אור ברסלב
הלכות ביקור חולים ואבלות - יקרא דחיי סימן יג - על איזה מת מתאבלים

הלכות ביקור חולים ואבלות - יקרא דחיי

סימן יג - על איזה מת מתאבלים

סימן יב - דיני בית הקברות

א. כל הקרובים שהכהן מיטמא להם, חייב כל יהודי להתאבל עליהם - אביו ואמו, בנו ובתו, אחיו ואחותו מאביו הבתולה ואשתו הנשואה לו. עוד הוסיפו עליהם, אחיו מאמו ואחותו מאמו בין בתולה בין נשואה, ואחותו נשואה מאביו, כאשר אלו האחרונים מתאבלים עליהם אע"פ שאין הכהן מיטמא להם 438 .

ב. על הארוסה אינו חייב להתאבל 439 .

ג. שומרת יבם שמתה, אין היבם חייב להתאבל עליה 440 .

ד. נוהגים שלא להתאבל ולא לקרוע על חמיו וחמותו, שאינו אלא משום כבוד המתאבלים, ועכשיו נהגו למחול, ולכן אין להחמיר בזה כלל 441 . וכשאשתו אבלה אינו יכול לכופה להתקשט, אבל יכולה למזוג לו את הכוס, ולהציע לו המטה, ולרחוץ פניו ידיו ורגליו 442 .

ה. תינוק שמת תוך שלושים יום מיום הלידה, ויום השלושים בכלל,

אין מתאבלים עליו אפילו גמרו שערותיו וציפורניו 443 .

ו. אם חי התינוק שלושים יום, אך לא היו שלושים יום שלמים מעת לעת, כגון שנולד ביום חמישי אחר הצהרים ונפטר בליל שבת באמצע הלילה, אין מתאבלין עליו כלל 444 . וכל שכן אם עברו עליו רק כ"ט יום וי"ב שעות ותשצ"ג חלקים שאין מתאבלים עליו כלל, שלא יצא מחזקת נפל, ולא חל עליהם אבילות כלל 445 .

ז. תאומים שמת אחד מהם תוך שלושים יום והשני לאחר שלושים, על הראשון אין מתאבלים כלל, ועל השני חייבים להתאבל שהרי חי יותר משלושים יום ויצא מכלל נפל 446 .

ח. תינוק שנולד בחודש השביעי להריון, ושהה למעלה מחודשיים באינקובטור ומת, אין מתאבלים עליו, גם אם חי לאחר הלידה יותר משלושים יום 447 .

ט. תינוק שנולד עם מום בליבו ועל פי דעת הרופאים אין ניתן לרפאות מום זה, ונפטר התינוק לאחר שלושים יום מיום הלידה, מעיקר הדין אין צריך להתאבל עליו, ומכל מקום יש לעשות שאלת חכם בכל מקרה לגופו 448 .

י. אשה שנישאה ומת בעלה, ונתייאשו מלקוברו, ונישאה שוב ואחר כך ניתן הראשון לקבורה, או ביום ליקוט עצמות של בעלה הראשון, אינה מתאבלת עליו, שנישואיה השניים מפקיעים קירבת הראשון 449 . ומכאן נלמד דלאחר שנישאה בשנית אין לה לעשות אזכרה לבעלה הראשון כל שנה ביום המיתה. (ואם אין מי שיערוך אזכרה לבעלה הראשון ואין הבעל השני מקפיד על כך, יכולה לעשות אזכרה לראשון).

יא. מצוה להיטמאות למת מצוה, ואפילו הוא כהן גדול ונזיר והולך לשחוט את פסחו ולמול את בנו ומצא מת מצוה הרי זה מיטמא לו 450 .

יב. איזהו מת מצוה? כל שמצא ראשו ורובו, אולם בשביל אבר אחד אינו נקרא מת מצוה 451 .

יג. איזהו מת מצוה? כל שמצאו בדרך או בעיר של עובדי כוכבים

ואין לו קוברים, וממקום שמצאו אינו יכול לקרות ישראל שיענהו ויבוא לטפל בו ולקוברו, אסור לו לזוז משם ולהניח את המת, אלא יטמא את עצמו ויקברנו 452 .

יד. כל המוצא מת מצוה חייב לקוברו במקום שמצאו 453 , ואסור לפנותו למקום אחר, שמת מצוה קנה מקומו 454 .

טו. במה דברים אמורים שנקרא מת מצוה וקנה מקומו, דוקא אם מצאו חוץ לתחום או בדרך, אבל מצאו בתוך התחום מביאו לבית הקברות 455 .

טז. בזמן הזה לא נוהג דין מת מצוה קנה מקומו, ותמיד צריך לפנותו לבית הקברות. והוא הדין בחיילים שנהרגו בשעת המלחמה הי"ד וקברום במקומם, שמותר לפנותם לאחר מכן 456 .

יז. הרגיל לעשות עבירות אף לתיאבון, אין מתאבלין עליו, וכל שכן המומר לעבודת כוכבים 457 , או המשומד שלא במקום אונס 458 , וכן הפורשים מדרכי ציבור שפרקו עול המצות מעל צוארם ואין נכללים בכלל ישראל בעשייתם ובכבוד המועדות וישיבת בתי כנסיות ובתי מדרשות, הרי הם כבני חורין לעצמם, אין אוננים ואין מתאבלין עליהם, אלא אחיהם ושאר קרוביהם לובשים לבנים ומתעטפים לבנים ואוכלים ושותים ושמחים 459 .

יח. מי שלא שמר בימי חייו תורה ומצוות ונפטר, יש להורות לקרוביו להתאבל עליו, שהחילונים בימינו קרוב דינם לדין תינוק שנשבה, ומצוה לקרבם בדרכי נועם לעבודת ה' וזיו הנהגותיו 460 . ועיין הערה .

יט. מי שגידל יתום בתוך ביתו במשך שנים, עד שהתבגר ונשא אשה, אין אותו יתום צריך לנהוג אבלות אחר פטירת מאמצו. אך אם אין לו בנים שיאמרו עליו קדיש ראוי שיאמר עליו קדיש ויערוך השכבה לעילוי נשמתו כל שנים עשר חודש 461 .

כ. בזה הזמן מצוי לפעמים שיש אדם ערירי שמת, ואין מי שיטפל ויזרז את קבורתו, מצוה רבה להשתדל לעזור ולסייע בקבורתו ולערוך אזכרה כפי הצורך וכן לשכור אברך בן תורה שיאמר קדיש לעילוי נשמתו במשך השנה וזהו חסד של אמת. וכן מי שהניח בנים ובנות שאינם שומרים תורה ומצוות, שמצוה רבה וחובה קדושה לסייע ולהדריך אותם כיצד לעשות נחת רוח לנפטר והוא חסד לחיים ולמתים. ולוקח נפשות חכם.

כא. מי שנפטר ואין אבלים עליו מצוה להביא עשרה אנשים שישבו במקום שנפטר כל השבעה ויתפללו וילמדו לעילוי נשמתו 462 .

כב. אחים שהיתה ביניהם מריבה והסכימו שמי שימות ראשון השני לא ישב עליו שבעה, אין לפוטרו מלשבת שבעה 463 .

כג. גר שנתגייר והוריו נשארו גויים, אף שמותר לו להתפלל עליהם בימי חוליים שיתרפאו וכן אם ימותו רשאי לומר עליהם קדיש לעילוי נשמתם 464 , מכל מקום פטור מלשבת עליהם שבעה, שאין דין קריעה ואבלות על גויים 465 , ואפילו אם הוריו נתגיירו ג"כ אין נוהג בהם דיני אבילות כו"ע לא הוא עליהם ולא הם עליו 466 .

כד. בדין מאבד עצמו לדעת עיין בסימן יז.

א.

תוכן העניינים

הלכות ביקור חולים ואבלות - יקרא דחיי

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה