פרק א - מצות הדלקת נרות חנוכה
א. מצות נר חנוכה מצוה חביבה היא עד מאד, וצריך האדם להיזהר בה מאד כדי להודיע הנס ולהוסיף בשבח האל והודיה לו על הנסים שעשה לנו, ואמר רב הונא (שבת כג:) הזהיר בנר חנוכה, יהיו לו בנים תלמידי חכמים שנאמר: כי נר מצוה ותורה אור, דהיינו שעל ידי נר של חנוכה יזכה לאור התורה.
ב. אפילו מי שאין לו מה לאכול אלא מן הצדקה, חייב במצוות הדלקת נרות ולכן צריך למכור את כסותו, או לשאול על הפתחים בכדי לקנות שמן ופתילות להדלקת הנרות, ויש אומרים שאף על פי שחייב למכור את כסותו או לשאול על הפתחים מכל מקום אינו חייב להשכיר את עצמו, ויש אומרים שחייב אף להשכיר את עצמו, וכן עיקר. ולא אמרו ששואל או מוכר כסותו או משכיר את עצמו אלא בעבור נר אחד, שבו חייב מן הדין, אבל לא בשביל הנרות הנוספים שמדליקים משום הידור.
ג. מעיקר הדין די בכל בית להדליק נר אחד בכל יום, בין אם היו אנשי הבית מרובים ובין אם לא היה בו אלא אדם אחד, ואם הדליק אחד מבני הבית, שוב אין חיוב על שאר בני הבית להדליק, שאין הדלקת נר חנוכה חובה המוטלת על האדם עצמו אלא על אחד מבני ביתו. ואף על פי שמעיקר הדין מספיק נר אחד לכל בני הבית, מכל מקום אמרו חז''ל (שבת כא:) שהמהדרין אחר המצוות נהגו להדליק נר אחד לכל אחד ואחד מבני הבית הגדולים, ואותם הרוצים להיות מהדרין מן המהדרין, מוסיפים בכל יום ויום נר, דהיינו שביום ראשון מדליק נר אחד וביום שני שני נרות וכן על זה הדרך, שבזה ידעו הכל ויזכרו כמה ימים נמשך הנס, ויתפרסם הנס ויהא שבח להקדוש ברוך הוא בכך. ומכל מקום יש אומרים שמי שנוהג כמהדרין מן המהדרין ומדליק בכל יום ויום נר נוסף וכאמור, אינו עושה כמהדרין אלא אם כן ידליק נרות לכל בני הבית, דהיינו שביום הראשון ידליק נר אחד לכולם וביום השני שני נרות לכולם וכן על זה הדרך שאם ידליקו לכל אחד ואחד נרות בפני עצמו לא יהא היכר לימים, שהרואים יאמרו שכך בני אדם יש בבית, אבל כשמוסיף והולך כל לילה נר אחד לא יאמרו שבכל לילה נתוסף אדם אחד בבית, וכדבריהם פסק מרן בשלחן ערוך (סימן תרעב סעיף א), וכן מנהג הספרדים מימי קדם.
ויש אומרים שהמהדרין מן המהדרין עושים כמהדרין אלא שהם מוסיפים עליהם, שמדליקים בלילה הראשון נר לכל אחד ואחד, ובלילה השני מדליקים שני נרות לכל אחד ואחד, ואם היו אנשי הבית עשרה מדליק בליל ראשון עשרה נרות, ובליל שני עשרים ובליל שלישי שלשים, עד שנמצא בלילה השמיני שמונים נרות, וכדבריהם פסק הרמ''א (שם), וכן פשט המנהג אצל האשכנזים. ומכל מקום גם למנהגם שכל אחד ואחד מבני הבית מדליק בפני עצמו, כשמדליק בעל הבית, אשתו ובנותיו יוצאות ידי חובתן ואינן מדליקות בפני עצמן.
אולם לפי מה שנתבאר בפרק ו הלכה ז שכיום נוהגים רבים וכן שלמים להדליק נרות חנוכה בתוך ביתם ויוצאים בזה אף לכתחילה, אצל הנוהגים כן רשאי כל אחד ואחד מבני הבית להדליק נרות אפילו לדעת מרן השלחן ערוך, דכיון שמדליק בתוך ביתו אין לחוש לרואים, והוא הדין לאותם שגרים מעל עשרים אמה שמדליקים בתוך ביתם וכמו שנתבאר בפרק הנזכר הלכה יג, שרשאי כל אחד ואחד מבני הבית להדליק בעצמו, ואפילו מי שמדליק על פתח הבית מבחוץ או על החלון לעיני העוברים והשבים, רשאים בני ביתו להדליק בתוך הבית בעצמם.
ומכל מקום שאר בני הבית אינם רשאים לברך על הדלקתם לדעת מרן ז''ל. וכן אינם יכולים לומר שאינם רוצים לצאת ידי חובה בהדלקת בעל הבית שיש בזה ברכה שאינה צריכה, וכן הסכימו רוב האחרונים. ולמנהג האשכנזים שכל אחד ואחד מבני הבית מדליק, כתב הרמ''א והסכימו עוד אחרונים שרשאים לברך, אולם לכתחילה עדיף שישמע את הברכות מבעל הבית ואחר כך ידליק נרותיו.
ד. מי שלא השיג שמן לכל ימי החנוכה אלא להדלקת נר אחד שהוא בשיעור זמן של חצי שעה, ידליק נר אחד בלילה הראשון, ובשאר הימים לא ידליק כלל, אפילו באופן שאם נחלק את הכמות השמן הנ''ל נוכל להדליק בכל יום נר אחד, שהלכה רווחת בידינו שמי שלא נתן שמן בשיעור של חצי שעה לא יצא ידי חובה אפילו בדיעבד. וכן מי שלא היה לו די שמן כדי להדליק שמונה נרות, ידליק בכל לילה נר אחד, ואם יש לו כדי תשעה נרות, ידליק בלילה השני שני נרות, ואם יש לו עשרה ידליק בליל שני שנים, ובליל שלישי לא ידליק אלא אחד. ומכל מקום אם ביום השמיני יש לו שמן בכדי להדליק יותר מנר אחד אלא שאין לו מספיק שמן לשמונה נרות, יתן בנר הראשון שיעור שמן שיכול לדלוק חצי שעה, ואת השמן הנותר יחלק בין נרות ההידור.
ה. מי שיש לו שמן בצמצום ולחבירו אין שמן כלל, מוטב שידליק בכל לילה נר אחד והשאר יתן לחבירו, כיון שמן הדין אינו חייב להדליק אלא נר אחד בכל לילה, ועדיף לאדם לקיים את המצוה כעיקר הדין ועל ידי כך יקיימה גם חבירו מאשר שיקיימה הוא בהידור וחבירו לא יקיימה כלל. וחבר זה שאמרנו דוקא אם הוא אינו מבני ביתו אלא מבית אחר שאינו סמוך על שולחנו שהוא חייב מן הדין להדליק לבדו, אבל אם הוא מבני ביתו שמן הדין אינו חייב להדליק לעצמו אלא שהוא רוצה להיות מן המהדרין ולהדליק בעצמו, אפילו למנהג האשכנזים שכל אחד ואחד מבני הבית מדליק בפני עצמו, מוטב שידליק בכל יום נרות כמנין הימים ולא יתן לאחד מבני ביתו להדליק בעצמו מפני שאין אדם צריך לבטל הידור מצוה של עצמו למען הידור מצוה של זולתו.
ו. מי שאין ידו משגת לקנות שמן לנר חנוכה וגם לנר שבת, יקנה שמן לנר שבת משום ששלום בית עדיף על פרסומי ניסא, ובזמננו שכולם משתמשים בביתם באור החשמל והלכה רווחת בידינו שיוצא אדם בהדלקת נרות החשמל ורשאי אף לברך על הדלקתם ''להדליק נר של שבת'', עדיף שיקנה נר חנוכה, ויצא ידי חובת נר שבת באור החשמל. ומכל מקום אם יכול לקנות רק שני נרות, ידליק אחד מהם לכבוד שבת, והשני לנר חנוכה, מפני שמעיקר הדין די בנר אחד לכבוד שבת ובנר אחד לחנוכה, וזה עדיף מאשר לצאת ידי חובה בהדלקת נרות החשמל.
ז. מי שהיו לפניו הדלקת נר חנוכה וקידוש של שבת, ואין לו מעות אלא לקנות אחד מהם, קונה שמן להדליק נר חנוכה, ולא יין לקידוש היום. וכל זה במקום שיש לו פת שהרי יכול אדם לקדש על הפת, אבל במקום שאין לו פת יקנה יין או פת לקידוש. ואף על פי שיש אומרים שאפילו אם אין לו יין ולא פת הראוי לקדש, נר חנוכה קודם לפי שמן התורה יכול לקדש בפה, העיקר להלכה כדעה ראשונה שיקנה יין או פת ויקדש עליהם. ומכל מקום לכל הדעות נר חנוכה קודם ליין להבדלה משני טעמים, האחד, שיכול להבדיל בתפילה. והשני, שפרסום הנס עדיף.
ח. מי שלא הדליק לילה אחד אין לו תשלומים בלילה שלאחריו, ולמחרת ידליק כרגיל כמספר הנרות שמדליקים כולם, דהיינו שאם לא הדליק נרות בלילה הראשון ידליק בלילה השני שני נרות בלבד ואינו יכול להוסיף במספר הנרות.
ט. כיון שעיקר מצות הדלקת הנרות היא חצי שעה, לפיכך צריך לתת שמן בנר בכמות שידלקו לכל הפחות במשך חצי שעה, ואם נתן שמן פחות מהשיעור הנ''ל לא יצא ידי חובתו אפילו בדיעבד, ואינו יכול להוסיף אחר כך שמן עד כדי השיעור הנ''ל, אלא צריך לכבות את הנרות ולחזור להדליקם, ואף על פי שחוזר ומדליק, מ''מ אין לו לברך על ההדלקה השניה, שספק ברכות להקל. ויש אומרים שכל זה כשאין בשמן שהוסיף שיעור בפני עצמו, אבל אם הוסיף שמן שיש בו שיעור בפני עצמו מלבד השמן הקודם, יצא ידי חובתו, והמיקל בזה יש לו על מה שיסמוך. וירא שמים יוסיף כדי שיעור בפני עצמו ואחר כך יכבה הנרות וידליקם שנית בלא ברכה.