הלכה פסוקה יורה דעה חלק ב· רבי צבי פנחס ליפשיץ
הלכות מליחה · סימן ע
דין מליחת הרבה בשר ביחד ובו כ"ו סעיפים ובש"ע ו' סעיפים:
א (א) מולחין הרבה חתיכות זו ע"ג זו ואפי' בזא"ז אעפ"י שהתחתונה גומרת פליטתה קודם לעליונה לא אמרינן שחוזרת ובולעת מדם העליונה לפי שהוא שוהא הרבה להפליט ציר י"א י"ב שעות וי"א כ"ד שעות וכמשית"ל סכ"ה כ"ו. ואפי' עופות פולטים ציר יב"ש וכ"ז שהיא פולטת ציר אינה בולעת. ואפי' מתקבץ הרבה ציר ועומד בגומא שבין החתיכות מותר מטעם כבכ"פ (ט"ז ס"ק א'). ומ"מ נוהגין להחמיר לכתחלה שכל חתיכה שיש לה בית קיבול כגון דופן שלימה מהפכין אותה שיזוב הדם. אבל בדיעבד אין לחוש לזה מטעם הנזכר (רמ"א ועי' מש"ז ס"ק א' הרבה טעמים להיתר זה אפי' לכתחלה והנ"מ שביניהם):
ב חתיכה שמלח אותה ב' פעמים בלא הדחה בינתיים מותרת ולא אמרינן שמלח השני מבליע הדם הנפלט ממליחה ראשונה מטעם הנ"ל. ואפי' אם נמלח פעם הב' לאחר מעל"ע דאז פלט כל הציר נמי שרי (ועי' מש"ז ס"ק ב' שכתב שכן נראה מש"ך ס"ק ג' וכן הסכים המנ"י להתיר ועי"ש). והיינו בדיעבד אבל לכתחלה אין לעשות כן אפי' תוך מעל"ע וכמש"ל סי' ס"ט סי' י"ג אלא צריך להדיחו יפה קודם מליחה שנית (ועי' פר"ח וכרו"פ והובא בשפ"ד ושכן עיקר ועי"ש):
ג במד"א דמותר למלוח הרבה חתיכות זעג"ז במולח בשר עם בשר. ואפי' בשר שור עם בשר גדיים וטלאים ואפי' עם עופות. דקים להו לחז"ל שא"א לשום בשר שיגמור כל פליטות צירו עד שיגמור פליטת הדם מבשר שור (ועי' בשפ"ד ס"ק א' שהאריך בזה) ואמרינן איידי דטריד כו' ואיידי דיפלוט כו'. אבל בשר עם דגים ואפי' בשר עופות עם דגים אסור למלוח יחד לפי שהדגים פולטים כל צירן קודם שיפלוט העוף את דמו ובולעין מדם העוף ואסורים לאכול משום דם. אבל משום סכנה דנמלחו עם בשר אין איסור. דאין סכנה במליחה כ"א בצלי' ובישול. ונ"מ להיכא ששהו העופות שיעור מליחה והודחו דנסתמו נקבי הפליטה ואח"כ נמלחו עם דגים דמותר (ועי' שפ"ד ס"ק ט"ז בשם המנ"י אם שייך סכנה בכבש דגים עם בשר):
ד ואם עבר ומלחן יחד בין אם מלחן זעג"ז או זה אצל זה (ש"ך) העופות מותרים משום דטרידי לפלוט לא בלעי. והיינו תוך שיעור פליטת צירן אבל לאחר יב"ש וכ"ש אחר מעל"ע דאינו טרוד כלל לפלוט לכ"ע יש לאסור גם העופות. דבולעין מדם הדגים הנאסרים כבר. וכ"ש אם יש שומן בדגים שיש לאסור העופות אף תוך שיעור מליחה. דבאיסור שמן לא שייך טעם דטריד (ועי' בשפ"ד ס"ק א'). והדגים אסורים אא"כ יש ס' בדגים נגד העופות דאנן משערין במליחה בס' והכי נהוג (רמ"א). ודוקא דלית בהו קשקשים דרפו קרמייהו ופלטי מיד. אבל אית בהו קשקשים מותרים (ואפי' קליפה לא בעי דהקשקשים הם במקום קליפה וע' ש"ך) דאין פולטין מיד וטרידי ואמרינן איידי דטריד לפלוט לא בלעי. והיינו כשהדגים ג"כ נמלחו. אבל אם אינם מלוחים לא שייך טרודים לפלוט ולא אגב דיפלוט כו' ואסורים (כרו"פ ועי"ש):
ב (ה) והא דאמרינן דהדגים אסורים היינו כשמלח שניהם יחד או שהעוף מלוח והדג תפל דאז המלוח מבליע בתפל ולא מהני לי' מליחה אח"כ לומר דאיידי דיפלטו דם דידהו יפלטו דם דאחרינא דשאני דגים כיון דרפו קרמייהו בלעי טובא והדם הבא להם בעלמא נסרך בהם ביותר (ש"ך ס"ק ו'). אבל אם דג מלוח ועוף תפל ונהנה זא"ז או זעג"ז אף דגים מותרים לכ"ע (ועי' ש"ך ס"ק ז'). ואם יודע בודאי שהדגים מונחים על העופות אפי' נמלחו יחד מותרים. דדם אינו מפעפע מלמטה למעלה. ודוקא בברור לו זה דאל"כ אסור דסתם מליחה דרך להתהפך עליון לתחתון (ש"ך ס"ק ח') וה"ה אפי' זו בצד זו אם חתיכות הדגים גדולים וגבוהים יותר ועולין למעלה מהבשר. מה שלמעלה מהחתיכה שאינו נוגע בה מותר אפי' באותה חתיכה. אלא דבכה"ג קליפה בעי (ש"ך בשם או"ה). וכן אם לא הניח הדגים אצל העופות אלא לאחר ששהו העופות במלחן שיעור מליחה. אף הדגים מותרים אעפ"י ששניהם מלוחים ואפי' שהו ג"כ הדגים מתחלה שיעור מליחה דאז אינן טרודים לפלוט דם מותרים. כיון שפלטו העופות כל דמן טרם שהניח הדגים אצל העופות. ומשום ליחלוחית לחוד שעל הבשר לא נהגו איסור וסגי בהדחה לדגים (ת"ח וש"ך ב' או"ה):
ו ואם נמלחו דגים בכלים שמלחו בו בשר. הדגים מותרים דאין בולעין הדם שבכלי דאין מליחה לכלים להפליט ודוקא בדם אמרינן כן אבל בשאר איסורים שנאסר הכלי מהם על ידי מליחה אפשר דהדגים אסורים. לפי שפליטת שאר איסורים מסתרכות יותר. ובדם נמי דוקא דיעבד אבל לכתחלה אסור כשמלחן לקדירה דאין דרכם להדיח קודם בישול והם צריכים הדחה. אבל כשמלחן לקיום דדרכם בהדחה מותרים גם לכתחלה (ח"ד ועי' בה"ט ס"ק ח'):
ז והא דאמרינן דאם הדג תפל והעופות מלוחים אסורים הדגים היינו דוקא שהדג פלט כבר דמו ע"י מליחה בין הודח בין לא הודח (ועי' ש"ך) אבל אם עדיין לא פלט דמו ולא נמלח מעולם איכא צד להקל ולומר דאגב דיפלוט דם דידי' יפלוט ג"כ הדם שבולע מן העופות וכמו חתיכה שנפלה לציר קודם מליחה דמותר מה"ט (הוא דעת רמ"א). ויש אוסרים הדגים אפי' כשלא נמלחו מעולם והוא מכמה טעמים א' דדם שלהם הוא רק כציר ולא אמרינן בציר כבכ"פ דם ע"י ציר של עצמו. ותו דדם שלהם מועט ולאחר פליטת דם וציר שלהם עדיין נשאר דם בעופות ובלעו. ותו דרפו קרמייהו ונסרך בהם ביותר ולא דמי לבשר תפל (הוא דעת הב"י בש"ע וכן הסכים הט"ז והכרו"פ ועי' בשפ"ד ס"ק ו'). ולכן באין הפ"מ יש להחמיר כט"ז ובהפ"מ איכא צד להקל כדעת רמ"א:
ג ד (ח) בשר שחוטה כשרה שמלחו עם בשר טריפה או שהטריפה מלוחה והכשרה טפלה. לא מבעי כשנוגע זב"ז דודאי טריפה ואף אם מלחו בכלי מנוקב. ואף אם חלקן קודם גמר פליטתן לא מהני להתיר. ואפי' לא נמלחו יחד אלא לאחר ששהו שיעור מליחה הניחו יחד ודאי טריפה שאעפ"י שאינו בולע מדם הטריפה בולעת מצירה. וציר נבלה וטריפה ושרצים הוי דאורייתא (משא"כ ציר דגים טמאים דהוי דרבנן וכן ציר דבשר כשר אינו אסור אלא מדרבנן ונ"מ לענין ספיקא ועי"ל סי' כ"ד) אלא אפי' שאינם נוגעים זב"ז כל שעומדת בכדי שפליטה של זה נוגעת בזה אסור מה"ש. ואפי' הוא ספק אם מלחו יחד הוי ספיקא דאורייתא (שפ"ד) דכיון דעכ"פ הציר נוטף על הכשרה מה לי נוגע או לא. אבל בספק טריפה כגון שנטרפה מספק ונמלחה עם ב' חתיכות כשרות ולא נודע הטריפות עד אחר שנמלח והודח איכא צד להקל בהפ"מ (ועי' לב"ש בחי"ד סי ל"ב שהאריך בזה):
ט ואין להתיר הבשר שחוטה שמלחו עם בשר שהוא ודאי טריפה. אא"כ יש ס' בבשר כשרה נגד בשר שהוא ודאי טריפה ומצטרפים לס' כל החתיכות אעפ"י שאין נוגעים כולן בבשר טריפה עצמה אלא שנוגעין זב"ז. ומ"מ אפי' יש ס' צריך לקלוף במקום שנגע בבשר טריפה. ואם אינו יודע איזו נגע הכל שרי דבטל ברוב. וכל הא דאמרן אין חילוק לדידן בין כחוש לשמן (ועי' כ"ז בסי' ק"ה שם נתבאר הדין על נכון בס"ד):
י והא דאמרינן דאסור הבשר שחוטה. היינו כששניהם מלוחים או שהטריפה מלוחה והכשרה תפלה כדאמרן אבל כשהכשרה מלוח והטריפה תפלה אם אינן נוגעין זב"ז. מדינא אין צריך אפי' הדחה כיון דאין נוגעין זב"ז. אלא כשעומדין בכדי שפליטת זה נוגע בזה צריך הדחה לזהירות בעלמא. ובנוגעין זב"ז ממש יש להדיחן ומותרים בלא קליפה בין נתן כשרה למעלה בין נתן למטה (ב"י בש"ע וכדעת התוס' והרא"ש ועי' שיך ס"ק י'). ודעת הר"ן וסה"ת לאסור וטעמם דמחמת המלח שעל הטהור מרתיח לטמא ומפליט ומבליע בטהור ולא הותרו אלא כשעומדים בסמוך בכדי שפליטה זה נוגעת בזה שאז אפי' הדחה א"צ כיון דהטריפה תפלה ואינו נוגע בכשרה גופא. ובהפ"מ איכא צד להקל (ועי' ש"ך ס"ק י"ט וכ"כ הפר"ח דסברא ראשונה עיקר וכ"כ רש"ל ולבוש ועי' יד"א ב' מח"ב):
ה (יא) לכתחלה יזהר שלא להשהות הבשר במלח עד לאחר יב"ש דאז כלה זמן פליטת כל צירו ויחזור ויבלע ליחלוחית דם ומלח שעליו. ובדיעבד אפי' שהא כמה ימים במלחו מותר. דכיון שמונח בכלי מנוקב לא חיישינן דמשרק שריק (ועי' בה"ט ס"ק ט"ו). ומטעם זה יש להתיר הבשר שנמלח בע"ש ונשכח במלחו ונזכר בשבת שאסור אז להדיחו אפי' ע"י עובד כוכבים. ומותר להדיחו במוצאי שבת שכדאי הם המתירים לסמוך עליהם בכה"ג דהו"ל כדיעבד (לחה"פ ובל"י הביאו והגאון מוהר"א ברודא הורה שירחץ ידיו בשבת ע"ג בשר ושפיר דמי ועי"ל סי' ס"ט ובס' ב"י בתק"ה):
ו (יב) אסור ליתן בשר שלא נמלח כלל עם בשר שנמלח קודם פליטתו דם. לפי שבשר שלא נמלח בולע ממה שחבירו פולט לפי שאינו טרוד לפלוט דם של עצמו כיון שלא נמלח. (הוא דעת המחבר בשם סה"ת דס"ל דלא אמרינן כבכ"פ במליחה) ובדיעבד מותר ע"י מליחה שימלחנו אח"כ ואיידי דיפלוט דם דידי' יפלוט ג"כ מה שבלע (מסקנת המחבר ומשמע דבדין זה הודה אליו הרמ"א כיון שלא הגיה עליו כלום). אבל בשר שנמלח ופלט כל דמו וצירו כגון שהוא אחר יב"ש או אחר מעל"ע למ"ד שכל מעל"ע לאחר שנמלח פולט ציר וכמשית"ל (ועי' בשפ"ד ס"ק כ"ו) או שפלט כל דמו והודח דאז נסתמין נקבי הפליטה דאז לא שייך טרוד ולא כבכ"פ ונתן אצל בשר שנמלח קודם פליטתו כל דמו. אפי' בדיעבד נוהגין לאסרו אא"כ יש ס' נגד בשר ההוא שלא שהא עדיין שיעור מליחה דאנן משערין בס' בכל מליחה ולא מהני הדחה ומליחה אח"כ ואפי' לצלי אסור כולו לפי שבשר שפולט כל דמו וצירו חוזר ובולע ממה שחבירו פולט וכל שאין ציר לפלוט מגופו לא שייך טרוד ולא כבכ"פ (ועי' בשפ"ד ס"ק ל'). ודוקא שהודח אחר שיעור שעה שהוא פליטת כל דמו ואין לה אלא ציר אז אמרינן דנסתמין. אבל הודח קודם לכן לא נסתמין כיון שיש לה דם של עצמה ודוקא בהדחה גמורה ושפשוף היטב נסתמין אבל בהעברה בעלמא לא נסתמין (ש"ך ס"ק ל"ד ל"ה). ובשר שנמלח ולא שהא עדיין יב"ש או מעל"ע למ"ד הנ"ל ונתן תוך זמן זה לבשר שנמלח ולא שהא עדיין שיעור מליחה אינו נאסר ולדעת הט"ז צריך הדחה ומליחה שנית. ולש"ך א"צ מליחה שנית (ועי' ט"ז ס"ק ט"ז ובש"ך ס"ק ל"ב ועי' מש"ז שם) ובהפ"מ יש לסמוך אמקילין שכל מעל"ע פולטת ציר. אבל במקום שאין הפ"מ אין להתיר כ"א תוך יב"ש (כן הכריע בהג"ה ועי"ל סי' כ"ו). ובשר שלא הודח הדחה קמייתא וגם לא נמלחה כלל שהונחה אצל בשר תוך שיעור מליחה לא אמרינן דהוי כמולח בלא הדחה. דכיון שלא נמלחה החתיכה עצמה לא יבליע הדם בעין שעליו ושרי אפי' באין הפ"מ. ואם נשתהא שם קצת הוי כנמלחה בלא הדחה קמייתא ואסור באין הפ"מ. דכיון דנתערב בין החתיכות ונשתהא שם המלח עושה פעולה שמבליע דם בעין שעליו ואסור באין הפ"מ (ועי' בש"ך ס"ק כ"ט ובשפ"ד שם). ודוקא שקבלו טעם ממלח עצמו אבל בנפלה לציר אף ששהא קצת מותר. והטעם דאין הציר עושה פעולה כ"א להתבלע הוא עצמו ולא להבליע דם שעליו ומש"ה שרי לדידן ג"כ (ש"ך בשם או"ה ועי' בשפ"ד ס"ק כ"ט). והיינו כשלא שהא שיעור כבישה כדי שירתיח על האש דאל"כ הוי כבוש ואסור (ובסמוך יתבאר בפרטיות דין נפל לציר):
יג אם נמלח הבשר ולא שהא עדיין שיעור מליחה וכ"ש אם לא נמלח כלל ונפל לציר. יש להתיר ע"י הדחה ומליחה שנית. דאמרינן ע"י שיפלוט דם דידי' יפלוט ג"כ מה שבלע ממקום אחר. והאי הדחה היינו הדחה מעלייתא בשפשוף היטב (ועי' ש"ך ס"ק ל"ה). ודוקא שנפל לציר שיש מקום לזוב והיינו בכלי מנוקב דאל"כ אין לו תקנה ואסור מיד כל החתיכה אפי' מה שחוץ לציר. ואם נכבש בציר שיעור כבישה והיינו כדי שירתיח על האש הוי כבוש ואסור אפי' כשיש מקום לזוב (ט"ז ועי' מש"ל) ובהפ"מ בכלי מנוקב איכא צד להקל כל שלא נכבש בתוכו יום שלם ע"י הדחה ומליחה שנית (ש"ך ס"ק ל"ו ועי' ח"ד סס"י ע') ובכל אלה מדיח אח"כ היטב ואינו חושש דכ"ז דדמו בתוכו אינם נסתמין וכמש"ל. ודע דכ"מ שאמרנו יחזור וימלחנו שנית היינו דוקא מיד ולא אח"ז (דמש"א בשם רש"ל). והא דאמרינן דאם נפל לציר בכלי שא"מ דאסור ולא מהני הדחה ומליחה. היינו דוקא בנוגע בשולי הכלי דכיון שהוא תוך שיעור מליחה הוי כמולח בכשא"מ ואסור אפי' מה שחוץ לציר. אבל אם אין נוגע בשולי הכלי כגון שמלח על עצים ע"ג הגיגית ואח"כ מצאו חתיכה חציו תוך הציר ונשרה בקצת החתיכה תוך הציר ואינו נוגע בשוליו. אינו אסור רק מה שבתוך הציר כשהוא בכשא"מ ומה שחוץ לציר שרי. דלא דמי לכשא"מ כיון דמונח ע"ג עצים ואינו נוגעת בשוליה. ומ"מ קליפה בעי (ש"ך ס"ק מ'):
יד וכ"ז בבשר שלא שהא עדיין שיעור מליחה אבל אם שהא שיעור מליחה ונפל לציר או שנפל ציר עליו יש אוסרין אותו אעפ"י שלא כלה זמן פליטת צירו עדיין (רש"ל באו"ש) דס"ל דלא אמרינן בציר כבכ"פ אגב ציר דידי'. ומ"מ לצורך הפסד גדול יש להתיר גם בזה תוך יב"ש ע"י שיחזור וידיחנו בהעברה בעלמא ויחזור וימלחנו. ובתנאי שנפל לציר בכלי מנוקב ויש מקום לזוב ולא שהה שיעור כבישה ואז שרי בדיעבד. מיהו אם מלחו בלא הדחה אחר שנפל לציר שרי בדיעבד אבל לאחר יב"ש או שנפל לכלי שא"מ או ששהא שיעור כבישה כדי שירתיח על האש אסור אפי' בהפ"מ (ועי' בס' בעמ"ז):
ט"ו וכ"ז לא מיירי אלא בציר. אבל דם בעין שנפל על הבשר לא מבעי אם הוא תוך שיעור מליחה ונפל הדם עליו דודאי אסורה אפי' בהפ"מ וס"מ דהוי רותח מחמת מליחה. אלא אפי' נפל על בשר שכבר שהה שיעור מליחה דכבר פסק כח המלח. נאסר הבשר כולו אפי' לצלי אא"כ יש ס' בבשר כנגד הדם שנפל עליו לבטלו. דלגבי דם בעין לא אמרינן איידי דטריד כו' ולא כבכ"פ. מיהו בהפ"מ וס"מ ג"כ יש להקל בנפל דם על בשר ששהא כבר שיעור מליחה דאז אינו חשוב כרותח כ"כ (ש"ך ס"ק מ"ד):
ט"ז והא דאסרינן אותו שנפל לציר אחר שפלט כל ציר דידי' או שהודח אחר מליחה. היינו דוקא מה שבתוך הציר. אבל מה שלמעלה מן הציר שרי דדם אינו מפעפע למעלה. ומ"מ קליפה בעי חוץ לציר (ש"ך ס"ק מ"ה) מיהו מה שבתוך הציר נאסר מיד ואין שיעור לדבר (רמ"א) והיינו במקום דלא מהני חזרת מליחה כגון ששהא שיעור מליחה ואין הפ"מ או לאחר יב"ש אף בהפ"מ:
יז בשר שנפל לתוך ציר שעל הקרקע תוך שיעור מליחה (דאלו לאחר שיעור מליחה אפי' בכ"מ אסור באין מקום לזוב) דינה כאלו היתה הציר בכלי ואותה שבתוך הציר אסור אבל מה שלמעלה ממנו מותר. כי מספקא לן אי קרקע הוי כלי מנוקב או לא לכן מחמירין מה שבתוך הציר. אבל לומר דהוי כפירש ממקום למקום לאסור גם מה שלמעלה מן הציר לא אסרינן מספיקא (ש"ך ס"ק מ"ז ועי' כרו"פ ס"ק כ"ו ובשפ"ד ס"ק מ"ז). אבל אם נפל בשר שלא נמלח כלל לתוך ציר זה שרי ע"י הדחה ומליחה (ועי' ש"ך). כתב בכרו"פ מקובל אני מגדולי בעלי הוראה מומחים זקנים שהיו בדור דדוקא רצפה של עפר כמו שישנה בכפרים וכדומה הוי ספק אבל רצפה של אבנים גמורים או לבנים שרופים. הם כלי חרס גמור ואין כאן מקום ספק והוי ככלי שא"מ ואם אין מקום לזוב יש לאסור. וכן נהגו כל בעלי הוראה בפראג (ועי' ח"ד סוס"י זה) ואם הוא מרוצף בנסרים כעין שלנו ויש סדקים בין נסר לנסר יש להקל כל שהוא לכבוד שבת וכדומה כל שהגביהו תיכף מן הקרקע (הגהת יד שאול ועי"ש):
יח בשר תפל שנגעה בחתיכה שנמלחה בכשא"מ ונאסרה דינה כאלו נגע בציר ומהני לה הדחה ומליחה. דדוקא בשר תוך שיעור מליחה שנפל לכשא"מ נאסר מיד מטעם מולח בכשא"מ ולא בשר תפל. ובתנאי שסלקוהו מיד. אבל אם נשתהא שם. המלח עושה פעולה שמבליע האיסור ואם שהא כשיעור כבישה אסור (ועי' בשפ"ד ס"ק מ"א):
יט ספק ציר ספק מים ונפל בשר לשם מותר דציר דרבנן וספקו להקל. ולא דמי לדלעיל סי' י"ז דהתם הוי חסרון חכמה ומש"ה ל"א ספק דרבנן להקל משא"כ כאן הספק אם יש כאן דם כלל (ועי' ש"ך ס"ק מ"ט ובשפ"ד שם). ציר מעורב עם מים אפי' מועטים לא חשיב עוד רותח ואם נפל בשר לשם אינו אוסרת (ב"י בשם האגור) ומיהו רוב מים בעינן עכ"פ שמבטל כח הציר (שם ס"ק ג'). ואף דאין כפל רק מרובים משל ציר אינה אוסרת. ובאו"ה כתב דאם ספק אם היו המים רוב מותר והיינו ג"כ מטעם ספק דרבנן להקל:
כ שומן שלא נמלח שנתנוהו בכלי עם שתי חתיכות בשר שנמלחו ושהו שיעור מליחה והודחו כראוי והושם בכשא"מ ומלחום לקיום ועמד כך יב"ש. אין להתיר מטעם שדם שומן מעט מזעיר בורידין ועורקין ובודאי יש בבשר כ"פ ס' נגד דם השומן. שאין להוסיף סברא מנפשנו. אך ע"י הדחה ומליחה שנית יש להתיר ולסמוך על הפוסקים דל"י שע"י הדחה נסתמו נקבי הפליטה (פר"ח ומנ"י והיד"א הביאם):
כא בשר שנמלח ונפל למים שנתאדמו משריית הבשר קודם מליחה ואין ס' במים נגד הדם. יש להקל בדיעבד בין אם הוא תוך שיעור מליחה ע"י הדחה ומליחה שנית. בין אחר שיעור מליחה ואפי' בלא מליחה ג"כ יש להתיר. ומי שלבו נוקפו עכ"פ יתיר ע"י מליחה שנית. ואף שכאן י"ל שנסתמו נקבי הפליטה. מ"מ הרי הצ"צ חולק על דין זה וס"ל שע"י הדחה אין נסתמין נקבי הפליטה וכמשית"ל סי' כ"ו וראוי לסמוך עליו בדין זה. רק יזהר שימלחנו בפ"ע ולא עם שאר בשר (נו"ב ועי' פ"ת ס"ק ו' ועי"ל סי' ס"ט סל"ג):
כב בשר ששהא ג"י בלא מליחה ונפל לציר באין הפ"מ ודאי דאין לו היתר לצלי. ובהפ"מ צ"ע אם להתיר לצלי בכה"ג (פמ"ג סוס"י זה ודלא כבל"י ועי"ש עוד מענין בשר שלא הודח בראשונה שנפל לכ"ש שאין היס"ב דהבשר מותר שאין כ"ש מפליט והתבשיל צריך ס' באומד נגד דם שע"פ החתיכה. ואפי' כ"ר שהוסר מעל האש אפשר לכ"ע שרי וחולק ג"כ על הבל"י שמצריך שיהי' בתבשיל ס' נגד כל החתיכה אפי' בנפל לכ"ש שאין היס"ב ועי"ש בשפ"ד):
לג וכל הא דאמרינן לעיל בנפל לציר היינו בבשר. אבל בדקין וכרס וכדומה דין חדש יש בהו. דאם הסירו השומן מעליהן דאז אין מחזיקין בהם דם. אם נפלו לציר תוך שיעור מליחה יש לאסור אם לא בהפ"מ וצורך גדול דכיון דאין להם דם של עצמן אלא ציר א"כ לא אמרינן כבכ"פ אגב ציר דידי'. וכן אם הודחו תוך שיעור מליחה ונמלחו עם בשר אסורים דנסתמין נקבי הפליטה. דדוקא בשר תוך שיעור מליחה שהודח אין נסתמין דיש לו עוד דם משא"כ נקבי הציר ובכרס ודקין שאין להם דם (ועי' מש"ז ס"ק כ'):
כד דיני פליטת דם ופליטת ציר בקצרה. וחילוקי דיעות בין האחרונים. שיעור פליטת דם לכבוד שבת או אורחים חשובים. הוא שיעור מיל. וכ"ז שפולט דם אינו בולע דאגב דטריד לפלוט אינו בולע ואמרינן בי' ג"כ כבכ"פ לכ"ע. משא"כ בציר דעת הר"י דאורליינוש ואו"ה כלל י' דל"א טרוד ולא כבכ"פ. ודעת הט"ז דבציר אמרינן כבכ"ס ואגב דטריד ל"א. ולדעת הש"ך אגב דטריד נמי אמרינן כ"ז שפולטת ציר. ואיכא נ"מ טובא בזה כמבואר כל דין במקומו. ודם שפלט ע"י מליחה או ע"י בישול הוי דרבנן. ומיהו דם הנפלט ע"י כבישה מעל"ע או ע"י חומץ כשיעור על האש הוי ד"ת ואף דלאו מבושל ממש הוא מ"מ מפליט ומבליע. וציר מבשר כשר הוי דרבנן וציר נבלה וטריפה הוי ד"ת. וציר דגים טמאים הוי דרבנן דזיעה בעלמא הוא ובשמנים הוי ד"ת (ועי"ל ס"ח ובס' ב"י בתק"ה):
כה שיעור פליטת ציר. י"א שהוא יב"ש (רשב"א וב"י בש"ע) וכל זמן שפולטת ציר אמרינן בי' כבכ"פ (בין לט"ז בין לש"ך) אלא דמ"מ צריך הפסד קצת כיון דאיכא מ"ד דלא אמרינן בפליטת ציר לא טרוד ולא כבכ"פ וכמש"ל סי' כ"ד. ונ"מ בין הט"ז והש"ך לענין אם הונח בשר שנמלח ולא שהא שיעור מליחה אצל בשר שנמלח ושהא אלא שלא הודח תוך יב"ש דלט"ז לא אמרינן טריד ובולע וצריך מליחה שנית וכבולעו כך פולטו ע"י מליחה. ולש"ך כיון דאמרינן בי' ערוד לא יבלע כלל ואין צריך מליחה שנית (ועי' ש"ך ס"ק ל"ב) (ועי' בס' ב"י שם):
כ"ו וי"א שכל כ"ד שעות פולטת ציר (הוא דעת ש"ד ומהרא"י וס' התרומות ומרדכי). והרמ"א ז"ל הכריע ופסק דבאין הפ"מ אין להקל רק עד יב"ש רק הפסד קצת בעינן עכ"פ ובהפ"מ יש להקל עד כ"ד שעות. ולענין אם נסתמין נקבי הפליטה ע"י הדחה. דעת הת"ח והש"ך דאם הדיח תיכף אחר שיעור מליחה מיד נסתמין נקבי הפלטת צירו ואז כשנפל בין חתיכות מלוחות אין לו שום תקנה. וכן משמע דעת הר"ן שהביא דברי רבינו יונה דהודח נסתמין. אמנם הט"ז הביא ראי' מרבו של הרשב"א דהדחה אינה סותמת נקבי הפליטה כן הצ"צ בסי' ח' האריך להתיר דל"א דנסתמין נקבי הפליטה ע"י הדחה והסכים עמו הפר"ח. וכן מש"ז ס"ק ט"ז האריך בפלפולו וסיים וז"ל ולענין דינא כיון שהצ"צ סי' ח' ופר"ח ומ"ב בסי' נ"ג ומנ"י כלל ו' בשם ס' תמים דעים הקילו בזה. וכיון שכן בהפ"מ עכ"פ איכא צד להקל. וגם דעת הכו"פ שבמקום הפ"מ יש לסמוך אמקילין (ועי' בה"ט ס"ק ל"ה):