הלכות ביקור חולים ואבלות - יקרא דחיי
סימן כד - דיני אבלות ברגל, בראש השנה, יום הכפורים ושבת
א. הקובר מתו קודם הרגל ונהג קצת בדיני אבלות אפילו שעה אחת, הרגל מפסיק ומבטל ממנו גזירת שבעה ונחשב לו כאילו ישב שבעה ימים. וימי הרגל עולים לו למניין שלושים יום, ונמצא שיש לו מנין שבעה קודם הרגל ועוד שבעת ימי הרגל עצמם, הרי ארבעה עשר יום, ומוסיף עליהם עוד ששה עשר יום כדי להשלים חשבון השלושים יום 932 .
ב. גם אם נהג לפני הרגל אבלות בדברים שבצנעה בלבד, וכגון ששמע שמועה קרובה ביום שבת שחל בערב הרגל, שבשבת אינו נוהג אלא דברים שבצנעה, הרגל שחל במוצאי שבת קודש מבטל ממנו גזירת שבעה לגמרי.
ג. אבל ששגג או הזיד ולא נהג שום פרט מאבלות כלל לפני הרגל, או שנקבר המת קרוב לחשכה, ולא היה לו פנאי לנהוג אבלות קודם הרגל, או שלא ידע כלל ממיתתו קודם הרגל, הרי הוא נוהג שבעת ימי אבלות לאחר הרגל מפני שאין אבלות נוהגת ברגל 1 . ואם עבר ונהג אבלות בזמן בין השמשות של ערב החג נפטר מאבלות לאחר החג 933 .
ד. מי שמת לו מת וקברו קודם הרגל ולא נהג אבלות, שצריך לנהוג
אבלות לאחר הרגל, או מי שנפטר לו מת וקברו בחול המועד שמתחיל לשבת שבעה לאחר חול המועד, מכל מקום יש לו לנהוג אבלות בחול המועד בדברים שבצנעה, דהיינו איסור רחיצה ואיסור תשמיש המטה 934 . ואם יש חשש סביר שיבוא לידי שז"ל מותר לשמש בימי חול המועד 935 . ומותר לו בימי הרגל לעסוק בתורה כהרגלו 936 .
ה. האבל ברגל (בדברים שבצנעה כדלעיל), באים אצלו לנחמו תוך ימי המועד, ולאחר ימי הרגל נוהג שבעת ימי אבלות בפרהסיה, ואין צריכים לבוא לנחמו כמניין הימים שניחמוהו ברגל, וכגון אם קברו המת בשלושה ימים אחרונים של הרגל אין צריכים לנחמו בשלושה ימים אחרונים של השבעה 937 . ואם יודעים שזקוק לנחמה ממשיכים לבוא ולנחמו.
ו. מי שמת לו מת בחול המועד שמתחיל לשבת שבעה רק לאחר המועד, אף על פי שבאבל רגיל (שאינו לאחר המועד) אסורים אחרים לעשות מלאכתו כל ימי השבעה, מכל מקום באבל זה מותר לאחרים לעסוק במלאכתו לאחר שבעה ימים מיום הקבורה אף על פי שעדיין האבלים תוך שבעה 6 .
ז. הקובר מתו בחול המועד נוהג דיני אנינות עד שיקבור את המת, ומשנקבר המת נוהג אבלות בדברים שבצנעה וכדלעיל כדין מי שלא נהג אבלות קודם הרגל. ואפילו אם קברו בחג הסוכות אין שמיני עצרת מבטל ממנו גזירת שבעה, אולם עולה לו לשבעה ימים להשלמת שלושים ימי אבלות אף שמתחיל לשבת שבעה אחרי החג. 938 .
ח. אם חל שבת במוצאי הרגל, עולה לו השבת למניין שבעה וקם מאבילותו ביום שישי בבוקר 939 .
ט. במקומות שעושים שני ימים טובים, מונים שבעה מיום טוב שני ומוסיפים עליו עוד ששה ימים. והעולם נהגו שלא להתאבל ביום טוב שני של גלויות על שום מת אפילו הוא יום מיתה וקבורה, ואף על פי כן עולה לו למניין שבעה 940 .
י. האבל בחול המועד שנוהג דיני אבילות בדברים שבצנעה, אם
ירצה לרחוץ ברגל לכבוד יום טוב האחרון ולהחליף בגדיו יש לו על מה שיסמוך 941 .
יא. אם קבר את מתו שבעה ימים קודם הרגל ונהג שבעת ימי אבלות עד ערב החג, הרגל מבטל ממנו גזירת שלושים, ואפילו שיום השביעי חל בערב הרגל מקצת היום ככולו ועולה לשבעה ולשלושים, ומותר לכבס ולרחוץ ולהסתפר מיד בערב הרגל 942 ואפילו קודם חצות היום, ובפרט בערב הפסח שעדיף לגלח קודם חצות 943 .
יב. מי שחל יום השביעי לאבילותו בערב הרגל, שעולה לו הרגל למניין שבעה ושלושים כדלעיל, אם לא התגלח בערב הרגל אין לו לגלח בחול המועד, ומותר לגלח רק לאחר הרגל. ורק אם חל שביעי בשבת ערב הרגל שאסור לגלח בערב שבת, כיון שעדיין לא עברו שבעה ימים, מותר לו לגלח בחול המועד 944 .
יג. דין הרגל שפגע באבלים תוך שלושים המבטל מהם גזירת שלושים, הוא רק אם מתאבלים על שאר קרובים חוץ מאביו ואמו, אך האבל על אביו ואמו אין מועיל לבטל ממנו גזירת שלושים אם פגע בו הרגל, אלא רק עד שיעברו שלושים יום מהאבלות ויגערו בו חבריו. ואפילו פגע בו הרגל לאחר שלושים, אינו מותר בתספורת רק לאחר גערה 945 .
יד. אבל ששלמו שלושים של אביו ואמו בחול המועד וגערו בו חבריו, מותר להתגלח ולהסתפר בחול המועד מפני שלא היה יכול לגלח קודם לכן 946 . וכן הוא הדין אם שלמו שלושים ימי אבלו בימי ספירת העומר וגערו בו חבריו שמותר לו להסתפר ולהתגלח תוך ימי ספירת העומר 947 .
טו. אבל ששלמו שלושים ימי אבלו על אביו ואמו תוך ימי בין המצרים מותר לו להסתפר ולהתגלח כדרכו לאחר שיגערו בו חבריו, אך אם שלמו ימי אבלו תוך שבוע שחל בו תשעה באב אף על פי שגערו בו חבריו אסור לו להסתפר. ואם הכביר שערו מקל בתער אך לא במספריים 948 .
טז. מי שקבר את מתו ופגע בו הרגל תוך שבעה, אף על פי שמבטל ממנו גזירת שבעה, כל זה דוקא משתחשך ויגיע הרגל ממש. ולכן אסור לאבלים לרחוץ עצמם במקרה כזה עד הלילה 949 . וביום טוב עצמו מותרים לרחוץ כל גופם בצונן, או פניו ידיו ורגליו בחמין שהוחמו ביום טוב, או כל גופו בחמין שהוחמו בערב יום טוב. וכל זה דוקא חוץ למרחץ אבל בבית המרחץ אסור 950 . ובאמבטיה פרטית שבבית יש להקל אף במים שהוחמו באמצעות דוד שמש 951 .
יז. מי שפגע בו ערב יום הכפורים תוך שבעה יש אומרים שמותר לרחוץ קודם הלילה, אך אם קבר מתו שעה אחת קודם יום הכפורים לא ירחץ כלל 952 . ויש אומרים שאסור לרחוץ כלל בערב כיפור שחל תוך שבעה, וכן עיקר 21 א'.
יח. מי שפגע בו הרגל תוך שבעה מותר לכבס בערב הרגל, אך לא ילבש המכובסים עד הלילה, וטוב לכבס לאחר חצות היום 953 .
יט. אבלים שפגע בהם הרגל תוך שבעה, חייבים לנהוג בכל דיני האבלות עד הלילה, ולכן אסור לאבלים לקום מן הארץ על מנת לשבת על כסא או ספסל, או לנעול נעלי עור בערב הרגל עד הלילה. והמיקל לשבת על כסא או ספסל ולנעול מנעלי עור בערב יום הכפורים בשעת סעודה המפסקת יש לו על מה שיסמוך 954 .
כ. ראש השנה ויום הכפורים חשובים כרגלים לבטל האבלות 955 . ולכן אם ישב שעה לפני ראש השנה נתבטל ממנו גזירת שבעה, ויום הכפורים מבטל ממנו גזירת שלושים, ומותר להתגלח ולהסתפר בערב יום הכפורים 956 .
כא. הקובר מתו בג' בתשרי יושב שבעה עד ערב יום הכפורים, ויום הכפורים מבטל ממנו גזירת שלושים, ומותר לגלח ולהסתפר בערב יום הכפורים 25 .
כב. ישב באבלות שעה קודם יום הכפורים, יום הכפורים מבטל ממנו גזירת שבעה, וערב חג הסוכות מבטל ממנו גזירת שלושים, ומותר להתגלח ולהסתפר בערב סוכות 957 .
כג. שעה לפני שבועות הנקרא עצרת נחשב כשבעה ימים, וחג השבועות עצמו נחשב כעוד שבעה ימים הרי ארבעה עשר יום,
ומשלים עליהם עוד ששה עשר יום עד יום השלושים 958 .
כד. שעה לפני סוכות נחשב כשבעה ימים, וסוכות שבעה ימים, ושמיני עצרת נחשב כשבעה ימים נוספים, כיון שהוא רגל בפני עצמו, הרי עשרים ואחד יום, ומשלים עליהם עוד תשעה ימים עד יום השלושים 959 .
כה. אם קבר מתו בחול המועד סוכות, נחשב לו יום שמיני עצרת כשבעה ימים כדי להשלים בו מניין גזירת שלושים ימי אבלות. (אע"פ שמתחיל לשבת שבעה רק לאחר המועד) 960 .
כו. אין הרגל מבטל גזירת שלושים מהאבלים אלא באבלים על שאר קרובים, אך אבלים על אב ואם צריכים לנהוג אבילותם שלושים יום ממש וגם שיגערו בהם חבריהם 961 . ועל כן אבל ששלמו לו שלושים יום על אביו או אמו בערב הרגל יכולים חבריו לגעור בו באותו היום על מנת שיסתפר לכבוד הרגל 962 .
כז. אבלים שפגע בהם הרגל תוך שבעה, אף על פי שיוצאים מהאבלות ערב הרגל מכל מקום את אזכרת יום השבעה צריכים לערוך ביום השביעי לאחר ששלמו שבעה ימים בפועל מיום הקבורה. והוא הדין אם פגע בהם הרגל המבטל מהם גזירת שלושים (חוץ מאב ואם), מכל מקום את אזכרת ליל השלושים יש לערוך לאחר שלושים יום בפועל מיום הקבורה. וכן הוא הדין לענין קדיש ונר נשמה 963 .
כח. מת שנפטר ונקבר תוך ימי חול המועד, וקרוביו מתחילים לשבת שבעה רק לאחר הרגל 964 , יש להם לערוך את אזכרת יום השבעה לאחר שבעה ימים מיום הקבורה, אף על פי שתיערך תוך הימים שבהם הם יושבים שבעה ולא ביום האחרון שיושבים שבעה כנהוג 965 . ומכל מקום אם יש חשש שלאחר שיערכו את אזכרת השבעה בתוך ימי האבלות יבואו האבלים לזלזל ולהקל ראש בשאר הימים הנותרים לאבלות, יש להורות שיערכו את האזכרה בסיום שבעת ימי האבלות בפועל כהרגל העולם במשך השנה.
כט. אומרים קדיש על הנפטר בחול המועד, והוא הדין אם נפטר ביום טוב שיש לומר עליו קדיש אף על פי שעדיין לא נקבר 966 .
ל. שבת שתוך השבעה אינו מפסיק את האבלות אך עולה למניין שבעה, שהרי נוהג בו אבלות בדברים שבצנעה כגון איסור תשמיש המיטה ורחיצה 967 .
לא. בשבת שתוך השבעה אין נוהגים אבלות בדברים שבפרהסיה, ולכן מותר לאבל ללבוש מנעליו כהרגלו ולהחליף בגדיו הקרועים בבגדי שבת עליונים שאינם מכובסים 968 . אך בגדיו התחתונים לא יחליף כלל דהוו דברים שבצנעה 969 .
לב. תלמוד תורה נחשב כדבר שבצנעה 970 , ולכן גם בשבת יש לאבל ללמוד בדברים הרעים ובהלכות אבלות 971 .
לג. מותר לאבל לחזור הפרשה שניים מקרא ואחד תרגום בשבת שתוך השבעה, אך פירוש רש"י על הפרשה לא יקרא 972 . ואם חל יום השביעי לאבלות בשבת צריך להמתין עד לאחר יציאתו מבית הכנסת וישלים קריאת שניים מקרא ואחד תרגום קודם האכילה 973 .
לד. מי שרגיל ללמוד או לקרוא פרקי משניות מסכת שבת בכל שבת,
אין לו ללומדם בשבת שתוך השבעה 974 .
לה. אין לאבל לקרות בשבת חוק לישראל ומעמדות אפילו אם רגיל בכך כל השנה 975 .
לו. נכון להחמיר שגם בשבת שתוך השבעה לא יהרהר בדברי תורה שאינם מהדברים שמותר ללמוד בהם, ומכל מקום המיקל בזה בשבת זו יש לו על מה שיסמוך 976 .
לז. כהן אבל יעלה לדוכן וישא כפיו בשבת שתוך השבעה, גם אם יש שם כהנים אחרים 977 .
לח. אין לאבל לעלות לתורה בשבת שתוך השבעה כיון שאסור בדברי תורה, אך אם קראוהו לעלות לתורה יעלה. וכן אם אין כהן אחר בבית הכנסת מותר לקרותו לתורה 978 . ואם חל יום השביעי לאבלות בשבת יש מקומות שנהגו שאין האבל עולה לתורה בשחרית אך במנחה עולה 979 . ויש מקומות שנהגו שגם בשחרית עולה לתורה, ובמקומות אלו יש לומר לאבלים את פסוקי הנחמה לפני קריאת התורה או קודם ברוך שאמר ויכולים על ידי זה
להעלותו לתורה גם בשחרית 980 .
לט. כשמברכים ברכת המזון בשבת, אם האבל מברך לעצמו או בשלושה אבלים, מוסיפים בברכה שלישית ורביעית ההוספות השייכות לאבלים כמו ביום חול, לאחר אמירת רצה והחליצנו. אך אם נמצאים שם גם אחרים אין משנים ואין מוסיפים דבר גם אם מברך בלחש. וכל זה דוקא אם זימן עם האחרים, אך אם נמצאים אחרים בביתו ללא קשר לסעודתו ולזימון, יברך ברכת המזון השייכת לאבלים ולא נחשב זה כפרהסיה 981 .
מ. בשבת שתוך השבעה, אם מתפללים מנחה בבית האבל, מותר לומר "ואני זאת בריתי" וכו' הנמצא באמצע ובא לציון גואל בקול רם, ורק האבל לא יאמר עימהם, אפילו בשבת 982 .
מא. מותר לומר בבית האבל במנחה של שבת "צדקתך צדק" וכו', כיון דאין אבלות בשבת בפרהסיה 983 , ויש נוהגים שלא לאומרו גם כאשר מתפללים בציבור 984 .
מב. בערב שבת יש לאבלים לנהוג כל דיני אבלות עד זמן הדלקת
נרות לנשים ועד קבלת שבת לגברים, שאם מתפללים בבית האבל יעשו הפסקה לפני מזמור לדוד ויכנסו לחדר אחר ושם יחליפו בגדיהם, ואם הולכים לבית הכנסת מחמת שאין מניין בביתם יחליפו הבגדים סמוך להליכתם לבית הכנסת 985 .
מג. במוצאי שבת יפשוט האבל את בגדי השבת ויחלוץ את נעלי העור שלרגליו לאחר תפילת ערבית של מוצאי שבת 986 .
מד. אבל אינו יוצא בחול לבית הכנסת, אך בשבת מותר לו לצאת לבית הכנסת כהרגלו 987 . ואם אין מנין בביתו ביום חול, יכול לצאת לבית הכנסת כדי להתפלל במנין ולומר קדיש.
מה. אבלים היושבים שבעה בבית הנפטר ורוצים כולם לעזוב את הבית קודם השבת ויחזרו לאחר השבת, אין לעשות כן שאין זה כבודו של הנפטר 988 .
