ההנהגות בסעודה ובחיי היום יום · חשש סכנה
כל מאכל שנודף ממנו ריח טוב, והאדם תאב לו, צריך להזהר לטעום ממנו, לפי שאם מריח ולא טועם, יכול לבוא לידי סכנה. ואם מריח ריח מאכל ממקום אחר, ואינו יכול לטעום ממנו, יזהר לפלוט את הרוק שבפיו, כי אם יבלע את הרוק יכול לבוא לידי סכנה חס ושלום. ועוד יותר יש להזהר בזה לאשה בהריון, שאם לא תטעם, יכולים לבוא לידי סכנה היא והעובר.
לא ישתה אדם מכוסו ויתן לחברו, מחשש שהדבר מאוס לחברו ומחמת הבושה יקח ממנו את הכוס וישתה, ויכול לבוא ליד סכנה. (סימן קע סעיף טז) ובעיקר, מצוי הדבר בשמחת מצוה כברית מילה וכיוצא, שמתאספים הרבה אנשים ורוצים לטעום מכוס הברכה, ונותנים זה לזה מפה של אחד לחברו, וצריכים לתת ליבם לזה, שלא יתנו את הכוס אלא למי שבטוחים שלא אכפת לו לשתות מפיהם.
ואמנם אם הטועמים מכוס הברכה הם בני הבית, אין צריך להקפיד בזה, וכגון בקידוש של שבת שבעל הבית מקדש ובני ביתו טועמים אחר כך מהיין, שבדרך כלל אין בני הבית מקפידים, ורגילים הם לשתות מכוס המקדש, וממה שטעמו האחים והאחיות. ואמנם אם יש אורחים הנמצאים בקידוש, כגון החתנים והכלות, ודאי שצריכים להזהר בזה.
ומכאן למדנו על מה שמצוי כיום ברוך ה' בהרבה מקומות שנהגו לארגן שיעור ביום שבת בבוקר לאחר התפלה בנץ החמה, וקודם השיעור מקדשים על היין, כדי שיוכלו לטעום מיני מאכל ומשתה, יש למקדש להזהר שלא לתת לציבור לטעום מכוסו, אלא קודם הקידוש יתנו מעט יין בכוס לכל אחד ואחד, ומיד לאחר שיגמור המקדש את ברכת הקידוש, יטעמו כל אחד ואחד מכוסו המונח לפניו. ואם רוצים לשתות מכוס הברכה דוקא, יתנו מעט ממנו לכוסם וישתו מכוסם. (קמב)
כעס - יאכל בשמחה ולא בכעס ודאגה, ואז המאכל גם יטיב לו לבריאותו.
ולא יהיה קפדן בסעודה, שגורם בזה לבני ביתו ולכל המסובים על שולחנו להימנע מלאכול. וכבר אמר שלמה המלך בחכמתו (משלי פרק יז פסוק א): 'טוב פת חרבה ושלוה בה, מבית מלא זבחי ריב'. וכן אמר (משלי פרק טו פסוק יז): 'טוב ארוחת ירק ואהבה שם, משור אבוס ושנאה בו'. (קמד)
ומעשה בהלל הזקן שעשה סעודה בביתו, פתאום בא עני על פתחו ואמר לאשתו, צריך אני לישא אשה היום, ואין לי כלום לסעודת הנישואין. נטלה אשתו של הלל את כל הסעודה והביאה לעני, וחזרה מיד ולשה עיסה אחרת, ובשלה שוב תבשילים לסעודה בביתה. כשהביאה לפניהם אמר לה הלל, 'בתי' מפני מה לא הבאת לנו מיד? סיפרה לו כל אותו המעשה, אמר לה 'בתי', גם אני לא דנתי אותך לכף חובה אלא לכף זכות, שודאי כל מה שעשית, לשם שמים עשית.
ה' יזכנו להגיע לדרגות אלו, אלא שכאשר אדם שואף להגיע, יש סיכוי שיגיע אי פעם, כי בדרך שאדם רוצה לילך מוליכים אותו, אך אם אינו שואף כלל להתעלות ממידותיו ולתקנן, וקורא את הסיפור על הלל הזקן, ואינו רואה את עצמו משתייך לזה כלל, אין סיכוי שיגיע אי פעם לדרגות כאלו גדולות וחשובות. (קמה)
גניבת דעת - אסור לגנוב דעת הבריות כיצד? לא יפציר בחברו שיאכל אצלו, והוא יודע שאינו אוכל. ולא ירבה לו במתנות, כשיודע שאינו מקבל. ואפילו מילה אחת של פיתוי וגניבת דעת אסורה, אלא לעולם יהיה שפת אמת, ורוח נכון, ולב טהור.
אבק גזל - אסור לאכול מסעודה שאינה מספקת לבעליה, ואפילו שמזמין אותו.