פרק ד - החייבים והפטורים בהדלקה
א. לאור האמור, חייב כל אחד ואחד מישראל בהדלקת נרות חנוכה, ואף נשים בכלל זה, ואף על פי שמצוות הדלקת נר חנוכה חשובה כמצות עשה שהזמן גרמא, והלכה רווחת בידינו כל מצות עשה שהזמן גרמא נשים פטורות, מכל מקום חייבות בהדלקת נרות חנוכה הואיל וגם הם היו באותו הנס. ואף יכולות להוציא את בעליהן ובני ביתן ידי חובת ההדלקה, ומכל מקום אם הבעל נמצא בביתו בשעת ההדלקה עדיף שידליק הוא ולא אשתו.
ב. חרש שאינו שומע ואינו מדבר או אדם שוטה, פטורים ממצות הדלקת נרות חנוכה, והוא הדין לקטן שפטור מהדלקת נרות חנוכה, ולכן אינם יכולים להוציא אחרים ידי חובתם. ויש אומרים שכל זה בקטן שלא הגיע לגיל חינוך אבל קטן שהגיע לגיל חינוך חייב בהדלקה ומוציא ידי חובה את בני ביתו, ויש חולקים וסוברים שאפילו קטן שהגיע לגיל חינוך אינו יכול להוציא את בני ביתו ידי חובת ההדלקה, ולכתחילה יש להחמיר בזה, אלא שבשעת הדחק או במקום צורך אפשר לסמוך על המתירים. ומכל מקום מותר לכתחילה לתת לבניו הקטנים שהגיעו לחינוך, להדליק את נרות ההידור, אחר שהדליק הנר הראשון, ונר השמש יכול לתת לבנו הקטן אפילו לא הגיע לחינוך.
ג. אבל בתוך שבעת ימי אבילות חייב בהדלקת נרות חנוכה, ורשאי לברך ברכת שהחיינו בלילה הראשון. ומכל מקום לא ידליק בלילה הראשון נרות חנוכה שבבית הכנסת כל זמן שהוא בתוך השנה לאביו או לאמו, אבל בשאר הלילות שלא מברכים שהחיינו רשאי לברך ולהדליק אף בבית הכנסת.
ד. יש אומרים שאונן פטור ממצות הדלקת נרות חנוכה כשם שהוא פטור משאר המצוות, ויש אומרים שאף על פי שאונן פטור מהמצוות, מכל מקום ידליק נרות חנוכה בלא ברכה, וכן עיקר. ומכל מקום כיון שהלכה רווחת בידינו שיוצא אדם ידי חובתו בהדלקת אשתו או אחד מבני ביתו, יתן להם להדליק נרות חנוכה בברכה ויצא ידי חובת ההדלקה, ולא יענה ''אמן'' אחר ברכתם שהלכה רווחת בידינו אונן פטור מכל המצוות. ואם כל בני ביתו אוננים או שהוא גר לבדו אף על פי שיכול להדליק הוא בעצמו וכמו שנתבאר לעיל, מכל מקום עדיף יותר שיבקש מחבירו שידליק בשבילו ויוציאו ידי חובת ההדלקה, אלא שחבירו לא יברך על ההדלקה שכלל גדול בידנו ספק ברכות להקל. ומכל מקום אם כבר טיפל האונן בצרכי הקבורה כולם ומסרו לידי החברא קדישא, דינו כנמסר לכתפים שפקע ממנו דין אנינות וחייב במצוות כמבואר בירושלמי ברכות (פ''ג ה''א), ואולם יש אומרים שמה שאמרו שבנמסר לכתפים חייב בכל המצוות, היינו דוקא כשהאוננים אינם הולכים עמו ללותו, אבל אם הולכים ללותו עדיין לא פקע מהם דיני אוננות, ואף על פי שאין הלכה כמותם, ולכן גם כשהולכים ללוותו בטלו מהם דיני אנינות וחייבים במצוות, מכל מקום יש לחוש לדעתם לענין מצוות שיש בהם ברכות, ולכן מצוות שצריך לברך עליהם, יעשה אותם ללא ברכה. ומכלל הדברים למדנו שאם כבר טיפל בקבורת מתו ומסרו לחברא קדישא ואינו מתכוון ללכת אחר מיטת מתו בשעת מסע ההלויה, לכל הדעות פקע ממנו דין אנינות וחייב בהדלקת נרות חנוכה בברכה.
ה. מי שהיה אונן בלילה הראשון של חנוכה, ולא הדליק נרות חנוכה כלל מחמת טירדתו ולא מינה אף אחד שידליק בשבילו, וקבר את מתו אחר כך ופקע ממנו דין אונן, כשמדליק בלילה השני נר חנוכה צריך לברך ברכת שהחיינו, וגם אם (הדליקו עליו בלילה הראשון) אשתו או אחד מבני משפחתו הדליקו עליו בלילה הראשון וברכו כל הברכות והוציא אותו ידי חובתו, אף על פי כן כשמדליק בלילה השני יברך שהחיינו אלא אם כן עמד לידם ושמע את הברכות שאז לא מברך ברכת שהחיינו בלילה השני.
ו. סומא (עיור) חייב במצוות הדלקת נרות, שאף על פי שאינו רואה את הנרות, מכל מקום כיון שאחרים רואים אותם והוא מפרסם להם את הנס, צריך הוא להדליק נרות חנוכה, בברכה. אלא שאם הוא נשוי, עדיף שאשתו או אחד מבני ביתו ידליקו את הנרות בברכה ויוציא אותו ידי חובת ההדלקה.
ז. גר צדק חייב בהדלקת נרות חנוכה בברכה, ואף יאמר בברכת שעשה ניסים, ''שעשה ניסים לאבותינו'', שמכיון שנתגייר הרי הוא מבניו ותלמידיו של אברהם אבינו, והניסים שנעשו לישראל כאילו נעשו לו.
ח. אף על פי שנתבאר לעיל שכל אחד ואחד מישראל חייב בהדלקת נרות חנוכה בין אנשים בין נשים ובין קטנים שהגיעו לגיל חינוך, מכל מקום כיון שאמרו רבותינו ז''ל שמצות נר חנוכה נר איש וביתו, והיינו שאין חיוב על כל אחד ואחד להדליק נרות לעצמו, לפיכך אשה שהדליק עליה בעלה בביתם, או אפילו איש שהדליקה עליו אשתו או אחד מבני ביתם, או מי שאינו נשוי והדליקו עליו אביו או אימו, יוצאים ידי חובת ההדלקה, גם אם לא היו נוכחים במקום ההדלקה והיו במקום רחוק, ואפילו אם נתארחו אצל חבריהם בזמן ההדלקה אינם צריכים להדליק שם נרות, ואינם רשאים לומר שאינם רוצים לצאת בהדלקת בני ביתם בכדי להדליק לבדם ואפילו בני ביתו הגדולים הגרים אצלו, כי לדעת מרן השלחן ערוך יש בזה חשש ברכה לבטלה, אך לדעת הרמ''א וכן מנהג האשכנזים רשאים הם לומר שאינם יוצאים בהדלקת בני ביתם, ומכל מקום למנהגם אשת בעל הבית ובנותיו יוצאות ידי חובתן בהדלקתו, ואינן מדליקות בפני עצמן. ואף היוצא ידי חובה בהדלקת אחרים עליו וכאמור, צריך הוא לראות נרות שהדליק ישראל אחר.
ט. אף על פי שמי שהדליקו עליו בביתו יצא ידי חובה וכאמור, מכל מקום אם אשתו מדליקה עליו בלילה הראשון, כשידליק בלילה השני יברך שהחיינו.
י. אדם שלא הדליקו עליו בביתו או מי שאינו נשוי ואין הוריו מפרנסים אותו, חייב בנרות חנוכה. והוא הדין לאלמנה או גרושה הגרות לבדן. ואפילו אם נתארח בבית חבירו וישן שם חייב בהדלקת נרות חנוכה, אלא שאינו חייב להדליק לעצמו ודי אם ישתתף עם בעל הבית בשמן ובפתילות. ואינו צריך לתת לו חצי מההוצאות כדין שותפים אלא די לו בפרוטה אחת, וצריך לומר בעת שנותן הפרוטה, הריני נותן לך פרוטה זו כדי שתזכה לי קצת שמן ופתילות בנרות חנוכה שלך שתדליק בזו הלילה או בכל לילות שמונה ימי החנוכה, ובעל הבית אומר, הריני מזכה לך קצת שמן ופתילות בפרוטה זו בנרות חנוכה שלי שאני מדליק בכל לילות ימי החנוכה, וגם בלא פרוטה יוכל בעל הבית לזכות לו, ויאמר הריני מזכה לך וכו', ויעמוד אצלו בעת הברכה ויכוין לצאת בברכתו של בעל הבית, וגם בעל הבית יכוין להוציאו.
יא. מן האמור בסעיף הקודם יוצא שבחורי ישיבה שהוריהם מדליקים עליהם בביתם, יוצאים ידי חובת ההדלקה ואינם צריכים להשתתף בפרוטות או להדליק אפילו אם יש להם חדרים בפני עצמם, והוא הדין לחיילים המשרתים בצבא שמדליקים עליהם נרות בביתם, שיוצאים ידי חובה בהדלקתם, ואף על פי שיצאו ידי חובתם, מכל מקום צריכים הם לראות נר שהדליק ישראל אחר או שידליקו נרות בעצמם ללא ברכה.
יב. מי שגר בארץ ישראל ונסע לחוץ לארץ בימי החנוכה, יוצא ידי חובתו בהדלקת בני ביתו אפילו שהוא נמצא במקום שרק בעוד כמה שעות יגיע זמן ההדלקה, והוא הדין גם במי שהדליקו עליו במוצאי שבת שבארץ ישראל, אף על פי שבמקום שהוא נמצא עדיין שבת קודש. ומכל מקום כשתצא השבת ילך לראות נר שהדליק ישראל אחר או שידליק הוא עצמו נרות ללא ברכה. וכן מי שגר בחוץ לארץ ובא לארץ ישראל יוצא ידי חובה בהדלקת בני ביתו אפילו שבביתו לא ידליקו נרות אלא כעבור מספר שעות, ומכל מקום ילך לראות נר שהדליק ישראל אחר או שידליק הוא נרות ללא ברכה. ולכן בני ישיבה שהוריהם גרים בחוץ לארץ ובאו לארץ ישראל ללמוד בישיבה או להיפך, יוצאים ידי חובה בהדלקת הוריהם.
יג. בני משפחה שהדליקו נרות חנוכה בצאת הכוכבים, ולאחר מכן טסו לארץ אחרת ששם שעת צאת הכוכבים מאוחרת בכמה שעות, וכשהגיעו לשם הגיע זמן ההדלקה, מעיקר הדין אינם צריכים להדליק במקום שנחתו. והוא הדין אם טסו בשעות הבוקר וכבר הדליקו נרות חנוכה מאמש ונחתו במקום ששם עדיין לילה של היום הקודם, שאינם צריכים להדליק נרות חנוכה, ומכל מקום המחמיר להדליק נרות בלא ברכה, תבוא עליו הברכה.
יד. אף על פי שנתבאר בהלכה יא שבחורי ישיבה אינם צריכים להשתתף בפרוטות וכן אינם צריכים להדליק בפני עצמם אפילו אם יש להם חדרים בפני עצמם, מכל מקום כל זה אינו אלא כשהם סמוכים על שלחן הוריהם, דהיינו שבשאר ימות השנה, כשאינם לומדים בישיבה הרי הם חוזרים לבית הוריהם, ולכן יוצאים ידי חובה כשמדליקים עליהם בתוך ביתם, אבל אם הם אינם סמוכים על שלחן הוריהם, צריכים להדליק נרות חנוכה בישיבה בלא ברכה, ויכולים להשתתף בהוצאות עם הישיבה או שהנהלת הישיבה תזכה להם במפורש חלק בשמן וכמו שנתבאר לעיל בהלכה י.
טו. אף על פי שנתבאר בסעיף הקודם שמי נתארח אצל חבירו ולא הדליקו עליו בביתו או שהוא אינו נשוי ואינו מתפרנס מאביו ואימו אלא מתפרנס בכוחות עצמו, חייב בנר חנוכה, מכל מקום יש אומרים שזה שאמרו אכסנאי (אורח) צריך להשתתף בפרוטות עם בעל הבית, ואם יש לו חדר לעצמו צריך להדליק בפני עצמו, הני מילי באכסנאי שמשלם לבעל הבית כל הוצאות אכילה ושתיה ושאר דברים, אבל אם האכסנאי סמוך לגמרי על שלחן בעל הבית, מפתו יאכל ומכוסו ישתה, אין צריך לזה כלל, כי בעל הבית שמהנה את אורחו לכל צרכיו, וכל מחסורו עליו, הלא הוא גם יזכה לו במקצת דמי הנרות והשמן של חנוכה, ויש אומרים שאפילו שסמוך לגמרי על שלחן בעל הבית, צריך להשתתף עמו או שיקנה לו במפורש חלק בשמן ובפתילות, ויש להחמיר כדבריהם. וכל זה לדעת מרן ז''ל שסובר שאחד מבני הבית מדליק לכולם, אבל למנהג האשכנזים שכל אחד ואחד מבני הבית מדליק בפני עצמו, גם אכסנאי ידליק נרות לבדו.
טז. יש אומרים שאפילו בן גדול ונשוי הדר בבית אביו צריך להדליק ואף על פי שהוא סמוך על שלחן אביו דינו כאכסנאי, ויש אומרים שדוקא כשאינו סמוך על שלחן אביו דינו כאכסנאי, אבל כשהוא סמוך אינו צריך להדליק או להשתתף, והלכה כמותם. וכל זה כשסמוך על שולחנו כל השנה, אבל מי שנשא אשה ועזב את בית הוריו ונעשה בעל בית לעצמו ומתפרנס בעצמו, ובאחד מימי החנוכה מתארח אצל הוריו, חייב להשתתף עם אביו בנרות שאינו חשוב כחוזר לביתו אלא כאורח. ומכל מקום מי שיש לו בית משלו והלך הוא וכל בני ביתו להתארח אצל אביו כל שמונת ימי חנוכה, וסועד וישן שם אינו חייב להשתתף עימו, הואיל ובכל החג הוא סמוך על שלחן אביו. וכל זה לדעת מרן ז''ל אבל למנהג האשכנזים שכל אחד ואחד מבני הבית מדליק מפני עצמו, הדבר ברור שאף בן גדול ונשוי שסמוך על שלחן אביו, מדליק נרות בעצמו.
יז. אף על פי שבארנו לעיל שאכסנאי שאין מדליקים עליו בביתו יוצא ידי חובתו בהשתתפות עם בעל הבית, מכל מקום כל זה כשאין לאכסנאי פתח לעצמו, אבל אם יש לו פתח פתוח לעצמו חייב להדליק בפתחו ללא ברכה מפני החשד. והדין כן גם אם פתחו פתוח לאותה רוח שבה פתחו של בעל הבית, שאילו היה בעל הבית עצמו דר בשני הפתחים לא היה צריך להדליק אלא באחד מהם, אף על פי כן אכסנאי חייב להדליק בפתחו, שלא יחדשוהו שהוא לא הדליק. וגם אכסנאי שמדליקים עליו בביתו, אם יש לו פתח לעצמו, חייב להדליק בפתחו מפני החשד, ואף על פי שיש אומרים שכל שמדליקים עליו בביתו אינו צריך להדליק כיון שבני אדם חוקרים עליו ויודעים שעל ביתו הוא סומך, מכל מקום העיקר להלכה כדעת הסוברים שגם מי שמדליק עליו בביתו חייב להדליק בפתחו. ובזמנינו שרובם ככולם נוהגים להדליק נרות בתוך ביתם ולא בפתח הבית, אין צריך האכסנאי להדליק בפתחו אפילו כשלא הדליקו עליו בביתו.
יח. יש אומרים ששני בני אדם הגרים בבית אחד אבל אינם סמוכים על שלחן אחד, אינם חייבים להדליק נרות חנוכה כל אחד בפני עצמו אלא רשאים להשתתף יחד בשמן ובפתילה ולהדליק נר אחד, ויש אומרים שאינם רשאים להשתתף יחד אלא חייבים כל אחד ואחד להדליק בעצמו, ויש להחמיר כדבריהם.
יט. משפחה או אדם רווק שאין לו מי שידליק עליו בביתו, המתארחים בבית מלון בימי החנוכה, צריכים להדליק נרות חנוכה בברכה בחדר האוכל המשותף לכולם ולא בחדרם הפרטי, ואם רוצים להדליק בחדרם רשאים. ומכל מקום אין חיוב שכל משפחה ומשפחה תדליק נר לעצמה אלא יכול אחד להדליק לכולם והשאר ישתתפו עמו בפרוטות.
כ. אדם הנמצא בחג החנוכה בלכתו בדרך, ואין מדליקים עליו בביתו לא ידליק נרות חנוכה אפילו כשיש עמו נרות, אלא יראה נרות חבירו ויברך ברכת הרואה, ומכל מקום אם לא מצוי באותו מקום נר ישראל לברך עליו ברכת הרואה, ידליק נרות חנוכה בלא ברכה, והמברך יש לו על מה שיסמוך.
כא. אף על פי שנתבאר בסעיף הקודם שאדם הנמצא בחג החנוכה בלכתו בדרך, ואין מדליקים עליו בביתו אינו מדליק נרות חנוכה אפילו כשיש עמו נרות, מכל מקום אם הוא נוסע באותה שעה במכונית או ברכבת או במטוס או בספינה מקורה, והגיע זמן ההדלקה, ידליק נרות חנוכה, ועדיף שלא יברך על ההדלקה, ומכל מקום אם רוצה לברך רשאי.