מו. מותר לאבלים בשבת שתוך השבעה לשיר שירי שבת בסעודת שבת 989 .
מז. מותר לאבל ללכת לסעודת שמחה הנערכת בשבת, אם הוא קרובו או ידידו של בעל השמחה, דאם לא ילך הוי אבלות בפרהסיה 990 .
סימן כה - דיני אבלות בחול המועד, ראש חודש, חנוכה ופורים.
א. אסור להספיד 991 את הנפטר בחול המועד משום כבוד החג, ולכן מטעם זה אין להניח את המיטה ברחוב בחול המועד. וכן אין מוליכים את המת בחול המועד לבית הקברות עד שיהיה כל הקבר מתוקן ומזומן 992 .
ב. אין להשאיר את הרכב שהמת בתוכו לפני הבית בימי חול המועד כנהוג, אלא יש לערוך מיד את הלוויה 993 .
ג. הנוהגים לעשות במהלך הלוויה מעמדות, צריכים להקפיד שבחול המועד ישהו את המיטה רק לאמירת קדיש ולא יותר 3 .
ד. תלמיד חכם שהלווייתו נערכת בימי חול המועד מותר להספידו בפניו, ופירוש בפניו דווקא בפניו ממש בבית שנמצא שם, או כשהולכים לקוברו, הא לאו הכי אסור אפילו בתלמיד חכם, והוא הדין שאין להספידו לאחר הקבורה 994 .
ה. ביום שמועה ששמעו שמת תלמיד חכם, אפילו היא שמועה
רחוקה מותר להספידו במועד ואפילו שלא בפניו 995 .
ו. ההספדים הנערכים בימינו, שתוכנם הוא מוסר השכל לחיזוק, לעידוד, ולקרב רחוקים לצור מחצבתם בשמירת התורה והמצוות ובחינוך הבנים והבנות, אין להם דין הספד שדיברו בו חכמים, ועל כן אין להימנע מלהשמיע דברי תורה אפילו בשבתות וימים טובים 996 .
ז. מת לו מת בימי חול המועד, והוא משבעה קרובים שחייב להתאבל עליהם, חייב לקרוע עליו בחול המועד. ומנהג ירושלים שלא לקרוע בחול המועד אלא רק על אב ואם, אבל על שאר קרובים קורעים במוצאי הרגל כשמתחילים לנהוג שבעת ימי אבלות. ובכל יתר ערי הארץ יש להורות כדעת רוב הפוסקים ומרן השולחן ערוך לקרוע על כל הקרובים בחול המועד אף על פי שאין אבלות במועד בפרהסיה 997 .
ח. מת לו מת ונקבר ביום טוב על ידי גוים או ביום טוב שני של גלויות, אין לקרוע עליו בחול המועד, וכל שכן ביום טוב שאסור לקרוע, וקורע לאחר הרגל עם התחלת ימי האבלות 998 .
ט. השומע שמועה קרובה ביום טוב ראשון או ביום טוב שני קורע
לאחר הרגל, ואם שמע שמועה קרובה בחול המועד חייב לקרוע בחול המועד כדין מי שמת לו מת בחול המועד 999 .
י. השומע שמועה קרובה בחול המועד ולאחר הרגל תהיה שמועה רחוקה, אין חילוק בזה בין אב ואם לשאר קרובים ובכל מקום צריכים לקרוע במועד 1000 .
יא. השומע שמועה רחוקה במועד (שקורע רק על אביו ואמו), יש לו לקרוע רק לאחר הרגל 1001 .
יב. אם נראה לחכם שאחד מהאבלים בחול המועד, הנמצא במקום שאין קורעים על שאר קרובים, לא יקרע כלל לאחר המועד, יש להורות שיקרע בתוך המועד גם על שאר קרובים ובכל מקום 1002 .
יג. מת לו מת וקברו בחול המועד, מתחיל לשבת שבעה ולנהוג דיני אבלות לאחר המועד, ובימי חול המועד אסור בדברים שבצנעה דהיינו איסור רחיצה בחמין ותשמיש המיטה. ואם יש חשש סביר שיבוא לידי שז"ל מותר לשמש בימי חול המועד 1003 .
יד. הנוהג בימי חול המועד איסור אבלות בדברים שבצנעה, מכל מקום מותר לו ללמוד תורה בימים אלו כהרגלו, ואין צריך ללמוד דוקא בדברים הרעים ככל אבל 1004 .
טו. האבל הנוהג בימי הרגל איסור בדברים שבצנעה, אם ירצה לרחוץ ברגל לכבוד יום טוב האחרון ולהחליף בגדיו, יש לו על מה שיסמוך 1005 .
טז. הקובר מתו בימי חול המועד, עולים לו ימי הרגל לשבעת ימי הנחמה (אע"פ שמתחיל לשבת בפועל רק לאחר חול המועד) ולשלושים, אף על פי שנוהג בימים אלו אבלות בדברים שבצנעה בלבד. ובאים לנחמו בחול המועד 1006 .
יז. מת לו מת משבעה קרובים שחייב להתאבל עליהם בימי חול המועד, עושים לו סעודת הבראה בחול המועד ואין מברים בו אלא קרוביו של מת. והוא הדין לחנוכה ופורים וראש חודש 1007 .
יח. מנהג ירושלים שאין מברים בחול המועד רק מי שהוא אבל על אב ואם, וכשעושים הבראה על אב ואם מברים גם לשאר הקרובים הנמצאים שם. אך על מת שהוא משאר קרובים בלבד אין להברות במועד, ונכון להברותם במוצאי הרגל עם התחלת ימי השבעה. ואם אינם רוצים לערוך סעודת הבראה לאחר הרגל יש להם על מה שיסמוכו אלא יש לעשותה במוצאי הרגל כשמתחילים את האבלות בפועל. והמיקל שלא לעשותה כלל יש לו על מה שיסמוך. 1008 .
יט. בכל ערי הארץ (מלבד ירושלים) יש לערוך סעודת הבראה בחול המועד על כל הקרובים, וכל זה דוקא אם נקבר בחול המועד, אך אם היתה הקבורה ביום טוב (על ידי גויים) אין לערוך סעודת הבראה במועד אלא יש לעשותה במוצאי הרגל כשמתחילים את האבלות בפועל. והמיקל שלא לעשותה כלל יש לו על מה שיסמוך 18 .
כ. סעודת הבראה הנערכת בחול המועד, יש לעשותה בקפה ועוגות ולא בביצים ועדשים כנהוג, מפני כבודו של הרגל 18 .
כא. אומרים קדיש על הנפטר בחול המועד, והוא הדין אם נפטר ביום טוב שיש לומר עליו קדיש אף על פי שעדיין לא נקבר 1009 .
כב. יש אומרים שמותר לומר צידוק הדין בימי חול המועד 1010 . ויש חולקים ואומרים שאין לומר צידוק הדין בכל הימים שאין אומרים בהם תחנון 1011 . וכן המנהג 1012 . ובמקום שאין מנהג ידוע שב
ואל תעשה עדיף 1013 .
כג. ראש חודש אסור בהספד, והוא הדין שאין לומר בו צידוק הדין אפילו לפני הקבורה (עיין הערה) 1014 . ותלמיד חכם מותר להספידו בפניו ולומר עליו צידוק הדין.
כד. אין אומרים צידוק הדין בערב שבת ובערב יום טוב אחר חצות היום, והוא הדין שאין לומר צידוק הדין בערב ראש השנה וערב יום הכפורים אחר חצות 1015 . ועל פי זה יש לצדד שגם הספד אסור לומר בזמנים אלו 1016 . ולתלמיד חכם בערב שבת וערב יום טוב מותר להספידו כדין חול המועד דלעיל 1017 .
כה. אין אומרים צידוק הדין בימי חודש ניסן 1018 .
כו. מותר לומר צידוק הדין בערב ראש חודש, ערב חנוכה וערב פורים, גם לאחר חצות היום, וכל שכן שמותר לומר צידוק הדין בערב ט"ו בשבט ובערב ל"ג בעומר 1019 .
כז. סעודת הבראה שעורכים בראש חודש, יש לעורכה רק בעבור קרוביו של מת 1020 .
כח. כל דברי אבלות נוהגים בחנוכה, קורעים על הקרובים, ומנחמים את האבלים, ויושב על הארץ כדרכו בחול 1021 .
כט. בחנוכה שההלל חובה ולא מנהג, גם האבל חייב לקרוא ההלל בברכות אלא שלא יהיה שליח ציבור בשחרית חנוכה על מנת שלא יאמר ההלל בקול רם בציבור 1022 .
ל. אבל על אביו ואמו תוך שנים עשר חודש ועל שאר קרובים תוך שלושים, אין לו להדליק נר חנוכה בבית הכנסת בלילה הראשון משום ברכת שהחיינו, אבל בביתו ודאי מברך שהחיינו ואפילו נמצא תוך שבעה 1023 .
לא. חנוכה אסור בהספד, אלא לתלמיד חכם בפניו 1024 .
לב. פורים אינו מפסיק את האבלות, ומכל מקום אינו נוהג בו אבלות בי"ד וט"ו אלא בדברים שבצנעה 1025 , ובין מוקף ובין פרוז נוהגים אבלות שבצנעה בשני הימים 1026 , כדין שבת שתוך השבעה 1027 .
לג. מותר לשלוח מנות לאבל בפורים גם תוך שבעה, וכל שכן שמותר ליתן לו מתנות לאביונים אם הוא עני 1028 . והאבל עצמו חייב לשלוח מנות וליתן מתנות לאביונים ככל מצוות הפורים שמחויב בהם 1029 .
לד. מת לו מת ביום פורים חייב לקרוע עליו, ולאחר הקבורה יש להברותו בקפה ועוגות כדין חול המועד, ונוהג באותו היום אבלות רק בדברים שבצנעה 1030 .
לה. מותר לאבל תוך שבעה ללכת לבית הכנסת להתפלל ולשמוע מקרא מגילה, ומותר לו לקרוא המגילה בציבור ולברך שהחיינו 1031 , ובפרט אם אין בבית הכנסת מי שבקי לקרותה כמותו.
וכל שכן שאם קוראה לפני בני ביתו שמותר לו לברך שהחיינו.
לה/א.ראוי לאבל תוך שלושים על שאר קרובים ותוך יב על אב ואם להמנע מלהשתתף בסעודת פורים שיש בה כלי נגינה, ואם אין בה כלי נגינה מותר 41 א'. ובשעת הצורך אפשר להקל גם בכלי נגינה 41 ב'.
לו. סעודת הבראה שעורכים בחנוכה ופורים יש לעורכה לאבלים בלבד 1032 .
לז. אין מבקרים קברים בחול המועד 1033 .
לח. מותר לבקר בקברי צדיקים בחול המועד 1034 .
לח/א.אין לאבל בחול המועד לשמוע מוזיקה בין בשמחת בית השואבה ובין בשאר מקומות. ומ"מ אם הוא אדם חשוב שהעדרותו תהיה ניכרת אפשר להקל 44 א'.
לט. יש אומרים שאין לילך לבית הקברות בראש חודש 1035 . ויש מתירים וכן המנהג 1036 .
מ. בחנוכה ופורים מותר מעיקר הדין לעלות לבית הקברות ולקרוא מזמורי תהילים והשכבה 1037 , אולם טוב ונכון שלא לעלות בחנוכה ופורים לבית הקברות ביום השבעה והשלושים כלל אף על פי שאין מספידים בהם, כיון שבאים לידי בכי ודמעות על יד הקבר ועצור במילין לא יוכל, ולכן ידחו הביקור לאחר חנוכה ופורים. וביום השנה, שגזירה על המת שישתכח מן הלב לאחר שנים עשר חודש, יש מקום להקל. ומכל מקום גם בזה אם יכולים לבוא לידי צער ידחו הביקור לאחר חנוכה ופורים, ואין באיחור הביקור
חשש כלל 1038 .
מ/א.כשם שאין לעלות לבית העלמין ביום פורים (כאשר יש חשש שיבואו לידי הספד ובכי) כן הוא הדין שאין לעלות לבית העלמין ביום שושן פורים 48 א'.
מא. מותר לעלות לבית העלמין בימי ניסן (חוץ מימי חול המועד), רק יזהרו שלא יספידו את המת 1039 .
מב. בברכת המזון ובברכת מעין שלש שמברכים האבלים בראש חודש, חנוכה ופורים, יש להוסיף אזכרת היום: יעלה ויבוא, ועל הנסים.