אור ברסלב
הלכות חנוכה - פסקי משה מבוא - באדיבות האנציקלופדיה התלמודית כרך טז ערך חנכה

הלכות חנוכה - פסקי משה

מבוא - באדיבות האנציקלופדיה התלמודית כרך טז ערך חנכה

א. ימי החנוכה. בבית שני, כשמלכו יון, גזרו גזרות על ישראל ובטלו דתם ולא הניחו אותם לעסוק בתורה ובמצוות ופשטו ידם בממונם ובבנותיהם ונכנסו להיכל ופרצו בו פרצות וטמאו הטהרות וצר להם לישראל מאד מפניהם ולחצום לחץ גדול, עד שריחם עליהם אלהי אבותינו והושיעם מידם והצילם, וגברו בני חשמונאי הכהנים הגדולים והרגום, והושיעו ישראל מידם, והעמידו מלך מן הכהנים וחזרה מלכות לישראל יתר על מאתים שנה, עד החורבן השני, וכשגברו ישראל על אויביהם ואבדום, בחמשה ועשרים בחודש כסלו היה. ואמרו בברייתא: כשנכנסו יוונים להיכל, טמאו כל השמנים שבהיכל, וכשגברה מלכות בית חשמונאי ונצחום, בדקו ולא מצאו אלא פך אחד של שמן שלא נטמא שהיה מונח בחותמו של כהן גדול ולא היה בו אלא להדליק יום אחד, ונעשה בו נס והדליקו ממנו שמונה ימים, עד שכתשו זיתים והוציאו שמן טהור, לשנה אחרת קבעום ועשאום ימים טובים בהלל והודאה, היינו לקרות הלל ולומר על הניסים בהודאה, וימים אלו הם הנקראים חנוכה. וכיון שהנס אירע בנרות, תיקנו להדליק בהם נרות כדי להזכיר הנס. ויש מן הראשונים שכתב שמשום נס הנצחון קבעום ימים טובים, וכיון שנכפל להם הנס בשמן, הוסיפו הדלקת הנרות להזכיר כפילת הנס.

שמונה ימים אלו, תחילתם מליל כ''ה בכסלו, אף על פי שהתחילו להדליק בליל כ''ו, לפי שביום כ''ה היה נס הנצחון. ויש מן האחרונים שכתב שלדעת הסוברים שמצות הדלקת הנרות במקדש היא אף ביום, התחילו אז להדליק ביום כ''ה. ויש מן הראשונים שכתב שגברו על אויביהם ביום כ''ד והדליקו בליל כ''ה שהיה יום ראשון לנס.

בטעם שקבעו חנוכה שמונה ימים, אף על פי שהנס לא היה אלא שבעה ימים שהרי השמן שבפך היה בו להדליק יום אחד פירשו ראשונים ואחרונים בכמה אופנים שאף ביום הראשון היה נס בשמן, או שהיום הראשון קבעוהו על הגאולה ועל הודאת מציאת הפך, ושאר הלילות על נס השמן, או לפי שביום הראשון היתה חנוכת הבית בעבודה, אחרי שביטלוה היוונים. ויש מן הראשונים שכתב שקבעו שמונה ימים לפי שהיוונים ביטלו מהם מצות מילה שהיא לשמונה ימים, או שקבעו שמונה ימים כשיעור ימי החג הארוך מכל המועדות. ויש מן האחרונים שהוסיף טעם לפי שמצינו שעל ידי הגזירות בטלו מלהקריב בחג הסוכות, לפיכך עשו חג שמונה ימים כימי חג הסוכות.

בזמן שהיו בית דין מקדשים את החודש על פי הראייה, ובחדשים שיש בהם מועדות היו שולחים שלוחים להודיע לרחוקים אם קידשו יום שלשים או יום שלשים ואחד, כדי שידעו מתי יעשו את המועדות, היו שלוחים יוצאים אף על כסלו, מפני חנוכה. ויש מן האחרונים שכתב שבמקום שלא היו השלוחים מגיעים, היו עושים חנוכה תשעה ימים מספק כדרך שאמרו בכל המועדות, ואין לומר ספק דרבנן להקל, שכיון שהספק הוא אם יום הראשון הוא חנוכה ויום התשיעי אינו חנוכה, או להיפך, ואם נאמר להקל לא יהיה חנוכה לא ראשון ולא תשיעי, והרי אחד מהם בודאי חנוכה, לפיכך הולכים להחמיר. ומכל מקום בזמן הזה שאין מקדשים אלא על פי החשבון, ואין עושים בגולה שני ימים טובים אלא מתקנת חכמים שיזהרו במנהג אבותיהם, כתבו ראשונים שאין עושים תשעה ימי חנוכה שכיון שהוא מדבריהם הם אמרו והם אמרו.

חנוכה אינו נקרא מועד, וכן כתבו ראשונים שבנדרים שהולכים בהם אחר לשון בני אדם, אין חנוכה בכלל מועדות וימים טובים. ויש שכתבו שנקרא מועד ונרמז בכתוב אלה הם מועדי. וכן יש שכתבו רמז לחנוכה מן התורה שבסוף פרשת המועדות נאמר: ויקחו אליך שמן וית זך וגו', ושכיון שכתבה אותו תורה עם המועדות למדנו שהוא יום טוב כשאר ימים טובים. ויש מן האחרונים שכתב בדעת ראשונים, שאף על פי שהמצוות הנוהגות בחנוכה, כגון הדלקת הנרות והלל, הם מדרבנן, עיקר חנוכה הוא מן התורה, היינו החיוב לעשות שום זכר קצת, ולכל הפחות לאסרו בהספד ותענית, לפי שמצוה לקבוע יום טוב על כל נס, קל וחומר מיציאת מצרים שהיתה מעבדות לחירות כל שכן כשיצאו ממיתה לחיים, אלא שחכמים קבעו מה לעשות בהם מעין המאורע, נמצא שעיקר חנוכה הוא מן התורה ופירושו מדרבנן.

בטעם קריאת ימים אלו בשם חנוכה כתבו ראשונים שהוא על שם חנוכת המזבח שנסתר ובנאוהו, וכן אמרו שבית חשמונאי גנזו אבני מזבח ששיקצו אנשי יון, היינו ששיקצום לעבודה זרה ונאסרו, שכן דרשו: ובאו בה פריצים וחללוה, כיון שנכנסו נכרים להיכל יצאו כליו לחולין, וקנאום מן ההפקר והרי זה שלהם, וכשנשתמשו בהם לעבודה זרה נאסרו ויש מן האחרונים שהוסיף שאף כלי השרת היו צריכים לעשותם חדשים או להתיך את הישנים ולעשותם פנים חדשות והיו צריכים לקדשם על ידי חינוך בעבודה, ולפיכך קראום חנוכה על שם חינוך כלי השרת. ויש מן הראשונים שכתב שקראום חנוכה על שנתחנך הבית והוכשר לעבודה, שהרי היוונים טימאו את ההיכל והעזרות והמקדש וכל כליו, וכשגברו החשמונאים טיהרו את ההיכל ועשו חנוכה בתחילת חינוכם לעבודה כמו שעשה משה. במדרש אמרו: אמר ר' חנינא בכ''ה בכסלו נגמרה מלאכת המשכן ועשה מקופל עד אחד בניסן, ומעתה הפסיד כסלו שנגמרה בו המלאכה, אמר הקב''ה עלי לשלם, מה שלם לו הקב''ה חנוכת חשמונאי. ואמרו: למה נסמכה פרשת בהעלותך לחנוכת נשיאים, לפי שהיה לוי מתרעם על שלא זכה להקריב אמר לו הקב''ה שלהם לא היה אלא יום אחד לנשיא ולפי שעה, וחנוכה שלך תהיה שמונה ימים ולדורות.

אף בדרך רמז נתנו ראשונים טעם לקריאת השם חנוכה, שהוא נוטריקון: חנו כ''ה, כלומר חנו בכ''ה בכסלו יש שפירש שחנו מנסיעתם למלחמה היינו כל היום, שביום כ''ד לא חנו אלא בערב ואז הדליקו את הנרות, ויש שפירש חנייה זו לענין איסור מלאכה, וסמכו מכאן למנהג שלא לעשות מלאכה בשעה שהנרות דולקים ויש מפרשים חנו כ''ה שבכ''ה בחדש יתחילו, או שביום זה מצאו חנינה, או שביום זה שרתה שכינה על ישראל ויש שכתבו שחנוכה הוא נוטריקון ח' נרות והלכה כבית הלל.

ב. נס פך השמן. פך השמן שלא נטמא, ושהדליקו ממנו שמונה ימים, דנו בו ראשונים ואחרונים מכמה צדדים א) באופן שנטמאו כל השמנים מלבד השמן שבפך. ב) באיסור להדליק בשמן טמא. ג) בצורך לשמונה ימים להביא שמן טהור. ד) במהות הנס שהדליקו מהשמן שבפך שמונה ימים.

בטומאה שנטמאו כל השמנים פירשו ראשונים, שאף על פי שגוי אינו מקבל טומאה אפשר שבימי החשמונאים כבר גזרו על גוי הרואה זיבה שיטמא כישראל, ואף אם עדיין לא גזרו, מכל מקום בגדיהם בחזקת טמאי מת הם כיון שאינם נזהרים ממגע מת, והיו כל הטהרות בספק מגע בגדיהם, או לפי שהיוונים שיקצו את המזבח והקריבו עליו, ותקרובת עבודה זרה מטמאה באהל. ויש מן האחרונים שפירש שהטומאה היתה משום שגזרו שלגיון גדוד העובר ממקום למקום להילחם ונכנס לבית שהבית טמא. ומכל מקום לא נטמא השמן שבפך שהיה מונח בחותמו של כהן גדול, לפי שהיה מונח בהצנע וחתום בטבעתו והכיר שלא נגעו בו, או לפי שכלי חרס אינו מיטמא מגבו, ולא חששו שמא הסיטוהו, אפילו אם כבר גזרו על הגוים להיות כזבים, לפי שהיה מונח בחותם בקרקע שלא היו יכולים להסיטו, ועוד שאם הסיטוהו היו שוברים אותו לראות אם יש בו זהב או מרגליות, ועוד שהפך היה פיו צר ולא היה יכול השמן להיטמא במגע וכל שאינו נטמא במגע אינו נטמא בהיסט.

בטעם שהיו צריכים לנס, אף על פי שהיו יכולים להדליק בשמן טמא שהרי הדלקת הנרות דוחה את הטומאה כקרבנות שקבוע להם זמן, וכן כל הקרבנות הקריבו אז בטומאה, לפי שטמאה הותרה בצבור, יש מפרשים לפי שלא הותרה בצבור אלא עצם ההדלקה, כגון שהיה הכהן טמא, אבל השמן שהוא ממכשירי הדלקה אינו דוחה את הטומאה, או שלא הותרה בצבור אלא טומאת מת, והרי השמנים נטמאו אף בשאר טומאות ויש מפרשים שעיקר הנס לא נעשה אלא להודיע להם חיבת המקום עליהם שכיון שנעשה להם נס שנגאלו מיד מלכות יון הרשעה, נעשה להם אף נס זה בענין הנרות שהוא עדות לישראל שהשכינה שורה בהם ויש מפרשים לפי שחינכו אז את המזבח מחדש, וחינוך הוא דבר של התחלה וראש לכל הבא אחריו, לפיכך הוצרכו שיהא בטהרה גמורה ולא בדחיית טומאה.

בטעם שהיו צריכים לשמונה ימים עד שהביאו שמן טהור, יש מפרשים שהיו כל ישראל בחזקת טמאי מת, ואי אפשר היה להכין שמן טהור עד שיעברו עליהם שבעה ימים מיום טומאתם, ויום אחד לכתישת הזיתים להוציא מהם שמן טהור ומכל מקום כשהדליקו את הנרות בשמונת הימים לא טימאו את השמן בנגיעתם, לפי שהדליקו על ידי עץ ארוך ופשוטי כלי עץ אינם מקבלים טומאה, וכן המנורה עצמה לא נטמאה בנגיעתם, שהרי אמרו שהחשמונאים עשו מנורה חדשה של עץ, או שלא נטמאו כל ישראל, ומי שהיה טהור עשאה והדליקה ויש מפרשים לפי שהלכו לעיר תקוע, שמשם היו לוקחים שמן למקדש, והיו צריכים לשמונה ימים להליכה וחזרה ויש מפרשים לפי שכל שבעת הימים היו טרודים להכין ולטהר כלי השרת ולעשות המזבח, שכן אמרו בברייתא, שכשנכנסו יוונים להיכל טימאו את כל הכלים ולא היה להם במה להדליק, וכשגברה יד בית חשמונאי הביאו שבעה שפודים של ברזל וחיפום בבעץ בדיל והתחילו להדליק, לפיכך נעשה נס בשמן ונתקיים שמונה ימים.

במהות ובאופן הנס שהדליקו בשמן שבפך שמונה ימים, יש מפרשים שחילקו את השמן שבפך לשמונה חלקים, ובכל לילה היו נותנים במנורה חלק אחד והיה דולק עד הבקר ונמצא שבכל הלילות נעשה נס ויש שדחו, שהרי אין סומכין על הנס, ועוד שהרי צריך לתת שמן במנורה כדי מידתה שתהא דולקת והולכת מערב עד בקר ויש מפרשים שלאחר שנתנו שמן בנרות כשיעור נשאר הפך מלא כבתחילה, וניכר הנס אף בלילה הראשון, או שבלילה הראשון נתנו כל השמן בנרות ודלקו כל הלילה, ובבקר מצאו הנרות מלאים שמן, וכן בכל לילה, ועל אותו השיור באה הברכה שנעשה בו נס להרבות אותו שאילו נדלק הכל בלילה הראשון, לא היה מקום לנס לחול, לפי שאין הקב''ה עושה נס ליתן ברכה אלא בדבר שישנו בעולם, ואפילו הוא דבר מועט ויש שהוסיפו לפי שאין כשר להדלקת הנרות אלא שמן זית, לפיכך היה צריך להישאר מעט בלילה הראשון, שכיון שנתרבה ממנו חשוב גידולו כעיקרו ויש שפירש שכשנתנו מעט שמן במנורה נתמלאה, או שנתנו כל השמן במנורה ובכל לילה נדלק שמינית ממנו, וניכר הנס בין בלילה הראשון ובין בלילה האחרון. ויש גורסים בברייתא שפך השמן לא היה בו להדליק אפילו יום אחד, ונעשה בו נס והדליקו ממנו שמונה ימים, ואף ביום הראשון היה נס.

תוכן העניינים

הלכות חנוכה - פסקי משה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה