אור ברסלב
הלכות ביקור חולים ואבלות - יקרא דחיי סימן כו - דין שמועה קרובה ורחוקה

הלכות ביקור חולים ואבלות - יקרא דחיי

סימן כו - דין שמועה קרובה ורחוקה

סימן כד - דיני אבלות ברגל, בראש השנה, יום הכפורים ושבת

א. מי שבאה לו שמועה שמת לו מת משבעה קרובים שחייב להתאבל עליהם, אם בתוך שלושים יום מיום המיתה 1040 הגיעה השמועה, ואפילו ביום שלושים עצמו, הרי זו שמועה קרובה וחייב לנהוג שבעת ימי אבלות מיום השמועה וקריעה ושלושים. כללו של דבר: שמועה קרובה כיום הקבורה 1041 .

ב. השומע שמועה קרובה לא יניח תפילין באותו היום, ולמחרת יניח רק לאחר הנץ החמה 1042 .

ג. עושים סעודת הבראה בשמועה קרובה, ובשמועה רחוקה אין מברים 1043 .

ד. השומע שמועה קרובה מונה שבעה ושלושים מיום השמועה ולא מיום המיתה 1044 , ומכל מקום אם יודע את יום הקבורה יש לערוך את אזכרת השבעה והשלושים ביום השבעה והשלושים לקבורה 1045 . ורק לגבי מנהגי האבלות של השבעה והשלושים מונים מיום השמועה ולא מיום המיתה בפועל.

ה. השומע שמועה קרובה בשבת, חייב לנהוג באותה שבת אבלות בדברים שבצנעה וקורע במוצאי שבת, והשבת נחשבת כיום הראשון לשבעה, ויקום מהשבעה ביום שישי הבא אחריו 1046 . ולפי דרכנו למדנו דהוא הדין אם שמע שמועה קרובה בשבת ערב הרגל, שנוהג בשבת אבלות בדברים שבצנעה, וכשמגיע הרגל נפטר משבעת ימי האבלות דהא נהג אבלות קודם הרגל ורגל מבטל גזירת שבעה 1047 .

ו. אבל ששמע שמועה קרובה בשבת או ברגל, ולמוצאי שבת או מוצאי הרגל נעשית רחוקה, נוהג בשבת או ברגל אבלות בדברים שבצנעה ולמוצאי שבת והרגל נוהג שעה אחת כדין שמועה רחוקה 1048 . ולא רק כשיום השלושים חל ברגל, אלא אפילו שמע שמועה קרובה ביום טוב הראשון של החג שהיה יום כ"ג לקבורה, נוהג כל החג אבלות בדברים שבצנעה ובמוצאי החג יושב שעה אחת כדין שמועה רחוקה ודיו 1049 .

ז. מי ששמע עשרה ימים לאחר חג הסוכות שמת לו מת בערב החג, הרי זו שמועה קרובה ונוהג שבעה ושלושים, ואין אומרים שערב החג מבטל שבעה והחג שבעה, ושמיני עצרת שבעה ועברו עשרה ימים נוספים ונעשתה שמועה רחוקה 1050 , שאין הרגל עולה למי שלא נהג אבלות קודם החג וכל שכן למי שלא ידע שמת לו מת 1051 .

ח. מי שהתפלל תפילת ערבית מבעוד יום ושמע שמועה קרובה, מונה שבעה מיום המחרת, ואותו היום שבו הוא נמצא כעת אינו עולה לו למנין ימי השבעה כלל 1052 . וכל זה ששמע בתוך השלושים, אבל אם שמע ביום השלושים לאחר תפילת ערבית ועדיין יום הוא, חייב לנהוג שבעה ושלושים כדין שמועה קרובה 1053 .

ט. אשה שקיבלה עליה קדושת החג מבעוד יום, ונודע שמת לה מת, יכולה לשבת באבלות רגע אחד ולהפקיע מעצמה שבעת ימי אבלות ואינה צריכה התרת חכם 1054 .

י. אבל על אביו ואמו שפגע בו הרגל תוך שלושים, או מי ששמע שמועה קרובה על אביו ותוך שלושים יום לאבילותו פגע בו הרגל, אין להקל להסתפר אפילו אם גערו בו חבריו. ומכל מקום כשיש צורך גדול יכול להקל לגלח את זקנו בלבד בערב הרגל אפילו תוך שלושים 1055 .

יא. שמע שמועה ומסתפק בה אם שמועה קרובה היא או רחוקה, אין צריך להתאבל שבעה ימים אלא די לו לשבת שעה אחת באבל כדין שמועה רחוקה, והוא הדין שאין צריך לקרוע בספק שמועה קרובה (חוץ מאביו ואמו שקורע עליהם לעולם). ואם לאחר כמה ימים נודע שהיתה אז שמועה קרובה ועתה חלפו עברו להם שלושים יום מיום המיתה אין צריך לחזור ולהתאבל 1056 .

יב. מת לו מת ושמע על כך רק לאחר שלושים יום מיום המיתה הרי זו שמועה רחוקה, ואין צריך לנהוג שבעה כלל, אלא יושב שעה אחת, בין שמע ביום ובין שמע בלילה 1057 .

יג. שמע שמועה רחוקה על שאר קרובים חוץ מאביו ואמו, אין צריך לקרוע עליהם ובטלה ממנו גזירת שבעה ושלושים. ואם שמע שמועה רחוקה על אביו ואמו בטלה ממנו גזירת שבעה אבל נוהג שלושים מיום השמועה, וכן חייב לקרוע עליהם לעולם 1058 .

יד. שמע שמועה רחוקה על אביו ואמו, אסור להכנס לבית המשתה ואסורה עליו השמחה כל שנים עשר חודש מיום המיתה 1059 .

טו. אם באה לו שמועה על מות אביו ואמו לאחר שנים עשר חודש מיום הפטירה, אינו נוהג אבלות אלא שעה אחת גם בעבור גזירת שלושים 1060 .

טז. כל מנהגי האבלות של גזירת שלושים שחייב לנהוג השומע שמועה רחוקה, מסתיימים בתשלום שנים עשר חודש, גם אם שמע את השמועה לאחר אחד עשר חודש ולא הספיק לנהוג בפועל שלושים יום 1061 .

יז. במקום שצריך לשבת שעה אחת לאחר שמועה רחוקה, אין צריך דוקא שעה ממש, אלא מספיק לשבת אפילו כמה דקות

באבלות 1062 .

יח. השומע שמועה רחוקה שצריך לשבת באבלות שעה אחת, אין צריך באותה השעה לנהוג בכל מנהגי האבלות אלא מספיק שיחלוץ נעליו או ישב על גבי הקרקע. ואם מניח תפילין בזמן זה אין צריך לחולצן אלא נוהג רק בחליצת הנעל או ישיבה על גבי הקרקע ודיו 1063 .

יט. שמע שמועה רחוקה בשבת או ברגל, אינו נוהג אפילו בדברים שבצנעה, ולמוצאי שבת ורגל נוהג שעה אחת ודיו 1064 .

כ. מי ששמע שמועה רחוקה ולא נהג אבילות שעה אחת, בין בשוגג ובין במזיד, חייב לנהוג כשיזכור אפילו לאחר מספר ימים. ומונה שלושים יום על אביו ואמו מיום השמועה. ואם לא נהג שעה אחת ועברו השלושים מיום השמועה, נפטר מגזירת שלושים ומותר בתספורת לאחר גערה ובנטילת הציפורניים 1065 . ומכל מקום עדיין מוטל עליו החיוב לשבת שעה אחת.

כא. אבל הנמצא תוך שלושים על אביו ואמו לאחר ששמע שמועה רחוקה ופגע בו הרגל, מותר להסתפר (אפילו ראשו) בערב החג אפילו ללא גערה, ואף אם פגע בו הרגל מיד ביום השמועה ונהג שעה, כיון שיצא מגזירת שבעה באותה שעה אין צריך לנהוג גזירת שלושים כיון שהרגל מבטלו, ומותר להסתפר אפילו בלא גערה 1066 .

כב. מי שמת לו מת ולא נודע לו, אינו חובה שיאמרו לו ואפילו באביו ואמו, ועל זה נאמר: "מוציא דיבה הוא כסיל" 1067 . ומותר להזמינו לסעודת אירוסין ונישואין וכל שמחה כיון שאינו יודע 1068 . והוא הדין אם יודע הבעל שמת לאשתו קרוב שחייבת להתאבל עליו והיא אינה יודעת מותר לשמש עמה, שאין דיני אבלות כלל למי שלא יודע שמת לו מת 1069 . מכל מקום אם שואל על קרובו שנפטר אין לשקר ולומר חי הוא שנאמר: "מדבר שקר תרחק" 1070 . ונהגו להודיע לבנים על מנת שיאמרו קדיש ובבנות אין צריך להודיעם כלל 1071 .

כג. מי שמת לו מת בארצות הברית ובאה לו השמועה בארץ ישראל בלילה שאחר שלושים, אבל בארצות הברית הוא עדיין יום השלושים, הכל נידון לפי מקומו ושעתו של השומע, ומכיון שבארץ ישראל עברו שלושים יום, הרי זו שמועה רחוקה. והוא הדין אם הנפטר מת בארץ ישראל וקרובו שמע על כך בארצות הברית ושם עדיין הוא יום השלושים ובארץ ישראל ליל שלושים ואחד, נחשב בעבור השומע כיום שמועה קרובה 1072 .

תוכן העניינים

הלכות ביקור חולים ואבלות - יקרא דחיי

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה