הליכות אליהו (קליסינקר)· רבי אליהו קליסניקר
חדות יעקב · סימן ב
שאלה. עובדא בא לידי שנתנו לובן ביצה לתוך מילוי שעושין לדגים ואחר כך מצאו בהנשאר טיפת דם ובכל מה שבקדירה היה ס' אכן במילוי לבדה לא היה ס':
תשובה. א) הנה אם היה נודע קודם הבישול היה נלפענ"ד דבודאי היה מהני שיתנו את כל המילוי במים וימצו אותה בידים היטב עד שיתמצה כל הביצה דאף את"ל דמ"מ נשאר בה קצת מ"מ בודאי דשוב נוכל לסמוך דנגד אותה דבר מיעוט בודאי דיש במילוי ס' נגדו. אכן כ"ז באופן שנתנו בתוכה הביצה לאחר שנחתכו הבצלים ונתערבו היטב בתוך המילוי דאזי כבר בטל חורפיה דאל"כ הנה על ידי החורפיה שפיר י"ל דנבלע הביצה בדגים ובבצלים על ידי דוחקא בד"ח. אכן בנ"ד שלא נודע עד אחר הבישול יל"ע ומ"מ נלפענ"ד דיש לצדד בזה דהנה זה פשוט דאין שייך כאן הא דממהר לבלוע, א' מטעם דהא הרוטב יכול לבוא מצד חוץ (כידוע דהדגים, המה מחותכים ואם כן המילוי מגולה לרוטב בצד החתוך) הב' מטעם דאינו דבוק בתולדה (יעוין בש"ך סי' ע"ב ס"ק י"ז ובט"ז שם סק"י ובסי' צ"ב ס"ק י"ב) ואם כן כיון דאין בזה כי אם מטעם דשמא היה פ"א חוץ לרוטב שפיר יש לצדד בזה, דהנה דעת הט"ז בסי' צ"ב שם דיש להקל בזה מטעם דחנ"נ בשא"ס דרבנן ואף דהפמ"ג שם העלה דיש להחמיר בזה מטעם דלגבי אותה חתיכה הו"ל איסור תורה דאפל"ס בשא"ס ד"ת מטעם דאין הגעלה באוכלים וכ"כ בחו"ד שם יעו"ש, מ"מ אכתי אין זה ברור ויעוין בפמ"ג בשעה"ת ח"ב פ"ג בד"ה ומה שראוי ובמ"ז בסי' צ"ב סק"ט משמע לכאורה דגם אפל"ס בשא"ס אינו כ"א מדרבנן, וכ"ה להדיא בפתיחה להל' בב"ח יעו"ש, ולפ"ז אפ"ל דבאמת כוונת הט"ז שם בצ"ב להתיר אף אותה חתיכה ודלא כמ"ש הפמ"ג שם ויעו' בב"ח בסי' ע"ד במ"ש לצדד בטחול שנמלח בלי ניקור עם שאר בשר וספק אם היה בטחול עצמו ס' נגד החלב דהטחול אסור ושאר הבשר מותר מטעם דל"א חנ"נ כ"א בודאי ולא בספק:
והנה לכאורה נראה מזה דס"ל דאפל"ס בשא"ס מה"ת ולכן שפיר יש לאסור אותה חתיכה אף מספק משא"כ שאר הבשר ויעוין במש"ז שם סק"א שהבין גם כן בדעת הב"ח דס"ל דאפל"ס הו"ל איסור תורה, אכן לפענ"ד אינו מוכרח ובפרט בהא דאיסור דבוק דאינו כ"א מחומרא בעלמא אכן העיקר בדעת הב"ח בזה דמיירי שם בשהיה הטחול בפנינו רק שלא היו יכולים לשערו אם יש בו ס' דבאמת כה"ג הו"ל ח"ח כמבואר בסי' צ"ח, אלא דמ"מ כתב דיש לצדד בזה לענין חנ"נ ור"ל דלענין חנ"נ דבלא"ה ס"ל לרוב הפוסקים דל"א חנ"נ שפיר יש להקל אף בספק ח"ח כה"ג משא"כ לענין גוף החתיכה דבאמת גם ר"א וסיעתו ס"ל לאסור אין להקל כה"ג ויותר נראה דבאמת לא הקיל כאן כ"א מחמת צירוף דעת הת"ח דכתב להסתפק בדעת הגש"ד דר"ל דיש בכל טחול ס' נגד החלב ולכן שפיר כתב להקל בזה אף בספח"ח משא"כ בשאר מקומות בודאי דאין להקל כה"ג אף לענין חנ"נ:
ב) עוד נלפענ"ד דהוא ע"פ מ"ש הרמ"א בסי' צ"ב סע"ד באיסור שנפל על חתיכה שמקצתה ברוטב דיש להתיר השאר ולאסור אותה חתיכה וס"ל להב"ח ז"ל דהכי קבילו עלייהו להחמיר בהא דאפל"ס אף בספק ובחנ"נ נהגו להקל בספיקו, ויעוין בפמ"ג שם ואזיל לשיטתו כאן ולפ"ז יש לפשוט מה שנסתפק שם בנידון איסור דרבנן לענין להתיר אותה חתיכה, ועוד דאף אם נחליט דהעיקר דאפל"ס בשא"ס מה"ת וכמ"ש הפמ"ג מ"מ אכתי יש לצדד בנ"ד מטעם ס"ס דשמא לא היה במקום האוסר ושמא לא היתה חוץ לרוטב ואף דהו"ל ספק אחד בגוף והב' על ידי תערובות מ"מ כיון שלא נודע שפיר הו"ל ס"ס במקום הפ"מ וכאן דאיכא עוד צירוף דעת הסוברים דדם ביצים בלא"ה הו"ל רק איסור דרבנן שפיר יש להקל אף בלי ה"מ דהא בלא"ה דעת המ"י שם להקל בזה אף בהפסד קצת ובפרט בנ"ד, ויעו' בפמ"ג בקונ' ס"ס דהא דספק אחד בגוף והב' על ידי תערובות אינו כ"א מדרבנן וא"כ הא בדרבנן כבר הורה לן הרמ"א ז"ל דשפיר יש לסמוך אמ"ד דדם ביצים דרבנן:
ועוד נלפענ"ד דאפ"ל דבנ"ד כ"ע יודו דהנה המעיין ברשב"א במ"ש לחלק בין כחל לשאר איסורים דבכחל כיון שהיה אפשר להוציא החלב על ידי קריעה שפיר אמרינן דגם הבישול בודאי הוציא כל החלב שבה ואם כן ה"ה בנ"ד לפמש"ל דהיה אפשר להוציא כל הביצה על ידי שישימו אותה במים וימצו אותה היטב אם כן בודאי דמי להא דכחל הנ"ל ואף דאפ"ל דע"כ לא כתב הרשב"א להקל בזה כי אם בכחל דלא הו"ל כ"א איסור דרבנן דבכה"ג שוב אין לחוש לשמא היה פ"א חוץ לרוטב כמ"ש קפא"ג בכ"מ משא"כ בנ"ד שפיר יש לחוש לשמא היה פ"א חוץ לרוטב ונבלע על ידי בישול ושוב אי אפשר לסוחטו. מ"מ אכתי י"ל דשוב הו"ל ס"ס דשמא לא היה כלל חוץ לרוטב ואת"ל דיצא שמא כבר היה בסוף הבישול שכבר נסחט ממנו כל האיסור (דבשלמא בשאר איסור דודאי נשאר מגוף האיסור אף לאחר הבישול כמו בהא דלב וכדומה שפיר כתבו להחמיר בזה משא"כ בנ"ד) ואף דכפי הנראה הו"ל ס"ס מש"א מ"מ אכתי י"ל דדמי להא דספק על דבכה"ג כ"ע יודו דמהני אף מש"א וכמ"ש בד"מ והובא בש"ך בסי' נ"ז סק"ל יע"ש. ויעוין בחו"ד שם בסי' ק"י במ"ש לתרץ קושית הכרו"פ דהיכי דיש ספק בריעותא שפיר הו"ל ס"ס אף כה"ג ובפרט דבלא"ה דעת הרבה אחרונים לצדד בזה, ויעוין בבינת אדם בסי' נ"ג שכתב דבכ"מ שספק אחד נוטה יותר להתיר דהיינו שאין בו שום מיחוש כלל שפיר יש להקל אף במש"א ואם כן ה"ה בנ"ד ובפרט דבלא"ה איכא בנ"ד ספק בגוף האיסור ושאר צדדים להתיר כנלפענ"ד: