אור ברסלב
הלכות ביקור חולים ואבלות - יקרא דחיי סימן כג - דין מקצת היום ככולו באבלות ומי שזלזל בדיני אבלות

הלכות ביקור חולים ואבלות - יקרא דחיי

סימן כג - דין מקצת היום ככולו באבלות ומי שזלזל בדיני אבלות

סימן כב - שלא להתקשות על המת יותר מדאי

א. כיון שעמדו המנחמים מאצל האבל ביום השביעי מותר בכל הדברים שאסור בהם תוך שבעה דמקצת היום ככולו. והוא הדין לעניין יום השלושים, דכיון שהנץ החמה ביום שלושים בטלה ממנו גזירת שלושים מדין מקצת היום ככולו 913 .

ב. אם לא באים אצלו מנחמים ביום השביעי, ימתין עד שיצאו מתפילת שחרית מבית הכנסת, ואין צריך להמתין יותר וכן המנהג 914 . ואם התפלל קודם הנץ החמה יקום מהאבלות לאחר שתנץ החמה 915 .

ג. גם אם חל יום השביעי לאבלות בשבת אמרינן מקצת היום ככולו, ולאחר תפילת שחרית מותר האבל בכל הדברים שאסור בהם תוך שבעה (אך יזהר מפעולות שיש בהן חילול שבת) 916 .

ד. אבלים שיום השביעי לאבילותם חל בשבת, אין להם לעלות לספר תורה בשחרית בשבת אפילו לעליית מפטיר, אך במנחה יכולים לעלות לספר תורה 917 . ויש מקומות שנוהגים שהאבלים עולים לספר תורה בשחרית, ובמקומות אלו יש לומר לאבלים את פסוקי הנחמה לפני קריאת ספר תורה או קודם ברוך שאמר, ויכולים על ידי זה לעלות לספר תורה גם בשחרית 918 .

ה. שמע שמועה רחוקה, דהיינו ששמע על פטירת אחד מקרוביו לאחר שעברו שלושים יום מיום המיתה, אינו נוהג דיני שבעה כלל ומספיק שישב שעה אחת על הקרקע. ואפילו בלילה יכול לשבת ונפטר על ידי זה מכל שבעת ימי האבלות 919 .

ו. מי ששמע שמועה רחוקה, שדינו שישב שעה אחת, אין צריך לנהוג שעה אחת בדיוק אלא די בזה אפילו בכמה רגעים 920 .

ז. מי שמת אביו או אמו בראש חודש ניסן, אין אומרים בכ"ט באדר של השנה הבאה מקצת היום ככולו, אלא צריך לנהוג בדברים האסורים שנים עשר חודש עד שיכנס ראש חודש ניסן 921 .

ח. אבל שלא נהג אבילותו תוך שבעה, בין בשוגג בין במזיד, משלים אותו כל שלושים. חוץ מהקריעה, שאם לא קרע בשעת חימום אינו קורע אלא תוך שבעה. (ואפילו בלא נהג שבעה בזמן ונוהג שבעה תוך שלושים אין קורע). ואם אבל על אביו ואמו, אפילו עברו כמה שנים מיום המיתה ולא קרע, חייב לקרוע עליהם (ללא ברכה) 922 .

ט. נפטר אחד מקרוביו וחשב שפטור מלהתאבל עליו, ולאחר שלושים יום נזכר או נתברר לו שהיה חייב להתאבל על מתו, מכיון שעברו שלושים יום מיום המיתה הרי זה פטור משבעת ימי אבילות 923 .

י. בעל תשובה שחזר בתשובה לאחר שלושים יום מהקבורה של אחד מקרוביו שנפטרו, ובימי האבל לא ישב שבעה כלל ועיקר, פטור כעת מלשבת שבעה, וגדולה תשובה שמגעת עד כסא הכבוד 924 . אבל אם חזר בתשובה תוך שלושים נוהג מיד שבעת ימי אבלות.

יא. כל מה שאמרנו שמי שלא נהג אבילותו תוך שבעה שמשלים תוך שלושים, הוא דוקא אם לא נהג אבלות כלל כל שבעה, אבל אם זלזל במקצת הימים ולא נהג בהם אבלות, וכגון מי שאמרו לו שמת לו מת ביום הראשון והיה בעיר אחרת ולא נהג אבלות וביום השני בא לעירו ונהג אבלות אין צריך להשלים ומונה שבעה ימים מיום הראשון 925 .

יב. חולה מסוכן שאינו יכול לקרוע, או אדם שלא קרע מחמת שאין דעתו צלולה ומיושבת עליו, חייב לקרוע לאחר שיבריא ולאחר שתהיה דעתו מיושבת עליו (ללא ברכה) 926 .

יג. חולה השוכב בבית החולים ויודע שמת לו מת, אך מפאת מחלתו אין באפשרותו להתאבל עליו, גם אם הבריא בתוך השלושים פטור מלשבת עליו שבעה 927 .

יד. שנה שאירע בה מחלת החולירע שנהגו שלא להתאבל מחמת הסכנה, אם עברה המחלה תוך שלושים יום מהקבורה פטורים מלהתאבל 928 .

טו. מתאבלים על פי עד אחד, ועד מפי עד, ועובד כוכבים מסיח לפי תומו 929 .

טז. שנים אומרים מת ושנים אומרים לא מת, אין מתאבלים עליו 930 .

יז. שמע שמת לו מת ומסתפק אם היא שמועה קרובה או רחוקה, אין צריך לנהוג שבעה ושלושים אלא די לו לשבת שעה אחת באבל כדין שמועה רחוקה. ואם לאחר מספר ימים נודע לו שהשמועה הראשונה ששמע אכן היתה שמועה קרובה וכעת כבר עברו שלושים יום מיום המיתה, אין צריך לחזור ולהתאבל כלל 931 .

תוכן העניינים

הלכות ביקור חולים ואבלות - יקרא דחיי

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה