אור ברסלב
הלכות הגעלת כלים לפסח פרק א' - הכשר כלים לפסח › הגעלת כלים

הלכות הגעלת כלים לפסח

פרק א' - הכשר כלים לפסח · הגעלת כלים

פרק א' - הכשר כלים לפסח

א. כלים שבמשך כל השנה משתמשים בהם בחמץ, אסור להשתמש בהם בפסח מבלי שיוציא מהם את איסור החמץ שבלוע בהם, היסוד להגעלת כלים נזכר בתורה (במדבר לא,כא-כג), וַיֹּאמֶר אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן אֶל אַנְשֵׁי הַצָּבָא הַבָּאִים לַמִּלְחָמָה זֹאת חֻקַּת הַתּוֹרָה אֲשֶׁר צִוָּה יְהוה אֶת מֹשֶׁה, אַךְ אֶת הַזָּהָב וְאֶת הַכָּסֶף אֶת הַנְּחֹשֶׁת אֶת הַבַּרְזֶל אֶת הַבְּדִיל וְאֶת הָעֹפָרֶת, כָּל דָּבָר אֲשֶׁר יָבֹא בָאֵשׁ תַּעֲבִירוּ בָאֵשׁ וְטָהֵר אַךְ בְּמֵי נִדָּה יִתְחַטָּא וְכֹל אֲשֶׁר לֹא יָבֹא בָּאֵשׁ תַּעֲבִירוּ בַמָּיִם, ע"כ. פסוקים אלו נאמרו לאנשי הצבא במלחמת מדין אשר לקחו שלל כלי מדין, שחייבים הם להסיר את האיסור הנבלע בכלים ממאכלי מדין כל דבר כדרך שימושו, והיינו כלי שנשתמש בו גוי כשחוזר ישראל ומשתמש בו, אם לא הוכשר קודם לכן על ידי הגעלה וכיוצא בזה, נפלטת בליעתו לתוך האוכל של ישראל ואוסרתו באכילה, וכדפירש"י בד"ה גיעולי נכרים. וכיוצא בזה פירש"י בפסחים (מד: בד"ה גיעולי נכרים) וז"ל: קדירה שבישל בה הנכרי, וכשחוזר ישראל ומבשל בה, היא מגעלת בליעתה לתוך של ישראל, גיעול לשון מקיא ופולט, והתורה אסרתו במעשה מדין, כל דבר אשר יבא באש (במדבר לא) דהיינו יורות וקומקמוסין וכיוצא בהן, שמרתיחין אותן על האור, עכ"ל. ואע"פ שבפרשת מדין הנ"ל מיירי בגעולי גויים, והיינו שנתבשלו בכלים אלו נבלות וטרפות, מכל מקום הדבר ברור דלאו דוקא הוא, אלא ה"ה שנתבשלו בכלים חמץ ורוצה לאכול בהם בפסח. וכ"כ במפורש בספר אבודרהם (סימני פרשיות מחוברות וחלוקות) וז"ל: והגעלת כלים הנבלעים מאיסור החמץ אנו למדים גם כן מגיעולי גוים, עכ"ל. וכיו"ב כתב בספר המנהיג (הלכות פסח עמוד תכו). וכ"כ במפורש הרא"ש (פסחים פ"ב ס"ז) דגמרינן מגעולי של נכרים, ע"ש.

ודין הגעלת כלים לפסח מוזכר בגמ' פסחים בכמה מקומות (עיין בדף ל. ואילך ובדף עה: עו.), והובא דין זה להלכה בכל הראשונים ובטוש"ע (סימן תנא). וע"ע למרן ז"ל בש"ע (יו"ד סימן קכא) שהביא דיני הגעלת כלים לכלים שנקחו מהגויים, ושם בסעיף ג' כתב: "דיני הגעלה וליבון הלא הם כתובים בהלכות פסח", ע"ש. ואין זה חשוב כמבטל איסור לכתחילה. אע"ג דקי"ל אין מבטלין איסור לכתחילה, דתנן במסכת תרומה (פ"ה מ"ט) סאה של תרומה שנפלה לתוך מאה סאין חסר אחת של חולין ואחר כך נפלה שם סאה של חולין, אם בשוגג נפלה תעלה, ואם במזיד הפילה לא תעלה, ובפרק קמא דחגיגה בירושלמי (ה"ח) אמר רבי אבהו בשם רבי אחא דה"ה לכל איסורים שבתורה, מכל מקום בנ"ד אין לחוש לזה, שכבר כתב בספר מצוות גדול (לאוין סימן עח), שי"ל שדווקא לאכול האיסור על ידי הביטול אז אין מבטלין אבל גבי כלים אין עושין שום דבר מן המים שנפלט בהן האיסור. ע"כ. וכיוצא בזה כתב הר"ן (ע"ז דף יב: מדפי הרי"ף), וע"ע בתוס' פסחים (ל. ד"ה לשהינהו). וכל זה למ"ד הגעלת כלים לפסח הוי "איסורא בלע", אבל למ"ד דהוי היתרא בלע בודאי שיש להתיר להגעיל כלים ללא שום פקפוק, אלא אם כן הגעילו בתוך זמן איסורו, עיין להלן בהלכה י' ובפרק ג' הלכה י"ז ומשם באר'ה. ויש שמנו מצוות הגעלת כלים למצוות עשה מיוחדת שנצטוינו עליה מפסוק: כל דבר אשר יבוא באש וגו', וכמ"ש רבינו תם בספר הישר (חלק התשובות ריש סימן נו) שזוהי מצות עשה להגעיל הכלי, כדי להפליט בו מגיעולי העכו"ם. וכן מוכח מדברי התוס' (ע"ז סז: סוד"ה אמר ר' יוחנן). וכ"כ הסמ"ק (מצוה קצח). אולם מוני המצוות ומכללם הרמב"ם לא מנו דבר זה ממנין המצוות העשה, ולדעתם ז"ל מצוה זו היא מצוות "לא תעשה". כמו שיראה הרואה בדברי כל מוני המצוות הלה המה: בה"ג, רס"ג, הרמב"ם בסהמ"צ והסמ"ג ושאר מוני המצוות שלא מנוה למצוה, ולדעתם ז"ל מה שצותה התורה להגעיל כלי מדין שנלקחו שלל על ידי ישראל, הוא רק כדי להנצל מפליטת הכלים שבלעו איסור מבישולי הגויים.

תוכן העניינים

הלכות הגעלת כלים לפסח

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה