אור ברסלב
הלכות ביקור חולים ואבלות - יקרא דחיי סימן ה - מי שהכין צרכי חופתו ומת לו מת שחייב עליו באבילות

הלכות ביקור חולים ואבלות - יקרא דחיי

סימן ה - מי שהכין צרכי חופתו ומת לו מת שחייב עליו באבילות

סימן ד - דיני אונן

א. בימי רבותינו הדין היה שמי שהכין כל צרכי חופתו, שאפה פתו וטבח טבחו ומזג יינו ומת אביו של חתן, והוא במקום שאינו יכול למכור ואם תדחה החופה יפסיד מה שהכין, או שמתה אמה של כלה, ואיכא תמרוקי נשים וקישוטין שאינם מתקיימים, מכניסים את המת לחדר ואת החתן והכלה לחופה ובועל בעילת מצוה ופורש. וכיון שחלה עליו החופה נחשב בשבילו כרגל, ונוהג שבעת ימי המשתה ואחר כך נוהג שבעת ימי אבלות, וכל שבעת ימי המשתה נוהג בהם דברים שבצנעא. ואסור בתשמיש המיטה, הלכך כל שבעת ימי המשתה ושבעת ימי האבל הוא ישן בין האנשים והיא ישנה בין הנשים 236 . ולענין שלשים אינו מונה אלא משבעת ימי אבלות ואילך, וכל שבעת ימי החופה מותר בגיהוץ ובתספורת. ואם אין לו הפסד, כגון במקום שמצוי למכור מה שהכין, או אפילו במקום שיש הפסד אך מתה אמא של חתן או אבא של כלה או אחד משאר הקרובים, באופן שנשאר מי שיכין להם בפעם אחרת, לא התירו לדחות האבילות, אלא קובר אותו מיד ונוהג שבעת ימי אבילות, ואחר כך מכניסים את החתן והכלה לחופה מיד, ונוהג שבעת ימי המשתה 237 .

ב. אולם בימינו שיש קרובים רבים המטריחים את עצמם להכין צרכי

סעודה, גם אם מת אב החתן או אם הכלה קודם החופה, בכל ענין נוהג אבילות תחילה, ואחר כך נוהגים שבעת ימי המשתה 238 . ואפילו אם הזמין אולם ותזמורת, ועל ידי ביטול החופה יגרם הפסד כספי לחתן, אפילו הכי אין להקל בזה, כיון שהפסד כספי בלבד עדיין אינו סיבה להתיר עריכת החופה 239 .

ג. חתן שנשא אשה, ומת לו מת שחייב להתאבל עליו תוך שבעת ימי המשתה, מסיים שבעת ימי המשתה ואחר כך נוהג שבעת ימי אבלות, וכל ימי המשתה הנותרים נוהג בהם דברים שבצנעא. ואסור בתשמיש המטה, ואפילו אם לא בעל עדיין מסיים את ימי המשתה מכיון שנערכה החופה. אלא שאם בעל מותרים ביחוד, ואם עדיין לא בעל אסורים ביחוד תוך ימי המשתה עד לאחר ימי האבלות 240 .

ד. חתן וכלה שאירע להם אבל לפני החופה, באופן שהיו אסורים להכנס לחופה, וטעו וערכו החופה ובעל בעילת מצוה, מאחר שערכו החופה הרי זה כרגל ונוהג שבעת ימי המשתה ואחר כך שבעת ימי אבלות. ואם יש להם צער גדול, ורוצים לוותר על שבעת ימי המשתה ולנהוג מיד שבעת ימי אבלות, רשאים לעשות כן, אלא שהפסידו שבעת ימי המשתה 241 . ואם מת לאחר החופה, באופן שהיו צריכים לנהוג שבעת ימי המשתה (וכנ"ל בסעיף ג), וטעו ונהגו שבעת ימי אבילות תחילה, יצאו בזה ידי חובת אבילות, ונוהגים לאחר מכן שבעת ימי המשתה 242 . במה דברים אמורים, כשלא בעל לפני שמת הקרוב, אבל אם בעל לפני מיתת הקרוב ונהג בטעות ימי אבלות, אף שעלו לו ימי האבלות הפסיד את שבעת ימי המשתה 243 .

ה. חתן שנשא אשה, ולאחר יומיים מת אחיו ונקבר, והמשיך החתן שבעת ימי המשתה (כנ"ל בסעיף ג), כשבא לנהוג אבלות הרי זה מצטרף עם גדול הבית (כדלקמן סימן יד) וקם מהאבלות עמו, ואינו צריך לנהוג שבעת ימי אבלות לעצמו. ולענין קריעה, יקרע החתן לאחר שבעת ימי המשתה, שאצלו הרי זה רגל שאינו קורע כלל. אבל ברכת דיין האמת יברך מיד עם הקבורה אפילו שהוא חתן, לפי שאין כל קשר בין ברכת דיין האמת לדין הקריעה 244 . והוא הדין שיכול החתן לילך ללוויית הקרוב אף על פי שאינו נוהג דיני אבלות 245 .

ו. מי שיש לפניו מצוה לשמח חתן וכלה ומצות ניחום אבלים, ניחום אבלים קודם לשמחת חתן וכלה. במה דברים אמורים כשיש בידו זמן לקיים שניהם, אך אם אין בידו פנאי לקיים את שניהם, משתה החתן קודם שכבוד החיים עדיף. וכן מת ומילה מילה קודמת, ואם הוא מת מצוה, מת מצוה קודם ואפילו לחתן וכלה 246 .

