, קט, קי)

האוכל לחם אפילו חתיכה קטנה פחות משיעור כזית, מברך 'המוציא'. (קכד)

מאכיל לבהמה

נאמר בתורה (דברים יא טו): ונתתי עשב בשדך 'לבהמתך', ואחר כך - 'ואכלת ושבעת' ולכן אדם שיש לו בהמות, חיות או עופות, יש לו להזהר לכתחלה לתת להם את מאכלם קודם שהוא יאכל, כי הרעב מציק לבעלי החיים יותר מאשר לאדם, מה שאין כן בשתיה שהצמא קשה לאדם יותר מבעלי החיים.

אשר על כן, אותם המגדלים בביתם כלבים או עופות כמו תוכים למיניהם וכדומה, צריכים להאכילם קודם שיאכלו הם. ואמנם יש לדעת, כי לא טוב כלל שיגדל אדם כלב בביתו, מלבד במקומות שיש חשש סכנה או גנבים, שבהם הקילו חכמים מטעמי שמירה, אבל בסתם בית בעיר, לא יגדל אדם כלב כלל. ואותם המגדלים כלבים ומשחררים אותם לחוץ לבד ללא שמירה צמודה עם חבל, ידעו שגדול עוונם מנשוא. וכבר קיללו חז''ל (בבא קמא פג ע''א) שכל המגדל כלבים, ארור הוא כמגדל חזירים, ה' יצילנו. ודבר זה חמור מאוד בעיני חז''ל אפילו אם אינו נושך, מאחר ויכול להבהיל את בני האדם, וגורם לשכינה שתסתלק מישראל, ובפרט כשיש נשים בהריון שיכול לגרום להן הפלה חס ושלום. ואוי לאותו אדם שלא יקפיד להזהר בדברי רבותינו. (קטו, קטז)

מצה

מנהג בני ספרד לברך על המצה לאחר חג הפסח, 'מזונות' ו'על המחיה'. אבל בני אשכנז נהגו לברך 'המוציא' וברכת המזון. וטוב להחמיר לאכול את המצה בתוך סעודת פת, שבלאו הכי מברך 'המוציא' על הפת. (קכו)

לחם מטוגן

המטגן פרוסת לחם שאין בה כזית, מברך עליה 'מזונות', ואם אוכל כמה חתיכות שבסך הכל יש בהם שיעור כזית, יברך ברכה אחרונה 'על המחיה'. וגם אם אוכל מהם שיעור קביעות סעודה [216 גרם], יברך מזונות ועל המחיה. אבל אם מטגן פרוסה שיש בה כזית, מברך 'המוציא' וברכת המזון. (קכז)

תוכן העניינים

הלכות סעודה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה