הלכות ברכות להריטבא· רבנו יום טוב ב"ר אברהם אשבילי [הריטב"א]
פרק חמישי · ט
וכן מן התורה יחיד מוציא לחבירו בברכת שלאחריו שהיא חובה בכל שבעת המינין אלא לפי שכבר נהנה וחיוב ברכתו מן התורה אמרו חכמים שיברך כל אחד לעצמו וסמכו זה בירושלמי למה שכתוב ואכלת ושבעת וברכת מי שאכל הוא יברך אלא בשעשו זימון בפת כדינו שמוציא יחיד לפיכך יחיד בור יוצא בברכת תלמיד לכתחילה כדין תורה וזהו שאמרנו שהבן מברך לאביו והאשה מברכת לבעלה כשהאב והבעל בורים שהתלמיד מברך ובור יוצא אבל אמרו חכמים תבא מארה לאדם שאשתו ובניו מברכין לו על הדרך הזה אבל בזימון כראוי תבא לו ברכה כשמחנך בניו במצות ובלבד שיהא גדול שחייב מן התורה אבל קטן שהגיע לחינוך אף ע"פ שמצטרף לשלשה אינו מוציא לחבירו כלל וכן שני חלמידים שבירך א' מהם לו ולחבירו יוצאין שניהם בדיעבד בין בפת בין בפירות.