סימן ו - חיוב ההספד, גודל שכרו, וכיצד ועל מי מספידים.

א. מצוה גדולה להספיד על המת כראוי, ומצוה שירים קולו לומר עליו דברים המשברים את הלב כדי להרבות בכיה ולהזכיר שבחו. ואסור להפליג בשבחו יותר מדי, אלא מזכירים מדות טובות שבו ומוסיפים בהן קצת, ובלבד שלא יפליג. ואם לא היו בו מדות טובות כלל לא יזכיר עליו. וחכם וחסיד מזכירים להם חכמתם וחסידותם. וכל המזכיר על מי שלא היה בו כלל, או שמוסיף להפליג יותר מדי על מה שהיה בו, גורם רעה לעצמו ולמת 247 . וכתבו בספרי המוסר שאין הנפטר מגיע למחיצתו עד שיספידוהו כראוי 248 .

ב. העם העוסקים בהספד, כל זמן שהמת מוטל לפניהם, נשמטים אחד אחד וקורין את שמע ומתפללין. אין המת מוטל לפניהם, הם יושבים וקורים והאונן יושב ודומם, הם עומדים ומתפללים והוא מצדיק עליו את הדין, ואומר: יהי רצון מלפניך ה' אלקי שתגדור פרצותינו ופרצות עמך בית ישראל 249 .

ג. כשם שמספידין על האנשים כך מספידין על הנשים כראוי להן 250 .

ד. מי שצוה שלא יספידוהו יש אומרים ששומעין לו 251 , כיון שכל

סיבת ההספד משום כבודו של מת והרי מחל על כבודו, ומצוה לקיים דברי המת 252 . ואפילו כשאין הוצאות ממון ורוצים להספידו בחינם גם כן אסור, שבכל דבר אמרינן מצוה לקיים דברי המת 253 . ויש אומרים שמצוה להספידו למרות מה שציוה וכן הלכה, אלא שיש לקצר בשבחיו ולהאריך בדברי מוסר והתעוררות 7 א'. אך אם צוה שלא לנהוג עליו שבעה ושלושים אין שומעין לו, שאינו יכול לבטל המצוות 254 . ואם צוה שלא ינהגו אבלות שנים עשר חודש, כיון שאינו נוהג בשאר מתים אלא באב ואם, הרי מחלו על כבודם ומצוה לקיים דבריהם 255 , אבל אמירת קדיש שיש להם עילוי בזה צריך לומר שנים עשר חודש 256 .

ה. כל זמן שלא נקבר המת אסור לדבר לפני המת דברי תורה משום לועג לרש, אבל צרכי קבורתו והספד ומילי דעלמא מותר, וכן מותר לומר פסוקים ודרשה לפני המת או בבית הקברות כאשר היא לכבוד המת 257 .

ו. מספידים תלמידי חכמים ונשותיהן בבית הכנסת ובבית המדרש, אבל לא שאר העם 258 . והנוהגים להספיד בבית הכנסת אדם בעל מעשים ומפורסם ביראת שמים, כשיש שם ת"ח חשוב יש להם על מה שיסמוכו 259 (ובלבד שלא יכניסו מיטת הנפטר לבית הכנסת כדלקמן).

ז. בימינו אין להמנע מלערוך אזכרה אפילו בשבתות ובימים טובים, וכן בראש חודש ובחודש ניסן 260 .

ח. אסור להכניס את המת לבית הכנסת ולהספידו שם, והעושים כן שלא כדין הם עושים ומבזים מקום קדוש. ואם היה חכם אלוף וגאון מותר לעשות כן 261 .

ט. אסור להספיד את הנפטר בחול המועד 262 . ומטעם זה אין מניחים את המטה ברחוב בימי המועד, וכן אין מוליכים את המת בחול

המועד לבית הקברות עד שיהיה כל הקבר מתוקן ומזומן 263 .

י. תלמיד חכם שהלווייתו נערכת בימי חול המועד מותר להספידו בפניו. ופירוש בפניו, דוקא בפניו ממש בבית שנמצא שם, או כשהולכים לקוברו, הא לאו הכי אסור אפילו בתלמיד חכם. והוא הדין שאין להספידו לאחר הקבורה 264 .

יא. יש אומרים שמותר לומר צידוק הדין בימי חול המועד 265 , ויש חולקים ואומרים שאין לומר צידוק הדין בכל יום שאין אומרים בו תחנון 266 , וכן המנהג 267 . ובמקום שאין מנהג ידוע שב ואל תעשה עדיף 268 .

יב. ראש חודש אסור בהספד, והוא הדין שאין לומר בו צידוק הדין אפילו קודם הקבורה 269 . ותלמיד חכם מותר להספידו בפניו ולומר

עליו צידוק הדין וכדלעיל.

יג. אין אומרים צידוק הדין בערב שבת ובערב יום טוב אחר חצות היום, והוא הדין שאין לומר צידוק הדין בערב ראש השנה וערב יום הכפורים אחר חצות 270 . ועל פי זה יש לצדד שגם הספד אסור לומר בזמנים אלו 271 . ולתלמיד חכם מותר להספיד בערב שבת וערב יום טוב כדין חול המועד 272 .

יד. אין אומרים צידוק הדין בימי חודש ניסן 273 .

טו. מותר לומר צידוק הדין בערב ראש חודש, ערב חנוכה וערב פורים גם לאחר חצות היום, וכל שכן שמותר לומר צידוק הדין בערב ט"ו בשבט ובערב ל"ג לעומר 274 .

תוכן העניינים

הלכות ביקור חולים ואבלות - יקרא דחיי

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה